מבוא

1. עניינו בתביעת התובע 6 בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"החוק").

2. הצדדים הגיעו להסדר פשרה בענין החבות ונותר להכריע בשאלת הנזק בלבד.

3. התובע 6, יליד 14.4.1963, נפגע ביום 22.6.2005 בתאונת דרכים. בעת התאונה היה התובע בן 42 וכיום הינו בן 52.

4. שיעור נכותו הרפואית של התובע

לצורך קביעת נכותו הרפואית של התובע 6 כתוצאה מן התאונה מונה מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר אייל ריבלין.

ד"ר ריבלין קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלת תנועה קלה עד בינונית, בחלק מכיווני התנועה, בפרק ירך שמאל וכן נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין צלקת מכאיבה, היינו שיעור משוקלל של 23.5%.

ד"ר ריבלין אישר נכות זמנית של 100% למשך חצי שנה מהתאונה וכן נכות זמנית של 50% למשך חצי השנה השנייה מהתאונה.

ד"ר ריבלין נחקר על חוות דעתו וחזר על ממצאי בדיקתו כפי שפורטו בחוות דעתו (עמוד 35 ש' 8, 15).

ד"ר ריבלין הסביר כי תנועת מפרק הירך משפיעה על תנועתיות ממפרק הירך עד לברך. וכי בדיקת הליכה על אצבעות ועקבים המשתייכת לתלונותיו של התובע לעניין הגב התחתון (עמוד 39 ש' 16).

אשר לצליעה, התרשם המומחה כי הצליעה עקבית וכי נמצא הבדל במסת השרירים והיקף השרירים בין רגל שמאל לימין. עם זאת המומחה העיד כי שרירי העכוז סימטריים.

ד"ר ריבלין הסביר כי לתובע 6 ישנה הגבלה בניידות וביכולת שלו לשבת ולתפעל מכשירים בעזרת רגליו (עמוד 35 ש' 26). ד"ר ריבלין ציין בחוות דעתו כי התובע הינו "חייט וסוחר" והעיד כי כך דווח לו על ידי התובע.

ד"ר ריבלין חידד כי אין מניעה כי התובע יעשה שימוש בתחבורה ציבורית (עמוד 37 ש' 26- 27) וכי אינו צריך אמצעים מיוחדים כמו כיסא גלגלים או עזרים מיוחדים (עמוד 36 ש' 6,16).

עוד הוסיף כי הממצאים ברגל כוללים הליכה עם מקל המפריעים לתובע גם בהרמת משאות, אך זאת מעבר ל-10 קילו (עמוד 35 ש' 29 וכן עמוד 37 ש' 29).

ד"ר ריבלין הוסיף כי יש אפשרות לבצע תרגולים וחיזוק שרירים שתאפשר לו "לתפקד קצת יותר טוב". לדידו, אין טיפולים מיוחדים, למעט הדרכה של שישה מפגשים בשנה על ידי פיזיוטרפיסט שיעדכן את הטיפול וינחה את התובע 6 בתרגול העצמי הנדרש ( עמוד 36 ש' 5, 17-18)

חוות דעתו של ד"ר ריבלין לא נסתרה.

על כן, הנני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע 6 הינה בשיעור של 23.5%.

שיעור נכותו התפקודית של התובע

5. ב"כ התובע 6 טוענת בסיכומיה כי התובע 6 איבד את כושר השתכרותו לחלוטין בעקבות התאונה ועל כן עותרת היא לשיעור גריעה מהשכר של 100% בגובה של 6,500 ₪ לחודש.

מנגד נטען ע"י ב"כ הנתבעות כי יש להעמיד את שיעור הגריעה מהשכר והנכות התפקודית בשיעור של 10% בלבד.

6. תכליתה של הנכות התפקודית לאמוד את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע, בשים

לב לכך שמידה זו לא זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית שנקצב לנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792, אליעזר ריבלין תאונת הדרכים-תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים בעמוד 633 (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012).

7. הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט, על פי שיקול דעתו וזאת בהתחשב בכישוריו ובסגולותיו האישיים של הנפגע על רקע עיסוקו כמו גם בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו ( ראו: י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מה' 3 485 (תשס"ה)).

על כן, אין ליתן משמעות כלשהיא לקביעתו של ד"ר ריבלין לעניין גובה הנכות התפקודית, בין בחוות הדעת ובין בעדותו.

8. ומן הכלל אל הפרט: התובע 6 נשוי ואב לארבעה ילדים. התובע הינו תושב השטחים.

התובע 6 הצהיר כי לפני התאונה ניהל ועבד במפעל תפירת בגדים משלו וכי סיפק סחורה לחברות ישראליות גדולות כמו ראש אינדיאני, בלו ליין, ברמון ועוד.

נטען כי התאונה הפכה אותו למוגבל בפעולות רבות ומובטל. כל חייו מאז גיל 12 עבד כסוחר וחייט במתפרה שלו, נסע ברחבי הארץ לספק סחורות ולשווק את תוצרתו. לאחר התאונה סגר את העסק ואינו מצליח למצוא מקור פרנסה אחר והינו אדם בעל 8 שנות השכלה בלבד.

התובע 6 חזר בעדותו כי ניהל ועבד במפעל תפירת בגדים אותו פתח בשנת 1989 (עמוד 14 ש' 27, עמוד 15 ש' 26). תפקידו כלל הבאת עבודה והעסקת עובדים. התובע 6 העיד כי העסיק 20 פועלים. התובע 6 לא העיד מי מעובדיו. התובע 6 הדגיש את מרכזיות ניהול המפעל על ידו.

לא מצאתי תשתית עובדתית מספקת לטענה כי היה כאחד הפועלים, עסק בחייטות או הפעיל מכשירים ברגליו והנני דוחה את גרסתו זו כבלתי אמינה.

על כן, הנני דוחה את נקודת המוצא העולה מחוות דעתו ועדותו של ד"ר ריבלין, לעניין מגבלותיו התפקודיות, לפיה התובע 6 עבד כחייט (עמוד 38 ש' 3,6). זאת בהתווסף לאמור לעיל לפיה קביעת הנכות התפקודית אינה מסורה למומחה רפואי או לכל גורם שהוא זולת בית המשפט.

דומה כי אף לפי גרסת התובע 6, ניהול המפעל והמסחר בתוצרתו היווה את עיסוקו המרכזי.

התובע 6 קיבל הזמנות לעסק, ייצר וסיפק את הסחורה באמצעות סוכן, ריבחין נאזלה, אשר נהג, הביא ולקח אותו מעזה.

נטען כי התובע 6 הוכיח בראיות כי היו לו היתרי כניסה לישראל (ת/2) לצורך עבודתו הרציפה והזמנות עבודה ממפעלים בישראל שלהם סיפק את הסחורה ממפעלו (ת/7) וכי התאונה הנדונה אירעה לו כאשר סיפק סחורה ממפעלו לבית עסק ישראלי.

בהקשר זה, העיד התובע 6 כי בטרם פתיחת המפעל בעזה עבד בישראל בהתאם להיתר כניסה (עמוד 15 ש' 22) וכי ביום התאונה החזיק בהיתר מטעם מנהלת התיאום והקישור בעזה.

על פי מוצג ת/2 עסקינן בהיתר כניסה לישראל לתקופה המשתרעת מיום 30.5.2005 ועד 28.6.2005, במהלכה אירעה התאונה. על פי הודעת התובע 6 בדבר צירוף היתרים נוספים ל-ת/2, צורפו היתרי כניסה מיום 4.12.2003-2.1.2004, 6.1.2004-4.2.2004 וכן 5.8.2003 -3.9.2003.

על כן, עסקינן בהיתרי כניסה ספורדיים התקפים לחודשים מועטים בטרם התאונה. בכך סותר מוצג ת/2 את הנטען על ידי ב"כ התובע 6 בסיכומיה.

המוצג ת/7, כלל את המסמכים הבאים:

תעודה שמספרה 0601 ,מופיעה שלוש פעמים בתיק המוצגים, על גביה הוסף בעברית "בלוליין" תאריך עריכתה אינו ברור. מצוינים פריטים בערבית ולצידם ערכי כמויות כפי הנראה של 394 ו-165.

תעודת משלוח ממאי 2004, 498 פריטים, הוסף בעברית תעודת משלוח לימדר (הוגש בכפל בתיק המוצגים).

חשבונית מס על סך 350 ₪ ללא תרגום מערבית.

תעודת משלוח של 176 פריטים, ללא תרגום מערבית, הוסף בעברית "ימדר".

על כן צורפו מסמכים חלקיים ובלתי מתורגמים כדין.

שוכנעתי כי התובע 6 ניהל מפעל בבעלותו אשר ייצר וסיפק בגדים בסיטונאות ולצורך כך העסיק מספר עובדים.

מנגד לא שוכנעתי כי היו הזמנות עבודה רציפות ממפעלים בישראל להם סיפק התובע 6 את הסחורה ממפעלו. בהקשר זה אציין כי לא הובאו בפני עדויות המזמינים, הזמנות עבודה או קבלות מטעמם.

התובע 6 הציג מסמך הנחזה ,על פי הנטען, להיות כרטסת הוצאות של המפעל לשנת 2005 היא שנת התאונה (ת/6). אציין כי לא הוגש תרגום כדין של המסמך במלואו או של כל הדוחות הכספיים של המפעל בתקופה הרלבנטית.

התובע 6 הודה בעדותו כי על פי המסמך ישנה פעילות מחודש ינואר עד יוני 2005. התובע 6 הודה כי על פי המסמך החל מחודש יולי 2005 עד סוף שנת 2005 אין פעילות (עמוד 23 ש' 13 ואילך).

מנגד התובע 6 העיד כי בחודשים יוני עד אוקטובר 2005 המפעל עבד, במרוצת זמן זה שילם משכורת ואף היה חודש שהניב רווח.

עדותו זו אינה עולה בקנה אחד עם העדר רישום ב-ת/6 והתובע נותר ללא הסבר מספק (עמוד 23 ש' 26- עמוד 24 ש' 17).

התובע בחר שלא להעיד את רואה החשבון מטעמו. עדותו לפיה "אסור שאף אחד יבוא לבית המשפט", אינה מובנית בהקשר זה (עמוד 24 ש' 16).

על כן, עדותו של התובע 6 הינה עדות בעל דין יחידה כמשמעותה בהלכה הפסוקה.

התובע 6 העיד כי קנה את המפעל ב-10,000 ₪ ומכר אותו בזול ב-700 עד 800 ₪ (עמוד 19 ש' 4).

התובע 6 העיד כי רווחיו החודשיים הסתכמו בסך של 12,000 ₪ -15,0000 ₪ (עמוד 19 ש' 15) ובהמשך 10,000-12,000 ₪ (עמוד 21 ש' 9, עמוד 22 ש' 10).

מנגד בבקשה לתשלום תכוף טען כי גובה הכנסותיו 8,000 ₪ בחודש. התובע 6 טען בעדותו כי היו חודשים כאלה אך היו חודשים אחרים בהתאם לעונות התפירה וכי מפעל המעסיק 20 עובדים אינו מרוויח 8,000 ₪ בלבד (נ/1, עמוד 21 ש' 24 ואילך).

לא ניתנו הסברים מספקים לפערים בגרסאות התובע 6 ולהעדר אסמכתאות מספקות בהקשר זה לאורם ניתן היה לבחון את עדותו של התובע 6.

התובע 6 העיד כי מעת פציעתו ועד למכירת המפעל, הפעיל אותו אדם בשם יאסר ג'חגו'ר לו שילם משכורת חודשית בסך של 5,000 ש"ח (עמוד 19 ש' 11, עמוד 22 ש' 21, תשובה לשאלה ה'(ב)(1) ב-נ/1). התובע 6 בחר שלא להעידו.

התובע 6 לא הציג דווח על הכנסות ותשלום מיסים ברשות הפלסטינית. אין בפני אסמכתא לפיה המפעל אכן הפסיק את פעילותו כליל או הפחית את פעילותו באופן משמעותי מאז התאונה ועד היום.

על כן, אינני נותנת אמון בעדות התובע 6 בדבר גובה רווחיו מהמפעל בטרם התאונה והפסדיו בעקבות התאונה.

לכאורה עם חלוף תקופת אי הכושר יכול היה התובע 6 לחזור ולנהל את המפעל ולהמשיך לשווק את תוצרתו. משלא עשה כן, הפר את חובתו להקטין את הנזק.

התובע 6 טוען כי יש לייחס נכות תפקודית לצלקת שכן אין עסקינן בנכות אסטטית בלבד אלא בצלקת מכאיבה ורגישה, הקשורה לצליעתו של התובע 6. מנגד נטען על ידי הנתבעות כי אין לייחס לצלקת כל משמעות תפקודית.

ד"ר ריבלין קבע בחוות דעתו שיעורי נכות נפרדים בגין הצלקת ובגין מגבלת התנועה.

על רקע זה יש לבחון את האמור בעדותו של ד"ר ריבלין בעמוד 35 ש' 15-18, אשר התייחסה לאופן קביעת הנכות הרפואית ורק לאחר מכן לקביעת הנכות התפקודית.

על כן כאשר בוחנים את הנכות התפקודית בגין הצלקת, יש לעשות כן במבודד מהפגיעה במגבלת התנועה.

לא שוכנעתי כי הצלקת גורמת לפגיעה תפקודית גדולה יותר מבחינת מגבלות התנועה, ניידות, או כל היבט תפקודי אחר הנוגע לעיסוקו של התובע 6 כמנהל מפעל.

על כן אינני סבורה כי יש לייחס משמעות תפקודית לצלקת ברגלו של התובע.

אדגיש לעניין הגבלת התנועה, כי ד"ר ריבלין קבע הגבלת תנועה קלה עד בינונית ובחלק מכיווני התנועה בפרק ירך שמאל. ב"כ התובע 6 השמיטה בסיכומיה את מדרג הגבלת התנועה ולא בכדי.

9. לפיכך הנני מעמידה את הנכות התפקודית בגובה שיעור הנכות הרפואית בגין הגבלת התנועה דהיינו בשיעור של 15%.

10. בסיס שכר

הכלל הוא, כי בהעדר ראיות אחרות יש לפסוק בסיס שכר ממוצע הנוהג באזור (ר' ע"א 8960/06 טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים 5.5.10).

השכר הממוצע בשטחי הרשות הפלסטינית הועמד בפסיקה על סך של 2,000 ₪ ( ת"א (י-ם) 7150/05 עזבון המנוח אפיאלא רדואן נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים( פורסם במאגרים 30.8.10) , ע"א 7684/10 עזבון המנוח אפיאלא רודאן נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בו נדחה ערעור על פסק הדין (פורסם במאגרים 29.12.11), תא(י-ם) 1113/99 לוטפי עואודה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים 1.2.11)).

11. פסק הדין אליו מפנה ב"כ התובע 6 בסיכומיה, בו בסיס השכר הועמד על שילוש השכר הממוצע בשטחים, יפה לנסיבותיו בלבד ולראיות אשר הובאו בו, מבחינה מהותית וכמותית כאחד.

באותו פסק הדין הצביע המערער על שורה של אינדיקציות המצביעות על היקף עסקאות של בית הבד בניהולו, כדוגמת כרטסת, דו"ח רווח והפסד, אישור הרש"פ על היקף עסקאותיו בהתאם לחשבוניות מע"מ (ע"א 7420/12 ציציאן ואיל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים 31.1.13).

התובע 6 נמנע מלהציג ראיות בעלות משקל רב כגון אלה.

אעיר כי פס"ד אליו מפנים שני הצדדים בסיכומיהם, תא (י-ם) 1577/97 חזין אחמד נ' הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים), אינו ישים בנסיבות העניין שכן באותו פסק דין ובניגוד למקרה שבפנינו, נדונה שאלת שכרו של תושב שטחים אשר עבד בישראל במשך מספר שנים קודם לתאונה, המשיך להיות מועסק בחברה ישראלית על אף פקיעת רישיון הכניסה שלו והציג תלושי שכר בגין העסקתו בישראל.

12. מנגד, הנני מקבלת את גרסת התובע 6 לפיה ניהל מפעל אשר העסיק מספר עובדים וייצר כמות סיטונאית של בגדים, על כן אני סבורה כי יש לחרוג במידת מה מבסיס השכר הממוצע הנוהג באזור ולהעמיד את בסיס השכר לעבר ולעתיד על סך של 2,500 ₪ לחודש.

13. הפסדי שכר לעבר

אשר על כן זכאי התובע 6 לפיצוי בסך של 15,000 ש"ח ₪ עבור 6 חודשי אי כושר מלא כפי שקבע מומחה בית המשפט.

בנוסף זכאי התובע 6 לסך של 7,500 ₪ עבור 6 חודשי אי כושר ונכות זמנית של 50% כפי שקבע מומחה בית המשפט.

עבור יתרת התקופה שעד ליום מתן פסק הדין (103 חודשים), לפי חישוב הנסמך על הפסד חודשי של 15% מבסיס השכר שקבעתי לעיל, זכאי התובע לפיצוי בסך של 38,625 ש"ח.

מכאן שסך הפסדי השכר של התובע לעבר הינו: 61,125 ₪ ובצירוף ריבית כחוק ממחצית התקופה, סך של: 65,026 ₪.

14. הפסדי שכר לעתיד

לאור קביעותיי לעיל לעניין בסיס השכר של התובע 6 ושיעור נכותו התפקודית, אזי סך הפיצוי בגין הפסדי שכרו עד גיל הפרישה כעצמאי (גיל 70) הינו: 62,964 ₪.

(אעיר כי לא נתבע ראש נזק בגין אובדן זכויות סוציאליות ועל כן אינני נדרשת לבחינת הפיצוי בגין ראש נזק זה).

15. עזרת הזולת לעבר ולעתיד

בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי עזרתם של בני משפחת התובע חרגה מן המקובל בין בני משפחה. עם זאת, בהתחשב בתקופות הנכות הזמנית שנפסקו לתובע ולנוכח מהות הנכות האורטופדית הצמיתה ראיתי להעריך את הפיצוי בדרך של אומדנא על סך של 25,000 ₪ לעבר ולעתיד.

16. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

צורפו קבלות על טיפולי רפואה אלטרנטיבית בסכומים שונים. עם זאת, לא הוכח הצורך בטיפולים אלה ובתדירות הנטענת. המטפל, מועין רבחי אלחטיב, לא העיד בפני. לא הוכחו ההסדרים רפואיים בשטחים וכן העלויות הכרוכות בקביעתו של המומחה בדבר שישה טיפולי פיזיוטרפיה בשנה. כמו כן צורפו קבלות שונות על השאלת מכשירים רפואיים ורכישות שונות כדוגמת מזרן אורטופדי, אך מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בקביעות המומחה בדבר הצורך בהוצאות אלה. לעניין יתר הסכומים, נטען על ידי התובע 6 כי "אין לנו קבלות בעזה"( עמוד 25 ש' 11).

בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לעיל, אני פוסקת לתובע 6 פיצוי לעבר ולעתיד על דרך האומדנא בסכום של 10,000 ₪.

17. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

מצבו של התובע 6 אינו מונע ממנו לעשות שימוש בתחבורה הציבורית כפי שהעיד מומחה בית המשפט. אציין כי אף בטרם התאונה, הוסע התובע על ידי נהגו לצורך ביצוע עסקיו. התובע 6 העיד כי כבר בזמן התאונה לא היה לו רכב וכי אין לו רישיון נהיגה (עמוד 25 ש' 16 ).

בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לעיל, ראיתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות נסיעה על דרך האומדנא בסך של 15,000 ₪.

18. כאב וסבל

על פי שיעור הנכות הרפואית שנקבע לתובע ו-13 ימי אשפוז מוכחים בישראל להם נדרש, סך הפיצוי לתובע בגין רכיב זה הינו: 50,733 ₪.

19. סוף דבר

התובע זכאי לפיצוי כדלקמן:

א. הפסדי שכר לעבר 65,026 ₪

ב. הפסדי שכר לעתיד 62,964 ₪

ג. עזרת הזולת 25,000 ₪

ד. הוצאות רפואיות 10,000 ש"ח

ה. הוצאות נסיעה 15,000 ש"ח

ו. כאב וסבל 50,733 ש"ח

___________________

סך הנזק הכולל: 228,723 ש"ח

20. הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.

על סכום פסק הדין, יתווספו הוצאות משפט ובכלל זה אגרה, מתורגמנית ועלויות חוות דעתו וחקירתו של ד"ר ריבלין וכן שכר טרחת עו"ד על פי התקנות.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ה, 10 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.