צד ג כלל חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 30.4.09 עם רכב הנתבע 1 (להלן- הנתבע). התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד המבטחת של רכב הנתבע (להלן – המבטחת). הנתבע אף הגיש הודעת צד ג' נגד המבטחת.

המחלוקת ותמצית טענות הצדדים:

1. התובעת והנתבע חלוקים ביניהם באשר לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה. חזית מחלוקת נוספת נטושה בין התובעת והנתבע לבין המבטחת, באשר לשאלת הכיסוי הביטוחי של אירוע התאונה, כאשר מחלוקת זו מתמקדת בשאלה מי נהג ברכב הנתבע בעת התאונה.

2. אשר למחלוקת בדבר האחריות להתרחשות התאונה; לטענת התובעת, ביום התאונה נהג ברכב התובעת כילאני עורסאן (להלן – עורסאן). הוא נהג בכביש ראשי בזמר, כשרכב הנתבע הגיח מצומת מבלי שנתן לו זכות קדימה ופגע בצידו האחורי שמאלי של הרכב. מנגד, הנתבע טוען כי נכנס לצומת, לאחר שווידא כי הנתיב השמאלי פנוי, ונעמד בנתיב ההשתלבות בכביש בו נסע רכב התובעת. לטענתו, לפתע הופיע רכב התובעת אשר נסע אותה עת במהירות מופרזת, סטה לכיוונו עת היה בעצירה מוחלטת, ופגע ברכבו בצד הימני קדמי.

3. אשר למחלוקת בדבר זהות הנהג ברכב הנתבע; כאמור לעיל, הנתבע בכתב הגנתו טען כי הוא אשר נהג ברכב ביום התאונה. על גרסה זו חזר בעדותו בפני. המבטחת, מנגד, טוענת כי בעת התאונה נהג ברכב אדם אחר שאיננו מורשה לנהוג בו על-פי תנאי הפוליסה לפיהם מורשה לנהוג ברכב נהג מגיל 30 ומעלה. את טענותיה סמכה המבטחת בין היתר על הקלטות של שיחות שערך חוקר פרטי מטעמה עם הנתבע וכן עם עורסאן ועם אביו, מר כילאני פח'רי (להלן – פח'רי).

דיון והכרעה:

4. אדון תחילה בשאלת האחריות להתרחשות התאונה. כאמור לעיל, עורסאן העיד כי בעת שנסע בכביש ראשי לכיוון צפון, נכנס רכב הנתבע לכביש תוך פניה שמאלה בצומת, לא נתן לו זכות קדימה והתנגש בו. עוד טען, כי הוא ניסה לברוח ימינה, אך לא הצליח למנוע את התאונה (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 3-4). תיאור זה קוהרנטי לתיאור בהודעה על התאונה שנמסרה למבטחת התובעת (נ/2), והוא מתיישב עם מיקום הנזק ברכב כפי שהוא נראה בתמונות שהוגשו ומתואר בדו"ח השמאי מטעם התובעת, המלמדים על מוקד נזק בגלגל שמאל ובדלת שמאל אחורית של רכב התובעת.

5. לפי עדותו של הנתבע, הוא עמד בצומת כשלפניו תמרור עצור. הוא פנה שמאלה בצומת, על מנת להיכנס לכביש בו נסע רכב התובעת. לטענתו, לאחר שפנה שמאלה, הוא נעמד בנתיב השתלבות בכביש הראשי, ואז סטה לכיוונו רכב התובעת והתרחשה התאונה. אינני רואה לקבל גרסה זו, אשר לא הוכחה ולא היתה עקבית ומשכנעת. ראשית, בתמונה של מקום התאונה שהוגשה מטעם הנתבע, לא ניתן להבחין כלל בנתיב השתלבות, כאשר לעניין זה טען הנתבע כי בוצעו שינויים בכביש, טענה שלא נתמכה בראיה כלשהי. שנית, בתצהירו טען הנתבע כי עמד בעצירה מוחלטת, ברם בעדותו לא חזר על גרסה זו, אלא ציין כי "אני נכנסתי להמתנה, לא יודע אם עצרתי לגמרי" (עמ' 10, ש' 6). שלישית, מתמליל ההקלטה של תשאול הנתבע על-ידי חוקר המבטחת עולה כי הנתבע הודה בפני החוקר, באופן ברור ונחרץ, כי האחריות לתאונה רובצת עליו, ובמילותיו: "לדעתי אני שאשם בתאונה כי בעת היציאה שלי בצומת היה לי תמרור עצור נראה לי שכן עצרתי אך בכל מקרה השדה ראיה היה קצר ואני זה שיצא בכביש הראשי וחסמתי את תנועת הרכב שנפגע". (נ/4 – עמ' 4). הנתבע לא התייחס בסיכומיו לדברים אלה, אשר מלמדים על אחריותו לתאונה וסותרים את עדותו בפני. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי כפי שיפורט להלן, הראיות שבפני מצביעות על כך שלא הנתבע הוא אשר נהג ברכב בעת התאונה, וכן כי לא היה ברכב בעת התאונה, ובנסיבות אלה גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה הינה חסרת משקל ראייתי של ממש.

6. המסקנה העולה מהאמור לעיל הינה כי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבע פנה שמאלה אל תוך הכביש בו נסע רכב התובעת, מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת ותוך כניסה בלתי זהירה לתוך נתיב הנסיעה של האחרון, ועקב כך ארעה התאונה. האחריות לתאונה רובצת איפוא על נהג רכב הנתבע. לא הוכחו נתונים שיש בהם כדי להצביע על אשם תורם מצד נהג רכב התובעת, ולפיכך אינני רואה לקבוע קיום אשם כאמור מצידו.

7. כעת אפנה למחלוקת בדבר זהות הנהג ברכב הנתבע. כאמור לעיל, המחלוקת בעניין זה נוגעת לסוגיית הכיסוי הביטוחי של רכב הנתבע, וזאת נוכח הוראת הפוליסה המגבילה את גיל הנהג. המבטחת טוענת, כי מי שנהג ברכב לא היה הנתבע עצמו, כטענתו, אלא אדם אחר שאיננו מורשה לנהוג בו על-פי תנאי הפוליסה. לאחר בחינת העדויות וראיות הצדדים, מסקנתי היא כי עלה בידי המבטחת להוכיח את טענתה במאזן ההסתברויות הנדרש. להלן אפרט בתמצית טעמי לכך.

8. העדים אשר העידו באשר לזהות נהג רכב הנתבע בעת התאונה היו הנתבע עצמו, וכן ערסאן ואביו פח'רי, בעליה של התובעת, אשר הגיע למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה. כפי שיפורט להלן, הגרסאות שמסרו פח'רי ועורסאן בעניין זה לחוקר מטעם המבטחת, בסמוך לאחר התאונה, שונות בתכלית מגרסתם בעדותם בפני, כמו-גם מעדות הנתבע בנקודה זו. יצויין כי בסיכומיו טען הנתבע, לראשונה, כי הקלטות השיחות שערך חוקר המבטחת ואשר הוגשו כראיה מטעם המבטחת, אינן קבילות, שכן החוקר לא העיד. טענה זו אין לקבל בענייננו, שכן המבטחת הופטרה מהגשת תצהיר עדות ראשית של החוקר מטעמה עוד בהחלטת כב' הרשם קודסי מיום 5.8.11, והנתבע כלל לא ביקש לחקור את החוקר אשר נכח בדיון ההוכחות, וטענתו בעניין זה הועלתה לראשונה בסיכומיו.

9. אבחן תחילה את עדותו של פח'רי; מהעדויות שנשמעו עולה כי פח'רי לא היה נוכח בעת התאונה עצמה, ברם הגיע למקום לאחר זמן קצר, לאחר שנקרא על-ידי בנו עורסאן. בהגיעו למקום התאונה, קיים שיג ושיח עם נהג רכב הנתבע ואחרים מטעמו. פח'רי תושאל על-ידי חוקר מטעם המבטחת ביום 15.7.2009, כשבועיים לאחר התאונה. הוא מסר לחוקר גרסה מפורטת וברורה באשר לזהות נהג רכב הנתבע, עליה חזר מספר פעמים במהלך השיחה; לפי דברי פח'רי בשיחה עם החוקר (נ/3), ברכב נהג בחור צעיר כבן 20 בשם מוחמד אשר היה לבד ברכב (עמ' 5 לתמליל, ש' 10-11). לדברי פח'רי, הנהג היה מבוהל לאחר התאונה, החל לבכות, וביקש להתקשר לאביו אשר בהמשך הגיע למקום וניהל דין ודברים מול פח'רי. ובמילותיו של פח'רי כעולה מתמלול השיחה עם החוקר:

"פח'רי: אמרתי לו אין בעיה תן לי הפרטים שלך וזהו הנה הפרטים שלנו וזהו, אמר לי לא. החל הילד לבכות עד שיגיע אבא שלי, עד שיבוא אבא שלי ובסוף הגיע אביו וספרנו לו את המקרה כך וכך הבן שלך לא עצר בעצור, אמר זהו אין בעיה.

מוניר: אהה

פח'רי: אמרנו לו רוצים את הפרטים של הנהג

מוניר: כן

פח'רי: אמר לא, זה לא יהיה. אמרתי לו אני לא מאמין באף אחד היה לי מקרה דומה שאנשים הכחישו בסוף..." (עמ' 5 לתמליל)

ובהמשך:

"פח'רי: ... אני הייתי אחריהם והילד החל לבכות. ואמרתי לו דוד אל תפחד.

מוניר: הילד מה שמו?

פח'רי: יכול להיות מוחמד. היו קוראים לו חמודה

מוניר: אהה

פח'רי: יכול להיות מוחמד" (עמ' 8 לתמליל, ש' 21-27).

הינה-כי-כן, מדבריו של פח'רי לחוקר עולה, כי ברכב הנתבע נהג, לבדו, בחור צעיר ("ילד", כלשונו של פח'רי). עוד עולה מדבריו, כי לאחר שהגיע אביו של הנהג למקום, הוא סירב למסור את פרטי הנהג, דבר המשתלב עם העובדה כי בטופס ההודעה על התאונה שמסרה התובעת למבטחתה לא צויינו פרטי הנהג של הרכב הפוגע (נ/2).

מנגד, בעדותו בפני טען פח'רי כי הוא לא יודע מי נהג ברכב הנתבע שכן הוא הגיע לאחר התאונה. לדבריו, כשהגיע למקום ושאל מי הנהג "הנהג המבוגר אמר לי שהוא" (עמ' 6, ש' 25-26), וכי הוא כלל לא זוכר אם היה שם בחור בסביבות גיל 20 (עמ' 8, ש' 7).

לא ניתן לקבל את עדותו של פח'רי בעניין זה. עדותו סותרת חזיתית את הגרסה המפורטת והברורה שמסר לחוקר המבטחת. משנשאל לפשר הסתירה, לא היה בפיו כל הסבר לכך, מלבד אמירה כללית כי הוא לא אמר את הדברים לחוקר, על-אף שהקלטה של השיחה עמו הושמעה לו והוא זיהה את קולו (עמ' 8, ש' 28-33). בנסיבות אלה יש להעדיף את הגרסה העובדתית שנמסרה על-ידי פח'רי לחוקר על-פני גרסתו המאוחרת בעדותו. הגרסה הראשונה היתה מפורטת וכללה תיאור ברור של מי שנהג ברכב ושל אופן השתלשלות העניינים מולו לאחר התאונה, לעומת הגרסה השניה שהינה עמומה ומתחמקת; הגרסה הראשונה הועלתה זמן קצר לאחר התאונה, ואילו השניה הינה גרסה כבושה ומאוחרת; הגרסה הראשונה הועלתה בעת שהמחלוקת בעניין חבותה של מבטחת הנתבע, ממנה מבקש פח'רי להיפרע במסגרת התביעה, טרם התבררה לו, וזאת בשונה מהמצב בעת עדותו בפני, וכאשר יש לו אינטרס ברור כי החבות כלפיו תוטל אף על המבטחת.

10. אשר לעדותו של עורסאן: עורסאן תושאל על-ידי חוקר המבטחת ביום 18.7.09, קרי: לאחר שנחקר אביו. לחוקר מסר עורסאן, כי הנהג שפגע ברכבו היה מבוגר כבן 50 וכי איתו ברכב היה בחור כבן 20 (נ/1, עמ' 8). עוד סיפר לחוקר, כי לאחר התאונה ניגש אליו הנהג הפוגע ושאל אותו לשלומו, וכי שוחח עם הנהג הפוגע בעודו ממתין לאביו.

גרסה זו איננה מתיישבת עם עדותו של עורסאן בפני. ראשית, בעדותו ציין עורסאן, כי לאחר התאונה הוא נשאר ישוב ברכבו והמתין להגעת אביו (פח'רי) אשר נסע אחריו, וכי עד להגעת האב, לא דיבר איתו הנהג הפוגע ולא ניגש לרכבו (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 3-8), וזאת בניגוד לדבריו לחוקר. שנית, כשנשאל עורסאן בחקירתו מי היה ברכב הנתבע, השיב בניגוד למה שטען בפני החוקר: "לא יודע, לא שמתי לב" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 22-23). בהמשך כשעומת עם דברים שאמר לחוקר, שינה את תשובתו ואישר כי אכן ראה בחור בן עשרים במקום (עמ' 4, ש' 13). כשנשאל בחקירתו מי נהג ברכב הנתבע, השיב: "לא יודע, אני לא זוכר בדיוק" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 28-29), ובהמשך: "לפי הדיבורים שהיו נראה לי האבא. לא ראיתי מי נהג" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 30-31, ההדגשה הוספה). הינה כי כן, קיימת סתירה ברורה בין דבריו של עורסאן לחוקר, לבין עדותו בפני. עדותו של עורסאן בבית המשפט התאפיינה בהססנות רבה, תוך שהוא התקשה להשיב על שאלות פשוטות לכאורה בקשר למעורבים מצד רכב הנתבע, ותוך שינוי תשובותיו במהלך העדות, וככזו היא הותירה רושם בלתי מהימן.

11. אשר לעדות הנתבע; הנתבע העיד כאמור כי הוא אשר נהג ברכבו בעת התאונה. משנשאל בעדותו מי נהג ברכב התובעת בעת התאונה, השיב כי הנהג היה גבר בשנות ה- 50, וזיהה את פח'רי שישב באולם בית המשפט, אף שאין מחלוקת כי מי שנהג ברכב התובעת הוא עורסאן שהוא בחור צעיר, ועל-אף שלדברי עורסאן הנהג הפוגע שוחח עמו לאחר התאונה. הדבר תומך במסקנה כי הנתבע הגיע למקום התאונה בדיעבד, לאחר התרחשותה ולאחר שפח'רי הגיע למקום, ולא היה מעורב בתאונה עצמה. כפי שעולה מהפירוט שלעיל, גרסתו של הנתבע איננה מתיישבת עם התיאור המפורט שנמסר על-ידי פח'רי בסמוך לתאונה, לפיו הנהג ברכב הנתבע היה בחור צעיר בשם מוחמד, אשר היה ברכב לבדו. בחקירתו ציין הנתבע כי בעת התאונה היה איתו ברכב בן אחיו, ששמו מוחמד, אשר היה באותה עת כבן עשרים. מוחמד הנ"ל לא זומן לעדות על-ידי הנתבע, על-אף שהמחלוקת באשר לזהות הנהג ברכב ושאלת הכיסוי הביטוחי היתה ידועה לו עוד מראשית ההליך (ראו: סעיף 7 לכתב ההגנה של הנתבע). ברי כי מוחמד הוא עד רלוונטי, ואף מרכזי, ביחס למחלוקת זו, והימנעות הנתבע מלהעידו, ולנוכח הראיות שהציגה המבטחת באשר לזהות הנהג, פועלת לחובתו במישור הראייתי.

12. המסקנה העולה מהמפורט לעיל הינה, כי עלה בידי המבטחת להראות במאזן ההסתברויות הנדרש, כי בעת התאונה לא היה הרכב נהוג על-ידי הנתבע, כי אם על-ידי אדם אחר, מוחמד, שלא היה מורשה לנהוג ברכב על-פי תנאי הפוליסה מחמת גילו. בנסיבות אלה, אין המבטחת נושאת בחבות כלפי הנתבע על-פי הפוליסה, ודין התביעה נגדה, כמו גם ההודעה לצד ג', להדחות.

13. אשר לתביעה נגד הנתבע; משקבעתי כי לא הנתבע הוא אשר נהג ברכב, אלא מוחמד, אין לחייבו בתור מי שגרם בעצמו לנזקי התובעת. עם זאת, הנתבע הוא הבעלים של הרכב, ועל-פי דבריו לחוקר מטעם המבטחת, בעת התאונה שימש הרכב לעסקיו כסוחר, ובן אחיו, מוחמד, מסייע לו בהעברת סחורות (עמ' 1+4 ל- נ/4). בנסיבות אלה, יש לקבל התביעה נגדו מכוח אחריות שילוחית.

14. אשר לנזק: התובעת צירפה חוות דעת שמאי על פיה עולה כי הנזק הישיר שנגרם לרכב הינו 10,613 ₪, וכן חיוב שכ"ט שמאי וקבלה, לפיהן נשאה בשכ"ט שמאי בסך 1,125.5 ₪. משמדובר בתובעת שהיא חברה בע"מ, לא נלקח בחשבון סכום הנזק מרכיב המע"מ. סה"כ הנזק עומד אפוא על 11,738.5 ₪. הנתבעת תבעה גם בגין ימי השבתה של ברכב, אך בפתח דיון ההוכחות הודיעה כי היא חוזרת בה מהטענות במישור זה. אינני רואה בנסיבות העניין לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.

15. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 11,738.5 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנסיבותיו של התיק, ונוכח המפורט לעיל בדבר העדויות מטעם התובעת, אני קובעת כי במסגרת התביעה של התובעת נגד הנתבע, ישא כל צד בהוצאותיו.

16. התביעה וההודעה לצד ג' נגד המבטחת - נדחות. התובעת תשלם למבטחת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, והנתבע ישלם למבטחת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.