הצד השלישי מגנזי תשתיות בע"מ ח.פ 510845571

בפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילה במדרכה משובשת בשטחה של הנתבעת.

הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד חברה שביצעה עבודות פיתוח ותשתית עבור הנתבעת.

הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה כנגד ההודעה למרות שכתב התביעה נמסר לו כדין.

התובעת ילידת 28.1.68.

ביום 1.9.08 יצאה התובעת מסופרמרקט בעיר יהוד. הסופרמרקט ממוקם ברחוב ויצמן פינת רחוב יהודה הלוי. בידיה של התובעת היו שתי שקיות ובהם מוצרים שקנתה.

בעלה היה אמור לאסוף אותה ברכבו.

התובעת זיהתה את בעלה וביקשה להתקרב לקצה המדרכה על מנת שיאסוף אותה.

האריחים בקצה המדרכה היו שבורים ולא מסודרים והתובעת מעדה ונפלה.

התובעת נחבלה קשות בשוק שמאל.

התובעת אושפזה למשך 7 ימים במהלכם עברה ניתוח קשה ונאלצה להיעזר במשך חודשים ארוכים בקביים.

התובעת עבדה עובר לתאונה בחברת ה.שטרן בתפקיד של חשבת שכר.

כתוצאה מהתאונה פוטרה ביום 30.11.08. שכרה עמד על 5,900 ₪ ברוטו.

התובעת נאלצה לבצע טיפולים רבים והצליחה למצוא עבודה חילופית רק בחודש יולי 2009 בחברת ברליץ.

במהלך תקופה ארוכה זו של 8 חודשים לא קיבלה משכורת ונאלצה להוציא הוצאות רבות.

התובעת קיבלה דמי אבטלה במשך התקופה בסכום של 29,267 ₪.

בחברת ברליץ היה עליה לעבוד 10 שעות ביום במשכורת גלובאלית, ללא תשלום עבור שעות נוספות ועקב מגבלותיה לא יכולה היתה לעמוד בכך.

התובעת עבדה בחברת ברליץ עד לחודש נובמבר 2011. שכרה הממוצע על פי דו"ח שכותרתו תקופת דיווח והכנסות מטעם המל"ל (נ/1) הינו 7,490 ₪ לחודש.

כיום היא עובדת בחברת הנסון (ישראל) שכרה ברוטו הינו 8,500 ₪ לחודש.

(עמ' 11, שורה 1).

עקב התאונה היא נזקקה לעזרה צמודה בבית והעסיקה עוזרת בית למשך פעמיים בשבוע.

במהלך התקופה הסמוכה לתאונה נעזרה בבני משפחה.

בשבועות הראשונים לאחר התאונה ישנה אצלה אמה על בסיס קבוע.

לפני התאונה לא היתה לה עוזרת בית. כיום היא מעסיקה עוזרת בית פעם בשבוע.

כיום אינה יכולה לרוץ והיא הולכת באופן איטי ביותר.

לתובעת נותרה צלקת ברגל שמפריעה לה. ברגלה הושמו פלטינות ואלה מפריעות לה מאוד בעבודה משרדית, מה שגורם לכך, שהיא נאלצת לקום מהכיסא פעמים רבות עקב הכאבים.

התובעת מתארת עבודות משרדיות שהיא מתקשה לבצע עקב הפגיעה. כך לדוגמא היא מתקשה לעלות על כיסא, לא יכולה לשבת זמן ממושך, לא יכולה ללכת לדואר עם תיקים שהיא צריכה לקחת.

לטענת התובעת היתה צפויה לקידום בחברת שטרן, שכן חשבת השכר הראשית יצאה לפנסיה והתובעת היתה אמורה, בהסתברות גבוהה, להחליף אותה.

חברת שטרן היתה ממוקמת בסמוך למקום מגוריה ביהוד, בעוד שחברת הנסון נמצאת ברמת גן, היא צריכה לנסוע לשם ב- 2 אוטובוסים, ואין לה שם קביעות.

הנכות

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של ד"ר משה לוינקופף מומחה לכירורגיה אורתופדית.

המומחה מתאר את תלונות התובעת כולל קושי בהליכה, צליעה, קושי בירידה במדרגות, מוגבלות בתנועת הקרסול וכאבים בשוק בזמן הליכה. צילומי הרנטגן מדגימים מספר שברים בקרסול.

הצילומים מדגימים כי השברים מהם סבלה התחברו היטב.

לדעת המומחה יש להעניק לתובעת 10% נכות בגין הפגיעה בשוק שמאל לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל) – 19 ו- 5% בגין הצלקות לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות המל"ל.

הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת של פרופ' יעקב נרובאי.

פרופ' נרובאי עיין בחוות הדעת של ד"ר לוינקופף. לדבריו ד"ר לוינקופף התרשם מהגבלה מזערית בתנועות הקרסול. בבדיקת פרופ' נרובאי לא קיימת אותה הגבלה מזערית. גם הצלקות אליהם התייחס בחוות דעתו לא מכאיבות ולא מכערות את הרגל.

פרופ' נרובאי לא מעניק לתובעת כל נכות.

מטעם בית המשפט מונה ד"ר קורן יצחק כמומחה בתחום האורתופדיה.

ד"ר קורן קיבל לידיו את חוות הדעת של הצדדים והוא מתאר את תלונותיה של התובעת. לדבריה, היא סובלת מכאבים, מדלקות. לאחר הליכה קצרה היא סובלת מכאבים, איננה יכולה לרוץ, מתקשה להתכופף, מתקשה לעלות בעליות, היא אינה יכולה לבצע את עבודות הבית.

המומחה קובע לתובעת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 5% על פי סעיף 35(1) בין א' ל- ב', לתקנות המל"ל.

המומחה קובע לתובעת נכות צמיתה בגין הצלקות בשוק שמאל שגורמות לכיעור מקומי בשיעור של 5% על פי סעיף 75 לתקנות המל"ל.

לדברי המומחה, תתקשה בעבודות מאומצות או עמידה ממושכת.

בכל הנוגע לעבודתה הנוכחית איננו רואה קושי שנובע מהפגיעה.

המומחה קובע נכות זמנית למשך 4 חודשים אי כושר מלא, 4 חודשים נוספים 30% נכות זמנית ו- 4 חודשים לאחר מכן 20% נכות זמנית.

החבות

מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הממונה על הביטוחים בעיריית יהוד.

במרץ 2008 נחתם חוזה בין העירייה לבין הצד השלישי לביצוע עבודות תשתית נרחבות.

יומני העבודה מלמדים כי במועד התאונה בוצעו עבודות במקום התאונה.

המצהירה הופנתה ליומני העבודה. בהערות העירייה לצד השלישי נכתב, שיש לדאוג למעבר הולכי רגל בשטח.

המצהירה תארה תביעות רבות שקשורות לעבודה שביצע הצד השלישי.

המצהירה אשרה את קיומו של המפגע. המפגע נובע מכך שהצד השלישי ביצע עבודות ביוב ולא החזיר את האבנים המשתלבות. (עמוד 9 שורה 32).

הגעתי למסקנה לפיה קיימת חבות של הנתבעת לפצות את התובעת.

המדובר במדרכה משובשת ביותר שמהווה מפגע של ממש.

המפגע לא גודר וזה מה שגרם לנפילה של התובעת. העירייה לא מלאה את חובתה לפקח על גידור המפגע במטרה למנוע תאונה.

יחד עם זאת, אני סבור שקיימת רשלנות תורמת מצד התובעת.

בע"א 316/75 אלן שור נ' מדינת ישראל פ"ד ל"א (1), 299, 305 נאמר, כי לענין קיומו של אשם עצמי תורם, יש לבחון אם נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, או שמא היה בהתנהגותו משום היעדר זהירות סבירה בהגנה על עצמו.

אני סבור שכאשר מדובר במפגע גדול, ברור ובולט, היה על התובעת להבחין בו.

גם אם לא ניתן לקבוע שעל אדם להסתכל על הדרך כל הזמן, הרי שלא ניתן להתעלם ממפגע ברור ובולט.

אני מעמיד את האשם העצמי של התובעת על 20%.

הפסד שכר לעבר

התובעת קיבלה שכר מחברת שטרן גם בגין התקופה עד לחודש 11/08. שכרה הכולל בשנת 2007 עמד על 70,134 ₪ ואילו בשנת 2008 קיבלה מחברת שטרן 65,634 ₪, הפסד השכר הוא 4,500 ₪.

בגין החודשים ינואר עד יוני 2009 היתה אמורה התובעת להשתכר אילו היתה ממשיכה בעבודתה בחברת שטרן סכום של 35,400 ₪. באותם חודשים קיבלה דמי אבטלה בסכום של 27,883 ₪.

אני מתעלם מדמי אבטלה בחודש יולי, שכן במועד זה כבר התחילה לעבוד בחברת ברליץ ואינני פוסק הפסד שכר לעבר בגין חודש זה.

הפסד השכר הוא 12,017 ₪.

סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.08 מסתכם ב- 14,163 ₪.

החל מחודש יולי 2009 עבדה התובעת בחברת ברליץ ולאחר מכן בחברת הנסון.

כאמור עלה שכרה בתקופה זו.

לטענת התובעת, עבודתה בחברות אלה, כרוכה בנסיעות מיהוד לתל-אביב ובאובדן זמן שהיה מיועד לעזרה לילדיה ולעבודות משק הבית. עבודתה כוללת גם שעות נוספות באופן גלובלי.

התוצאה היא שהיא נאלצת להעזר במורים פרטיים ובשירותיה של עוזרת.

לא הוצגו אסמכתאות בגין הוצאות אלה.

נראה כי הפער בשכר עולה על ההוצאות העקיפות.

בכל הנוגע להפסד שכר לעבר שהוא נזק מיוחד הנדרש להוכחה, לא הוכח כי שכרה נפגע כתוצאה מהתאונה.

הפסד השכר לעבר עומד על 14,163 ₪.

הפסד פנסיה לעבר

בחברת שטרן הופרשו עבור התובעת סכומים לפנסיה.

קיים ניכוי משכר העובד של 248 ₪ לקופת גמל תעוז.

על פי צו הרחבה מיום 1.1.08 לביטוח פנסיוני מקיף במשק, לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957, המרחיב את חובת המעבידים לבטח בביטוח פנסיוני את כלל העובדים, קיימות הפרשות שעל המעביד להפריש עבור כל עובד.

התובעת לא השתכרה בתקופה זאת סכום של 40,000 ש"ח.

במקביל קיבלה דמי פגיעה ללא זכויות סוציאליות.

הפסד הפנסיה לעבר עומד איפוא על 4,000 ₪.

אובדן כושר השתכרות

הנכות האורטופדית היא בשיעור נמוך וקשה להגיע למסקנה כי בעבודתה כחשבת שכר צפוי שכרה להפגע כתוצאה ממגבלה זאת.

התובעת העידה, כי בחברת שטרן היתה צפויה לקידום שכן חשבת השכר הראשית יצאה לפנסיה, והיא היתה צפויה להחליף אותה. אפשרות זאת לא הוכחה באופן שמאפשר להתבסס עליה לצורך חישוב אובדן כושר ההשתכרות. בין היתר לא הוכח, מהו שכרה של חשבת השכר הראשית, והאם הוא עולה על שכרה כיום.

התובעת העידה, כי בעבודתה היא מתקשה בין היתר לעלות על כיסא, לשבת זמן ממושך, וללכת לדואר עם תיקים.

אינני סבור שהגבלות אלה יפגעו בשכרה והראיה היא שבפועל שכרה לא נפגע.

יחד עם זאת לא ניתן לדעת מה ילד יום וההגבלה האורטופדית היא תפקודית.

אם בעתיד תאלץ להשתלב בעבודה שדורשת עמידה ממושכת או הליכה, עלול מצבה להשפיע על סיכוייה להתקבל לעבודה ועל שכרה.

בגין אפשרות זאת אני פוסק סכום גלובלי של 35,000 ₪ כולל הפסד פנסיה.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

המומחה קבע כי התובעת תתקשה בעבודות מאומצות. אני סבור שעבודות הבית, בחלקן, עונות להגדרה זאת.

התובעת העידה, כי לפני התאונה לא העסיקה עוזרת בית. לאחר התאונה נאלצה להעסיק עוזרת בית. גם אמה ישנה אצלה למשך חודשיים ומלאה את כל התפקידים בבית.

התובעת העסיקה באותה תקופה עוזרת בית למשך פעמיים בשבוע.

כיום מועסקת עוזרת פעם בשבוע.

העסקתה לא דווחה למוסד לביטוח לאומי.

כפי שנפסק בע"א 142/89 יוסף גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) גם אם נפגע לא נעזר בעזרה חיצונית, יש לבצע אומדן של השירותים שניתנו על ידי בני הזוג או בני משפחה אחרים ולפסוק סכום זה לטובת הניזוק (סעיף 4 לפסק הדין).

במקרה זה הגיעה האם להתגורר אצל התובעת בעקבות הפגיעה, מה שחורג מעזרה מקובלת.

בהתחשב בתקופה בה נעזרה בבני משפחה במהלך תקופת ההחלמה הממושכת, ובהתחשב בכך שהמגבלה מפריעה במידה מסוימת לביצוע מלאכות הבית, אני פוסק סכום של 40,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

הוצאות שונות

התובעת עברה תהליך שיקום ארוך.

במשך תקופה זאת נאלצה להגיע לטיפולים פיזיותרפיים והשתמשה בתרופות, צורפו חשבוניות על מוניות.

אני מעריך הוצאות אלה בסכום של 3,000 ₪.

כאב וסבל

בפסיקה על פי ראש נזק זה, אין להיצמד לסכומים שנקבעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לעקרונות החישוב ראו סקירה מקיפה בת"א (תל אביב) 47229/06 טישנקו איגור נ' בלומנפלד שלום (פורסם במאגרים המשפטיים) (סעיפים 52 – 58 לפסק הדין).

יש להתחשב גם בצלקת שמהווה פגיעה אסתטית ברגלה של התובעת.

אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום של 60,000 ₪.

סוף דבר:

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

כאמור, קבעתי כי לתובעת אשם עצמי בשיעור של 20%.

הפיצוי עומד על סכום של 124,930 ₪.

מתוך סכום זה יש לנכות דמי תאונה בסך 4,439 ₪ שמשוערכים להיום בסכום של 5,238 ₪.

היתרה עומדת על 119,692 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 119,692 ₪ בתוספת הוצאות משפט כולל שכ"ט מומחים ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 28,000 ₪.

כאמור לא הגישה הצד השלישי כתב הגנה למרות שכתב התביעה נמסר לה.

אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת את הסכום ששלמה על פי פסק הדין.

לסכום זה יש להוסיף את הוצאות המשפט בהם נשאה הנתבעת כולל הוצאות המומחה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

המזכירות תשלח את הדיסק שהוגש לב"כ התובע יחד עם פסק הדין.

פסק הדין מותר לפרסום ללא שם התובעת על מנת לא לפגוע בצנעת הפרט שלה.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.