1. בכתב התביעה, עתרה התובעת, לחייב את הנתבעת לשלם לה רכיבי שכר שונים, שלטענת התובעת מגיעים לה בשל עבודתה כמזכירה בבית הספר היסודי "אלטור" המצוי בתחומי הנתבעת, ואשר ייקרא להלן: "בית הספר".

רכיבי השכר שבהם היה מדובר הם:

- הפרשי שכר המשלימים את השכר לכזה המחושב על פי דרגה +9 (בגין התקופה שמיוני 2003 ועד מאי 2006). בהמשך, הסכימה התובעת עם העובדה שגם בתקופה האמורה היא קיבלה שכר על פי דרגה +9, כך שכבר אין צורך לדון בחלק זה של התביעה.

- "תוספת ספיגת כיתות", בשיעור 23.8% (בגין כל החודשים שמיוני 2003 ועד מאי 2009).

- "תוספת מיוחדת", בשיעור 10% (בגין כל החודשים שמיוני 2003 ועד מאי 2010).

- "תוספת מנב"ס", בשיעור 7.5% (בגין כל החודשים שמיוני 2003 ועד מאי 2010).

בנוסף לאמור לעיל, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לה סכומים שנוכו ממשכורותיה במועדים שונים, בין מרץ 2004 לבין אפריל 2010, בגין "תכנית הבראה" או "ניכוי ימי שביתה" או "הפחתת ימי עבודה".

2. הנתבעת הכחישה, בכתב הגנתה, את זכאותה של התובעת לקבל ממנה רכיב כלשהו מרכיבי התביעה.

לטענת הנתבעת, כפי שהיתה בכתב ההגנה, התובעת קיבלה את כל המגיע לה, והניכויים משכרה - נעשו כדין.

3. הליכי הדיון המוקדם בתובענה זו, התקיימו בפני מי שהיה רשם בית דין זה, השופט מוסטפא קאסם. הן בעת הליכי הדיון המוקדם והן לאחר מכן - ניסו ב"כ הצדדים להגיע להסכמה שתייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית בתובענה זו, אך לצערי - הם לא הגיעו להסכמה כזו.

4. בהתאם להחלטה שניתנה בדיון המוקדם, הוגשו תצהירי עדות ראשית.

אולם, בעת שהצדדים התייצבו לישיבת ההוכחות שהיתה קבועה (לאחר שהיא נדחתה ממועד קודם שבו לא נשמעו הוכחות אלא התובעת ויתרה על רכיב התביעה בענין הפרשי שכר בגין דרגה +9 והצדדים הסכימו לשקול את עמדותיהם בענין הסכמה בדבר מספר הכיתות בבית הספר), ויתר ב"כ הנתבעת על חקירתה הנגדית של התובעת, כך ששמעתי רק את עדותו של המצהיר מטעם הנתבעת, גזבר הנתבעת מר וג'יה עזאיזה, שייקרא להלן: "הגזבר".

5. לאחר שגם נסיון פשרה נוסף לא עלה יפה - הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

אלה העובדות

6. ביום 1/3/78, החלה התובעת לעבוד אצל הנתבעת כמזכירה בבית הספר, במשרה מלאה.

7. התובעת משתכרת שכר לפי הדירוג המנהלי.

עם השנים, הועלתה דרגתה של התובעת לדרגה +9, וכיום אין חולק כי היא מקבלת את שכרה על פי דרגה זו.

8. התובעת היא המזכירה היחידה בבית הספר.

9. בין הצדדים יש מחלוקת בדבר מספר הכיתות שהיו בבית הספר בשנים הרלוונטיות לתובענה. התובעת הצהירה בתצהירה כאילו במשך כל השנים הרלוונטיות עמד מספר הכיתות על 20, אך כיום גם היא אינה חולקת על כך שהצהרה זו אינה מדוייקת. למעשה, מסיכומי ב"כ הצדדים עולה כי שני הצדדים נסמכים על האישורים שהוציאה הנתבעת בדבר מספר הכיתות בבתי הספר היסודיים בדבוריה, אישורים שצורפו לתצהירו של הגזבר, אלא שיש בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם נכון לכלול במספר הכיתות, גם את כיתות גני הילדים. לענין זה אתייחס להלן, בחלק ה"משפטי" של פסק דין זה.

בשל העובדה שכיום אין חולק שהאמור בתצהיר התובעת לגבי מספר הכיתות - אינו נכון, אקבע את מספר הכיתות על סמך האישורים שצורפו לתצהירו של הגזבר. אולם, הנתבעת לא צרפה אישורים בקשר לתקופה שעד שנה"ל תשס"ו.

לגבי שנות הלימודים תשס"ד ותשס"ה יש הצהרה בתצהירו של הגזבר, ואיני רואה סיבה שלא להסתמך על כך (כשראיתי שהצהרתו תואמת את האישורים שצורפו לתצהירו). עם זאת, הגזבר אינו מצהיר על כיתות הגן, ובלית ברירה, אצא מתוך הנחה שבכל אחד מהשנים האמורות היתה רק כתת גן אחת.

לעומת זאת, אין בידי נתונים כלשהם לגבי שנת הלימודים תשס"ג (אשר רלוונטית לתובענה בגין החודשים שמיוני ועד אוגוסט 2003). לפיכך, לא אקבע מאומה בענין מספר הכיתות בשנה"ל תשס"ג, ואראה את תביעת התובעת בענין התקופה שעד אוגוסט 2003, ואשר נסמכת על מספר הכיתות, ככזו שלא הוכחה.

בהתאם לאמור לעיל, אני קובע את מספר הכיתות בבית הספר, בשנים הרלוונטיות לתובענה, כאמור להלן:

בשנת הלימודים תשס"ד (9/03-8/04) - 16 ועוד כיתת גן אחת.

בשנת הלימודים תשס"ה (9/04-8/05) - 15 ועוד כיתת גן אחת.

בשנת הלימודים תשס"ו (9/05-8/06) - 16 ועוד 2 כיתות גן.

בשנת הלימודים תשס"ז (9/06-8/07) - 17 ועוד 2 כיתות גן.

בשנת הלימודים תשס"ח (9/07-8/08) - 18 ועוד 2 כיתות גן.

בשנת הלימודים תשס"ט (9/08-8/09) - 19 ועוד 2 כיתות גן.

בשנת הלימודים תש"ע (9/09-8/10) - 20 ועוד 2 כיתות גן.

10. החל משנת 2000, הונהגה בבית הספר פעילות באמצעות תוכנת מערכת ניהול של בתי ספר ששמה: "מנב"ס". התובעת הפעילה את התוכנה.

11. בסעיף 24 לסיכומיו, טען ב"כ התובעת כי התובעת ביצעה בעבודתה פעילות כגון גביית כספים, טיפול בתשלומי הורים ובתרומות, התייצבות בארועים מחוץ לשעות העבודה, ניהול פרוטוקולים, התייצבות באסיפות הורים ועוד (בנוסף להפעלת תוכנת מנב"ס).

בענין זה, איני יכול לראות את הטענה כמבוססת על ראיה כלשהי בענין אותן פעילויות נטענות, למעט הפעלת תוכנת מנב"ס (שהתובעת הצהירה עליה והגזבר אף אישר אותה) ולמעט גביית כספים, שהתובעת אמנם לא הצהירה עליה, אך ניתן להבין שהיא עוסקת בכך, בשל עצם העובדה שהתלושים מלמדים שהתובעת מקבלת תוספת ששמה "מנקו" אשר מיועדת למי שתפקידו כולל גביית כספים).

12. כאמור לעיל, התובעת עותרת - בין השאר - לשלם לה "תוספת ספיגת כיתות" בשיעור 23.8% "תוספת מיוחדת" בשיעור 10%, וכן - "תוספת מנב"ס".

בחינת תלושי המשכורת שהוגשו לתיק, מלמדת שהתלושים כללו התייחסות הן לתוספת ששמה "תוספת מיוחדת", הן לתוספת ששמה "תוספת לפי %" (שתי תוספות אלה נכתבו בשורה העליונה בתלושים, בנוסף לרכיבים של "שכר משולב" ו"תוספת איזון"), הן לתוספת ששמה "עודף כיתה", הן לתוספת ששמה "תוספת באחוזים" והן לתוספת ששמה "מנב"ס" (רכיבים אלה נרשמו כשורות נפרדות, מתחת לשורה העליונה).

בכל החודשים שהתלושים לגביהם הוגשו - היתה שורה של "תוספת באחוזים" אשר לא התייחסה לסכום כלשהו, כך שלא היה תשלום בפועל על פי אותה שורה. בחלק קטן מהתלושים שהוגשו, היתה שורה נוספת לגבי רכיב "תוספת באחוזים" שבה צויין ששולם סכום כלשהו (באחוזים משתנים).

הרכיב של "עודף כיתה" הופיע במרבית התלושים שהוגשו, אך גם כשהופיע - מעולם לא נכתב לגביו סכום כלשהו, כך שבפועל לא שולם רכיב כזה.

13. בטבלה שלהלן אביא פרטים בדבר אזכור התוספות האמורות בתלושים שהוגשו לי, וכן בדבר התשלום על פיהן, כשהיה תשלום. לגבי הטבלה בכלל, אבהיר כי הסכומים המפורטים בה הם בשקלים חדשים, כי האחוזים שמפורטים בה לגבי הרכיב "תוספת לפי %" ולגבי הרכיב "ת. מיוחדת" הם באחוזים מתוך רכיבי אותה שורה עליונה בתלושים, למעט הרכיב הרלוונטי, וכי האחוזים שמפורטים בה לגבי "תוספת באחוזים" במקרה שיש שורה כזו שכוללת סכום ולגבי "תוספת מנב"ס", הם באחוזים מתוך הסכום הכולל של השורה העליונה בתלושים. מכל מקום, האחוזים המובאים בטבלה, מעוגלים לעשירית האחוז הקרובה.

14. הנתבעת הפחיתה משכר התובעת סכומים שונים בטענות שונות, לעתים גם פעמיים באותו חודש, כמפורט בטבלה שלהלן:

אעיר כי האמור בטבלה שלעיל, כולל את הניכויים שנלמדים מהתלושים שהוגשו. התייחסות התובעת בתצהירה לענין זה, היתה רק על דרך ההפניה לכתב התביעה. בכתב התביעה, התובעת לא התייחסה לחלק מהניכויים האמורים בתלושים. אין בכתב התביעה התייחסות לניכוי בסך 253.80 ₪ בגין הפחתת 10 שעות עבודה בחודש פברואר 2005 (אלא רק לניכוי השני שנעשה באותו חודש, בגין ימי שביתה) ואין בכתב התביעה התייחסות לניכוי בסך 17.50 ₪ שנעשה בחודש יוני 2007 כהפרש ניכוי יום שביתה (אלא רק לניכוי השני שנעשה באותו חודש בגין הפחתת ימי עבודה).

15. סעיף 23 לתצהירו של הגזבר מנוסח כך שיהיה ניתן לקבל את הרושם שלפיו טענת הנתבעת היא כי היה קשר בין העדרויות התובעת כפי שהן עולות, כביכול, מדו"חות הנוכחות שלה, לבין ההפחתות משכרה.

אולם, גם על פי האמור באותו סעיף - לא ניתן להבין כלל מה הגורם להפחתות משכרה. מצד אחד, נטען בסעיף ההמשך (סעיף 24) שהנתבעת הפחיתה הרבה פחות ממה שהיה עליה להפחית בגין ההעדרויות, וכי למעשה היא שילמה לתובעת שכר ביתר. מנגד - בסעיף 23 עצמו, מנומקות ההפחתות בשכר לא רק בהעדרויות, אלא גם בתוכנית הבראה נטענת, באיחורים, ביציאה מוקדמת.

למעשה - בחינה של סעיפים 23 ו-24 לתצהירו של הגזבר והשוואת האמור בסעיף לדו"חות הנוכחות שרק חלקם צורפו לתצהיר ולתלושי המשכורת, אינה מאפשרת להביא לקביעה כלשהי בדבר הסיבה האמיתית להפחתת השכר.

על כן, איני יכול לראות את הנתבעת כמי שעלה בידיה להוכיח שהיתה לה הצדקה להפחתות משכר התובעת שפורטו בטבלה שבסעיף 14 לעיל.

ככל שהנתבעת עשויה להיראות כנסמכת גם על תוכנית הבראה כלשהי, אציין אף שהגזבר צירף לתצהירו פרטים בדבר תכנית הבראה לשנים 2004-2006, הרי שבעדותו, מסר הגזבר כי עד שנת 2007 כלל לא היתה לנתבעת תכנית הבראה מאושרת. תכנית ההבראה, על פי עדות הגזבר, אושרה בשנת 2008, אך לא הובאו כל פרטים לגביה ולגבי הקשר בינה לבין הפחתות שונות שנעשו משכר התובעת.

מספר הוראות רלוונטיות מההסכם הקיבוצי החל על הצדדים

16. ההסכם הקיבוצי שחל על יחסי העבודה בין הצדדים, הוא חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (שתיקרא להלן: "החוקה"). אביא כאן מספר הוראות רלוונטיות מהחוקה, ואתייחס אל משמעותן ביחס לתובענה.

17. סעיף 26.881 לחוקה, קובע כך:

"עובדים שבמסגרת תפקידם מועסקים בפועל בתפקידי גביית המחאות או מזומנים, זכאים לתשלום שנקרא 'תשלום מנקו'".

כאמור בסעיף 11 לעיל, התובעת מקבלת מהנתבעת "תוספת מנקו", כך שניתן להבין שהיא עוסקת בגביית המחאות או מזומנים.

18. פרק 102.21 לנספח לחוקה, עוסק בהיקף משרה של מזכיר בית ספר. כך נאמר בו:

"102.211

היקף משרת מזכיר בית-ספר - במשרה מלאה, החל מ-1/9/1989 היא 12-14 כיתות לימוד בבית-הספר, בהתאם לנתונים המקומיים של היקף המטלות, וכמפורט להלן: -

102.212

בבית-ספר בו גובים אגרת שרותים או גובים גביות אחרות בגובה האגרה לפחות, וכן מחלקים ספרי לימוד ו/או מחברות, תהיה מכסת העבודה של מזכיר בית-הספר - 12 כיתות.

102.213

בבית-ספר בו מבוצעת אחת משתי המטלות המפורטות בסעיף קטן ב' [צ"ל: סעיף 102.212] דלעיל - תהיה מכסת העבודה של מזכיר בית-הספר - 14 כיתות.

102.214

בבית-ספר לחינוך מיוחד ובבתי ספר על-יסודיים וחטיבת ביניים, תיחשב כל כיתה ככיתה ורבע לצורף קביעת היקף המשרה והדרגה.".

19. פרק 102.31 לנספח לחוקה, עוסק בתוספת בגין "ספיגת כיתות" בבית ספר שבו יש יותר כיתות מאשר משרה אחת.

בסעיף 102.311 לאותו נספח לחוקה, נאמר:

"במקרה שבבית-הספר ישנן יותר כיתות מאשר למשרה מלאה של המזכיר, ומספר הכיתות העודף הנוסף הוא קטן, רשאית הרשות המקומית לנהוג באחת משתי האפשרויות: -

(א) תוספת כח אדם יחסי לחלקיות המשרה.

(ב) התוספת בכסף תימסר למזכיר הקיים, אולם החישוב יהיה שכל כיתה וחצי תיחשב ככיתה למעשה. התוספת תשולם כפיצוי עבור ספיגה ועשיית תוספת העבודה הנ"ל.".

סעיף 102.312 שם, קובע את שיעור התוספת שאמורה להיות משולמת לפי סעיף 102.311(ב), בהתאם למספר הכיתות העודפות על משרה. הסעיף מפרט טבלה ביחס לשתי אפשרויות; רשויות מקומיות שהיקף משרה מלאה של מזכיר הוא לפי 12 כיתות או רשויות מקומיות שהיקף משרה מלאה של מזכיר הוא לפי 14 כיתות.

בענייננו, מקובלת עלי טענת הנתבעת על כך שלא הוכח כי התובעת מבצעת את שתי המטלות האמורות בסעיף 102.212 לנספח לחוקה. עם זאת, כאמור, התובעת עוסקת בגביית כספים.

למעשה, הנתבעת מסכימה לכך שאת היקף המשרה יש לחשב על בסיס 14 כיתות. (כך ניתן להבין את החישוב האמור בסעיף 27 לסיכומי ב"כ הנתבעת). על כן, היקף המשרה המלאה של משרת מזכיר בחטיבת הביניים אצל הנתבעת, הוא 14 כיתות.

על פי האמור בסעיף 102.312 הנ"ל, שיעור התוספת שלפי סעיף 102.311(ב), יהיה כך:

כשיש כיתה עודפת אחת על משרה מלאה - התוספת תהיה בשיעור 4.76%.

כשיש 2 כיתות עודפות על משרה מלאה - התוספת תהיה בשיעור 9.52%.

כשיש 3 כיתות עודפות על משרה מלאה - התוספת תהיה בשיעור 14.28%.

כשיש 4 כיתות עודפות על משרה מלאה - התוספת תהיה בשיעור 19.01%.

כשיש 5 כיתות עודפות על משרה מלאה - התוספת תהיה בשיעור 23.8%.

22. סעיף 102.313 לנספח לחוקה, עוסק בהיקף המשרה והשיבוץ של מזכיר בבית ספר על יסודי, כולל חטיבת ביניים. כך נאמר בסעיף:

"חישוב היקף יחידת המשרה ושיבוץ המזכיר בדרגה, במסגרת מתח הדרגות במסלול קידום של מזכיר המועסק בבתי-הספר העל יסודיים וכן בבתי-ספר יסודיים בהם כיתות חריגות כמו חטיבת ביניים, כיתות הקבצה, יול"א וכדומה, יהיו לפי ההסדרים הקיימים ובלבד שכל כיתה במסגרות אלה תחושב כלא פחות מכיתה ורבע, לצורך קביעת היקף המשרה ולצורך קביעת דרגת המזכיר במסגרת מסלול הקידום של עיסוקו.".

23. בסעיף 102.314 לנספח לחוקה, מובאות הוראות בדבר חישוב מספר הכיתות. כך, בין השאר, נאמר בו:

"... כתות גן ילדים בבתי-הספר היסוכיים שבמסגרת 'החטיבה הצעירה', או הנמצאת באחריות מנהלית של מנהל בית הספר היסודי, תחשבנה ככתות אם ותובאנה בחישוב קביעת היקף המשרה ולצורך חישוב ספיגת העבודה וקביעת דרגת השכר בה ישובץ מזכיר בית-הספר ...".

מהאישורים שצורפו לתצהירו של הגזבר עולה ברורות כי כיתות גן הילדים מצויות במסגרת בית הספר עצמו. על כן, דעתי היא שנכון להביא במנין הכיתות את כיתות הגן, כך שהכיתות שיובאו בחשבון בעניינה של התובעת, כהמשך לאמור בסעיף 9 לעיל, הן כל הכיתות, כולל כיתות הגן. בהתאם לכך - מספר הכיתות הכולל שיובא בחשבון בתובענה, הוא זה:

בשנת הלימודים תשס"ד (9/03-8/04) - 17.

בשנת הלימודים תשס"ה (9/04-8/05) - 16.

בשנת הלימודים תשס"ו (9/05-8/06) - 18.

בשנת הלימודים תשס"ז (9/06-8/07) - 19.

בשנת הלימודים תשס"ח (9/07-8/08) - 20.

בשנת הלימודים תשס"ט (9/08-8/09) - 21.

בשנת הלימודים תש"ע (9/09-8/10) - 22.

24. פרק 102.61 לנספח האמור לחוקה, עוסק ב"תוספת ספיגה" בשיעור 10%. בסעיף 102.611 נאמר, בין השאר, כך:

"... תשולם למזכירות בית-ספר ... תוספת ספיגה על עבודה נוספת. שיעור התוספת - 10% מהמשכורת המשולבת".

25. פרק 102.81 לנספח האמור לחוקה, עוסק בתוספת מנב"ס. כך, בין השאר, נאמר בו:

"102.811

... תשולם למזכירי בתי-ספר בגין ביצוע המטלות הקשורות לפרוייקט מינהל בית-ספרי (להלן - מנב"ס) שאושרו לשם כך על ידי משרד החינוך והתרבות.

102.812

... לפיכך, נקבעו הכללים הבאים באשר לתשלום התוספת:

1. החל משנה"ל תש"ס תהיינה זכאיות מזכירות בתי"ס יסודיים בהם תופעל תוכנית המנב"ס החדשה, לתגמול בשיעור של 0.5 שעות נוספות, או לתוספת של 7.5% ... למזכירת בי"ס המועסקת במשרה מלאה ...

2. מנהל בי"ס ימנה את המזכירה האחראית להפעלת המנב"ס לשנת לימודים שלמה.

3. אוכלוסיית היעד לביצוע תשלום 'תוספת מנב"ס'

א. בתי ספר יסודיים.

ב. בתי ספר יסודיים שאינם בניהול עצמי.

ג. בתי ספר יסוכיים שאינם מתוקצבים לפי תקן לתלמיד.

4. הקריטריונים לאישור פרוייקט המנב"ס בבתי הספר נקבעו כדלקמן:

א. שימוש בתכנית המנב"ס החדשה.

ב. שימוש מדורג במודלים של המערכת החדשה בשנה הראשונה (יפעל עם הפצת המערכת בבתי הספר).

5. בתי הספר שלא יפעלו עפ"י הקריטריונים שפורטו בסעיף 4 לעיל לא יהיו זכאים, החל משנה"ל תש"ס, להקצבה בגין המנב"ס והמזכירות לא תהיינה זכאיות לכל תשלום בגין פרוייקט המנב"ס.

6. על מזכירת ביה"ס הזכאית ל'תוספת מנב"ס' לדווח על ביצוע בפועל של פרוייקט המנב"ס מידי חודש כנדרש ממנה.

7. על מנת למנוע ספק מובהר בזאת כי 'תוספת מנב"ס' מהווה גמול עבור מילוי התפקיד ולמשך זמן ביצועו בלבד ואינה מהווה שכר לצורך חישוב ערך שעה.

8. ההתייחסות לתוספת מנב"ס תהא כאל 'עבודה נוספת'.

9. אין 'תוספת המנב"ס' באה במקום תוספת מקומית כלשהי.

...".

26. בעניינה של התובעת קבעתי לעיל (הן על פי תצהירה של התובעת והן על פי עדותו של הגזבר), כי התובעת היא זו שהפעילה את תכנת המנב"ס בבית הספר. אמנם, לא הוכח כי התובעת דיווחה מדי חודש על הביצוע בפועל, אך חובת הדיווח לפי סעיפון 6 לסעיף 102.812 היא על פי "הנדרש ממנה", ולא הוכח כי התובעת נדרשה לדווח. על כן, איני סבור שנכון לשלול את התוספת בשל כך שלא הוכח דיווח חודשי. (אין מניעה כי הנתבעת תדרוש כעת דיווח). בפועל, לפחות בחודש אוקטובר 2004, התובעת קיבלה "תוספת מנב"ס", כך שמדובר בענין שהנתבעת הכירה אותו ביחס לעבודת התובעת.

27. כעת, אעבור לבחון את רכיבי התביעה שהתובעת עותרת לקבלתם.

הזכאות ל"תוספת ספיגת כיתות"

28. הוראות החוקה בענין תוספת ספיגת כיתות נכתבו כאילו מנסחיהן ניסו להביא לכך שלא יהיה ניתן לתת פרשנות הגיונית לאותן הוראות. למרות זאת, אנסה להלן להבין אותן, צעד צעד.

29. ראשית, כאמור בסעיף 19 לעיל, משרה מלאה של מזכירה בבית הספר, מבוססת על הנחת 14 כיתות, בהתאם להוראת סעיף 102.213 לנספח לחוקה. בבית הספר - היו יותר כיתות, כמפורט בסעיפים 9 ו-23 לעיל. על כן, נראה שאמורות לחול הוראות סעיף 102.311 לתוספת לחוקה.

30. שנית, כאמור לעיל, התובעת היא המזכירה היחידה בבית הספר. לפיכך, ברור שהנתבעת לא פעלה על פי אפשרות (א) בסעיף 102.311 לנספח לחוקה, כלומר - היא לא הוסיפה כח אדם. מכאן, שבהתאם לאפשרות (ב) באותו סעיף, התובעת זכאית - עקרונית - לתוספת לשכרה.

אולם, בהתאם לאמור באפשרות (ב) האמורה "החישוב יהיה שכל כיתה וחצי תיחשב ככיתה למעשה".

השאלה המתעוררת כאן, היא למה מתייחסת ההוראה בדבר החישוב שלפיו "כל כיתה וחצי תיחשב ככיתה למעשה".

ניתן לחשוב על מספר אפשרויות בענין זה:

א. אפשרות אחת - היא שכל כיתה וחצי מבין כלל הכיתות בבית הספר, תחושב ככיתה אחת, ולפי זה יש לבחון אם אכן יש עודף של כיתות על 14. אם זו תהיה הפרשנות שתינקט, הרי שאף בשנה"ל תשס"ט, שבה היו 21 כיתות, לא יימצא שהיה בבית הספר עודף של כיתות, שכן 21 חלקי 1.5 מביא לתוצאה של 14, ורק בשנה"ל תש"ע, שבה היו 22 כיתות, יימצא שהיה עודף קטן של כיתות (עודף של 2/3 כיתה). למעשה, פרשנות זו, ננקטה על ידי ב"כ הנתבעת, בסעיף 27 לסיכומיו.

ב. אפשרות שניה - היא להחיל את ההוראה בדבר חישוב כל כיתה וחצי ככיתה אחת בלבד, רק לגבי עודף הכיתות העולה על 14, ולא לגבי כלל הכיתות בבית הספר.

במקרה שתינקט פרשנות זו, המצב יהיה כאמור להלן:

(1) בשנה שבה היו בבית הספר 16 כיתות (שנה"ל תשס"ה) - יהיה צורך לקחת את ההפרש בין 14 לבין 16, כלומר - 2 ולחלק אותו ב-1.5. התוצאה היא 1.33, כך שמדובר למעשה על עודף של כיתה אחת, המזכה בתוספת בשיעור של 4.76%.

(2) בשנה שבה היו בבית הספר 17 כיתות (שנה"ל תשס"ד) - יהיה צורך לקחת את ההפרש בין 14 לבין 17, כלומר - 3 ולחלק אותו ב-1.5. התוצאה היא 2, כך שמדובר למעשה על עודף של שתי כיתות.

כך גם תהיה התוצאה בשנה שבה היו בבית הספר 18 כיתות (שנה"ל תשס"ו), שכן ההפרש בין 14 לבין 18, שהוא 4, יחולק ב-1.5, והתוצאה היא 2.67, כך שגם כאן מדובר למעשה על עודף של שתי כיתות. במצב כזה תהיה זכאות לתוספת בשיעור 9.52% בשנים אלה.

(3) בשנה שבה היו בבית הספר 19 כיתות (שנה"ל תשס"ז) - יהיה צורך לקחת את ההפרש בין 14 לבין 19, כלומר - 5 ולחלק אותו ב-1.5. התוצאה היא 3.33, כך שמדובר למעשה על עודף של 3 כיתות, המזכה בתוספת בשיעור של 14.28%.

(4) בשנה שבה היו בבית הספר 20 כיתות (שנה"ל תשס"ח) - יהיה צורך לקחת את ההפרש שבין 14 לבין 20, כלומר - 6 ולחלק אותו ב-1.5. התוצאה היא 4, כך שמדובר על עודף של 4 כיתות.

כך גם תהיה התוצאה בשנה בשנה שבה היו בבית הספר 21 כיתות (שנה"ל תשס"ט), שכן ההפרשי בין 14 לבין 21, שהוא 7, יחולק ב-1.5, והתוצאה היא 4.67, כך שגם כאן מדובר למעשה על עודף של 4 כיתות. במצב כזה תהיה זכאות לתוספת בשיעור 19.01% בשנים אלה.

(5) בשנה שבה היו בבית הספר 22 כיתות (שנה"ל תשע"א) - יהיה צורך לקחת את ההפרש בין 14 לבין 22, כלומר - 8 ולחלק אותו ב-1.5. התוצאה היא 5.33, כך שמדובר למעשה על עודף של 5 כיתות, המזכה בתוספת בשיעור של 23.8%%. אולם, אין לענין זה היבט מעשי לענין תובענה זו, שכן התובעת, כאמור בסעיף 1 לעיל, עתרה לקבל את תוספת ספיגת הכיתות רק בעבור התקופה שעד מאי 2009, ולא לתקופה שלאחר מכן.

31. לדעתי, מבחינה מילולית, נכון יותר לפרש את הוראת אפשרות (ב) שבסעיף 102.311 לנספח לחוקה, על כך ש"החישוב יהיה שכל כיתה וחצי תיחשב ככיתה למעשה", כמתייחסת רק לעודף הכיתות ולא לכלל הכיתות. זאת, מאחר שכל האמור באותו סעיף מתייחס לעודף הכיתות. כלומר - הבחינה המילולית מביאה להעדפת האפשרות הרביעית על פני האפשרות השניה. (במאמר מוסגר, אעיר כי אני מודע לכך שבפסק דין אחר שניתן על ידי, בעניינה של מזכירה בחטיבת ביניים אצל הנתבעת (בתיק 29365-10-10 יוספיה - המועצה המקומית דבוריה, פסק דין מיום 25/4/14), בחרתי פרשנות מורכבת יותר, אך זאת - בשל העובדה ששם היה צורך לאזן בין ההוראה בדבר החישוב של "כל כיתה וחצי ככיתה למעשה", לבין הוראה אחרת, בענין חטיבות ביניים, שקבעה שכל כיתה תיחשב ככיתה ורבע. הצורך באיזון האמור, סיבך יותר את הפרשנות. מכל מקום, גם שם - מבין האפשרויות שבאו בחשבון, בחרתי כזו שבה ההתייחסות להוראה בדבר "החישוב יהיה שכל כיתה וחצי תיחשב ככיתה למעשה", היתה רק לגבי העודף של הכיתות ולא של כלל הכיתות).

32. התוצאה מהאמור לעיל היא שהתובעת זכאית לתוספת בגין ספיגת כיתות, כאמור בסעיף 30ב' לעיל, כלומר - כך:

(א) בעבור התקופה שמיוני ועד אוגוסט 2003 - מאומה (כאמור בסעיף 9 לעיל, אין בפני ראיה כלשהי בענין מספר הכיתות בשנה"ל תשס"ג, כך שתביעת התובעת בענין זה, אינה נראית על ידי כמוכחת).

(ב) בעבור שנות הלימודים תשס"ד ותשס"ו, כלומר - בתקופות שמיום 1/9/03 ועד יום 31/8/04 וכן מיום 1/9/05 עד יום 31/8/06, שבהן היו בבית הספר 17 ו-18 כיתות, זכאית התובעת לתוספת ספיגת כיתות בשיעור 9.52%, מהשכר (לענין זה נכון לקחת את הרכיבים: "שכר משולב", "תוספת מיוחדת" ו"תוספת איזון", כפי שנעשה לגבי הרכיב "תוספת לפי %").

(ב) בעבור שנת הלימודים תשס"ה, כלומר - בתקופה שמיום 1/9/04 ועד יום 31/8/05, שבה היו בבית הספר 16 כיתות, זכאית התובעת לתוספת ספיגת כיתות בשיעור 4.76%, מהשכר (לענין זה נכון לקחת את הרכיבים: "שכר משולב", "תוספת מיוחדת" ו"תוספת איזון", כפי שנעשה לגבי הרכיב "תוספת לפי %").

(ג) בעבור שנת הלימודים תשס"ז, כלומר - בתקופה שמיום 1/9/06 ועד יום 31/8/07, שבה היו בבית הספר 19 כיתות, זכאית התובעת לתוספת ספיגת כיתות בשיעור 14.28%, מהשכר (לענין זה נכון לקחת את הרכיבים: "שכר משולב", "תוספת מיוחדת" ו"תוספת איזון", כפי שנעשה לגבי הרכיב "תוספת לפי %").

(ד) בעבור שנות הלימודים תשס"ח ותשס"ט, כלומר - בתקופה שמיום 1/9/07 ועד יום 31/5/09, שבהן היו בבית הספר 20 ו-21 כיתות, זכאית התובעת לתוספת ספיגת כיתות בשיעור 19.01%, מהשכר (לענין זה נכון לקחת את הרכיבים: "שכר משולב", "תוספת מיוחדת" ו"תוספת איזון", כפי שנעשה לגבי הרכיב "תוספת לפי %"). (אעיר כי הבאתי בחשבון רק את התקופה שעד חודש מאי 2009, מאחר שהתובענה לא התייחסה לתוספת ספיגת כיתות בעבור תקופה מאוחרת יותר).

33. כאמור לעיל, התובענה התייחסה לתוספת "ספיגת כיתות" רק בעבור התקופה שעד מאי 2009. עם זאת, כדי לחסוך התדיינות עתידית נוספת, ראוי שהנתבעת תשלם לתובעת את התוספת גם בעבור התקופה שמיוני 2009 ואילך. כך מומלץ לה לעשות.

הזכאות ל"תוספת מיוחדת"

34. התובעת עתרה, כזכור, לקבל "תוספת מיוחדת" בשיעור 10%. אכן, סעיף 102.611 לנספח לחוקה עוסק בתוספת כזו. אולם, דעתי היא שהתובעת קיבלה את התוספת האמורה, אשר למעשה היתה כלולה ברכיב של "תוספת לפי %" ששולם לתובעת כמפורט בטבלה שבסעיף 13 לעיל. השיעור של אותה תוספת, כפי שצויין בכל התלושים שהוגשו לתיק, מעולם לא היה נמוך משיעור של 10%. התובעת לא הראתה כי היה מקור אחר לזכאות לתוספת האמורה, כך שאין סיבה שלא להניח שאותה תוספת ששולמה כ"תוספת לפי %" משקפת את התוספת שהתובעת היתה זכאית לה מכח סעיף 102.611 לנספח לחוקה.

35. על כן, אני דוחה את התביעה בענין "תוספת מיוחדת".

הזכאות ל"תוספת מנב"ס"

36. מהאמור בסעיפים 10 ו-26 לעיל, ניתן לקבוע כי התקיימו בתובעת התנאים המזכים אותה בתוספת מנב"ס, לפי סעיף 102.812 לנספח לחוקה, שצוטט בסעיף 25 לעיל.

אעיר כי החלופה של חצי שעה נוספת ביום עבודה בן 8 שעות מביאה לזכאות לתוספת העולה על שיעור של 7.5% (היא מגיעה לשיעור של 7.8125%). על כן, נכון לקבל את החלופה הזולה יותר לנתבעת, כפי שהתובעת עתרה לקבל, בשיעור של 7.5%.

37. הנתבעת שילמה לתובעת את התוספת האמורה, בעבור חודש אוקטובר 2004 (בשיעור של 7.9%), כמפורט בטבלה שבסעיף 13 לעיל. ייתכן שהתובעת שילמה את התוספת האמורה גם בעבור חודשים אחרים, שלגביהם לא הוגשו לי תלושי משכורת.

38. לפיכך, אני סבור שנכון לקבוע כאמור להלן:

על הנתבעת לשלם לתובעת תוספת מנב"ס בשיעור של 7.5% מהסכום הכולל של הרכיבים האמורים בשורה העליונה של תלושי המשכורת, כלומר - "שכר משולב", תוספת מיוחדת", "תוספת איזון" ו"תוספת לפי %", בגין כל אחד מהחודשים שמיוני 2003 ועד מאי 2010.

החיוב האמור כאן, אינו חל לגבי חודש אוקטובר 2004 (שבו שולמה התוספת בשיעור גבוה יותר) ולא יחול לגבי כל חודש אחר שלגביו תראה הנתבעת, לפי תלוש המשכורת שהתייחס במפורש לתוספת זו, שהתוספת שולמה לתובעת.

39. כאמור לעיל, התובענה התייחסה לתוספת "מנב"ס" רק בעבור התקופה שעד מאי 2010. כדי לחסוך התדיינות עתידית נוספת, ראוי שהנתבעת תשלם לתובעת את התוספת גם בעבור התקופה שמיוני 2010 ואילך. כך מומלץ לה לעשות.

הזכאות להחזר ההפחתות בשכר

40. בסעיף 15 לעיל הסברתי מדוע אין לקבל, מהבחינה העובדתית, את טענות ההגנה של הנתבעת בענין ההפחתות משכר התובעת. בהתאם לכך - נכון לקבוע כי התובעת זכאית להשבת הסכומים שנוכו משכרה, אך זאת - רק לגבי הסכומים שנכללו בכתב התביעה ולא לגבי כל הסכומים שפורטו בטבלה שבסעיף 14 לעיל.

41. בהתאם לטבלה שהובאה בסעיף 14 לעיל, ובניכוי הסכומים שהתובעת לא התייחסה אליהם בכתב התביעה, נכון לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים המפורטים בטבלה הבאה:

42. על הנתבעת להשיב לתובעת בגין כל חודש שבו היתה הפחתה בשכרה כאמור בטור (1) לטבלה שבסעיף 41 לעיל, את הסכום שהופחת, כמפורט בטור (2) לאותה טבלה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד הנקוב לצדו בטור (3) לטבלה האמורה, ועד התשלום בפועל.

43. לא פסקתי פיצוי הלנה על הסכומים האמורים, הן מאחר שהזכות לפיצוי הלנה התיישנה, בהתיישנות מהותית לגבי מרבית החודשים האמורים והן מאחר שגם ביחס לחודשים שלגביהם לא היתה התיישנות של הזכות - אין לשלול את האפשרות שהנתבעת סברה בכנות שהיא זכאית לקזז את הסכומים שקוזזו, ואולי יש ממשות גם בחלוקי הדעות בענין זכות הנתבעת לערוך את אותם ניכויים, אף שעמדתה של הנתבעת - לא הוכחה בתובענה זו.

לסיכום

44. אני מקבל - חלקית - את התביעה ומחייב את הנתבעת לפעול כאמור להלן:

א. לשלם לתובעת תוספת ספיגת כיתות, כמפורט בסעיף 32 לעיל. על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הצמדה וריבית בגין תוספת זו, כשהם מחושבים החל מה-1 בחודש שלאחר החודש הרלוונטי, ועד התשלום בפועל.

ב. לשלם לתובעת תוספת מנב"ס, כמפורט בסעיף 38 לעיל. על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הצמדה וריבית בגין תוספת זו, כשהם מחושבים החל מה-1 בחודש שלאחר החודש הרלוונטי, ועד התשלום בפועל.

ג. להשיב לתובעת את ההפחתות משכרה, בהתאם לאמור בסעיף 42 לעיל.

45. אני דוחה את התביעה בענין תוספת מיוחדת בשיעור 10% מהשכר, נוכח העובדה שנמצא כי תוספת כזו שולמה לתובעת.

46. בנוסף לאמור לעיל, אני מפנה את תשומת לב הנתבעת להמלצות האמורות בסעיפים 33 ו-39 לעיל.

47. על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 8,260 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. בסכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שהתובעת עתרה תחילה להפרשי שכר לפי דרגה +9, אך נמצא כי לא היה יסוד לחלק זה של התביעה, מאחר שהנתבעת שילמה לתובעת שכר כאמור.

48. אעיר כי אני מודע לכך שביצוע החיובים האמורים בסעיף 44 לעיל, מצריך התחשבנויות רבות ומטרידות. זו אחת התוצאות של העובדה שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה פשוטה יותר ביניהם. אני קורא לצדדים גם כעת, לחסוך מעצמם את ההתחשבנויות האמורות, ולהגיע ביניהם להסכמה בדבר תשלום סכום גלובלי מוסכם (גם אם הוא ייקבע על פי הערכה), אשר תשלומו יביא לכך שפסק דין זה ייראה כמקויים.

49. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, ח' בתמוז תשע"ד, 6 ביולי 2014, בהעדר הצדדים.