1. תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975. שני התובעים נפגעו בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.11.09 לרכב ההסעות לעבודה בו נסעו בדרכם לעבודה. אין מחלוקת לעניין החבות והמחלוקת היא בעניין גובה הנזק בלבד. אבחן עניינו של כל אחד מהם בנפרד.

התובע 1

1. התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 4.12.79, עבד כמפעיל מכונה להרכבת רכיבים ומעגלים (SMT), בחב' סנמינה – SCI מערכות תל אביב בע"מ (להלן: "סנמינה") ולטענתו השתכר 6,153 ₪ ברוטו לחודש ולאחר ניכוי מס – 5,953 ₪. היה בן 30 כמעט ביום התאונה והוא בן 33 וחצי כיום.
2. מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר אנקשטיין, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין ע"ש צווארי. עוד קבע המומחה כי יש להכיר בתקופת אי הכושר שנקבעה לתובע מיום התאונה ועד ליום 16.2.10, כנכות זמנית בשיעור 100%. התובע נעדר מעבודתו בכל תקופה זו.

הפסד שכר לעבר

1. התובע טוען כי בשלושת החודשים שנעדר מעבודתו, שולם לו רק 75% משכרו ועל כן הפסיד 25% משכרו בכל חודש ובסך הכל 4,464 ₪ ובשיערוך להיום 5,150 ₪. לטענת התובע, גם לאחר שובו לעבודה הרוויח פחות מאשר הרוויח קודם לתאונה ובשנת 2011 הרוויח מעט יותר משום שעבד במשמרת לילה. התובע מבקש לקבל פיצוי גלובלי שישקף את העובדה כי שכרו לא עלה בשנים שלאחר התאונה ואף מעט ירד ומבקש פיצוי של 30,000 ₪ למשך 3 שנים, משובו לעבודה ועד מועד כתיבת הסיכומים. בסך הכל בגין הפסד שכר לעבר תובע התובע 35,150 ₪.
2. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי השכר המצטבר של התובע בשנת 2009, עד לחודש אוקטובר עמד על 59,000 ₪ נטו, כלומר 5,900 ₪ נטו לחודש ולאחר הצמדה – 6,235 ₪. לטענת הנתבעים, התובע קיבל דמי פגיעה מן המל"ל בחודשים נובמבר ודצמבר 2009 (6,216 ₪) ולאחר מכן קיבל את יתרת דמי הפגיעה באמצעות המעביד. לטענת הנתבעים, עיון בתלושי השכר של התובע מצביע על כך שהתובע השתכר בחודשים נוב' ודצב' 2009 סך של 6,000 ₪ בקירוב ובחודשים ינו' ופבר' 2012 (הכוונה כנראה ל – 2010), השתכר כ – 5,600 ₪, היינו 300 ₪ פחות מלפני התאונה ובסך הכל הפסד של 600 ₪, אשר בשיערוך עומד על 700 ₪ וזהו הפיצוי שיש לפסוק בגין הפסדי השכר בתקופת אי הכושר לטענת הנתבעים.
3. אשר לתקופה שלאחר תקופת אי הכושר, טוענים הנתבעים, כי עיון בתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו מראה כי שכרו של התובע לא רק שלא ירד מלפני התאונה, אלא אף השביח בממוצע ב - 25%. על כן לטענת הנתבעים אין מקום לכל פיצוי לגבי הפסד השתכרות בעבר לאחר שובו של התובע לעבודה.

הפסד שכר לעבר - הכרעה

1. עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירו של התובע, מראה כי שכרו המצטבר לעשרת החודשים הראשונים של שנת 2009 ברוטו עמד על כ – 61,000 ₪ ובניכוי כ – 200 ₪ מס הכנסה לחודש, עמד על כ – 59,000 ₪ ובכך אני מקבלת עמדת הנתבעים כי שכרו החודשי של התובע לפני התאונה, הוא בסיס השכר, עמד על 5,900 ₪ נומינלי ובהצמדה להיום על 6,350 ₪. כפי שמציינים הנתבעים, שכר זה לא ירד בפועל בחודשיים הראשונים שלאחר התאונה (היינו נוב' ודצמ' 2009) אולם הוא ירד מעט בחודשיים שלאחר מכן. עיון בתלושי השכר של חודשים ינואר ובפברואר 2010, יראה כי ממוצע השכר ברוטו עמד על 5,650 ₪, אולם היה ניכוי של כ – 50 ₪ בלבד לחודש של מס הכנסה ועל כן השכר נטו בהם עמד על 5,600 ₪ לחודש.
2. היות שמדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, טענת התובע, כי ה"מעסיק המורשה" משלם לנפגע העבודה רק 75% משכרו צריכה להיתמך במסמכים ובענייננו, נראה כי המסמכים אינם תומכים בטענה זו. ייאמר כי גם הגב' יעל ידעי מסנמינה, שהעידה מטעם הנתבעים, השיבה בחיוב לשאלה: "כלומר, אם אדם קיבל 90 ימי מחלה, זה למעשה הוא קיבל משכורת רגילה לולא תאונה של שלושה חודשים?" (ע' 12 ש' 19-21 לפרוטוקול). אשר על כן אני קובעת כי לתקופת אי הכושר יש לחייב את הנתבעים בפיצוי של 700 ₪ כמוצע על ידי הנתבעים.
3. עיון בתלושי השכר של דצמבר 2010, דצמבר 2011 ומאי 2012 מראה כי שכרו של התובע לא נפגע בתקופה זו, כשבדצמבר 2010 מראה תלוש השכר של התובע כי השתכר במצטבר סכום של 92,473 ₪ ונטו, כ – 89,500 ₪, היינו שכר חודשי נטו של כ – 7,460 ₪ ובהצמדה להיום – 7,900 ₪ שלא ניתן לראות בהם ירידה בשכרו של התובע. גם בשנת 2011 היה שכרו של התובע דומה ובשנת 2012 עד מאי, הייתה ירידה קלה בשכרו (ל – 7,125 ₪ נטו). אומנם צודקים הנתבעים כשמציינים כי מדובר בנתונים חלקיים בלבד לשנה זו, יחד עם זאת מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום פיצוי גלובלי לגבי הפסדי השכר בעבר מעבר לתקופת אי הכושר, בסכום של 5,000 ₪.
4. סך הכל אם כן, הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר יעמוד על 5,700 ₪.

פגיעה בכושר השתכרות

1. אשר לעתיד, סבור התובע כי יש לקבוע לו 5% גריעה מכושר ההשתכרות, שכן גם בעתיד שכרו יהיה נמוך מן השכר שיכול היה להיות וכן גם אם שב לעבודה הוא נמצא בסכנה כי אם מטעם כלשהו יעזוב מקום עבודתו, יקשה עליו למצוא מקום עבודה בו ישתכר שכר דומה. על כן תובע התובע פיצוי של 76,070 ₪ בגין הפסד השתכרות בעתיד.
2. הנתבעים מפנים לחוות דעת המומחה אשר קבע כי "טווח תנועות עמוד השדרה הצווארי מוגבל בדרגה מזערית. הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה". על כן לטענת הנתבעים, לא נגרע כושר ההשתכרות של התובע. הדבר מתחזק נוכח שלוש השנים שחלפו מאז התאונה, בהן התובע השביח שכרו. על כן, לעמדת הנתבעים יש מקום לכל היותר לפיצוי גלובלי והם מעמידים אותו על סכום של 10,000 ₪.

פגיעה בכושר השתכרות - הכרעה

1. לנוכח האמור לעיל, ספק אם ניתן לומר כי כושר ההשתכרות של התובע נפגע והדברים מתאימים גם לאמור בחוות דעת המומחה, אשר סבר כי מדובר בפגיעה זעירה בתנועות הצוואר. בנסיבות אלה, נראה כי צודקים הנתבעים כשמציעים לקבוע פיצוי גלובלי ברכיב נזק זה. ראה בהקשר זה תא (ק"ג) 1294/05 הירש נ. אי.איי.גיי. ביטוח זהב בע"מ (אליו הפנה ב"כ התובע) שם נקבע:

"אין חולק כי מאז התאונה ועד היום לא חל שינוי לרעה במשכורתה של התובעת, נהפוך הוא, המשכורת השביחה. אין גם אינדיקציה, בחוות הדעת הרפואית, לטענות התובעת בדבר כאבים בהפעלת היד, אלא נאמר שם שהנכות ניתנת עקב קיצור העצם, ולא דובר על כאבים בצוואר או ביד, למעט הגבלה קלה. בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון לכמת את הנכות התפקודית של התובעת, והפיצוי יחושב על בסיס גלובאלי."

1. אני סבורה כי הסכום הגלובלי הראוי במקרה זה הוא 30,000 ₪ וכך אני קובעת.

הוצאות רפואיות, נסיעה ועזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. התובע טוען כי בעקבות התאונה נדרש לטיפולים רפואיים, התייעצויות, רכישת תרופות וכיו"ב וגם בעתיד יזקק לטיפולים אלטרנטיביים שונים שאינם מכוסים בסל הבריאות. התובע מבקש פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד, בגין הוצאות רפואיות – 10,000 ₪; הוצאות נסיעה וחנייה – 10,000 ₪ ועזרת הזולת – 20,000 ₪.
2. הנתבעים טוענים כי התובע בתצהיר העדות הראשית שלו, לא טען כי נזקק לעזרת מיטיבים כלשהם ועל כן יש לדחות על הסף דרישתו לפיצוי בגין עזרת הזולת. עוד טוענים הנתבעים כי תקופת אי הכושר של התובע הייתה קצרה ועל כן גם אם קיבל סיוע מבני משפחה, הרי שמדובר בעזרה רגילה בין בני משפחה שאין לפצותו בגינה. עוד טוענים הנתבעים, כי מאז התאונה התובע מתפקד היטב ועובד ואין סיבה לחשוב כי יזקק לעזרה בעתיד.
3. אשר להוצאות רפואיות ולהוצאות נסיעה, טוענים הנתבעים כי הסכום שמבקש התובע איננו סביר (20,000 ₪ בגין שני רכיבים אלה ביחד). לטענת הנתבעים, הקבלות שצירף התובע לתצהירו, אינן מגיעות לכדי עשירית מן הסכום הנתבע והמומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובע יזקק לטיפולים ולא נשאל על כך בשאלות הבהרה. עוד מציינים הנתבעים כי התובע לא תבע את המל"ל, אולם אילו עשה כן היה זכאי לקבל את מלוא צרכיו הרפואיים על ידי המל"ל, באשר מדובר בתאונת עבודה. בכך לא פעל התובע להקטין את נזקו ואין להשית תוצאת מחדלו זה על הנתבעים.
4. לגבי הקבלות שצירף התובע, טוענים הנתבעים, כי לא הייתה הצדקה להתייעצות שערך התובע עם פרופ' פלומן עליה שילם 1,200 ₪ באשר היה זכאי לקבל את כל הטיפול הרפואי במסגרת קופת חולים ולא הופנה על ידי רופאיו לייעוץ הרפואי אליו פנה ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעים לשפותו בגין הוצאה זו.

הוצאות - הכרעה

1. מעיון בתצהיר התובע, הוא אכן אינו מציין מפורשות כי נעזר באחרים לאחר פגיעתו, אולם ניתן לשער כי אדם שנקבע לו אי כושר מלא לשלושה חודשים, נזקק לעזרה, גם אם קיבל אותה מבני משפחה בלבד. כמו כן, עולה מתצהירו של התובע כי פנה לבדיקות ולטיפולים שונים לאחר התאונה ועל כן על אף שלא המציא קבלות בגין כל הוצאה, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע בגין הוצאות אלה (טיפולים, נסיעות ועזרת הזולת), פיצוי גלובלי בסכום של 5,000 ₪. מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי בהעדר הסבר לצורך לפנות לייעוץ רפואי פרטי, אין הצדקה להעמיס עלות ספציפית זו על הנתבעים.
2. אציין, כי סכום זה עיקרו מתייחס לעבר, שכן התובע שב למשרתו הקודמת ועובד במשרה מלאה והמומחה לא הביע דעתו כי יזקק לטיפולים מיוחדים בעתיד.

כאב וסבל

1. התובע טוען כי יש לפצותו ברכיב כאב וסבל כאילו נקבעו לו 10% נכות לצמיתות וזאת בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976. על כן תובע התובע פיצוי בסכום של 16,792 ₪ ובשיערוך להיום – 17,169 ₪.
2. הנתבעים טוענים כי את השימוש בשיקול דעת בית המשפט בהתאם לתקנות האמורות יש להפעיל באופן חריג ולא כדבר שבשגרה ועל כן ובהתאם לשיעור הנכות שנקבע לתובע יש לפצותו בסכום של 8,617 ₪.

כאב וסבל - הכרעה

1. מקובלת עלי בהקשר זה טענת הנתבעים, כי אין לפסוק כדבר שבשגרה את הפיצוי המקסימלי האפשרי ועל בית המשפט לפסוק את הפיצוי ההולם בנסיבות העניין (ראה בספרו של א. רבלין תאונות הדרכים מהדורה רביעית בע' 906). במקרה זה אני סבורה כי סכום הפיצוי ההולם הוא 10,000 ₪ וכך אני קובעת.

סיכום בעניין התובע

1. סך כל הפיצוי שתובע התובע עומד על 168,389 ₪. התובע טוען כי אין לנכות דבר מסכום זה, באשר לא קיבל מן המל"ל דמי פגיעה, שכן סנמינה היא "מעסיק מורשה" והיא ממשיכה לשלם לעובדיה שכר ואלה אינם זכאים לדמי פגיעה מן המל"ל. כן טוען התובע כי בשל הנכות הנמוכה שנקבעה לו (פחות מ – 9%), לא היה זכאי למענק נכות ועל כן אף לא הגיש תביעה בעניין זה.
2. הנתבעים סבורים כי סך כל הפיצוי לו זכאי התובע עומד על 19,317 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כדין.

סיכום - הכרעה

1. סיכום כל הקביעות יראה כדלקמן:

הפסד שכר לעבר – 5,700 ₪

פגיעה בכושר השתכרות – 30,000 ₪

הוצאות - 5,000 ₪

כאב וסבל - 10,000 ₪

סך הכל - 50,700 ₪

1. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 7,710 ₪ וכן יש להשיב לתובע 217 ₪ (בגין שליש מן האגרה ששולמה) כשהם משוערכים להיום – 240 ₪. סך הכל ישלמו הנתבעים לתובע סכום של 58,650 ₪. על הנתבעים לשלם סכום זה בתוך 30 יום מן המועד בו יקבלו פסק דין זה שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד תשלומו בפועל.

התובעת 3

1. התובעת 3 (להלן: "התובעת"), ילידת 20.10.68, עבדה במחלקת צריבות ומדבקות בסנמינה ולטענתה השתכרה עובר לתאונה 4,908 ₪ נומינלי – ברוטו ונטו. ביום התאונה הייתה בת 41 וכיום בת 44 וחצי.
2. מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אנקשטיין, קבע לתובעת 5% נכות צמיתה בגין הגב התחתון ו – 2% נכות צמיתה בגין הירך הפנימית. כמו כן הכיר המומחה באי כושר מלא לתקופה שעד ליום 16.2.10. מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר דרנל, קבע לתובעת 0% נכות צמיתה ו – 10% נכות זמנית לשנה.

הפסד השתכרות בעבר

1. התובעת נעדרה מן העבודה למשך 3 חודשים, עד ליום 16.2.10. לטענת התובעת נגרמו לה בחודשים אלה הפסדי שכר של 25% משכרה משום שבמסגרת דמי פגיעה משולמים רק 75% מן השכר הקובע. על כן היא תובעת פיצוי של 3,681 ₪ נומינלי ובשיערוך – 4,247 ₪. לאחר שובה לעבודה, ניצלה התובעת ימי מחלה שהיו צבורים לזכותה ולטענתה, יש לפצותה כאילו הפסידה משכורתה באותה עת, שכן אם תיזקק לימים אלה הם לא יעמדו לרשותה ותצטרך לקחת ימי חופשה. התובעת טוענת כי ניצלה כ – 16 ימי מחלה ותובעת פיצוי של 1,748 ₪ בגינם.
2. עוד טוענת התובעת, כי בשנת 2010 השתכרה ממוצע של 3,075 ₪ לחודש, בשנת 2011 – 3,894 ₪ ובשנת 2012 (עד אפריל) כ – 4,455 ₪. על כן טוענת התובעת, כי שכרה לא רק שלא עלה בשנים אלה, אלא אף ירד ועל כן תובעת פיצוי גלובלי של 20,000 ₪.
3. הנתבעים טוענים כי בסיס שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על 4,600 ₪. הנתבעים טוענים עוד, כי עיון בתלושי השכר של התובעת מראה כי בתקופת אי הכושר לא נגרם לה כל הפסד שכר. אשר לתקופה שלאחר אי הכושר, טוענים הנתבעים, כי התובעת לא הוכיחה כי ימי המחלה שלקחה לאחר תקופת אי הכושר, נבעו מן התאונה. למרות זאת מציעים הנתבעים לפצות את התובעת ברבע משווי ימי המחלה, בסכום של 850 ₪.
4. אשר לשכרה של התובעת לאחר התאונה, טוענים הנתבעים כי שכרה המצטבר בשנת 2009 עמד על 59,454 ₪; בשנת 2010 על 61,371 ₪; בשנת 2011 על 70,494 ₪ ובשנת 2012 עד אפריל על 5,561 ₪ לחודש. עולה, כי שכרה של התובעת רק השביח לאחר התאונה ועל כן אין לפסוק לה כל פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר.

הפסד השתכרות בעבר - הכרעה

1. מעיון בתלושי השכר של התובעת, אשר צורפו לתצהירה, עולה כי אכן בסיס שכרה לפני התאונה עמד על כ – 4,900 ₪ (בית המשפט ער לכך שבחקירה הנגדית הסכימה התובעת כי שכרה היה נמוך יותר, אולם תלושי השכר מונחים בפני בית המשפט ואינם דורשים פרשנות של התובעת). נראה כי כמו אצל התובע, בחודשים נוב' ודצמ' 2009, לא היה שינוי בשכר התובעת, אולם בחודשים ינואר ופברואר 2010, השתכרה התובעת כ – 4,600 ₪ ועל כן חלה ירידה של כ – 600 ₪ בשכרה (300 ₪ בכל אחד מן החודשים) ובשיערוך – מדובר על 700 ₪, כמו אצל התובע.
2. עיון בתלוש השכר של התובעת לדצמבר 2010, מראה כי שכרה המצטבר עמד על 61,371 ₪ לשנה זו שהם כ – 5,100 ₪ לחודש בממוצע ולשנת 2011 על 70,496 ₪ שהם כ- 5,870 ₪ לחודש בממוצע ובשנת 2012 עד אפריל השתכרה כ – 5,560 ₪ בממוצע לחודש. על כן, נראה כי אין בסיס לטענת התובעת כי שכרה ירד, והוא אף עלה בשנים אלה לעומת התקופה שטרם התאונה. בשנת 2012 חלה ירידה מסוימת של כ – 300 ₪ לחודש לעומת שנת 2011, ועל אף שמדובר בנתונים חלקיים בלבד שקשה להסיק מהם מסקנה, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום פיצוי גלובלי לגבי הפסדי השכר בעבר מעבר לתקופת אי הכושר, בסכום של 3,000 ₪.
3. אשר לימי המחלה שניצלה התובעת, אכן לא הוכח כי הם נדרשו עקב התאונה, למרות זאת ומשלתובעת נקבעה גם נכות זמנית (בתחום הפסיכיאטרי) לתקופה של שנה ומדובר בימי מחלה שנוצלו בשנת 2010, אקבל דרישת התובעת ברכיב זה ואקבע לה פיצוי בגובה של 1,780 ₪.
4. סך כל הפיצוי בגין אבדן השתכרות לעבר יסתכם אם כן בסכום של 5,480 ₪.

אבדן כושר השתכרות

1. בגין אובדן כושר השתכרות תובעת התובעת פיצוי לפי גריעה חודשית של 400 ₪ ובסך הכל יש לפצותה לטענתה בסכום של 84,348 ₪.
2. הנתבעים מציינים בסיכומיהם מתוך חוות דעת המומחה בתחום האורתופדי, כי מצא "כי טווח תנועות עמוד השדרה המותני מוגבל בדרגה מזערית. הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה." וכן לעניין הירך קבע: "צלקת פנימית בתת העור אשר גורמת להפרעה אסתטית מזערית."
3. לנוכח זאת ולנוכח השכר בפועל בשלוש השנים מאז התאונה, טוענים הנתבעים כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי על פי חישוב אקטוארי אלא יש לקבוע סכום גלובלי אותו הם מציעים להעמיד על 7,000 ₪.

אבדן כושר השתכרות - הכרעה

1. לנוכח האמור לעיל, ספק אם ניתן לומר כי כושר ההשתכרות של התובעת נפגע והדברים מתאימים גם לאמור בחוות דעת המומחה, אשר סבר כי מדובר בפגיעה זעירה בעמוד השדרה המותני. הצלקת האסתטית, וודאי איננה תפקודית. כפי שקבעתי בעניינו של התובע ולא אחזור על הדברים, במקרה זה נכון יהיה לקבוע סכום גלובלי ואני מעמידה אותו על 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות, חניה ועזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. התובעת תובעת פיצוי גלובלי בגין העבר והעתיד של 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונלוות; 5,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה וחניה וסכום של 89,388 ₪ בגין עזרת הזולת, בחישוב של 320 ₪ לחודש (שעתיים בשבוע) ל – 40 שנה.
2. הנתבעים מבקשים לדחות על הסף תביעת התובעת בגין עזרת צד שלישי, באשר לא טענה ולא הוכיחה כי נזקקה לסיוע של מיטיב כלשהו לאחר התאונה ונכותה איננה מצדיקה קביעת נכות כזו.
3. אשר להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, סבורים הנתבעים כי לנוכח היות התאונה בגדר תאונת עבודה, מלוא צרכיה הרפואיים של התובעת אמורים להיות מסופקים על ידי המל"ל באמצעות קופות החולים ועל כן אין לפסוק דבר ברכיב נזק זה.

הוצאות - הכרעה

1. עיון בתצהירה של התובעת מראה כי היא אכן לא טענה כי העסיקה עוזרת בית בתקופה שלאחר התאונה או בכל מועד עד לחתימת התצהיר על ידה ולמעט אמירה כללית ביותר בסוף התצהיר על כך שהתאונה מפריעה לה בתפקוד בבית, אין שום טענה מצידה על היזקקותה לסיוע כלשהו. על כן, נראה כי התביעה לתשלום שעתיים סיוע בשבוע למשך 40 שנה, איננה מוצדקת.
2. יחד עם זאת, בהיות התובעת נשואה ואם לארבעה ילדים (לא נטען כי הם קטינים או כי גרים איתה, אולם יש לשער כי לפחות הצעירים שבהם גרים בבית), ניתן להניח שלפחות בסמוך לאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע ולמידה מסוימת של סיוע גם לאחר שובה לעבודה. על כן אני קובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסכום של 5,000 ₪ וכן אני קובעת לתובעת פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בסכום של 2,000 ₪. סך כל הפיצוי בגין רכיבים אלה, 7,000 ₪.

כאב וסבל

1. התובעת מבקשת כי ייפסק לה פיצוי בגין הנזק הלא ממוני על בסיס של 10% נכות לפי שיקול דעת בית המשפט ועל כן תובעת סכום של 15,281 ₪.
2. הנתבעים מציעים לפצות את התובעת בסכום של 10,000 ₪ בגין כאב וסבל.

כאב וסבל - הכרעה

1. אני סבורה כי במקרה זה, בו לתובעת נגרמו גם נזקים נפשיים, גם אם זמניים, ניתן לפסוק לה סכום גבוה מעט מן הסכום כפי שעולה משיעור הנכות הצמיתה של התובעת ועל כן אני קובעת ברכיב זה פיצוי בסכום של 13,000 ₪.

סיכום ביחס לתובעת

1. סך הכל תובעת התובעת סכום של 225,048 ₪, כשאין מקום לטענתה לנכות מסכום זה דבר באשר לא קיבלה דמי פגיעה מן המלל (קיבלה שכר ממעסיקתה במקום זה) או מענק נכות.
2. הנתבעים סבורים, כי סך הפיצוי שיש לפסוק לתובעת עומד על 17,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד.

סיכום - הכרעה

1. אם נסכם את כל האמור לעיל:

הפסד השתכרות לעבר - 5,480 ₪

אבדן כושר השתכרות - 15,000 ₪

הוצאות - 7,000 ₪

כאב וסבל - 13,000 ₪

סך הכל - 40,480 ₪

1. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 6,160 ₪ וכן להשיב לתובעת 217 ₪ (בגין שליש מן האגרה ששולמה) כשהם משוערכים להיום – 240 ₪. סך הכל ישלמו הנתבעים לתובעת סכום של 46,880 ₪. על הנתבעים לשלם סכום זה בתוך 30 יום מן המועד בו יקבלו פסק דין זה שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד תשלומו בפועל.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.