לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

גזר דין

1. כנגד אברהם אברהמי (להלן – הנאשם) הוגש כתב אישום בגין עבירות לפי סעיפים 2(א)(1)(2) ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים) ועבירה לפי סעיפים 2(א) ו – 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987 (להלן – חוק שכר מינימום).

2. הנאשם הורשע במסגרת הכרעת דין מיום 12.7.12 על פי הודאתו בעובדות המיוחסות להו בכתב האישום.

3. בהסכמת הצדדים, ניתנה החלטה לפיה הנאשם יופנה לקבלת תסקיר מבחן.

4. ביום 16.7.12 קבע בית הדין שבנסיבות המקרה דנן, בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם ומשהודה בעבירות המיוחסות לו בהזדמנות הראשונה, יש מקום לשקול את העמדתו של הנאשם למבחן על פני הרשעתו. לאור האמור, נתבקש תסקיר קצין מבחן בעניינו.

5. שירות המבחן הגיש תסקירו ביום 16.12.12 (להלן – התסקיר) ובו הומלץ שלא להרשיע את הנאשם וזאת כפוף להטלת עונש מוחשי הרתעתי ושיקומי של הטלת צו במסגרת חוק השירות לתועלת הציבור לביצוע של 140 שעות.

6. לאחר קבלת תסקיר המבחן נתבקשו הצדדים להגיש את תגובותיהם להמלצות המבחן.

7. טענות ב"כ המאשימה בתמצית –

א. בא כח המאשימה נתן הסכמתו לקבלת תסקיר מבחן לעניין העונש בלבד ולא לעניין ההרשעה. גם ב"כ הנאשם ביקר כי תסקיר שירות המבחן יתייחס לעניין העונש בלבד.

ב. המאשימה מתנגדת לאי הרשעת הנאשם בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום ואשר בביצוען הודה. תולדותיו של הליך זה בקנס מנהלי אשר הנאשם בחר שלא לשלם, אלא העדיף לנהל הליך פלילי בבית הדין, הגם שהודה בהזדמנות הראשונה.

ג. בתי הדין לעבודה עמדו לא פעם על התועלת שמופקת מההליך המנהלי ללא הרשעה. מערכת הקנסות המנהליים מאפשרת אכיפה פשוטה, מהירה וזולה, המקלה את העומס בבתי המשפט.

ד. למרות האמור לעיל, הנאשם בחר להישפט על העבירות שביצע ואף הודה בהזדמנות הראשונה בעבירות שיוחסו לו והורשע על סמך הודאתו. מה הועילו חכמים בתקנתם אם נימנע מהרשעת הנאשם בתיק זה, על אף שהוא עצמו בחר לעבור מן המסלול המנהלי למסלול הפלילי.

ה. בית הדין האזורי בתל אביב קבע כי מתן צו מבחן שתוצאתו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה חותר תחת תכלית החקיקה ואין לנקוט בו אלא בנסיבות יוצאות דופן (הע"ז (ת"א) 1015/10 מדינת ישראל נ' פוקס מפי השופטת א' דגן טומכר).

ו. הפסיקה אף קבעה כי נסיבות יוצאות דופן הינן תוצאה של איזון בין חומרת העבירה והאינטרס הציבורי, למצבו האישי של הנאשם כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר. גם לאחר המצאת התסקיר יש לבחון האם היחס בין הנזק הצפוי מההרשעה לבין חומרת העבירה הינו סביר, וזאת כאשר מובאים בחשבון שיקולי ענישה נוספים (רע"פ 2564/11 קנטור נ' מ"י ניתן ביום 4.4.11).

ז. העבירות בהן הורשע הנאשם הינן עבירות על חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום, שני חוקים אשר בית הדין הארצי עמד על חשיבותם וחומרת העבירות הקבועות בהם.

ח. משמצא בית הדין כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, בפרט כאשר הנאשם הודה בביצוען, על בית הדין להרשיע את הנאשם בהתאם להודאתו.

8. טיעוני ב"כ הנאשם בתמצית –

א. לא ברור מדוע המאשימה סבורה כי תסקיר שירות המבחן נועד לבחון כשירותו של הנאשם לבצע עבודות שירות בלבד.

ב. אין לתסקיר שירות המבחן קשר לנשיאת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. בחינת כשירותו של נאשם לבצע עבודות שירות הנה באמצעות חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר.

ג. החלטת בית הדין מיום 16.7.12 מדברת בעד עצמה. לו חפצה המאשימה לקרוא תיגר על החלטה זו יכולה היתה לעשות זאת מבעוד מועד, אם בכלל.

ד. משלא עשתה כן, נהג שירות המבחן בהתאם להחלטת בית הדין והגיש תסקיר מפורט, מקיף ומקצועי בנוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

ה. שיקולי הענישה בישראל הם שיקולי ענישה אינדיבידואליים - כל נאשם ונסיבותיו האישיות. בית הדין יכול שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן, אולם אין מקום להתכחשות גורפת של המאשימה מהחלטת בית הדין מיום 16.7.12.

ו. מצבו הקשה של הנאשם הוצג לפני בית הדין וכל החלטה שתתקבל על ידי בית הדין מקובלת על הנאשם.

דיון והכרעה –

9. סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב – 1982 מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול הרשעתו של נאשם, לפני מתן גזר הדין, וזאת בכפוף לקבלת תסקיר מבחן וזה לשונו –

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 קובע –

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן" (ההדגשה הוספה – א.ס.).

סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 קובע –

"הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אפיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה:

(1) להרשיעו וליתן צו מבחן.

(2) ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה".

על פי סעיף 1 לפקודת המבחן ישנם מספר קריטריונים המעניקים לבית משפט את הסמכות לפטור נאשם מעונש מאסר וליתן במקומו צו מבחן עם הרשעה וללא הרשעה.

10. בית המשפט העליון בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (מיום 21.8.1997) קבע תנאים בעטיים ראוי שבית הדין ימנע מהרשעת נאשם - הראשון, כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני – כי סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה, על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (כגון מהות העבירה, שיקולי הרתעה, עבירות שקורבנן הוא הציבור).

בע"פ 29/05 סמי סוויסה נ' מדינת ישראל, (מיום 11.9.06) נקבע כדלקמן –

"הפסיקה סייגה את הסמכות למתן צו מבחן ללא הרשעה למקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. מקרים בהם עלולה להיות פגיעה בשיקומו של הנאשם, ומקרים בהם שיקולי הענישה יכולים להידחות בפני הנסיבות המיוחדות לקולא".

11. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי האם ההרשעה במקרה זה עלולה לפגוע בשיקום הנאשם והאם מתקיימים בעניינו התנאים הנדרשים בפקודת המבחן לעניין אופיו, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית, טיב העבירה והנסיבה המקלות של ביצוע העבירות – מצאתי כי ראוי ונכון לבטל את ההרשעה.

להלן הנימוקים לביטול ההרשעה –

12. אכן, מקובלת עליי טענת המאשימה לפיה מקום בו נאשם בחר לילך במשעול המשפט הפלילי, תחת המשעול המנהלי, דרך המלך תהא הרשעתו אם תוכח אשמתו. אלא שלכלל זה יכול ויהיו חריגים, שכן שעה שהנאשם עמד למשפט פלילי חלים עליו כל ההסדרים הרלוונטיים ובכלל זה האפשרות החריגה של אי הרשעה.

13. מעיון בתסקיר עולה כי עסקינן באדם נורמטיבי, בן 61, נשוי ואב לארבעה ילדים, מתוכם שלושה עובדים בעבודות ביטחוניות חסויות. הנאשם נעדר עבר פלילי, מתגורר במושב תלמי בילו ועובד מילדותו בתחום החקלאות, כאשר נאלץ, כשהוא רך בשנים, לקחת על עצמו את תפקיד המפרנס ולמלא את תפקידו של אביו אשר נפצע קשה בתאונה.

14. על פי האמור בתסקיר יש מקום להימנע מהרשעתו בדין של הנאשם. וכפי שפורט בתסקיר –

"התרשמנו כי במהלך חייו אברהם חווה משברים רבים וכי שנות ילדותו לוו בחיים תחת צמצום, הסתפקות במועט ודרישה חיצונית ללקיחת אחריות וביצוע עבודות מגיל צעיר שאינן תואמות את גילו ואת בשלותו באותה עת. ניכר כי כיום עסוק במצבו הכלכלי הקשה לאור הפסדים בתחום החקלאות. הוא תיאר את עצמו כאדם נורמטיבי וחיובי בעל יכולות, המודע לעצמו ולמעשיו והצגתו העצמית אופיינה בהצגה בעיקר של חלקים חיוביים וקושי בקבלת מסרים בעלי אופי ביקורתי כפי שבא לידי ביטוי בביצוע העבירה. להערכתנו, הקושי בעיקרו נובע מהפער בו תופס את עצמו כאדם נורמטיבי, כשהוא נשען בעיקר על תחושת האחריות והמחויבות שמגלה במשפחתו ובעבודתו, כשעולם העבריינות זר ואינו מוכר לו לבין מצבו כיום, כמי שנמצא אשם בעבירה פלילית...

עוד התרשמנו כי להרשעתו בדין השפעה על דימויו העצמי מאחר וכמתואר בתסקיר זה, חייו אופיינו בהתמודדויות מורכבות מגיל צעיר עם אחריות משפחתית ותעסוקתית, קשיים כלכליים ניכרים וחווית ילדות המאופיינת בהתנהלות הישרדויתית" (ההדגשות הוספו – א.ס.).

15. למותר לציין כי גם בית הדין היה עד לקושי הנפשי הרב של הנאשם בניהול ההליכים הפליליים שעה שבעת שהנאשם התייצב לדיון ההקראה בעניינו, פונה באמבולנס לאחר שחש ברע והדיון נדחה למועד אחר (ר' פרוטוקול מיום 1.4.12).

16. מכל האמור, שוכנעתי כי המדובר בנאשם המנהל אורח חיים נורמטיבי אשר דימויו העצמי והערכתו העצמית, כמו גם בריאותו הגופנית, עלולים להיפגע באופן שיפגע בשיקומו, אם תיוותר ההרשעה בפלילים על כנה. (ראה לעניין זה ת.פ. 247/08 מדינת ישראל משרד התמ"ת – שמר רועי, מיום 11.7.11).

17. לאור כל האמור ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות האירועים לרבות -

(א) מועד ביצוע העבירה – שנת 2008, דבר המפחית בהרבה מגורם ההרתעה;

(ב) האמור בתסקיר המבחן;

(ג) התרשמותי האישית מן הנאשם;

(ד) נסיבות התיק, מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, עברו, לרבות ילדותו, של הנאשם והאמור במפורש ובמפורט בתסקיר;

(ה) ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שיש להביא בעת גזירת עונשו של הנאשם ואיזנתי ביניהם –

שוכנעתי שהמקרה מושא כתב האישום מצדיק ביטול ההרשעה.

18. לאור האמור הנני מורה על ביטול הרשעת הנאשם בהתאם להוראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

19. לעניין מתן צו של"צ נקבע בתסקיר –

"אנו סבורים כי יש מקום במקרה זה להימנע מהרשעתו בדין וזאת בכפוף להטלת עונש מוחשי הרתעתי ושיקומי של הטלת צו במסגרת חוק השירות לתועלת הציבור לביצוע של 140 שעות. על פי התכנית שגובשה עבורו, אברהם יבצע 140 שעות של"צ במועצה הדתית בנתיבות בתפקידי אחזקה. כמו כן, אנו ממליצים על הטלת התחייבות להימנע מהתנהגות דומה בעתיד".

20. סוף דבר – הרשעת הנאשם מבוטלת. תחת הרשעתו הנני מטילה על הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות בהתאם לתכנית שהוכנה עבורו בשירות המבחן ובמסגרתה יעסוק הנאשם בתפקידי אחזקה במועצה הדתית בנתיבות.

21. אם הנאשם יעבור עבירה על חוק עובדים זרים או חוק שכר מינימום בתוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין יושת עליו הקנס המירבי הקבוע בחוק.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, (11 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.