1. כתב אישום זה הינו בגין עבירה על סעיף 28 (ב)(4) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 וסעיפים 10 (א) ו-20 (ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996.

2. הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, ללא ניהול הוכחות, ובכך חסך מזמנו של בית הדין.

3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון פתוח בתיק.

4. טיעוני המאשימה לעונש –

א. העבירות מושא כתב האישום בוצעו ביחס ל-6 עובדים.

ב. העבירות מושא כתב האישום הינן עבירות בתחום חוקי המגן, אשר תכליתם להציג רף הגנה מינימאלי ולקבוע זכויות סוציאליות לעובדים, הגנה אשר מתבטאת, בין היתר, בקביעת תנאי העבודה אשר באים להבטיח את כבוד האדם, יכולתו להגשמה עצמית, שוויון, צדק וכדומה.

ג. בית הדין מופנה לתיקון 113 לחוק העונשין שנכנס לתוקפו ביום 10.7.12. הגם שהחוק אינו רלוונטי לענייננו, שכן הכרעת הדין ניתנה קודם לכניסת החוק לתוקפו, ניתן להקיש ממנו לעניין העקרונות והשיקולים המנחים בענישה.

ד. לעניין העבירה שביצע הנאשם על חוק חופשה שנתית – סעיפים 26 (א) ו- 28 (ב)(3) לחוק חופשה שנתית עוסקים בחובת המעביד לנהל פנקס חופשה שנתית לעובדיו. תכלית החיקוק היא להבטיח שכל עובד יקבל מידע עדכני באשר למצב ימי החופשה שצבר, ניצל ושעוד נותרו לו ואת החובה הזאת מגשים המחוקק באמצעות חיוב המעסיק לנהל פנקס כאמור. בלא מילוי חובות אלה, לוטה העובד בערפל ונעדר יכולת מעקב אחר זכויותיו. אף בתלושי השכר אשר מסר הנאשם לעובדים לא הופיע פירוט ניהול חופשה שנתית.

ה. מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו קבועה בסעיף 61 (א)(1)לחוק העונשין. העונש המקסימאלי עומד על סך של 14,400 ₪ ביחס לעל עובד ובענייננו שישה עובדים – 86,400 ₪. מתחם העונש המינימאלי אותו מבקשת המאשימה להשית על הנאשם עומד על 50% מגובה הקנס המקסימאלי, וסה"כ 43,200 ₪.

ו. לעניין העבירה על חוק קבלני כח אדם – תכליתו של החוק ודרישת הרשיון הקבועה בו לשם עיסוק בקבלנות כח אדם נדונה רבות בפסיקה ולאור התרחבות התופעה של העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם והיקפה, הסדיר המחוקק בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו את אחריות קבלן כח אדם והמעסיק בפועל כלפי העובדים. תכלית החוק היא להבטיח את זכויות העובד המועסק על ידי קבלן כח אדם ולמנוע את ניצולו (ר' בג"צ 450/97 תנופה שירותי כ"א ואחזקות בע"מ נ' אלי ישי שר העבודה והרווחה, פד"ע נב(2) 433, וע"ב (ארצי) 1002/02 קבוצת יו.אס.גי'.די בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"ע לח (2003) 529). הקנס המירבי עומד על סך 29,200 ₪ ובענייננו סך 175,200. המאשימה מבקשת להשית על הנאשם 50% מגובה הקנס הקבוע בחוק וסה"כ 87,600 ₪.

ז. הקנס המקסימאלי בגין שתי העברות עומד על סך 251,600 והמאשימה מבקשת להשית על הנאשם קנס בסך 130,800 ₪ ולחייבו לחתום על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין.

ח. המאשימה מותירה את שאלת הפריסה לתשלומים לשיקול דעתו של בית הדין.

5. טיעוני ב"כ הנאשם לעונש –

א. הנאשם הודה וחסך זמן שיפוט יקר והוא אף מביע צער על העבירות.

ב. כספי ימי החופשה וכלל הזכויות הסוציאליות שולמו לעובדים במלואם.

ג. הנאשם הינו אדם בן 42, ללא עבר פלילי וללא נסיון בניהול חברות. מדובר באדם תמים שנפל למסכת של שימוש בשמו, אין לו השכלה פורמלית וההשכלה היחידה שיש לו היא כנהג מונית ורוב חייו עבד כנהג מונית. הגם שאי ידיעת החוק אינה פוטרת, במקרה שלפנינו מדובר באדם תמים שנוצל.

ד. הנאשם מגדל שני ילדים קטינים לבדו, לאחר שבת זוגו השנייה הותירה אותם אצלו. לנאשם חובות משכנתא בסכומים של למעלה מ- 700,000 ₪ והוא אף נושא בתשלום מזונות לאישתו הראשונה בגין ילדם המשותף.

ה. סכומי הכסף שדורשת המאשימה עלולים למוטט את הנאשם ולגרום לכך ששני הילדים הקטינים שבחזקתו, אשר סובלים מבעיות בריאות – האחד סובל מגמגום והשניה מבעיות קשב וריכוז – ימצאו עצמם ברחוב.

ו. הנאשם כמעט ולא עובד בשל הצורך לטפל בילדיו ובאביו החולה. אמו של הנאשם נפטרה לפני כשנה וחודשיים והוא מטופל באביו הסיעודי המתגורר עם אחיו של הנאשם שסובל מפיגור שכלי. הנאשם סועד אותם כל יום במשך שעתיים.

ז. סכום של 130,000 ₪ הינו סכום דמיוני עבור הנאשם ואין ביכולתו לעמוד בזה.

ח. הנאשם הגיש תצהיר לפיו הוא נדרש לסייע לאביו הסיעודי ואחיו במשך שעתיים מדי יום וכן הגיש הסכם משמורת של שני ילדיו המתגוררים עימו ואשר הוא הנושא בנטל פרנסתם, תלושי שכר, מסמכים מהבנק בדבר חובות כספיים וכן מסמכים מהביטוח הלאומי אודות נכותם של אביו ואחיו.

6. טיעוני הנאשם עצמו –

א. שני ילדיו של הנאשם מצויים בחזקתו והוא לבדו דואג לפרנסתם.

ב. הנאשם מתחייב שלא לחזור על עבירות אלה.

ג. הנאשם מבקש את רחמי בית הדין לאור מצבו כפי שפורט להלן

7. השיקולים הבאים בחשבון לחומרא הם אלה –

א. מדובר בעבירות שבוצעו ביחס לשישה עובדים. בע"פ 23/07 מדינת ישראל נ' תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות (1991) בע"מ, (ניתן ביום 27.10.08) נפסק, בין היתר, בנוגע לעבירות על פי החוק, כדלקמן –

"תכליתו של חוק קבלי כוח אדם ודרישת הרישיון הקבועה בו לשם עיסוק בקבלנות כוח אדם נדונה רבות בפסיקה. לאור התרחבות התופעה של העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם והיקפה, הסדיר המחוקק בחוק קבלני כוח אדם ובתקנות שהותקנו מכוחו את אחריות קבלן כוח האדם והמעסיק בפועל כלפי העובדים. תכלית החוק היא להבטיח את זכויות העובד המועסק על ידי קבלן כוח אדם ולמנוע את ניצולו... לשם כך קבע החוק משטר של רישוי המחייב, בין היתר, קבלת רישיון על מנת לעסוק כקבלן כוח אדם, וקבועים בו שורה של תנאים למתן רישיון, וכן קבועות בחוק סנקציות פליליות על הפרת הוראותיו".

ב. לצורך הבטחת זכויותיהם הבסיסיות של העובדים המועסקים באמצעות קבלני כח אדם, יש להקפיד על קיום דרישות החוק ובכלל זה דרישת קבלת הרישיון הקבועה בחוק ויש לברך על פעולות האכיפה הננקטות על ידי המדינה מכוח חוק זה.

ג. באשר לעבירות על חוק חופשה שנתית – דומה שאין צורך להכביר מילים אודות חשיבותם של חוקי המגן הסוציאליים אשר אין להקל ראש בחשיבותם. עבירה על חוקי המגן אין ראוי שתעבור לסדר היום.

8. השיקולים הבאים בחשבון לקולא הם אלה –

א. הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר והוצאות מהמאשימה.

ב. לנאשם אין עבר פלילי.

ג. מצבו הכלכלי של הנאשם – שכרו החודשי, חובותיו לבנק, העובדה כי הוא משמורן יחיד לילדיו הקטינים הסובלים מבעיות בריאות והעובדה כי הוא נושא בנטל הטיפול באביו הסיעודי ובאחיו וכן נושא בתשלום מזונות עבור ילדו הבכור.

ד. הנאשם הביע צער וחרטה על ביצוע העבירות, הוא אינו מעסיק כיום עובדים ואינו עובד במשלח היד מושא כתב האישום.

9. באיזון שיש לעשות בין חשיבות אכיפת חוק חופשה שנתית וחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם מחד, לבין מכלול השיקולים שהובאו לקולא ובכלל זה מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשים של הנאשם כעולה מהטיעונים ומהמסמכים שהוצגו בפניי, העובדה שהנאשם הביע חרטה, אינו מעסיק עוד עובדים, אינו עובד במשלח היד מושא כתב האישום והתחייב לחתום על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין ומשהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך הן מזמנו של בית הדין והן מזמנם של הצדדים, הנני סבורה כי מקרה זה בא בגדר אותם מקרים המהווים נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתת הקנס באופן ניכר. זהו המקרה בו יש לקבל את בקשת הנאשם לנהוג בו במידת הרחמים, על מנת שלא למוטט אותו ואת בני ביתו.

10. הנני משיתה על הנאשם קנס בסך 20,000 ₪ אשר ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 400 ₪ כל תשלום, כאשר התשלום הראשון יתבצע ביום 15.11.12 ובכל 15 לחודש שאחריו.

11. הנאשם יחתום, בתוך 14 יום, מקבלת גזר הדין, על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין. אם הנאשם יעבור עבירה על החוקים מושא כתב האישום בתוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, יושת עליו הקנס המירבי הקבוע בחוק.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.