1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

2. ביום 4.5.09 רכב התובע על אופנוע סוזוקי מ"ר 28-348-57, שהיה מבוטח אצל הנתבעת. בעת שחצה צומת האט התובע והחליק, באופן שהאופנוע נפל על פלג גופו הימני.

3. התובע פונה לבית החולים "וולפסון", שם נתגלה בחדר המיון, כי התובע סובל משבר פריקה של עצם הרדיוס הרחיקנית ועל עמדה לא מתקבלת של השבר. בוצע שחזור וקיבוע השבר ע"י גבס.

4. התובע הועבר למחלקת כירורגיית יד, וביום 4.5.09 עבר ניתוח בהרדמה מלאה, בו בוצע שיחזור פתוח וקיבוע פנימי בעזרת פלטת נעילה, והונח סד גבס וולרי. הניתוח הותיר צלקת מגרדת ומכאיבה באורך כ- 7 ס"מ.

5. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת שהמדובר בתאונת עבודה.

6. בית המשפט מינה כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה את ד"ר בתיה יפה. המומחית קבעה בחוות דעתה בפרק דיון כדלקמן:

"טמם אסף צלם בן 39, נפגע בתאונת דרכים בידו הימנית והדומיננטית ונגרם לו שבר תוך מרפקי של רדיוס דיסטאלי, טופל ע"י ניתוח וגבס. השבר התאחה בעמדה תקינה אך נותרו שינויים ארטרוטיים בשורש כף היד הגורמים להגבלה בטווחי תנועות וכאבים".

ד"ר יפה קבעה לתובע 10% נכות צמיתה לפי סעיף 35 (1) ב' וכן 5% נכות צמיתה בשל הדלקת בשורש כף היד, לפי סעיף 75 (1) בין תת סעיף א' לב'.

7. לאחר שנקבעה הנכות הרפואית, יש מקום לבחון מהי נכותה תפקודית של התובע. התובע עובד כצלם בחברה שבבעלותו. לצורך השימוש במצלמה יש משמעות להגבלה בטווחי התנועה ביד הדומיננטית הימנית ולכאבים. מאחר והתובע לא צילם במצלמות ווידאו אלא צילומי סטילס. גם לפני התאונה, הרי הנכות התפקודית של התובע אינה גבוהה מהנכות הרפואית.

חישובי הנזק

8. כאב וסבל בגין 14.5% נכות ו- 2 ימי אישפוז, הם: בסך 25,952 ₪.

9. בסיס השכר של התובע יחושב על פי הדווח למוסד לביטוח לאומי, דהיינו 11,856 ₪ (בשערוך ובניכוי מס הכנסה).

10. התובע לא עבד במשך 4 חודשים עפ"י אישורי המחלה. למרות שהתובע עבד בחברה בבעלותו, ויכול היה לקבל שכר על חשבון ימי מחלה הוא לא עשה זאת. למרות האמור הפסד השכר במשך תקופה זו הינו 47,424 = 4 x 11,856 ₪.

11. באשר להפסדי השכר, בנוסף לתצהירו של התובע, הוגשה חוות דעתו של מר פאול רוזנצוויג, שהינו חשבונאי ויועץ מס.

12. חוות דעתו של מומחה זה מבוססת על דו"ח רואה חשבון ולא על מסמכים שהוא בדק.

13. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט וגם מעדות התובע עולה כי שכרו קטן לאחר התאונה בעוד ששכרה של אשתו עלה באותה מידה. התובע תירץ זאת בכך שאשתו נאלצה לעבוד שעות רבות יותר לאחר התאונה. התובע לא הביא את אשתו להעיד האם אמנם עבדה יותר שעות לאחר התאונה. לפיכך אין משמעות לירידת השכר החישובית של התובע.

14. התובע לא הביא עדים נוספים, שיכול היה להביא, בדבר צמצום העבודות שלקח על עצמו. הוא לא הציג מסמכים וקבלות שיוכיחו את הפסדיו, למרות שיכול היה לעשות כן.

15. לנוכח האמור, לא ניתן לחשב את הפסדי השכר של התובע.

16. לנוכח האמור, אני פוסק לו בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, בהתחשב בגילו, סכום גלובלי של 140,000 ₪.

17. מאחר והתובע עבד בחברה שבבעלותו אין מקום לחשב לו הפסד בגין פנסיה עתידית.

18. בגין עזרת צד ג' לעבר אני פוסק סך של 5,000 ₪. אין מקום לפסוק בגין העתיד, שכן לא הובאה ראיה שהתובע נזקק לעזרה כזו.

19. מאחר והמדובר בתאונת עבודה, התובע יכול היה לפנות למל"ל לקבל הוצאותיו.

20. התובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי סך של 116,804 ₪.

21. לנוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 96,573 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 14,814 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ד, 27 מאי 2014, בהעדר הצדדים.