<#2#>

נוכחים: בשם התובע: עו"ד אסלאן

בשם נתבע 1: אין הופעה

בשם נתבעת 2: עו"ד גושן

פרוטוקול

ב"כ הנתבעת: יצרה איתי קשר ב"כ הנתבע 1 שלא יכולה הייתה להגיע מירושלים בשל מזג האויר. עד מטעמי לא יכול היה להתייצב כיוון שקיבל זימון לעדות בבית הדין הצבאי. (מציג מסמך). נראה לי כי בנסיבות העניין, יש מקום להורות על דחיית הדיון. זו מביטוח לאומי כן יצאה ב5:30 בבוקר. הייתה קרה על הכבישים והמשטרה לא נתנה לה לצאת. לא רק התיק הזה מתקיים מטעם ביטוח הלאומי פה בבית המשפט, יש להם עוד שני תיקים ולא התייצבו.

מבחינת התובע יש את התובע עצמו, לפי מיטב הבנתי.

ב"כ התובע : אנו ויתרנו על עדות האשה כי היא דתיה עם כיסוי. לפי מה שהבנתי מבעלה, היא לא מוכנה להעיד. אנו לא זימנו את המומחה כיוון שלא הופקד הכסף. אני מוכן לשמוע הצעת בית המשפט ולסגור את התיק אך חברי לא מעוניין.

ב"כ הנתבעת: הוא הגיש תביעה 7 שנים לאחר האירוע. גם אם אתן לו כאב וסבל, יש בעיית חבות, סף התיישנות, הוא לא הביא עדים.

ב"כ התובע: יש לי עד מטעם ביטוח לאומי. הדגימו עליו את התרגילים של קרב המגע וכופפו לו את היד, גרמו לו נזק. ישנו טופס 250 וטופס דמי פגיעה. נקבעו לו גם אחוזי נכות. יש לי עדותו ועדות האנשים שנכחו, ראש מחלקת חקירות. הוא יעיד איך קרתה התאונה. אני לא נפגשתי איתו אבל התובע מוסר לי גרסה.

ב"כ הנתבעת: חברי הזמין עוד אנשים כעדים, למה אינם פה? עדותו היא עדות יחידה. בית המשפט אישר לו להביא אותם לעדות בלי תצהירים וחברי לא עשה כן.

ב"כ התובע: ראש מחלקת החקירות השתתף בקורס ולקח את התובע לביה"ח ברכבו הפרטי. כשאני משתתף בספורט קרב מגע, אני מודע לזה שאני משתתף בקורס. אבל הוא היה בקורס, והסבירו לו והדגימו עליו. תוך כדי ההדגמה עשו לו נזק. במה הוא אשם? הוא סיכן עצמו? היו צריכים לנקוט באמצעי זהירות. מדריך הקורס הוא זה שכופף את ידו של התובע וגרם לו נזק.

ב"כ הנתבעת: לא נגרם לו שום נזק.

ב"כ התובע: לדעתי נטל ההוכחה הוא על המעביד ולא עליי. אם הביטוח הלאומי לא היה נותן לו אחוזי נכות (10%), לא היה קורה כל זה.

- לאחר הפסקה -

ב"כ התובע: לאור הערת בית המשפט, דיברתי עם התובע והוא מבקש את הוצאותיו, לכל הפחות. הוא חשב שהנזק יעבור אבל הוא לא עבר ויש לו כאבים והרופא ששילם לו כסף, לא סתם שילם לו כסף. הרופא אמר שיש לו בעיה. הוא לא אדם שחשב לתבוע לפני שידע שיש לו נזק.

אני המלצתי לתובע לחזור בו מהתביעה כבר עכשיו אך הוא רוצה לדבר עם בית המשפט.

התובע: עסקתי בביטחון כל חיי. ניהלתי מטווחים והייתי מדריך לחימה מטעם העבודה. בשינוי שעשיתי, נסעתי לירושלים לעבוד בתור חוקר במזרח ירושלים כי זו הייתה עבודה מאתגרת מבחינתי וכל הזמן שהתעסקתי במטווחים ובירי, וצלצולים באוזניים וכו', אמרו לי שאני צריך עם כל המחלקה לעבור קורס בהגנה עצמית בירי ובקרב מגע. אמרתי שאני מדריך ירי וויתרו לי על הקורס של הירי. זה לא כאב סתם, אני הולך עם המקבע כל חיי ואני מרגיש את הכאב ולא הרופאים שבדקו אותי. הגשתי באיחור את התביעה בגלל שרק לאחר כמה זמן הבנתי שקבעו לי שזה היה קרע או משהו כזה, אני לא מבין בזה.

לאור הערות בית המשפט, אני מבקש לחזור בי מהתביעה ולא לחייב בהוצאות, ולפטור מיתרת אגרה.

ב"כ הנתבעת: לצורך הישיבה מופיע על דעת ב"כ הנתבעת 1, שלא התייצבה בשל מזג האויר. לגופו של עניין, אנו מבקשים לחייב את התובע בהוצאות בגין ההליך שנוהל. נגרמו לשני הצדדים הוצאות בגין הגנה משפטית, חקירות, איסוף חומר רפואי, הגשת חוו"ד רפואית מטעם הנתבעים וכן נשיאה בנטל עלות שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט.

בנסיבות אלו, אני מעריכים את ההוצאות שלנו, כלומר, במקרה של הנתבעת 2 בגבולות של כ-20 אלף ₪ לפחות.

לכן, נבקש לפסוק הוצאות בפרט בתביעה שמלכתחילה לא היה מקום להגישה, הן לאור השיהוי הניכר בהגשתה אשר הוגשה על סף תקופת ההתיישנות והן לאור העובדה כי כבר מקריאת כתב התביעה עולה כי התביעה אינה מקימה רשלנות בנזיקין כלפי מי מהנתבעים והנזק הראייתי שנגרם לנתבעות בניהול הליך זה.

אבקש לפסוק הוצאות לשני הנתבעים.

ב"כ התובע: חברי טען כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש את התביעה וזה לא נכון. להיפך. המוסד לביטוח לאומי שהוא הנתבע העיקרי בתיק זה, קבע כי ישנה נכות בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה. התובע עשה כמו כל תובע – הגיש תביעה בגין נזק מתוך ציפיה שיקבל 10% נכות כמו קביעת המל"ל שהאמין שהיא נכונה כפי שהביטוח הלאומי האמין כך ולא ערער על קביעת הועדה הרפואית. לכן, לבוא ולטעון היום כי לא היה מקום להגיש את התביעה, פשוט אינו נכון ואף מטעה את בית המשפט. לגופו של עניין, אטען כי חברי, למרות שהגיש תצהיר בשם הנתבע השני, התצהיר לא הובא לידיי. רק היום חברי, לאחר ששאלתי אותו אם ישנם עדים, אמר לי כי הוא הגיש תצהיר. הם בחרו שלא להגיש כלל תצהירים, בחרו לשתוק ורק לאחר שהתבררו הדברים והודע לתובע כי סיכויי התביעה לא רבים, השתכנע התובע והביע את רצונו להפסיק את התביעה. לבוא ולהענישו היום זה לא סביר.

ב"כ הנתבעת: התצהיר הועבר לחברי. ישנו אישור פקס מיום 05/12/13.

<#5#>

פסק דין

מורה על דחיית התביעה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים לעניין ההוצאות, ולאחר שהתרשמתי, כי התובע סובל וכן לקחתי בחשבון כי התובע קיבל את המלצת בית המשפט בנסיבות ובחר שלא להמשיך לנהל את התיק ולהוסיף גם הוצאות הצדדים האחרים, שלא לעשות צו להוצאות ולפיכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

משחזר בו התובע מתביעתו, טרם שמיעת ראיות, ניתן פטור מיתרת אגרה בתיק.

ב"כ הנתבעת 2 ימציא העתק הפרוטוקול לב"כ הנתבעת 1.

ניתן לסגור את התיק.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"ד, 16/12/2013 במעמד הנוכחים.