לפניי תביעה שטרית לביצוע 9 שיקים, ע"ס 69,800 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים עדויותיהם וראיותיהם, נחה דעתי כי יש לדחות את ההתנגדות ולאפשר לתובע לאכוף על הנתבעים את פירעון השיקים, והכל מהטעמים שיפורטו להלן.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת הינה חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות.
2. הנתבע, ואביו המנוח עסקו בתיווך מקרקעין.
3. השיקים נמשכו מחשבון הנתבע. חלקם ערוכים לפקודת התובעת וחלקם לפקודת צדדים שלישיים והוסבו לפקודת התובעת.
4. השיקים נחתמו על ידי אביו המנוח של הנתבע, ואין מחלוקת כי חתם בהרשאת הנתבע.

טענות הנתבע

1. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיקים בטענת פרעתי.

לטענת הנתבע, בין אביו המנוח לבין מר זלמן פובולובסקי (להלן: "זלמן"), היתה הכרות קצרה קודמת, בה סייע האחרון לאביו של הנתבע בעניינים כספיים.

לבקשתו של זלמן, מסר אביו המנוח של הנתבע לזלמן מספר שיקים, ביניהן שיקים נשוא תובענה זו. השיקים ניתנו כ"צ'קים טובה" לזלמן אשר לא היו אמורים להיפרע, ובוודאי שלא היו אמורים להיות מוסבים לאיש.

בניגוד למוסכם, העביר זלמן את השיקים נשוא הדיון לתובעת אשר הוצגו לפירעון בבנק.

לאור האמור נתן הנתבע הוראת ביטול לבנק, בגין השיקים נשוא דיוננו.

1. לאחר מתן הוראת הביטול יצר הנתבע קשר עם זלמן על מנת שיפרע את השיקים, אך הוא לא עשה כן. לפיכך, ומשהבין כי הולך שולל על ידי זלמן, ונוכח איומי התובעת עליו ועל אביו המנוח, הסכים הנתבע לשלם לתובעת את סכום השיקים.
2. הנתבע טוען כי הוסכם בין התובעת לאביו המנוח, כי סך החוב בסכום של 69,800 ₪, ייפרע כדלקמן: סכום של 62,000 ₪ אשר ישולם במזומן, ואילו היתרה בסך של 7,800 תשולם לאחר המצאת חשבוניות מס כנדרש והשבת השיקים לידי הנתבע.
3. לצורך פירעון סכום השיקים, הנתבע ביקש מצד ג', מר חיליק שחם (להלן: "חיליק"), שכיהן בעברו כקצין משטרה ועבד לסירוגין אצל הנתבע, למסור לתובעת את סכום השיקים במזומן, וכנגד ביצוע התשלום לקבל לידיו הן את השיקים שחוללו והן חשבוניות מס בגין התשלום.
4. בתאריך 24.8.08 שילם הנתבע לתובעת, באמצעות חיליק, סכום של 62,000 ₪. התשלום בוצע במזומן ונמסר לידי מנהל התובעת, מר מיכאל בן יאיר (להלן: "מיכאל"), אשר אף חתם באותו מעמד על מסמך המעיד על קבלת הסכום הנ"ל לידיו (נספח א' לתצהירו של הנתבע - להלן: "המסמך").
5. על פי הנטען, על אף המוסכם, השיקים לא הושבו והחשבוניות לא הומצאו וזאת בניגוד למוסכם, ולפיכך התובעת הציגה את השיקים לביצוע שלא כדין.

הנתבע אינו מכחיש את יתרת חובו בסכום של 7,800 ₪ אשר טרם נפרע, ואין חולק על חלק זה של החוב.

טענות התובעת

1. התובעת אינה חולקת על כך כי קיבלה את השיקים מזלמן, במסגרת עסקיה השוטפים עימו, אך מכחישה כי מיכאל קיבל לידיו סך של 62,000 ₪ במזומן מחיליק.

לטענת התובעת המסמך עליו סומך הנתבע את טענת פירעון החוב הינו מסמך מזויף. מיכאל לא חתם עליו, ואין המדובר במסמך המקורי. משכך אין לקבוע על בסיסו ממצאי עובדה, באשר אינו עומד בתנאי "כלל הראיה הטובה ביותר".

עוד נטען כי מיכאל פגש לראשונה את חיליק בבית המשפט.

לטענת התובעת, משלא עמד הנתבע בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את פירעון ההלוואה - דין התביעה להתקבל.

גדר המחלוקת

הנה כי כן, השאלה הטעונה הכרעה הינה האם בפגישה מיום 24.8.08 מסר חיליק למיכאל את הסך של 62,000 ₪ במזומן?

דיון והכרעה

1. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים על חובת הנתבע לפרוע את השיקים (ר' עדות הנתבע בעמ' 16-17 שו' 33-1 ו – 10-13):

"ש. יש הסכמה שצריך לשלם את השיקים האלה?

ת. כן בהחלט. בגלל זה שילמתי.

......

ש. אם נסכם..., אתה למעשה שילמת את הכסף כי היית חייב את הכסף הזה?

ת. כן.

ש. לא בגלל שאיימו עליך לשלם?

ת.לא. הסברתי את התהליך"

1. מבחינה משפטית, נקודת המוצא הינה כי נטל הראיה להוכיח את טענת פירעונו של חוב מוטלת על מי שטוען את הטענה, ובענייננו – הנתבע.

לאחר ששקלתי את כל העדויות והראיות, ולאור האמור לעיל, שוכנעתי כי יש לקבל את עמדת התובע כי הנתבע לא הוכיח שהשיקים נפרעו, והכול מהנימוקים כדלקמן.

מסירת הכסף לחיליק

1. הנתבע טען כי סכום של 62,000 ₪ הועברו לידי מיכאל באמצעות חיליק במזומן, וזאת מתוך סכום של 294,000 ₪ אשר נטל סבו מספר ימים קודם לכן, כהלוואה מובטחת במשכנתא:

"ש. למה לא עשית העברה בנקאית לחשבון של מיכאל?

ת. זה מה שהוא רצה עם אבא שלי... אני לא יודע.

ש. למה לצורך הענין לספר כסף מזומן ולא לתת שיק.

ת. 62,000 ₪ זה לא סכום כל כך גדול, אבא שלי סיכם עם מיכאל וזה מה

שמיכאל רצה, קיבלתי משכנתא הפוכה מסבא שלי, הוא לקח משכנתא של 294,000 ₪ ומסרתי את הסכום במזומן" (עמ' 17 ש' 24-28).

1. מעדות הנתבע ומדף החשבון (נספח ב' להודעה מאת התובעת) עולה כי, אכן בתאריך 20.8.08 נמשך סכום של 294,000 ₪. עם זאת ולאור העובדה כי הסכום נשוא תובענה זו אינו זהה לסכום הנ"ל ואין כל אינדיקציה נוספת הקושרת אותו לענייננו, לא ברור כיצד עובדת משיכת סכום זה מחזקת את טענת הנתבע.
2. מעבר לכך, גם אין שום ראיה כי הנתבע מסר סכום כלשהו לידי חיליק. ודוק: המדובר בסכום של 62,000 ₪ - לא סכום של מה בכך. חזקה היא שמסירתו של סכום כזה לידי חיליק תתועד במסמך בכתב, שאינו קיים כלל.

מהימנות המסמך

1. כאמור לעיל, נטען כי הסכום שולם כנגד קבלת המסמך.

"כלל הראיה הטובה ביותר", כפי שנוסח בע"א 6205/98 אונגר נ' עופר פ"ד נה(5) 71 (2001), קובע כי –

"כלל הראיה הטובה ביותר מורנו כי שומה עליו על בעל-דין להציג לפני בית-המשפט את הראיה הטובה ביותר שניתן להביאה להוכחת העובדה שאותה מבקש הוא להוכיח..... כי רק המסמך המקורי – על דרך העיקרון – יכול שיאמר (על עצמו) אמת, את כל האמת ורק את האמת".

וכן –

"...ראוי לבטל את ההיצמדות הראייתיות לקיומו של מקור כתנאי לקבילות. ככלל, יש לאפשר בדין הגשתם של העתקי מסמכים, תוך העברת כובד המשקל לבחינת מהימנות התהליך שבאמצעותו נוצר המסמך, וזאת במקרים שהצד שכנגד מעורר ספקות סבירים בדבר מהימנות אותו תהליך. כפי שראינו נטשטשה בעידן הטכנולוגי ההבחנה בין "מקור" ל"העתק", והיצמדות להגדרות אלה מסכלת קבלתם של מסמכים שאין כל חשד בדבר מהימנותם. ראוי, ככלל, לאפשר קבלת אותם מסמכים, תוך הותרת שיקול-דעת לבית המשפט בעת הקניית משקל לאותם מסמכים מקום שמתעוררת התנגדות מבוססת למהימנותם" (נ' קוזלובסקי המחשב וההליך המשפטי – ראיות אלקטרוניות וסדרי דין 329-330 (תשס"א).

1. בענייננו הנתבע הציג עותק של מסמך, בו לכאורה מאשר מיכאל בחתימתו את קבלת הסכום של 62,000 ₪ על ידי מנהל התובעת.

לאחר שבחנתי את המסמך באתי לכלל מסקנה כי אין לתת אמון בגרסת הנתבעת על פיה המסמך נחתם על ידי מיכאל.

1. ראשית, המסמך הינו צילום של המסמך המקורי הנטען ולא המקור. כבר עניין זה לכשעצמו מעורר תמיהה. הרי דרכו של עולם ובוודאי דרך סוחרים הינה כי המסמך המקורי המעיד על פירעון חוב צריך שיהיה אצל המשלם.

לכשעומת חיליק בחקירתו עם תמיהה זו, טען מחד גיסא, כי: " ....אני צילמתי ונתתי לו עותק" (עמ' 14 שו' 6), אך מאידך גיסא העיד כי:

"ש. כשהחתמת את מיכאל על המסמך, למה לא השארת את המסמך

המקורי אצלך?

ת. מיכאל התעקש" ( עמ' 15 שו' 27-28).

הנה כי כן: מה גרסתו של חיליק? האם השאיר מרצונו את המסמך המקורי בידי מיכאל, שמא כי עשה זאת כי מיכאל התעקש?

המדובר בשאלה חשובה ומשמעותית לבחינת מהימנות גרסתו של חיליק, ומשנתגלתה סתירה כה מהותית בדבריו, הרי שאין מקום לבסס ממצא כלשהו על דבריו.

1. זאת ועוד. חיליק הינו קצין משטרה בדימוס. מניח אני כי דרכו של עולם ידועה לו היטב, וכי סביר שידע להותיר בידיו את המסמך המקורי עצמו או לפחות עותק מאושר כמתאים למקור ממנו, ולא עותק בלתי מאושר.

התנהלותו בעניין המסמך הינה בלתי סבירה, ונוגדת התנהלות מקובלת, ואין בפיו למעשה כל הסבר לתמיהה זו.

דרך הילוכו הבלתי סבירה של חיליק בעניין זה, מצטרפת לאמור לעיל לעניין גרסתו, מכרסמת קשות במהימנות גרסתו בכללותה, ולפיכך אינני נותן בה שום אמון.

1. זאת ועוד. מיכאל בעדותו לא חלק כי מספר הזהות שהופיעה על גבי המסמך הינה שלו "את מס' הזהות שלי... זה כתב היד שלי" (עמ' 23 שו' 32). עם זאת, לעניין החתימה מכחיש מיכאל כי זו חתימתו "היא לא שלי היא נחזית להיות כמו שלי" (עמ' 24 שו' 1).

מיכאל הסביר בעדותו כי לאור היכרותו ועסקיו הרבים עם זלמן ייתכן שהמסמך עליו מתנוססת חתימתו הנחזית הינו הכלאה בין שני מסמכים....זלמן עם הנובלות שלו והנוכלות שלו אני משער שהוא עשה פה הכלאה..." עמ' 24 שו' 5).

1. עיון במסמך מגלה כי אכן יש ממש בטענות התובעת כנגד מהימנות חזותו החיצונית. המסמך אינו נראה אחיד ורציף, וכן חוצה אותו פס רוחבי שאין להבין מה מקורו.

בנוסף, מספר תעודת הזהות של מיכאל מופיע מתחת לפס זה, בחלק התחתון אשר עליו חתום חיליק, ואינה מצויה במקומה הטבעי – בחלק העליון של המסמך סמוך לחתימתו הלכאורית של מיכאל.

לכל אלה יש להוסיף כי מדובר בהעתק צילומי ולא במסמך המקורי.

1. רחוק אנוכי מן העמדה הארכאית על פיה קיימת חובה בכל מקרה להציג מסמכי מקור כתנאי להוכחת טענה עובדתית. אכן, ייתכנו מקרים רבים בהם ניתן להסתפק בהעתק צילומי או אף אלקטרוני מהימן של מסמך, ולהסתמך עליו כבסיס לקביעת ממצאי עובדה. יחד עם זאת, וכדבר קוזלובסקי בחיבורו, מקום שמועלית התנגדות מבוססת לאותנטיות של מסמך שאינו מסמך מקור, הרי שיש לחזור אל ברירת המחדל, היינו כלל הראיה הטובה ביותר, ולעמוד על הצגת המסמך הרלוונטי.

במקרה זה טענות הנתבע כנגד המסמך אכן מבוססות הן, ונוכח העדרו של מסמך המקור, ובשים לב להסברים התמוהים של הנתבע להיעדרו – הרי שאין לתת למסמך כל משקל שהוא, ואין לבסס על פיו ממצא של פירעון החוב, כנטען.

1. לא זו אף זו. אין בפי חיליק או הנתבע כל הסבר מדוע, אם פרעו את השיקים, השיקים המקוריים נותרו בידי התובעת ולא נמסרו לידיהם. גם זו דרכו של עולם ונוהג סוחרים מקובל – משנפרע חוב נשוא שיקים – יש להשיב את השיקים לעושה השטר או להשמידם. הותרת השיקים בידי התובעת, ואי דרישתם, מכרסמת עד מאוד בגירסת הנתבע על פיה פרע את חובו.

סיכום

1. נוכח כל האמור, אני סבור כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את פירעון השיקים.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ודוחה את התנגדות הנתבע לביצוע השיקים.

מורה על ביטול צו עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ מס' 1803899097.

הנתבע ישא בהוצאות המשפט של התובעת לרבות אגרה ושכר עדים וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

המזכירות תשלח עותקמפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, 1 בספטמבר 2013, כ"ו באלול תשע"ג, בהיעדר הצדדים.