ובעניין:

תובעות 1. אי.טי. בי.די. שירותים בע"מ

2. חברת קול קונטקטס

נגד

נתבע יעקב יארמיש

החלטה

1. עניינן של התובענה והתובענה שכנגד - שותפות עסקית בין הצדדים , להקמת עסק של מתן שירותי שיחות סלולר לחו"ל, אשר לימים עלתה על שרטון, כאשר כל צד טוען כלפי השני להפרת התחייבויותיו.

במסגרת התביעה דורש התובע/הנתבע שכנגד (להלן – יארמיש) סכום השווה בשקלים לסך של 102,500 $ וכן סך של 12,500 ₪ , ואילו במסגרת התביעה שכנגד המתוקן נתבע יארמיש על סכום של 1,000,000 ₪.

2. לפנינו שתי בקשות :

בקשת יארמיש לביטול פסק דין.

בקשת צד ג' , מר דיוויד וובר (להלן – וובר) לביטול עיקול במקרקעין.

3. לצורך הדיון בשתי הבקשות - תפורט להלן בקצרה השתלשלות ההחלטות וההליכים.

4. ביום 24.11.2014 נתקבלה בקשת הנתבעים לחייב את יארמיש , כתובע, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם , ונקבע כי על יארמיש להפקיד סכום של 50,000 ₪ עד ליום 1.12.2014 .

5. במקביל להחלטה בדבר הפקדת הערובה, נתבקש יארמיש להודיע עד ליום 1.12.2014 האם בכוונתו להמשיך בניהול ההליך, וזאת בעקבות התפטרותו של בא כוחו בסמוך לאותו מועד.

6. הואיל ויארמיש לא פעל בהתאם להחלטה מיום 24.11.2014 - בוטלו שני ימי הוכחות שהיו קבועים לתאריכים 3.12.2014 ו-8.12.2014, והנתבעים מצדם הגישו בקשה לסילוק התביעה של יארמיש על הסף עקב אי הפקדת הערובה ואי מתן ההודעה כנדרש בהחלטה.

יארמיש נדרש להגיש תגובה לבקשה לסילוק על הסף עד ליום 4.12.2014 , ומשלא הגיש כל תגובה - ניתן ביום 5.12.2014 פסק דין אשר קבע כי התביעה של יארמיש נדחית, ואילו התביעה שכנגד מתקבלת במלואה (להלן – פסק הדין).

7. ביום 1.2.2015, לאחר שניתנה ליארמיש ארכה לפי בקשתו, הגיש יארמיש בעצמו , ללא ייצוג משפטי , את הבקשה שבבסיס החלטה זו לביטול פסק הדין.

לטענת יארמיש בבקשה , לא הייתה לו יכולת כלכלית להפקיד את הערובה שנקבעה , וכן נבצר ממנו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 24.11.14 מאחר ולא היה מיוצג באותה העת.

לטענתו, ההחלטה להפקדת הערובה ניתנה ללא הנמקה , ומטעם זה סיכויי בקשת רשות הערעור עליה, אילו הייתה מוגשת, היו גבוהים.

8. אשר לפסק הדין, טען יארמיש כי יש לבטלו מאחר והוא ניתן בחוסר סמכות.

לטענת יארמיש, פסק הדין קיבל את התביעה שכנגד במלואה, כפי שנעשה במתכונת של פסק דין הניתן במעמד צד אחד בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות לדיון.

לדבריו , הואיל והגיש כתב הגנה שכנגד ותצהירי עדות ראשית - לא רשאי היה בית המשפט לקבל את התביעה שכנגד במלואה, ללא הנמקה ודיון לגופו של עניין.

9. הנתבעים מתנגדים לבקשה לביטול פסק הדין וטוענים כי היא הוגשה ללא ביסוס משפטי.

לטענתם, הבקשה לא הוגשה כדין הואיל ומדובר בפסק דין שניתן לאחר שהוגשו כתבי הטענות של שני הצדדים, אשר דרך המלך לתקיפתו היא באמצעות הגשת ערעור ולא באמצעות בקשה לביטול פסק הדין , הליך שבו נקט יארמיש.

בנוסף נטען, כי הבקשה הוגשה בחלוף 30 הימים הקבועים להגשתה לפי תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עוד טענו הנתבעים , כי גם אם ייקבע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כדין - הרי שעדיין אין בכך כדי לבטל את דחיית התובענה של יארמיש מחמת אי הפקדת הערובה, שכן חרף טענתו של יארמיש בדבר היעדר יכולת כלכלית להפקיד את הערובה, הופתעו הנתבעים לגלות כי לאחרונה שכר יארמיש את שירותיו של משרד עורכי דין אמריקאי והגיש נגדם תביעה משפטית בארה"ב בשל אותן העילות שבבסיס התביעה שלפנינו.

לטענת הנתבעים, הגשת התביעה בארה"ב מעידה על הטעייה מצד יארמיש בעניין יכולתו הכלכלית, ועל זלזולו במערכת אכיפת החוק בישראל ובזמנו של בית המשפט ושל הצדדים.

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין , כאשר יארמיש לא היה מיוצג והוא נתבע במסגרת התביעה שכנגד בסכום כה גבוה, יש מקום , לפנים משורת הדין, לבטל את פסק הדין, הגם שהדרך בה נקט יארמיש איננה הדרך הנכונה לתקיפתו ,אולם זאת בכפוף לחיובו של יארמיש בהוצאות משמעותיות עבור הליך זה.

11. עם זאת , השיקולים לחיובו של יארמיש בהפקדת הערובה נותרו בעינם, כמו גם תקפותה של ההחלטה, ולפיכך, כתנאי להמשך ההליכים – על יארמיש להפקיד את הערובה, בסך של 50,000 ₪, כפי שנקבע בהחלטה מיום 24.11.14.

12. יוער, כי המגמה בפסיקה היא כי על בית המשפט להתייחס ברוחב לב אל בקשות לביטול פסק דין, אולם בית המשפט לא ייעתר להן כדבר שבשגרה.

אדם הבא לפני בית המשפט מקבל על עצמו, בין היתר, חובות כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד, ואם הוא מזלזל במילוי חובות אלה - עליו לשאת בתוצאות.

13. בענייננו, לא ניתן להתעלם משתיקתו של יארמיש אל מול החלטות בית המשפט ואי מילוי אחריהן, כאשר מועדי ההוכחות התקרבו ושוריינו הן ביומנו של בית המשפט ומן הסתם גם ביומן ב"כ הנתבעים והנתבעים עצמם.

14. לגבי בקשת וובר לביטול צו עיקול מקרקעין, כמפורט בבקשתו מיום 9.12.14 – לאחר עיון בכל הטענות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

לטענת וובר הוא הבעלים והמחזיק הבלעדי של המקרקעין , ואילו יארמיש נרשם במקרקעין כמחזיק בנאמנות בלבד עבור וובר.

וובר טוען כי בינו לבין יארמיש התנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 16152-01-13), שבמסגרתו ניתן צו עשה ביום 27.3.2014 אשר הורה על מחיקת שמו של יארמיש מהרישום כבעלים במקרקעין ורישום שמם של וובר ורעייתו.

לטענתו, מאחר והנתבעים כאן לא צורפו כמשיבים בהליך שהתקיים בינו לבין יארמיש בבית המשפט המחוזי - לא הורה בית המשפט המחוזי על ביטול העיקולים הרובצים על המקרקעין , וכפועל יוצא מכך נותר על המקרקעין העיקול שניתן במסגרת הליך זה.

15. וובר טוען כי החוב שבגינו הוטל העיקול הוא חוב של יארמיש בלבד , כאשר אין כל קשר בינו לבין החוב ו/או לבין הנתבעים , ולפיכך אין כל הצדקה להשאיר את העיקולים על כנם, אשר גורמים לוובר נזקים קנייניים וממוניים.

16. הנתבעים מתנגדים לבקשה בטענה כי הוגשה בחוסר תום לב ותחת הנחות משפטיות שגויות.

לטענתם, בית המשפט המחוזי לא קבע כי וובר הוא בעל הזכויות האמתי במקרקעין, אלא רק נתן תוקף להסכמה שהושגה בין הצדדים בהליך שם, לגבי זכות הרישום על הנכס, תוך קביעה שסוגיית הבעלות תידון בהמשך להליך , בהתאם לצורך.

אשר לעיקול עצמו, טוענים הנתבעים כי החלטת בית המשפט המחוזי קבעה באופן מפורש כי העיקול הקיים יוותר על כנו עד להכרעה של הערכאה המתאימה בעת הצורך.

עוד טוענים הנתבעים כי הרקע להליך בבית המשפט המחוזי הוא מכירה למראית עין של הנכס שנעשתה בין וובר ליארמיש, במטרה להתחמק מנושים שהיו לוובר.

לטענת הנתבעים, במשך למעלה מעשור לא טען וובר לבעלות על המקרקעין ואף במסגרת הליך משפטי אחר הצהיר לבית המשפט כי הנכס שייך ליארמיש ולא לו.

17. יארמיש לא הגיש כל תגובה לבקשה, ואילו וובר השיב לתגובת הנתבעים כי יארמיש רכש את המקרקעין בנאמנות עבורו וכי הוא לא היה צריך לידע את הנתבעים בדבר הזהות האמתית של הבעלים.

18. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע באופן מפורש כי אין משמעותו של פסק הדין ביטול זכויות צדדים שלישיים החלות על הנכס:

"מובהר כי אין בהוראות ההסכם בדבר העברת בעלות בנכסים על דרך ביטול הנאמנות, כדי לפגוע בזכויות צדדים שלישיים, ככל שקיימות זכויות כאלו. רישום הזכויות בנכסים על שם התובעים, לא ייפגע בזכויות צדדים שלישיים בנכסים כלפי נתבע 1, ככל שזכויות כאלו קיימות. מובהר כי התובעים כופרים בזכויות נתבע 1 בנכסים, וממילא כופרים גם בתוקפן של זכויות צדדים שלישיים בעלי העיקולים, אלא שהעניין לא מוכרע במסגרת הליך זה , אלא יתברר בפני הערכאה המתאימה, במידת הצורך."

נוכח האמור , נראה כי בית המשפט המחוזי לא הורה על ביטול צו העיקול לא רק מחמת אי צירופם של הנתבעים להליך, כי אם גם מטעמים נוספים , ולכן לא ניתן בשלב זה לבטל את צו העיקול, שהוטל על הנכס בעודו רשום על שמו של יארמיש, ובכך להותיר את הנתבעים מול שוקת שבורה, ומאידך ליתן "פרס" לוובר כאשר, לכאורה, מניעיו לרישום הנכס על שמו של יארמיש לא היו כשרים.

ככל שיעמוד וובר על הסרת העיקול, בשקלול כל מערכת היחסים שבינו לבין יארמיש - עליו לפעול בהתאם לפסק הדין שבידו ולברר את סוגיית צו העיקול בהליך ובערכאה מתאימה , ולא במחטף מסגרת ההליך דנן, תוך פגיעה בנתבעים שצו העיקול הוטל לבקשתם כדין.

19. לסיכום , אני קובעת כדלקמן:

א. הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת ביחס לשתי התובענות, בכפוף לכך שיארמיש ישלם לנתבעים בשל הליך זה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 ימים , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטה זו ועד לתשלום המלא בפועל.

יודגש כי תשלום הסכום האמור מהווה תנאי לביטול פסק הדין, וככל שלא ישולם במועד שנקבע – יוותר פסק הדין על כנו.

ב. ההחלטה בדבר חיובו של יארמיש בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪ – נותרה על כנה, והסכום יופקד על ידו עד ליום 21.5.15.

הפקדת הערובה מהווה תנאי להמשך ההליכים , וככל שלא תופקד הערובה עד למועד שנקבע – תידחה התביעה של יארמיש על הסף.

ג. הבקשה לביטול צו העיקול על המקרקעין- נדחית.

שאלת ההוצאות בשל הליך זה תישקל בסיומם של ההליכים העיקריים.

ד. הנתבעים יגישו הודעת עדכון בנוגע לקיום האמור בפסקאות (א) ו – (ב) לעיל עד ליום 28.5.2015.

ה. יובא לעיוני ביום 31.5.2015.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.