<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת – עו"ד דוד גולן ועו"ד אדיר בנימיני

ב"כ המשיבה – עו"ד שגיב עוזרי

המערערת הופיעה

פרוטוקול

ב"כ המערערת: אנו שואלים האם המקום בו בוצעה העבירה נחשב לשטח ציבורי ואני מפנה להודעת הערעור. מכשיר הינשוף, לא היה בשטח וכל המפגש בין המערערת לשוטרים היה פחות מ-15 דקות. המכשיר לא היה בשטח, כל נושא הנהיגה לוט בערפל, המערערת טוענת שישבה ברכב ובכלל לא נהגה. מעבר לכך, אני מפנה לפס"ד של כב' השופטת נגה אוהד. עדים שהיו אמורים להגיע לא הובאו לבית המשפט. מאחר וכל הסירוב, אם בכלל, היה רק לנשיפון, אין הוכחה חד-משמעית שהמערערת סירבה. לגבי העיניים האדומות, מבחינה מהותית אין כל אפשרות לסרב לנשיפון. היא לא סירבה למכשיר ינשוף וכל העובדות מוכיחות זאת.

ב"כ המשיבה: אני מציג לבית המשפט את גיליון הרשעותיה התעבורתיות של המערערת. בעברה של המערערת יש נהיגה תחת השפעה, וזו עילה נוספת לנהיגה בשכרות.

<#3#>

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בת"א-יפו אשר הרשיע את המערערת בנהיגה בשכרות בחניון בעיר ת"א ליד תחנת הרכבת.

בית משפט קמא הרשיע את המערערת על סמך ראיות שבאו בפניו מפיו של פקד דרור אורגד, עורך הדו"ח, אשר הבחין, לעדותו, במערערת נוהגת בחניון. הדבר עורר את חשדו. משהגיע אליה מצא אותה יושבת בכיסא הנהג, כאשר עיניה אדומות, ריח אלכוהול נידף מפיה, היא הודתה בשתיית כוס וחצי של וודקה, סירבה לבקשתו הן לערוך בדיקת שכרות באמצעות מכשיר הינשוף, והן בבדיקת מאפיינים.

ב"כ המערערת בבית משפט קמא השיב לכתב האישום בכפירה כללית. בשלב הראיות, בעדותה הראשונה של המערערת טען שכלל לא נהגה. בית משפט קמא לא האמין למערערת, לא לעניין העובדה שלא נהגה ולא לעניין שאלת השכרות, ובפירוש על סמך קביעת עובדה וממצאי מהימנות בחר להרשיע את המערערת בדין.

הכרעותיו של בית משפט קמא לצורך ממצאי המהימנות וקביעות העובדה אינן ברות התערבות על סמך פסיקתו של בית המשפט העליון, ולכן הכרעת הדין תישאר על כנה.

יש לציין, שבשלב הערעור העלה ב"כ המערערת טיעון חדש, ולפיו, הנהיגה הייתה במקום שבו מותר לנהוג שיכורים, לא בדרך ציבורית. די שאומר שמשלא עלתה הטענה בפני בית משפט קמא אין לדון בה כאן, אבל ממילא הגדרת "דרך" על-פי פקודת התעבורה [נוסח חדש] כוללת: "...או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בו" ובוודאי שחנייה ציבורית נכללת בהללו.

לעונש גזר בית משפט קמא על המערערת בהיבט הפסילה בפועל 40 חודשים. מדובר בנהגת ילידת 1985 המחזיקה רישיון נהיגה משנת 2004, לחובתה 7 הרשעות בדין לא כולל ההרשעה הנוכחית. אחת מהן, העבירה נעברה 05.04.08 נהיגה תחת השפעה משקה משכר שהינה לצורך העניין בוודאי הרשעה דומה.

הנני סובר, עם זאת, שבית משפט קמא הפריז בעונש הפסילה בפועל, למרות שיש מקום להחמיר עם מי שמסרב לשתף פעולה עם שוטרים שמבקשים לבדוק שכרותו, גם בהינתן העובדה שמדובר בנהיגה לא בחוצותיה של עיר אלא למרחק קצר בלבד.

הנני אפוא מתקן את גזר הדין בהיבט הפסילה בפועל ומעמיד את עונש הפסילה על 30 חודשים במקום 40 חודשים.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

המערערת תפקיד את רישיון הנהיגה תוך 30 יום במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ו כסלו תשע"ג, 29/11/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי