לפניי מונחת תביעה כספית ע"ס של 93,449 ₪ שעניינה הסכם לביצוע עבודות תיקונים ושיפוצים בדירתה של התובעת.

עיקר טענות התובעים

בין התובעת 1 מזה (להלן: "התובעת") והנתבעת מזה נחתם ביום 07.01.2010 הסכם, לפיו התחייבה הנתבעת לבנות פרגולה ולבצע עבודות תיקונים ושיפוצים בשירותים ובמקלחת ביתה של התובעת וזאת בתמורה לתשלום סך של 50,000 ₪, מתוכם שולם סכום של 44,000 ₪ בתחילת העבודה בשיק בנקאי והיתרה בסך 6,000 ₪ ניתנה בשיק ביטחון שאמור היה להיפדות רק בסיום העבודה לשביעות רצונה של התובעת (נספח א' לכתב התביעה).

לטענת התובעים, הסכימו הצדדים כי העבודות נשוא ההסכם כוללות החלפת שירותים, כיור, ברז, שיש וכיור מחוץ לשירותים וארונות בתוך השירותים ומראה וכי עלויות עבודות אלו מסתכמות בסך של 6,000 ₪ הנכללים בסכום התמורה המוסכמת בהתאם להסכם.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעת תישא בעלויות החומרים הדרושים לביצוע העבודות נשוא ההסכם וכי התובעת תוכל לבחור כרצונה את חומרי העבודה.

התובעים טוענים, כי ההסכם האמור נערך בכתב יד ע"י הצדדים ועיקריו הועברו להזמנת עבודה מס' 10 אשר הוציאה הנתבעת לתובעת (נספח ב' כתב התביעה).

לגרסת התובעים, הנתבעת הפרה את ההסכם בשלושה מישורים:

• במהלך ביצוע העבודות דרשה הנתבעת מהתובעת, כי תישא בעלויות חומרי העבודה הנוגעים לעבודות השיפוץ במקלחת הגדולה, וזאת בניגוד למוסכם ביניהן ולהתחייבות הנתבעת עפ"י ההסכם. בשל כך, נאלצה התובעת לקנות אביזרים על חשבונה בסך כולל של 15,039 ₪, כמפורט בחשבונית שצירפה התובעת לכתב התביעה וסומנה כנספח ט'.
• עוד דרשה הנתבעת מהתובע 2 (להלן: "התובע"), בנה של התובעת, לשלם לה סך של 4,250 ₪ בגין חומרי בניין לביצוע השיפוץ בשירותים. התובע שילם את הסכום האמור בשני שיקים, ללא ידיעת אמו ובניגוד למוסכם בין האחרונה לבין הנתבעת, כי עלויות חומרי הבניין כלולות בתמורה המוסכמת.
• הנתבעת ביצעה את עבודות בניית הפרגולה בצורה רשלנית ובלתי מקצועית תוך גרימת נזקים כבירים אשר מחייבים את התובעת לפרק את הפרגולה ולבנותה מחדש. עוד נטען, כי התובעת ביקשה לבנות פרגולה מרעפים ומעבר לקו המרפסת כדי שמי הגשמים לא יחדרו פנימה. בניגוד למוסכם, בנתה הנתבעת את הפרגולה מחומר סנטף ועד גבול המרפסת, כאשר חלק מהמרפסת נותר חשוף לגשמים. בנסיבות אלה, ביקשו התובעים והזמינו חוות דעת של מומחה מטעמם, מהנדס גוכטמן אליעזר (להלן: "המומחה אליעזר") אשר תעד את הליקויים בפרגולה והעריך את עלויות התיקון בסך של 57,420 ₪.
• בניגוד למוסכם, לא ביצעה הנתבעת את עבודות החלפת השירותים, הכיור, הברז, שיש וכיור מחוץ לשירותים, וארונות בתוך השירותים ומראה שביחס אליהן סוכם, כי מחירן הינו 6000 ₪ מתוך העלות הכוללת של העבודה. בשל כך, נאלצה התובעת להזמין עבודות אלו מצד שלישי, קבלן בשם דני כהן (להלן: "כהן") ולשלם לו עליהן בעצמה סך של 4,000 ₪, כמפורט בחשבונית שצורפה לכתב התביעה וסומנה כנספח ו'. עקב הפרה זו, נתנה התובעת הוראת ביטול לשיק הביטחון שמסרה בידי הנתבעת על סך 6000 ₪ ולא פרעה אותו משהוגש לביצוע.

לגרסת התובעים, כל פניותיהם אל הנתבעת לתיקון הליקויים בפרגולה והשבת הסכומים שנגבו ביתר ובניגוד להוראות ההסכם, העלו חרס.

מכאן התביעה שבפניי ואשר במסגרתה עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 93,449 ₪ לפי הפירוט הבא:

סך של 57,420 ₪ בגין הפגמים בפרגולה לפי חוות דעת המומחה אליעזר ; סך של 4,250 ₪ שנגבו ביתר מאת התובע; סך של 15,039 ₪ ששולמו ע"י התובעת בגין חומרי בניין בניגוד להסכם ; סך של 1,740 ₪ בגין שכ"ט המומחה אליעזר וכן סך נוסף של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

עיקר טענות הנתבעת

הנתבעת מכחישה את מרבית טענות התובעים וכופרת בזכותם לגבות ממנה פיצויים כלשהם.

הנתבעת טוענת, כי היא התקשרה עם התובעת, לאחר מו"מ ממושך, בהסכם אשר הועלה על הכתב במסגרת הזמנת העבודה מס' 10 שכללה את העבודות שהוסכם לבצען בביתה של התובעת.

לטענתה, מלבד הזמנת העבודה לא נערך הסכם נוסף בין הצדדים. ההסכם אשר צורף לכתב התביעה, שבו מצוינים עבודות נוספות לאלו שנזכרו בטופס הזמנת עבודה, אינו מוכר לנתבעת והיא ראתה אותו, לראשונה, עם קבלת כתב התביעה לידיה. לגרסתה, ההסכם האמור נערך ע"י התובעים או מי מהם לצורכי ההליך דנן.

לגרסת הנתבעת, במסגרת הזמנת העבודה אשר עליה חתומה התובעת, התחייבה הנתבעת לשפץ את המקלחת שבבית התובעת, לרבות התקנת קרמיקה בשווי של עד 50 ₪ למ"ר, שירותים (אסלה) מתוצרת חמת וארונית עץ ובה ברז (כיור מובנה) ומראה. עוד התחייבה הנתבעת לבצע עבודות בחדר שירותים אחר בדירת התובעת, להתקין בו אסלה ולפרק כיור קיים ולהעבירו אל מחוץ לבית הכיסא. בנוסף לכך, התחייבה הנתבעת לבנות פרגולה חדשה בשטח החניה של הבית וכן דק/משטח עץ, במקום הפרגולה הישנה שהתחייבה התובעת לפרק בעצמה.

הנתבעת טוענת, שבמהלך ביצוע העבודות ביקשה התובעת לשדרג את חדר האמבטיה. הנתבעת נענתה לדרישת התובעת וסיכמה עמה לערוך התחשבנות בנוגע לשדרוגים שדרשה התובעת. בתום העבודה נערכה בין התובע ומנהל הנתבעת, מר זכאי שאולוב (להלן: "שאולוב") התחשבנות סופית בגין השדרוגים. במסגרת התחשבנות זו, סוכם בין הצדדים כי התובעת תשלם לנתבעת סכום של 4250 ₪ עבור הפרשי המחירים בגין השדרוגים שדרשה התובעת. באותו מעמד, חתם התובע על מסמך שהוכתר כ- "חשבון סופי תוספות" המפרט את ההתחשבנות הסופית בין הצדדים והנושא תאריך 28.01.10 (צורף לכתב ההגנה וסומן 1).

לטענת הנתבעת, היא ביצעה את עבודות בניית הפרגולה בצורה מקצועית, באיכות טובה ולשביעות רצונה המלא של התובעת. לביסוס ראיותיה, צירפה הנתבעת חוות דעת של מומחה מטעמה, מר מרדכי שטיינר (להלן: "המומחה שטיינר") אשר קבע, כי לא נפל כל פגם בעבודות בניית הפרגולה.

בהתייחס לטענת התובעת, לפיה נבנתה הפרגולה בניגוד למוסכם, נטען כי לאחר שסיימה הנתבעת לבנות את הפרגולה, בקשה התובעת פעמיים להאריך את הפרגולה והנתבעת נעתרה לבקשותיה והאריכה את הפרגולה ללא כל חיוב כספי בגין כך. כאשר נתבקשה הנתבעת ע"י התובעת להאריך את גג הפרגולה בפעם השלישית, סירבה הנתבעת לכך בהבינה כי התובעת מנסה להתחמק מתשלום יתרת החוב.

באשר לטענת התובעת, כי נאלצה לשכור את שרותיו של כהן לביצוע עבודות שהנתבעת התחייבה לבצען ולא עשתה כן בפועל, נטען כי כהן הוזמן ע"י התובעת לשם ביצוע עבודות אינסטלציה נוספות שאינן קשורות לעבודות שהתחייבה הנתבעת לבצע עפ"י ההזמנה והתמורה בגין עבודות אלה שולמה לו ע"י התובעת בעצמה.

בהתייחס לטענת התובעת, כי שילמה מכיסה סך של 15,000 ₪ בגין חומרי בניין שהנתבעת התחייבה לשאת בהן כחלק מהתמורה המוסכמת, נטען כי תשלום זה עניינו במוצרים שרכשה התובעת כתוספות ושדרוגים ואינם קשורים כלל בהזמנת העבודה או במוצרים שהתחייבה הנתבעת לספק על פיה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אף שהיא ביצעה את מלוא העבודות, כמוסכם, סירבה התובעת לשלם לה את יתרת התמורה, ולכן נאלצה הנתבעת להפקיד את שיק הביטחון שקבלה מהתובעת, אך שיק זה חולל באי פירעון. אי-לכך, שלחה הנתבעת לתובעת מכתב דרישה ביום 08.04.2010 (צורף לכתב ההגנה וסומן 2), ואולם במכתב התשובה מיום 19.04.10 עמדה התובעת בסירובה לפרוע את השיק וגוללה את טענותיה לעניין פגמים שנתגלו, לטענתה בפרגולה ובהמשך הגישה את התביעה דנן כנגד הנתבעת.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

המומחה מטעם בית המשפט

כאמור, שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם בנוגע לעבודות בניית הפרגולה.

לאור הפער בין חוות דעת הצדדים, מונה המהנדס, מר עדנאן מסאלחה, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה מסאלחה") על מנת לחוות את דעתו בשאלה אם קיימים ליקויים בפרגולה, ובהנחה שכן, מהי עלות תיקונם.

יצוין כבר עתה, כי הנתבעת לא הסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

המומחה מסאלחה ביקר בביתה של התובעת ביום 20.02.12, סקר את הפרגולה ותיעד בחוות דעתו ובצילומים את שלל הליקויים בפרגולה ותמחיר את עלות תיקונם בסכום של 22,000 ₪ (כולל מע"מ).

להלן עיקרי הליקויים שאותרו ע"י המומחה מסאלחה, כפי שפורט בחוות דעתו מיום 9.3.201 -

• בחלק מעמודי העץ של הפרגולה קיימים סדקים ;
• קיר העץ בחזית הצפונית מזרחית בוצע באיכות לא ראויה וקיימים בו לוחות בולטים ושוקעים ;
• נמצאו מספר מסמרים בולטים ;
• הצביעה הכללית של העץ אינה באיכות טובה וראויה ;
• לוחות העץ של הגג אינם במישור אחיד ;
• העץ אינו באיכות טובה ;
• חיבור הברגים לא מקצועי ;
• אגדי העץ עשויים מכמה חלקים וחיבורים לא מקצועיים ;
• קיים ליקוי באיטום הגג בתפר המקשר בין הפרגולה לגג או לקיר הקיים שנפגע במהלך עבודה וגורם לנזילת מים מהגג ;
• מרווחים בכיסוי העץ בגג העליון ;
• בחלק מלוחות העץ קיימים סדקים וסיומת העץ גרועה ;
• מרווחים בין חיבורי העץ לגג פולי קורבונט המאפשרים חדירת בעלי כנף בגלל צורת הכיסוי המלבנית גלית ;

עוד קבע המומחה מסאלחה בחוות דעתו, כי באם נבנה מלבן שיועד לדלת ולא כמסגרת המציינת פתח מעבר, אזי הוא בוצע בצורה בלתי מקצועית ויש להחליפו, הגם שאין כל זכר למלבן בהזמנת העבודה.

כן כותב המומחה מסאלחה בחוות דעתו, כי בניגוד לאמור בחוות דעת המומחה אליעזר, הוא לא הבחין בסיקוסים בעץ הפרגולה, לא ראה לוחות הפולי קרבונט שבורים ומעוכים בגג העליון, לא הבחין שגשם חודר דרך הגג, באופן השולל את קביעת המומחה אליעזר כי לוחות הגג קצרים ועשויים בקו לא אחיד.

כמו כן, שלל המומחה מסאלחה קיומה של רצפת דק משופעת בסדקים ושברים ועשויה מחתיכות עץ קטנות, כקביעת המומחה אליעזר.

בנוסף דחה המומחה מסאלחה את קביעת המומחה אליעזר, כי קיימים מרווחים ברצפת העץ.

יתר על כן, לא הבחין המומחה מסאלחה בעת ביקור במקום שנותרו שיירי חומר בניין בחצר ולא מצא פחי אשפה שבורים.

באשר לקביעת המומחה אליעזר, כי בוצע חיפוי מפלסטיק מפולי קרבונט ולא מרעפים כפי שהוזמן, כותב המומחה מסאלחה בחוות דעתו כי אין שום הוכחה שסוכם בין הצדדים שימוש בכיסוי רעפים ואין לכך כל זכר בהזמנת העבודה. בדומה לכך, כותב המומחה מסאלחה כי אין מקום לקביעה כי אגדי העץ בגג אינם קונסטרוקטיביים לשאת גג רעפים, מכיוון שלא הוכח כי הוסכם בין הצדדים שהגג ייבנה מרעפים.

לסיום, מציין המומחה מסאלחה בחוות דעתו, כי העמוד שבכניסה לחצר שמתחת לפרגולה מפריע לתובעת באופן מיוחד היות והיא מרותקת לכיסא גלגלים.

גדר המחלוקת

הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן:

• האם יש להורות לנתבעת להשיב לתובעים סכום שנגבה מהם ביתר בסך 4,250 ₪ ;
• האם חויבה התובעת לשאת בתשלום סך של 15,039 ₪ בגין חומרי בניין בניגוד להסכם בינה לבין הנתבעת ;
• האם נמנעה הנתבעת מלבצע עבודות להן התחייבה עפ"י ההסכם;
• האם קיימים ליקויים בפרגולה שבנתה הנתבעת עבור התובעת. בהנחה שכן, מהי עלות תיקונם ;

אדון בשאלות שבמחלוקת לפי סדרן.

הראיות

מטעם התובעים – העידו התובעים עצמם וכן מר אבנר יוסף וגב' תיקי בן חיים.

מטעם הנתבעת – העיד שאולוב.

דיון ומסקנות

לאחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את התביעה, חלקית, כפי שיפורט להלן.

האם הנתבעת לא ביצעה עבודות שהתחייבה לבצע

כפי שכבר צוין לעיל, אין חולק כי התובעת הזמינה מאת הנתבעת ביצוע עבודות תיקונים ושיפוצים בביתה.

עוד אין מחלוקת, כי התובעת שילמה לנתבעת סך של 44,000 ₪ בשיק בנקאי בתחילת העבודה. כן מסרה התובעת בידי הנתבעת בגין יתרת התמורה שיק ביטחון ע"ס 6,000 ₪ אשר חולל עקב מתן הוראת ביטול ע"י התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת חתומה על הזמנת עבודה שהוציאה הנתבעת ביום 07.01.2010 (נספח א' לכתב התביעה) המכילה פירוט של עבודות שהוזמנו מאת הנתבעת ע"י התובעת (להלן: "הזמנת העבודה").

הצדדים חלוקים ביניהם באשר למהות והיקף העבודות שהוזמנו.

מחד גיסא, טוענת התובעת כי עובר לחתימה על הזמנת העבודה נחתם הסכם שרק עיקריו הועברו להזמנת העבודה וכי מלוא העבודות שהוזמנו ע"י התובעת מפורטות בגדר ההסכם האמור.

מאידך גיסא, כופרת הנתבעת בהסכם וטוענת כי הזמנת העבודה מגוללת בתוכה את כל העבודות שהוזמנו הימנה.

בנקודה זו, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת על פני גרסתה של התובעת, ואבהיר.

ראשית כל יצוין, כי התובעים נושאים בנטל הראיה והשכנוע להוכחת עילת התביעה, על כל מרכיביה, על פי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

דומני, כי בנטל זה לא עמדו התובעים ביחס לחלק מרכיבי התביעה, כפי שיבואר להלן.

במהלך חקירתה הנגדית הודתה התובעת, כי המסמך המכונה "הסכם" ועליו מבוססת התביעה, אינו חתום ע"י הנתבעת וכי מסמך זה נערך בכתב ידה של התובעת, זאת בניגוד לנטען בכתב התביעה כי ההסכם נחתם ונערך ע"י הצדדים (עמ' 7-8).

כידוע, כלל בסיסי קובע כי חוזה צריך להיות חתום על ידי הצדדים. החתימה מבטאת את כוונת החותם לקבל על עצמו את החיובים הנובעים מההסכם עליו חתם. חתימות הצדדים, על הסכם, מעידות כי הצדדים גמרו בדעתם להתחייב אחד כלפי השני כפי שמפורט בהסכם. כלל זה נסתר בנסיבות מיוחדות שבהן דרישת תום הלב גוברת על הדרישות צורניות כגון העדר חתימה [ת"א 03/ 22340 טל נ' שטרן (פורסם באתרים משפטיים)].

בעניין זה ראו הדברים שקבע בית המשפט העליון בע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי, פ"ד ל"ז (1) 589, בעמ' 604:

"אין ספק שהצדדים לחוזה, המהווה עסקת מקרקעין, ולמעשה הצדדים לכל חוזה הנערך בכתב, נוהגים לחתום על החוזה בטקס יותר או פחות חגיגי, ורוב האנשים לא יראו את עצמם קשורים בהתחייבויות הדדיות שהתכוונו לקבל על עצמם בכתב, כל זמן שלא חתמו על החוזה...על כן אם נתקלים אנו בחוזה לא חתום, ואחד הצדדים לחוזה בכתוב יטען, כי לא הגיעו הצדדים לגמירות דעת ועל כן אין תוקף לנוסח החוזה, הרי תהיה בהעדר החתימה בדרך כלל משום הוכחה מרחיקת לכת, ואולי כמעט קונקלוסיבית לטובת גרסתו, אך ייתכנו יוצאים מן הכלל, אם כי נדירים, בהם ישתכנע בית המשפט שאומנם היתה גמירות דעת בין הצדדים".

לאור הכלל האמור, אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה "ההסכם" מבטא את ההתחייבויות שנטלה הנתבעת על עצמה כלפיה, שכן כאמור מסמך זה אינו נושא את חתימתה של הנתבעת, נערך בכתב ידה של התובעת ואין בו כל אינדיקציה לכך, שהנתבעת התחייבה לבצע את העבודות המפורטות בו.

יתרה מכך, התובעת הודתה כי אך עיקריו של "ההסכם" הועברו להזמנת העבודה שאין חולק שעליה היא חתומה, מבלי שציינה במסגרת הזמנת העבודה כי "ההסכם" האמור מהווה חלק בלתי נפרד מההזמנה.

ההסבר שנתנה התובעת באשר לסיבה בעטיה לא החתימה את שאולוב על "ההסכם", אינו יכול להתקבל.

בתשובה לשאלה ישירה באשר להעדר החתימה של שאולוב על "ההסכם", העידה התובעת :

"ש. את מסכימה איתי שלמסמך הזה אין חתימת הנתבעת?

ת. אין חתימה זה היה בע"פ.

ש. אבל את מצרפת את נספח א'?

ת. זה היה ביני לבינו. אין על זה חתימת הנתבעת.

ש. גם לא חתימת של אדון זכאי?

ת. נכון. אני האמנתי בו" (עמ' 7, ש' 17-27).

ש. גם לא חתימה שלך?

ת. נכון כי כתבנו את זה בינינו. אני והוא. הוא היה מולי וציינו מה שצריך.

ש. זה נעשה בכתב יד האם יש כתב ידו.

ת. לא.

ש. של מי כתב היד ?

ת. שלי.

ש. גם לא צוין על זה הסכם?

ת. לא (עמ' 8, ש' 1-5).

זאת ועוד, התובעת לא פירטה בתצהירה מדוע רק עיקריו של "ההסכם", ולא כולו, הועברו להזמנת העבודה. חסר ראייתי זה תומך במסקנה, כי לא ניתן לייחס ל-"הסכם" הלא חתום משקל ראייתי.

על כך אוסיף, כי התובעת הודתה בפה מלא במהלך חקירתה הנגדית, כי הזמנת העבודה משקפת את פירוט העבודות שעל הנתבעת היה לבצע עפ"י המוסכם ביניהן (עמ' 9, ש' 29).

על יסוד הראיות שבפניי הגעתי למסקנה, כי הזמנת העבודה, ולא "ההסכם", היא שמבטאת את היקף העבודות שהתחייבה הנתבעת לבצע בביתה של התובעת.

לא נעלם מעיניי, כי הזמנת העבודה לא הייתה מפורטת דיה, כפי ששאולוב בעצמו הודה במהלך עדותו, ואולם מכאן ועד הקביעה כי הנתבעת התחייבה לבצע עבודות שאין להן זכר בהזמנת העבודה עליה חתומה התובעת, הדרך רחוקה.

במקרה דנן, כאשר מדובר בגרסה מול גרסה, הנטל להוכיח את היקף ומהות העבודות המוסכמות, מוטלת על כתפיהם של התובעים, ובנטל זה הם לא עמדו.

לבד מעדותה של התובעת עצמה, לא צירפו התובעים כל ראיה תומכת, חיצונית ואובייקטיבית המוכיחה היקף העבודות המוסכמות.

משכך, עניין לנו בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע בראיות, כהגדרתה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, על כל המשתמע מכך. בהקשר זה, קובעת ההלכה הפסוקה כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין, הרי שעל פי סעיף 54 לפקודת הראיות באין סיוע לעדות זו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להידחות (ראה: י. קדמי על הראיות, דיונון (חלק 1), עמודים 131-142; וכן ע"א 69/75 פלוני נ. אלמוני, פ"ד (1), 212).

בנסיבות אלה, כשבפני בית המשפט עומדת עדות יחידה של בעל דין, למול הכחשה גורפת של הנתבעת בעניין היקף העבודה הנטען, מבלי שיש ראיה או אסמכתא כלשהי התומכת ולו לכאורה בגרסת התובעים, מצאתי לקבוע כי התובעים לא הרימו את נטל הראיה בנושא זה.

התובעים הוסיפו וטענו, כי הזמינו בעל מקצוע אחר לביצוע העבודות שהנתבעת החסירה ושילמו לו סך של 4,000 ₪.

לעומתם, הנתבעת הכחישה גרסה זו וטענה כי כהן הוזמן ע"י התובעת לביצוע עבודות אינסטלציה נוספות שאינן קשורות לעבודות שהיא התחייבה לבצע כאמור בהזמנה.

גם טענה זו דינה להידחות בהעדר הוכחה.

התובעים לא הביאו את כהן למתן עדות בבית המשפט על מנת לתמוך בגרסתם אודות תשלום סכום של 4,000 ₪ בגין העבודות החסרות.

בנסיבות אלה, יש להחיל את ההלכה הפסוקה בנושא, ולפיה הימנעות בעל דין מהבאת ראיות היכולות לתמוך בגרסתו, מבלי שניתן טעם המניח את הדעת למחדל זה, ראוי כי תפעל לחובתו.

מסקנה זו נתמכת בהסבר שנתן התובע לאי הזמנתו של כהן כעד מטעמו, לפיו חשש שעדותו של כהן לא תתמוך בגרסתו (עמ' 15, ש' 21 ואילך ועמ' 16, ש' 1-6).

יוער כי עיון בפרק העוסק בסעדים המבוקשים בכתב התביעה, מעלה כי בגין אי ביצוע חלק מהעבודות ע"י הנתבעת והתשלום לכהן בגין ביצוע העבודות שהנתבעת החסירה, לא נתבקש ע"י התובעים כל סעד כספי.

לאור כל המקבץ לעיל, אני דוחה את טענת התובעת, לפיה התחייבה הנתבעת לבצע עבודות הנוגעות לשירותים ולכיור שזכרן לא בא בגדר הזמנת העבודה.

האם הנתבעת גבתה מהתובעים סכום של 4,250 ₪ ביתר

הוא הדין באשר לטענת התובעים, לפיה הנתבעת גבתה מהם סכום ביתר בסך 4,250 ₪.

אין חולק, כי ההתקשרות החוזית לביצוע עבודות התיקונים והשיפוצים נערכה בין הנתבעת לבין התובעת וכי התובע לא היה צד להסכם ואף לא נטל חלק במו"מ המקדים שנוהל ביניהן.

התובע צורף כבעל דין בתובענה דנן בטענה, כי שילם לנתבעת סכום של 4,250 ₪ ביתר.

בסעיף 6 לתצהירו, טוען התובע כי הוא שילם לנתבעת, לפי בקשתה, את הסכום האמור בגין חומרי בניין, וזאת ללא ידיעתה של התובעת (סעיף 7 לתצהיר).

מנגד, טענה הנתבעת כי נערכה התחשבנות סופית בין הצדדים וכי התשלום הנ"ל הינו יתרת חוב בגין שדרוגים שנעשו לבקשת התובעת. לביסוס טענותיה, צירפה הנתבעת מסמך הנושא את הכותרת "חשבון סופי תוספות" החתום ע"י התובע.

בהקשר זה, ייאמר כי התובעים לא צירפו את החשבון הסופי לכתב התביעה והציגו אותו, לראשונה, רק במצורף לתצהירים מטעמם.

מדובר, אם כן, בגרסה "כבושה" של התובע, כיוון שלא היה לה זכר בכתב התביעה והועלתה, כאמור, לראשונה במסגרת התצהירים ורק לאחר שהנתבעת צירפה את המסמך האמור לכתב הגנתה.

עיתוי גילוי מסמך החשבון הסופי אף תומך בגרסת הנתבעת.

התובע נשאל במהלך חקירתו הנגדית מדוע נמנע מלגלות את מסמך החשבון הסופי, והנימוק שנתן לא היה משכנע.

נהיר, כי מסמך החשבון הסופי שנערך בין הנתבעת לתובע ועליו חתום האחרון, וכן עצם ביצוע התשלום בסך של 4,250 ₪ על פי החשבון הסופי, משמיט את הבסיס מתחת לגרסת התובע כי הסכום הנ"ל נגבה ביתר.

אני דוחה, אפוא, את טענת התובעים לתשלום הסכום של 4,250 ₪ ביתר.

האם הנתבעת חייבת להשיב לתובעת את התשלום עבור האביזרים שרכשה בסך של 15,039 ₪

התובעת טוענת, כי שילמה בגין אביזרים וחומרי עבודה את הסכום האמור וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים, כי התמורה המוסכמת כוללת בחובה את חומרי הבניין.

לעומתה, טענה הנתבעת כי התשלום האמור הינו בגין תוספות ושדרוגים שאינם קשורים להזמנה המקורית (סעיף 11 לתצהיר שאולוב וסעיף 11 לכתב ההגנה).

אמנם, התובעת צירפה חשבונית מחברת "חסון" לביסוס טענותיה, ואולם לא הוכיחה ביצוע תשלום בפועל ולא צירפה אסמכתא, כגון קבלה.

די בטעם זה כדי לדחות את גרסתה.

יתרה מכך, התובעת הודתה במהלך חקירתה הנגדית, כי במועד הרכישה של החומרים היא שיפצה את המטבח בביתה והחשבונית אף כוללת רכישת חומרים שאינם קשורים לעבודות שביצעה הנתבעת (עמ' 12, ש' 18 ואילך).

יצוין כי הצדדים אינם חלוקים באשר לחובת הנתבעת לספק חומרי בניין עבור התובעת ולשאת בעלויות. המחלוקת ביניהם נוגעת לטיב האביזרים והעלויות.

בעניין זה, העידה התובעת כי הנתבעת לא הגבילה אותה בבחירת חומרי הבניין ועלותן.

ואולם, התובעת לא דאגה לעגן בכתב בגדר הזמנת העבודה את טיב החומרים שהיא ביקשה להזמין מאת הנתבעת ולא הגדירה את העלויות.

חסר ראייתי זה, שבא לידי ביטוי באי עריכת הסכם מפורט המכיל התייחסות לסוג חומרי העבודה ועלותם, פועל לרעתה של התובעת ומטה את הכף לקבלת גרסת הנתבעת.

זאת ועוד, עצם ביצוע התשלום עבור חומרי הבניין מכיסה של התובעת שוללת מניה וביה את גרסתה בדבר חובת הנתבעת לשאת בעלויות המצוינות בחשבונית. הנימוק שמסרה התובעת בתצהירה (סעיף 13) לרכישת החומרים על חשבונה, ולפיו בחר שאולוב עבורה במוצרים הכי זולים בחנות ולא הייתה לה ברירה אלא לבצע מכיסה את הרכישה של האביזרים שהיא בחרה על מנת שהעבודה תבוצע, אינו יכול לעמוד.

האם קיימים ליקויים בפרגולה ומהי עלות תיקונם

הפלוגתא האחרונה המצריכה בחינה הינה, האם קיימים פגמים בפרגולה ומהי עלות תיקונם.

כזכור, מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע בחוות דעתו שלל ליקויים שאיתר בפרגולה וכן העריך את עלות תיקונם בסך של 22,000 ₪ כולל מע"מ.

הנתבעת התנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט והיא סומכת את יתדותיה על חוות דעת המומחה שטיינר מטעמה אשר קבע, כי הפרגולה תקינה ועונה על דרישות התקן הישראלי.

בטרם ייערך דיון לגופו של עניין, נעמוד בקצרה על מושכלות יסוד ביחס למעמדו של מומחה שמונה ע"י בית המשפט.

הלכה פסוקה, היא שיש מעמד עדיף לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, מאחר שהוא מוחזק כמומחה ניטראלי אובייקטיבי. על כן, בית המשפט לא נוהג לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אלא אם יש נימוקים כבדי משקל אשר מצדיקים סטייה מחוות דעתו. כך נקבע בת"א (מחוזי-חיפה) 297/96  אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2) 6250 , 6259 (2004)):

"הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה, אלא אם כן ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעת זו.  בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של המומחה אשר מונה מטעמו, מן הטעם שמטבע הדברים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות. משהחליט בית המשפט למנות  מומחה על מנת שיגיש את חוות דעתו, הרי המינוי הוא לצורך קבלת נתונים מקצועיים, ממי שמומחה בתחום ומאדם שבית המשפט יכול לתת בו אמון, שהממצאים שהובאו יהיו מקיפים ומקצועיים כאחד, באופן שניתן יהיה לאמצם וליתן הכרעה בהתאם."

כך גם נפסק בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990)):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

הלכה זו, עוגנה גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במסגרת תיקון שהוכנס בנוסחה של תקנה 130 (תיקון מס' 3, נכנס לתוקפו ביולי 2005), הקובעת, בין היתר, כי משממונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין "יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:   (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;  (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

יוזכר, כי בענייננו לא מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים. הנתבעת התנגדה למינוי המומחה וטענה שאין שום הצדקה למנות מומחה מכריע משום שחוות הדעת שהגישו התובעים הינה שגויה בבסיסה.

על כן, הכלל הוא, שלחוות דעת המומחה מטעם בית משפט יש משקל כבד ומכריע בגיבוש החלטתו של בית המשפט. אך חרף זאת, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות שבמחלוקת ואשר נמסרו לחוות-דעתו של מומחה מכל תחום שהוא. אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות-דעת הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה.

בע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח', פ"ד מ (3) 706 נקבע כי :

"לגבי חוות-דעת של מומחים קובע השופט שמגר (כתוארו אז), כי "בית-הדין איננו קשור לדעת המומחים ובידיו ההכרעה אלו דברים לבכר ואלו לדחות..." (ע"א 675/77 [5], בעמ' 737). ותפקיד זה נשאר תמיד בידי בית המשפט. כדברי השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 16/68 [6], בעמ' 166"...עיקר הפגם בהחלטה הנדונה הוא בעצם הגישה שלפיה יכול בית-המשפט להתפרק מתפקיד החייב להיות שמור לו עצמו, דהיינו תפקיד הפסיקה בכל השאלות השנויות במחלוקת, כולל השאלות הרפואיות" (וכן ראה דברי השופט בכור בע"א 123/79, 124[7], בעמ' 621-622) ... מבחינה זו אין חוות הדעת של שמאי או של עד מומחה אחר שונה מכל עדות או ראיה אחרת, שאין בידי בית המשפט לקבלה מן הטעם הפשוט, שהגיע למסקנה שאין בה ממש ושאין לסמוך עליה כלל".

מהאמור לעיל עולה, שבית המשפט חייב לבחון את חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בטרם יחליט לאמץ את ממצאיו.

ב"כ הנתבעת משיג בסיכומיו על ממצאיו ומסקנותיו של מומחה בית המשפט בחוות דעתו ומבקש, כי בית המשפט יימנע מלאמצם. יישום ההלכה הפסוקה בעניין מעמדו של המומחה מטעם ביהמ"ש על נסיבות המקרה שלפנינו, מובילני לקביעה כי אין בנימוקי ב"כ הנתבעת המפורטים בסיכומיו "טעם כבד משקל" המצדיק סטייה מממצאיו של המומחה מסאלחה.

עיקר טעמיו לסטייה מחוות דעת מומחה בית המשפט נעוצים בעובדה, כי האחרון לא נעזר בהוראות התקן הישראלי מס' 4439 שנושאו "פרגולה מעץ" (להלן: "התקן הישראלי") בעת בחינת הפרגולה ועריכת חוות דעתו.

אין בידי לקבל שיקול זה כטעם לחרוג מחוות דעת מומחה בית המשפט.

מומחה בית המשפט נשאל בחקירה נגדית מדוע לא בחן את הפרגולה בהתאם להוראות התקן הישראלי, והלה השיב כי שאין מקום להסתמך על התקן במקרה דנן מאחר שלא הוסכם בין הצדדים על סוג ורמת החומרים הנדרשת לביצוע העבודה ולא נערכה בנדון תכנית או מפרט.

מפאת חשיבות הדברים, להלן אביא את ציטוט דבריו של המומחה מסאלחה בנושא זה:

ת. כן אני אסביר, אני חוזר שוב פעם ואומר שכל מה שיש בתיק הזה וכל מה שמחבר בין שני הצדדים זה ההזמנה שהצגתי בפני ביהמ"ש נספח א' והוא מהווה לגבי כמומחה כתוכנית, כתוב מה הוא צריך לעשות וזה פרגולה. לא כתוב סוג פרגולה ולא סוג עץ. אם הייתה תוכנית מגדירה איזה סוג של עץ ופרטי התחברות למשל שתי קורות יחד, זה מגדיר את התכנית והמפרט מגדיר איך הוא צריך לבצע את העבודה, כאן אין לי דבר.

לשאלת ביהמ"ש :

ש. אבל בגלל שאין שום מידע נוסף מעבר לרשום בהזמנה זה אומר לא לעשות שימוש בתקן?

ת. כן. ההנחיות של איך מבצעים וממה, זה נותן המתכנן והקבלן הוא מבצע. במקרה זה נפל פגם גדול שלא היה תכנון באחריות המזמין. אלא אם בחוזה כתוב שהקבלן יכין התוכנית וזה לא כתוב במקרה כאן. אנו לא מצפים מקבלן שידע את התקן אלא מצפים זאת ממתכנן" (עמ' 34, ש' 5-15).

המומחה המשיך בעדותו והטעים, כי החובה לבדוק התאמת בניית הפרגולה להוראות התקן הרלוונטי מוטלת על שכמי המתכנן או המהנדס שבאחריותו לפקח על הבנייה וליתן הנחיות באשר לביצועה (שם, ש' 26-27). המומחה הוסיף והבהיר, כי התובעת, כמזמינה, לא שכרה שירותיו של מתכנן או מהנדס לצרכי הפיקוח, לא נערכו תכנית עבודה ומפרט וכי הזמנת העבודה נעדרת כל פירוט בעניין סוג ואיכות העץ ואופן בניית הפרגולה (ראו עדות המומחה בעמ' 36, ש' 1-3). במצב דברים זה, סבור המומחה כי אין כל רלוונטיות או משמעות לדרישות התקן הישראלי.

נימוק זה מניח את הדעת ומקובל עליי.

יתר על כן, בחינת הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מעלה, כי ליקויים אלה קשורים לאיכות ביצוע עבודות בניית הפרגולה, ומכאן שאלת התאמת הפרגולה להוראות התקן הישראלי העוסק, בין היתר, בטיב החומרים, סוג העץ, צבע, התקנה, תחזוקה וכדומה, כלל אינה רלוונטית בענייננו.

כך העיד מומחה בית המשפט בנושא זה:

"ש. אתה אומר שיש בעבודה פגמים או ליקויים כאלה ואח', האם אתה יכול להצביע לי על ליקוי אחד בעבודה הזאת שלא קשור לצביעה או בורג בחוץ בליקוי אחד על פי ובהתאם למבחן הוראות הקבועות בתקן.

ת. אין דבר כזה כל מה שנמצא בתקן. יש ביצוע עבודה ראוי ואתה נתפס לתקן וזו טעות. התקן לא קובע הכל. אני מפנה לתמונה 11 הגימור שם לא ראוי ואין המשך עבודה. אם יש רמת גימור כזו היא גוברת על כל תקן בעולם ואני מפנה לחיבורים בתמונה 14" (עמ' 37, ש' 1-4) [הדגשות הוספו- ש.נ.].

עוד משיג ב"כ הנתבעת בסיכומיו על כך, שחוות דעת מומחה בית המשפט כללית ובלתי מפורטת וכי המומחה נתן הערכה גלובלית ולאקונית.

איני שותפה לדעתו של ב"כ הנתבעת.

חוות דעת מומחה בית המשפט מפורטת, סדורה היטב ומנומקת. חוות הדעת נסמכת על הידע, הניסיון המקצועי והכשרתו של המומחה כמהנדס. קביעת הממצאים בגדר חוות הדעת נסמכת על ביקור שערך המומחה במקום ונתמכה בצילומים של הליקויים בפרגולה. בהקשר זה, אוסיף ואציין כי הפגמים שהבחין בהם מומחה בית המשפט אף עולים מתמונות הפרגולה שצילם מומחה הנתבעת עצמו.

עוד הטעים המומחה בעדותו באשר לאופן תמחור עלויות תיקון הפרגולה באומרו כי:

" לשאלת ביהמ"ש:

ש. מה השיקולים שלך בקביעה גלובלית.

ת. סה"כ ליקויים ואני הערכתי עלות של פרגולה ומה עלות כל הליקויים האלה כאשר מתוך עלות הפרגולה גזרתי את עלויות תיקון הפגמים. סה"כ העבודות הן 50,000 ₪ כולל מע"מ". (עמ' 30, ש' 27-30).

עוד הבהיר המומחה בעדותו כי:

"... לקחתי בחשבון שתי אופציות, אופציה של תיקון ואופציה של החלפת חלקים מהמבנה. אני יכול לומר כמומחה שלקחתי את עלות הפרגולה כמחיר שוק והערכתי סה"כ ליקויים באחוזים מה ההשפעה שלהם על העלות שהיא עלות שוק ונתתי עלות שהיא מאוד מאוד סבירה אם התובעים רוצים להחליף חלקים ניכרים מהפרגולה" (עמ' 32, ש' 9-12).

לסיכום פרק זה –

לא מצאתי בנימוקי ב"כ הנתבעת טעם המצדיק סטייה מחוות דעת מומחה בית המשפט, ועל כן אני מוצאת לאמצה במלואה.

לפני סיום עליי להידרש לטענת מומחה הנתבעת, לפיה התובעים עצמם חיבלו בפרגולה. טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה כלל ועיקר.

סוף דבר

לשיטה אחרונה, אני מקבלת את התביעה בחלקה בלבד ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 22,000 ₪ בגין תיקון הליקויים בפרגולה.

לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ועד ליום התשלום בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,500 ₪.

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אב תשע"ד, 16 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.