התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים קלנועית התובעת ורכב הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למעורבות רכב הנתבעים בתאונה; התובעת טוענת שרכב הנתבעים פגע בקלנועית, הנתבעים טוענים שלא היה כל מגע בין שני הרכבים.

נהגת הקלנועית העידה שהיא נהגה את הקלנועית ברחוב שאול המלך בתל אביב, ועמדה לפנות שמאלה ברמזור, לכיוון בי"ח איכילוב. היא עמדה לפני הרמזור, והחליטה לעקוף את רכב הנתבעים שהיה לפניה, ועצרה על מעבר החצייה. לפתע פגע בה רכב הנתבעים, הסב נזק רב לקלנועית, ובעקבות הפגיעה גם נגרמה לה הפלה. לתחושתה היתה זו פגיעה מכוונת.

נהג רכב הנתבעים העיד שהוא עמד לפני רמזור אדום במגמה לפנות שמאלה לכיוון בי"ח איכילוב. בעודו עומד לפני הרמזור פנתה אליו, באופן פתאומי ובצעקות, נהגת הקלנועית, וטענה כי הוא פגע בה. לטענת העד הוא לא הרגיש שום פגיעה ושום תזוזה ברכב, ורכבו היה עדין בעצירה מוחלטת. גם אשתו של הנהג, שישבה לצידו, העידה. לדבריה, הם עצרו רכבם ברחוב שאול המלך, ולפתע היא ראתה אישה בקלנועית צועקת ומצלמת, וזאת אף שהיה מרחק של כ – 2 מטר בין שני הרכבים.

בתום שמיעת העדויות ביקשו הצדדים להמתין עם מתן פסק הדין, ולצרף לתיק מסמכים מתיק המשטרה, וכן לבדוק אם הוגשה תביעת גוף בגין התאונה הנדונה. המסמכים הוגשו, ובהם שני מכתבי דרישה בצירוף חומר רפואי. תביעת גוף, טרם הוגשה. צורף גם תיק המשטרה, הכולל את הודעות שני הנהגים במשטרה.

בחנתי את מכלול חומר הראיות, והגעתי למסקנה שיש לקבל את גרסת נהגת הקלנועית, לפיה רכב הנתבעים פגע ברכבה והסב לו את הנזקים הנתבעים. אני מעדיפה עדות זו, על עדות עדי הנתבעים לפיה לא היה כל מגע בין הרכבים. אלה טעמי.

ראשית, אין מחלוקת שמיד במקום, כאשר שני הרכבים היו עוד לפני הרמזור, טענה נהגת הקלנועית בפני נהג רכב הנתבעים שהוא פגע בקלנועית. אם אומנם לא אירעה כל פגיעה, משמעות הדבר היא שנהגת הקלנועית בדתה את הסיפור מליבה ונטפלה כך סתם לרכב חולף בכביש, ללא כל סיבה. גם אם אין לשלול אפשרות זו, סבירותה, אינה גבוהה. הסבירות לכך פוחתת עוד יותר, שעה שמתברר שנהגת הקלנועית לא הסתפקה בתלונה במקום, אלא המשיכה והתלוננה במשטרה. שנית, בעדותו בפני טען נהג רכב הנתבעים שהוא עמד והמתין לפני רמזור, ובעודו בעצירה מוחלטת, פנתה אליו לפתע נהגת הקלנועית וטענה שהוא פגע בה, כדבריו: "פשוט עמדתי, איך יכולתי לפגוע כשאני לא נוסע?" (סעיף 4 לכתב ההגנה; עמ' 4 שורות 2 - 6). אלא שבהודעתו הכתובה לחברת הביטוח טען הנהג לגרסה אחרת, ולפיה, הרכב לא היה בעצירה אלא הוא החל לפנות שמאלה בנסיעה איטית מאוד, ואז הוא שמע צעקות (נ/1). גם בהודעתו במשטרה טען הנהג, שהוא כבר החל לפנות שמאלה (ראה המסמכים שצורפו על ידי התובעת לאחר מועד הדיון). מדובר בשוני המתייחס לנקודה מהותית, והוא אומר דרשני. שלישית, בעדותו בבית משפט טען נהג רכב הנתבעים שהוא לא חש בכל פגיעה ברכב (עמ' 4 שורה 5). בהודעתו במשטרה טען הנהג אחרת, ולדבריו הוא כמעט לא הרגיש נגיעה. שוב מדובר בשוני בעניין מהותי. רביעית, למעשה, בניגוד לעדות, בהודעה במשטרה, הודה נהג רכב הנתבעים כי היה מגע בין הרכבים, ואף ניסה להסבירה בטענה שנהגת הקלנועית היא זו שפגעה ברכבו שעה שניסתה להשתחל בין שני הרכבים העומדים לרוחב הכביש, ואלו דבריו: "מתברר שהגברת רצתה כנראה להיכנס שמאלה לפני, ואז היא היא זאת שנתנה נגיעה קלה (שאני אפילו לא הרגשתי כמעט שזאת נגיעה) ובוודאי ודאי שלא מכה חלילה....". מדובר בגרסה השונה מהותית מהעדות. חמישית, התובעת צרפה מסמכים רפואיים. ממסמכים אלו עולה שמספר ימים לאחר התאונה פנתה נהגת הקלנועית לבי"ח, התלוננה על דימום, וטענה שעברה תאונת דרכים כיומיים קודם לכן. בהמשך היא גם עברה הפלה. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים, כי כדי לבסס קשר סיבתי בין תלונות אלו לבין התאונה, יש צורך בחוות דעת רפואית. אלא שלא בזה לב העניין. לענייננו, חשובה העובדה שבפנייתה לבי"ח טענה התובעת כי עברה תאונת דרכים כיומיים קודם לכן. טענה זו, גם היא מחזקת גרסתה, בדבר מעורבות בתאונת דרכים. שישית, נהגת הקלנועית העידה שהיא נאלצה לפנות לנהג רכב הנתבעים בצעקות, מאחר והוא לא פתח את חלון הרכב, ולא יצא לבדוק מה אירע. נהג רכב הנתבעים אישר בעדותו שהוא לא מסר את פרטיו וגם לא יצא לבדוק את הנזקים. מדובר בהתנהגות תמוהה. ניתן היה לצפות שהעד יצא לבחון את הפגיעה הנטענת, גם אם הוא סבור שדבר לא אירע, וגם התנהגות זו אומרת דרשני.

במכלול הנימוקים האמורים, העדפתי את עדות נהגת רכב התובעת, ואני קובעת שרכב הנתבעים פגע בקלנועית, והסב לה את הנזקים הנטענים.

לאור האמור, יישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לתובעת סך של 3,123 ₪ צמוד מיום 31.01.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.