1. תביעת השבה כספית כנגד רו"ח בגין שכר טרחה ששולם לו עבור שירותים שהיו אמורים להינתן בשנים 2008 ו- 2009. הנתבע מצידו הגיש כתב תביעה שכנגד, אותו העמיד ע"ס 250,000 ₪ לצרכי אגרה. בין הצדדים מחלוקת בשאלה אילו שירותים היו כלולים בבסיס ההתקשרות, היינו על מה שולם לנתבע. דין שתי התביעות לדחייה.

2. לגרסת התובעת בתמצית, בעבר נתן הנתבע הן שירותי הנה"ח שוטפת והן עבודת ביקורת והגשת דו"חות כספיים ומאזנים לרשויות המס. בהמשך הדרך, לערך 4-5 שנים לפני שהופסקו שירותי הנתבע, צומצמו שירותיו כך שלא יכללו עוד מתן שירותי הנה"ח שוטפת, אלא רק הכנת מאזנים ודו"חות כספיים וכל הכרוך בכך. בהתאמה צומצם שכרו השנתי מ-120,000 ל-80,000 ₪. אין חולק כי אותו שכר שנתי השתלם ב 12 תשלומים חודשיים, כנהוג בין הצדדים מזה שנים.

3. הנתבע מצדו, אינו חולק על כך שצומצם היקף העסקתו כך שלא נדרש עוד לבצע הנה"ח עבור התובעת (תפקיד זה הועבר לעובדת של התובעת). בחקירתו אישר כי מרגע שהוצאה ממשרדו הנה"ח השוטפת של התובעת, צומצם שכרו בהתאמה ועמד על 6,600 ₪ ללא מע"מ (סכום מקורב לזה שנטען על ידי התובעת כאשר נראה שהאחרונה עיגלה הסכום והשכר השנתי המדויק עומד על 79,200 ₪ לפני מע"מ – עמ' 67 לפרוטוקול). ואולם לשיטתו לאורך כל השנים נתן שירותי ריטיינר לתובעת, שכללו לא רק הנה"ח והכנת מאזנים ודו"חות, אלא כל הנדרש מבחינת שירותי משרד רואי חשבון ובכל עניין. שכרו השנתי אכן צומצם בשל העובדה שמשירותי הריטיינר שסיפק הוצא נושא הנה"ח. אולם אין בסיס לטענת התובעת כי לא מגיע לו שכרו עבור שירותי ריטיינר שהוסיף לתת גם בשנים 2008 ו 2009 עד שהופסקו שירותיו על ידי התובעת באוגוסט 09.

4. התובעת הנה חברה בתחום האפייה. שירותיו של הנתבע כרואה חשבון החלו בשנת ה-70' מול מאפיה אחרת, מאפיית דוידוביץ', שתחילה פעלה כעוסק מורשה ואחר כך במסגרת חברה.

שירותי הנתבע נשכרו במקור ע"י מר אריה דוידוביץ' ז"ל. ברבות הימים לערך ב-1986, נכנסו בני משפחת דוידוביץ כשותפיו של מר יוחנן אהרונסון (להלן: "אהרונסון"). התובעת, מאפיה מרחבית, הוקמה כחברה ב 1986: כאשר אהרונסון בעל שליש מהמניות, ומשפחת דוידוביץ בעלת שני השליש הנותרים. במסגרת הקמת החברה "הביאו עמם" האחים דוידוביץ את הנתבע, ששירותיו נשכרו כרוה"ח של התובעת. זאת לדרישת בני משפחת דוידוביץ שסמכו על הנתבע. בסה"כ אפוא נמשכו יחסי התובעת עם הנתבע 23 שנה מ 1986 עד 2009.

5. מטעם התובעת הגישו תצהירים מר ישעיהו דוידוביץ', מר יוחנן אהרונסון ורו"ח מר שמעון גיא. האחרון עובד בפירמת רואי החשבון זיו האפט, שהחליפה את הנתבע כמשרד רואי החשבון של התובעת. אותם חילופין בוצעו ב-2009, כפי שיבואר, לאחר שנכשל משא ומתן שבין הצדדים להמשך שכירת שירותיו של הנתבע במחיר מופחת. מטעם הנתבע נתן הוא עצמו תצהיר.

6. לגרסת ישעיהו דוידוביץ' (להלן: "דוידוביץ'") שכרה התובעת את שירותי הנתבע לאחר ייסודה על מנת לבצע עבורה עבודת ביקורת והגשת דו"חות כספיים לרשויות המס ולדוידוביץ' אישית. התובעת התחייבה לשלם לנתבע תשלום שנתי עבור עבודת הביקורת אשר נחלק ל-12 תשלומים חודשיים בצורה סדירה. עם זאת מדובר בתשלום מראש, שכן השירותים עבור התשלום בכל שנת מס ניתנו במחצית השנייה של השנה הבאה לאחריה. כלומר תשלום בגין הכנת הדו"חות והמאזנים לשנת 2007 שולם לאורך שנת 2007 כאשר הדו"חות לאותה שנה הוכנו כמקובל רק לקראת המחצית השנייה של 2008, וכך מדי שנה.

7. התובעת צירפה כרטסת הנה"ח של הנתבע אצלה. יצויין כבר עתה כי הן דוידוביץ', והן אהרונסון נשאלו בחקירתם האם אותה כרטסת (לתקופה שהם הרי בחרו לצרף) מלמדת על כך שהוזמנו מן הנתבע שירותים שלפי גרסתם, על פי המוסכם עמו, חייבו בתשלום נוסף ונפרד לנתבע מעבר לתשלום השנתי. לפי תשובותיהם עולה שלא ניתן לאתר שירותי "אקסטרא" כאלה שהוזמנו מן הנתבע.

8. מעדויות אהרונסון ודוידוביץ' עלה כי אהרונסון לא היה מרוצה מזה זמן רב מרמת השירותים המקצועיים שסיפק הנתבע, אולם היה נכון לכבד המשך ההתקשרות עמו, לרצון שותפיו האחים דוידוביץ', שהלכו עם הנתבע כברת דרך ארוכה, עוד טרם שהוקמה התובעת. עם זאת לקראת או במהלך שנת 2008 הזדמנה בלשונו של אהרונסון "שעת כושר", כאשר שותפיו הסכימו לבחון את דרך ההתקשרות ותנאיה מול הנתבע. דוידוביץ' אישר בסעיף 5 לתצהירו כי היה זה לאחר שהסיר את התנגדותו לבדוק אפשרות של התקשרות התובעת מול רואי חשבון אחרים. כעולה מעדות אהרונסון היה הדבר גם לאור ירידה ברווחיות של החברה לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, בעקבותיה איבדה החברה את השוק הצבאי בצפון, ובמקביל מסיבות אובייקטיביות חלה ירידה ברווחיות בשוק האזרחי. נעשה אפוא ברור לשותפים בחברה התובעת, כי נדרש הידוק חגורה. אהרונסון הוביל מהלך שאותו "הידוק" יהא גם אצל הנתבע. עם זאת ציין כי לא הייתה כוונה אפריורית להפסיק שירותיו, אלא להביא לתמחור הולם יותר (מופחת), ובמקביל ביקשה התובעת לעגן בכתב את ההתקשרות, כך שיהא ברור מה הם השירותים אותם אמור הנתבע לספק לתובעת בגין התשלום השנתי. אהרונסון ציין שאת מכלול השירותים שנדרשו, לאחר בדיקה מול רואי חשבון אחרים, היה ניתן לקבל בסך של 40,000 + מע"מ לשנה; כאשר אותה עת כאמור קיבל הנתבע שכר כפול של 80,000 ₪ (במקום 120,000 ₪ במקור, ששולמו לו כאשר ערך עבור התובעת גם את הנה"ח). ואילו התובעת ניאותה במו"מ להציע מחיר של 50,000 ₪.

9. אין חולק כי הצדדים קיימו פגישה ביום 28.05.09, בה השתתפו דוידוביץ', אהרונסון והנתבע. סיכום הישיבה מנקודת ראות של התובעת, צורף כנספח ב' לתצהירו של דוידוביץ'. לאחר אותה פגישה הגיש הנתבע הצעה נגדית שתעמוד על 55,000 ₪ לשנה לפני מע"מ.

10. המו"מ לא עלה יפה וביום 11.08.09 הודיעה התובעת בכתב על הפסקת שירותי הנתבע. באותו מכתב מיום 11.08.09 בו הודע לנתבע על הפסקת שירותיו, התבקש האחרון להשיב לידי התובעת את סכומי הכסף ששילמה למשרדו מראש ובלא קבלת כל תמורה עבור שנת 2008 (80,000 ₪ + מע"מ) ועבור 2009 (20,000 ₪+ מע"מ).

11. חלק ניכר מחקירת דוידוביץ' ואהרונסון נגע לאותו סיכום פגישה מיום 28.05.09 שנרשם על דף לוגו של המאפיה התובעת, ונראה כאמור כמשקף את עמדתה שלה באותה פגישה (להבדיל מעמדת הנתבע). אתייחס אפוא לאותו סיכום. בכותרת צוין כי התובעת נאלצת לבצע צעדי התייעלות, במסגרתם קיבלה גם הצעות של רואי חשבון לבצע עבורה את הכנת המאזנים השנתיים במחיר של 40,000 ₪ לשנת מאזן. עם זאת נכונה התובעת להוסיף ולשכור את שירותי הנתבע בתנאים המפורטים לאור יחסי העבודה שבין הצדדים הנמשכים 23 שנה.

12. תנאי ההתקשרות שצוינו בסיכום הדברים הינם כדלקמן, ומדובר כאמור על מה שהוצע ע"י התובעת (מבחינה זו מטעה הכותרת "סיכום דברים"):

1 - הצדדים יתקשרו בהסכם שנתי, שיחודש מדי שנה בהסכמה הדדית.

2 - הנתבע יבצע את עריכת המאזנים עבור התובעת וגופים קשורים שצוינו, וגם את הדו"חות האישיים והצהרות ההון עבור אהרונסון.

3 - הנתבע יגיש את המאזנים לחתימת מנהל התובעת ב-01.05 בכל שנה עבור שנת המס שהסתיימה בדצמבר האחרון.

4 - הנתבע יגיש את המאזנים לא יאוחר מחודש מאי למס הכנסה, ויעביר העתקיהם ונספחיהם לתובעת. כך יעשה גם ביחס לדו"חות האישיים של אהרונסון, שהעתק שלהם יועבר אליו.

5 - הנתבע יערוך ויבצע את הדו"חות הבאים, שיהיו חתומים ומאושרים על ידו:

א – עריכה וביקורת של הדו"חות הכספיים של החברות והכנת הדו"חות השנתיים למס הכנס.

ב – טיפול שוטף מול רשויות המס, בכלל זה טיפול בקביעת מקדמות של החברות.

ג - טיפול בקבלת אישורי פטור ממס במקור.

ד - ניהול המגעים השוטפים מול הרשויות: בנקים, מס הכנסה, ביטוח לאומי, ניכויים ומע"מ.

ה - הכנת דו"חות שנתיים, דו"חות השקעות, החזרים ומאזן מאוחד רעיוני עם חב' דגנית.

ו - הכנת דו"ח מצב הלוואות הבעלים עם פירוט חישוב.

ז - דיוני שומות עם מס הכנסה, מס הכנסה ניכויים וביטוח לאומי ניכויים – הן של החברות והן של אהרונסון.

6 - התמורה עבור כל השירותים שצויינו לעיל בסעיפים 2-5 (בהתאמה סעיפים 1-6 לסיכום הדברים), תשולם כדלקמן:

עבור עבודתו בגין כל הנזכר בסעיף 5 לעיל ישולם לנתבע הסך של 25,000 ₪ ב-4 תשלומים סוף רבעוניים, החל מסוף הרבעון השני של שנת המס השוטפת ועד לסוף הרבעון הראשון, שנת המאזן הבאה. 15,000 ₪ נוספים ישתלמו עם הגשת המאזנים כשהם חתומים כאמור בסעיפים הקטנים של סעיף 5. עם קבלת אישור מס הכנסה על המצאת המאזנים תשלם התובעת 10,000 ₪ נוספים, כך שבסה"כ תשולם לנתבעת תמורה שנתית של 50,000 ₪ לפני מע"מ.

7 - צויין שאם תחפוץ התובעת בשירותים נוספים לאמור דלעיל, יגיש הנתבע הצעת מחיר למבוקש בנוסף.

13. אהרונסון נשאל על הכרטסת שצירף (עמ' 30 לפרוטוקול) ואישר כי מבחינתו, הסכום השנתי של 80,000 ₪ שהשתלם לנתבע עד שביקש העד להפחיתו, היה אמור לכלול את כל המפורט באותו סיכום ממאי 2009. הכרטסת מתייחסת לשנים 2006 ואילך. כלומר שלשיטת התובעת מה שהיה כלול בשכרו של הנתבע, היינו מה שהיה אמור לספק לה לאורך השנים, הינו מה שביקשה לעגן בפועל בכתב. כלומר, אותם התנאים שנזכרו בסיכום הדברים מטעמה. אהרונסון אישר כי אם היו דברים שלא כלולים באותם תנאים שבסיכום, הרי להשקפת התובעת היה עליה לשלם על כך בנפרד.

14. מצב דברים זה תואם למעשה הילוכו של הנתבע והדברים מצאו חיזוק גם בחקירתו של ישעיהו ליבוביץ. האחרון אישר כי אינו מעורה בעניינים השוטפים של ניהול חברה התובעת לרבות בענייני הנה"ח (עמ' 11 לפרוטוקול), וכי מקור ההתקשרות בין הנתבע לתובעת הינו ההסכם ההיסטורי בין הנתבע לאביו של העד, אריה דוידוביץ. העד אישר כי לא נוכח בכל הפגישות שבין אביו המנוח לנתבע אך התובעת, מרגע הקמתה ב 86 אכן שילמה לנתבע לאורך 23 שנות ההתקשרות תשלום חודשי מידי חודש (עמ' 12 לפרוטוקול).

כאשר העד אישר שהנתבע היה מבצע עבור התובעת "כל מה שהיה צריך לעשות". ובהמשך ב 4 5 שנות העבודה האחרונות, הוצאה ממנו הנה"ח השוטפת. העד אמנם התיימר לטעון שכאשר נדרשו שירותים כגון ייעוץ ברכישת עסק אחר, שולם לנתבע בנפרד על כך; אולם התובעת לא צירפה כאמור שום אסמכתא לתשלום נפרד ונוסף בזמן מן הזמנים ששולם כביכול לנתבע, לבד מן התשלום החודשי שכאמור אינו שנוי כלל במחלוקת.

העד אישר כי היה מתקשר ומתייעץ עם הנתבע בענייני החברה באופן שוטף. הוא לא זכר באילו עניינים אך הרושם הברור בחקירה היה כי מבחינת העד והתובעת כל ענייני החשבונאות של החברה, למעט הנה"ח שכאמור הוצאה מן הנתבע, היו ונותרו באחריותו של הנתבע, והתובעת הייתה פונה אליו לצורך ייעוץ שוטף, כאשר נדרש, בעניינים שונים. העד גם אישר כי בזמנו התבקש הנתבע כחלק אינטגרלי מתפקידו לבדוק חיובי ויזות של אהרונסון כדי לוודא שהם קשורות לחברה התובעת. מתשובות העד בחקירתו ניתן בפירוש להסיק שכל אימת שנדרש ייעוץ שוטף של רוה"ח בענייני העסק, ראתה התובעת את הנתבע כבעל דברה ומי שאמור לספק הייעוץ השוטף (ראה למשל עמ' 19 ש' 11 12 לפרוטוקול). העד גם אישר כי בתחילת הדרך שולם לנתבע תשלום שנתי ולאחר מכן, לבקשת אריה דוידוביץ ז"ל נפרס התשלום ל 12 תשלומים חודשיים שווים וכך היה מכאן ואילך ונמשך גם עם החברה התובעת. העד ציין אמנם כי הנתבע היה רו"ח של כל קבוצת דוידוביץ שכללה את מאפיית דוידוביץ, מאפיה מרחבית, מאפית אחדות, מאפיית אלומות וחטיפים מן הטבע. אולם השאלות שנשאל ועליהן ענה, התייחסו ספציפית לשירותים שאותם היה הנתבע אמור לספק לתובעת, היינו מאפיה מרחבית, בראייתה של האחרונה את תנאי ההתקשרות ובפועל.

15. לאורך חקירתו של הנתבע עלו שאלות הנוגעות להעלאת סיכומים שבין הצדדים על הכתב. ואולם הן הנתבע והן העד דוידוביץ (עמ' 20 למטה), אישרו שמערכת היחסים היתה כזו שלא על כל סיכום הועלו הדברים על הכתב. והרי אין חולק כי בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב לגבי השירותים שאותם אמור הנתבע לספק.

וראה התייחסותו של דוידוביץ בעמ' 21 למטה, שורות 24, 25: העד התיימר להפריד בין סיכום הפגישה מ 28.5.09 לבין המצב שקדם לו, כאשר ציין כי החל מהנייר הזה (סיכום הפגישה) מה שלא מצוין בו יכול להיות שיש לשלם עליו בנפרד, אבל לפני הנייר "זה נקרא הכל כלול, אם מקדימה ואילך צריך לשלם". כאשר נשאל למה הכוונה הכל כלול, השיב שהנייר הזה בא ותוחם את עבודת רוה"ח במחיר מופחת של 50,000 ₪ בשנה. לפני הנייר הזה שילמה התובעת 120,000 ₪ ולאחר שהוצאה הנה"ח, 80,000 ₪; לכן כאשר שילמה סכומים אלה "היו עבודות שהיו כלולות במחיר". העד לא ידע לפרט על איזה עבודות מדובר אך המכלול ברור מאוד. ההתקשרות בין הצדדים כללה את כל שירותי הנה"ח הנדרשים לתובעת לרבות ייעוץ, ישיבה מול בנקים ורשויות, הסדרי חוב אם נדרשים וכו', כאשר לשם כך שולם לו תשלום שווה מידי חודש.

המכלול מתיישב בפירוש עם עבודת ריטיינר, גם אם המילה "ריטיינר" לא הוחלפה במפורש בין הצדדים. אלו היו ההבנות שבין הצדדים, ממש כפי שטען הנתבע, וכך התנהלו הצדדים בפועל.

16. במילים אחרות וכסיכום ביניים: בשלב הראשון לעת ההתקשרות ההיסטורית, סיפק הנתבע שירותים שונים לתובעת. לשיטת התובעת בעדות אהרונסון, כללו אותם שירותים ממילא כל המפורט באותו סיכום דברים מטעמה שממאי 2009, אלא שבאותו סיכום ניסתה התובעת להגיע למחיר מופחת. ואילו לשיטת דוידוביץ, עד לאותו סיכום דברים שאמור היה הנתבע לספק את כל השירותים לתובעת, למעט הנה"ח, שאין חולק שהוצאה ממנו בשלב מסוים. התובעת לא סיפקה כל אסמכתא לכך שאי פעם שולם לנתבע כדברי דוידוביץ תשלום נפרד מעבר לשכר החודשי, עבור שירות "אקסטרא". כאמור, הופסקו שירותי הנהלת החשבונות ושכרו של הנתבע הופחת בהתאם מ-120,000 ₪ לערך (לשיטת התובעת – כאשר הנתבע לא סיפק נתון אחר) ל-80,000 ₪ (ליתר דיוק 79,200 ₪ - הסכומים לפני מע"מ).

17. עיון באותו סיכום נזכר, מעלה כי גם אם נידרש לשיטת אהרונסון הרי קשה להלום שהשירותים הנזכרים באותו מסמך (וכאמור לעדות העד שיקפו ממלא מה שהיה עליו לספק תמורת מה ששולם לו), עולים כדי הכנת דו"חות ומאזנים בלבד ומה שקשור בהם. בפועל כלולים במסמך שירותים נוספים. כך נדרש גם טיפול שוטף מול רשויות המס, לרבות גביית מקדמות, טיפול בקבלת אישורי פטור ממס במקור, ניהול מגעים שוטפים מול בנקים, מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי; וגם דיוני שומות עם רשויות המס וביטוח לאומי. הכל הן עבור החברה והן עבור אהרונסון אישית. הפעולות האלה חורגות בעליל מגדר הכנת דו"חות בלבד. עדי התובעת התכחשו נמרצות לטרמינולוגיה של הנתבע כאילו סיפק לתובעת לאורך השנים שירותי ריטיינר, וככזה שולם שכרו. ואולם אם התובעת ביקשה להעלות על הכתב את השירותים בהם היה חייב הנתבע משכבר ע"פ הבנת אהרונסון ורק להפחית במחיר, הרי עולה שבפועל, חרף התכחשותו, מדובר על שירותי ריטיינר, למעט הנה"ח שוטפת. לשיטת דוידוביץ יכול ותהיינה פעולות חד פעמיות שאכן לא כלולות באותו סיכום דברים וניתנו ע"י הנתבע בעבר, כגון אימות מסמכים; או ביקורת פנימית שההוצאות שמוציא אהרונסון הינן הוצאות הקשורות בניהול החברה התובעת (אהרונסון הודה שתפקידו של הנתבע כלל בעבר גם פעולה זו בהסכמה של אהרונסון מול שותפיו). דוידוביץ אישר בחלק מעדותו כי אותן פעולות חד פעמיות אפוא עד לסיכום הדברים ממאי 09 היו כלולות בשכרו של התובע; ובמקום אחר טען כי ככל שהיו פעולות כאלה, שולם לו בנפרד עבורן. אלא מה?: כאמור דוידוביץ ואהרונסון הודו שניהם כי מן הכרטסת של הנתבע, שצירפו הם עצמם, לא עולה כי היו פעולות שתומחרו ע"י הנתבע בנפרד. הם עצמם לא המחישו שהיו פעולות כאלה , והמכלול מוליך בהחלט להעדפת גרסת הנתבע כי נתן שירותי ריטיינר "כולל הכל" לתובעת, לרבות הנה"ח. כאשר בשלב מסוים הוחלט להוציא מידיו את הנהלת החשבונות, ובהתאם הסכים להפחית התמחור עבור שירותי הריטיינר ל-80,000 ₪ (בקירוב) במקום 120,000 ₪.

18. חלק מחקירת הנתבע נגע לפעולות שביצע כביכול בניגוד אינטרסים לענייני התובעת כאשר כביכול מילא אחר האינטרסים של האחים יעקב ושייקה דוידוביץ, ולא אחר אינטרסי התובעת. החקירה בעניין זה התמקדה לא מעט בפעולות בדיקה שביצע הנתבע לבקשת האחים דוידוביץ, האם הוצאות שמוציא אהרונסון הינן הוצאות הנוגעות לניהול החברה או שאין להכיר בהן או בכולן. טעמה של החקירה בעניין זה אינו מובן. הצדדים התנגדו בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה לעדויות שמיעה, סברה והרחבת חזית. אין בכתב התביעה מילה וחצי מילה על פעולות של הנתבע, עד שהופסקו שירותיו שהיו כביכול פעולות לא מוסמכות בדין (כגון שהצריכו מינוי בכתב) או פעולות שבניגוד אינטרסים. אין חולק כאמור גם על השכר המוסכם ששולם לנתבע מידי שנה ב 12 תשלומים ועמד על 6,600 ₪ לפני מע"מ במהלך השנים שלפני הגשת התביעה. התביעה גם אינה מתיימרת לטעון שהשכר לא היה מוסכם. התביעה כאמור הינה תביעת השבה ביחס לשכר ששולם לנתבע עבור שנת 2008 ושנת 2009 , כאשר גרסת התובעת הינה ששירותי הנתבע נשכרו למעשה להכנת דוחות ומאזנים וכל הכרוך בכך אך לא מעבר. ולכן עליו להשיב את השכר לשנת 2008 ו 2009 שכן בפועל לא הכין את הדוחות לשנת 2008 ו 2009. הנתבע למעשה אינו חולק על כך שלא הכין את הדוחות לשנים אלה , אך זאת מאחר והתובעת סירבה להעביר לו חומר מהנהלת החשבונות שלה לשם הכנת הדוחות מרגע שפרץ הסכסוך בין הצדדים. למעשה גם עדי התובעת אישרו כי לא העבירו לנתבע את המסמכים, ולכן ברור כי לא יכול היה להכין את הדוחות לשנים 2008 ו 2009.

ניתן לחלוק בשאלה האם זכאי הנתבע לשכר עבור שנים אלה הואיל והיה נכון לבצע חיוביו על פי המוסכם עד אז או שזכאית התובעת להשבה או השבה חלקית. אך אין רלוונטיות לאיכות השירות שנתן הנתבע לתובעת לאורך השנים עד שפרץ הסכסוך, שכן זו אינה פלוגתא רלוונטית. יש מחלוקת בשאלה האם שילמה התובעת לנתבע לאורך השנים רק עבור כל הכרוך בהכנת דוחות ומאזנים או בגין שירותי ריטיינר. אך אין מחלוקת שהסכם ולו בעל פה – היה גם היה; וכי התובעת שילמה לנתבע את השכר המוסכם עשרות בשנים, על פי אותו הסכם. אם לא היתה שבעת רצון מאיכות השירותים שנתן, היתה יכולה לפעול להפסקת ההתקשרות הרבה קודם. כך לא נעשה. לא מובנת גם ההתעכבות בחקירה על הביקורת שערך הנתבע אחר הוצאותיו של אהרונסון, בניהול החברה התובעת, ולו בפן המחלוקת העובדתית: שכן אהרונסון עצמו אישר בחקירתו כי אכן אותה בדיקה התבקשה על ידי שותפיו, האחים דוידוביץ, שהיו בעלי רוב המניות בחברה התובעת. וכי הוא עצמו נתן הסכמתו לעריכת הבדיקה לדרישת שותפיו שהיו רוב בעלי המניות. אין חולק אפוא כי אותה בדיקה היתה בדיקה מוסכמת : "הוא בדק הכל גם זה. היו בודקים אותי כמו שבמעבר בשדות תעופה לא בודקים. ולא היו לי טענות על זה משום שאני ישבתי בקרית שמונה והם ישבו בחיפה, ואנחנו לא גדלנו יחד מהסיר. הכרתי את יעקב דוידוביץ לראשונה כשנכנסתי לענף הלחם ב 79. זה היה בעיני לגיטימי שהם יבדקו אותי" עמ' 29 ש' 16-19.

בין אם נדרש להעלות ההסכמות לבדיקת אהרונסון על הכתב, ובין אם לאו, אין דבר גורע כהוא זה מהעובדה שמדובר היה בבדיקה שהוסכמה גם על דעת אהרונסון כמנכ"ל של התובעת ונגעה אכן לענייני התובעת; שכן, קשה לטעון ברצינות שבדיקה האם הוצאות שמוציא מנכ"ל נוגעות לניהול החברה אם לאו – לא נוגעת לענייני התובעת. זאת כאמור למעלה מן הצורך , שכן בנידון לא הוצבה פלוגתא רלוונטית בכתב התביעה.

19. כאמור, קבעתי כי הנתבע אכן סיפק שירותי ריטיינר לחברה כלומר כל מה שנדרש ממנו בשוטף לרבות דוחות ומאזנים. לשם כך נשכרו שירותיו וכך התנהלו הצדדים בפועל 23 שנה (ועם דוידוביץ עוד קודם). העבודה על הדוחות היתה נעשית מטבע הדברים בחודשים הראשונים של שנת המס ביחס לשנת המס הקודמת ולאחר שהתקבלו הנתונים הגולמיים מהנה"ח של התובעת. לפיכך, מה שעמד בבסיס ההסכם בעל פה שבין הצדדים, היה שאותו חלק בריטיינר שנגע להכנת הדוחות והמאזנים שולם אכן מראש לאורך שנת המס, כמקדמה עבור העבודה שתבוצע בענין זה בשנה הבאה. אולם לא היתה הפרדה בתשלום החודשי בין העבודה עבור הדוחות שבגינה שולם כמקדמה ועבור יתר שירותי הריטיינר שניתנו באופן שוטף לאורך השנה.

20. לצורך התביעה העיקרית, אין גם משמעות לשאלת היקף העבודה שביצע הנתבע, כאשר חלק מחקירתו הוקדש לבירור השאלה האם, כשיטת אהרונסון, לא היו חודשים שבהם לא היתה לו כמעט או בכלל עבודה שוטפת בעניינה של התובעת. הנתבע טען שעבודה היתה וגם רבה, אם כי נכון שהיו חודשים שבהם היתה יותר עבודה לעומת חודשים שהיתה פחות עבודה. אולם עניין זה אינו מעלה ואינו מוריד שכן זו בדיוק המשמעות של שירותי ריטיינר. שיהיו חודשים בה לא תהיה כמעט או בכלל עבודה ולעומת זאת יהיו חודשים בהם תהיה עבודה רבה מאוד; ועדיין התשלום החודשי יהא קבוע ללא תלות בהיקף העבודה. לנתבע אכן שולם תשלום חודשי קבוע של 6,600 ₪ לפני מע"מ. החקירה בעניינים אלה יכולה לכל היותר לגעת לשאלה האם השכר שגבה הנתבע מן התובעת עד שהופסקו שירותיו הינו שכר גבוה עבור אותם שירותי ריטיינר. אולם גם שאלה זו אינה רלוונטית היות והיא נוגעת לכל היותר לטעות בכדאיות העסקה של התובעת. התובעת השכילה לגרסתה להשיג את כל השירותים שהתבקשו מן הנתבע במחיר מופחת אצל משרד רוה"ח הנוכחי שלה זיו האפט. אולם נושא זה, בתוספת חוסר שביעות הרצון של אהרונסון משירותי הנתבע (ותהא היא מוצדקת או לא), ובתוספת הירידה בהכנסות התובעת, יכולים במצטבר לבאר את הרצון להחליף את רוה"ח. לא ניתן "לפתוח לאחור" את ההסכם עם הנתבע מבחינת גובה שכה"ט שסוכם עמו ושולם לו לאורך השנים. אין גם סעד כזה בכתב התביעה.

19. בחקירת ב"כ התובעת הובהר שאכן הנתבע לא צירף אסמכתאות שתלמדנה על עבודה יתירה בשירותה של התובעת לאורך השנים, כגון חוות דעת שטען שהתבקשו ממנו ופעולות נוספות. אם כי הנתבע ביאר בתשובותיו כי בחוות דעת אין הכוונה דווקא לחוות דעת משפטית לצרכי הגשה בערכאות אלא חוות דעת פנימיות שהתבקשו ממנו בעניינים שונים ולו בייעוץ שבעל פה.

ואולם, לאור גדר המחלוקת שהוצבה בכתב התביעה, היינו העילה והסעדים שהתבקשו - שנגעו להעדר תמורה נטען בגין שנים 2008 2009 ובהתאמה השבת שכה"ט רק לשנים אלה, לא היה גם צורך שהנתבע ימחיש באותות ובמופתים היקף עבודתו בשירותי ריטיינר עבור התובעת. כאמור מעדות אהרונסון נובע שמה שהתבקש מן הנתבע באותו הסכם משנת 2009, אינו אלה מה שהיה הנתבע אמור לספק בפועל לאורך השנים על פי המוסכם משכבר בין הצדדים. וכאמור עיון באותו מסמך מעלה כי בפירוש מדובר בשירותי ריטיינר שחורגים מעל ומעבר להכנת דוחות ומאזנים. יכול בהחלט שעיקר עבודת רוה"ח נוגעת מבחינת היקפה להכנת אותם דוחות. אך אין זה אומר ששירותיו מסתכמים בהכנת הדוחות.

20. ב"כ התובע בחקירתו בא בטרוניה על הנתבע על שהאחרון לא צירף מסמכים שימחישו שירותים שנתן לתובעת לאורך השנים, מעבר להכנת הדו"חות. אולם אין ספק ששירותים כאלה נדרשו לאורך השנים, בהיקף זה או אחר מעבר להכנת הדוחות. ויהא זה היוועצות בנתבע, ישיבות מול פקיד שומה בעניינים שאינם נוגעים לדוחות וכו'. התובעת עצמה כאמור לא המחישה ששלמה לנתבע מעולם סכום כלשהו מעבר לשכר השנתי הקבוע שחולק ל 12 תשלומים חודשיים שווים. כך התנהלו הצדדים מאז ומעולם, ואלמלא נשכרו שירותי הנתבע כריטיינר, ניתן היה למצוא לפחות כמה פעמים בהם שולם לו בנפרד, מעבר לשכר החודשי. מעבר לצורך יבואר כי מקובל אף עלי, ונראה שהתובעת לא חולקת, ששכר שנתי מקורב של 80,000 ₪ לפני מע"מ הנו שכר גבוה עבור הכנת דו"חות ומאזנים בלבד לעסק בסדר גודל של התובעת. כלומר יחסים טובים או לא, אין זה סביר שהתובעת הסכימה לאורך השנים לשלם סכומים אלה עבור הכנת דו"חות ומאזנים בלבד, אלא עבור שירותי ריטיינר "כולל הכל". יכול וגם עבור שירותי ריטיינר מדובר בשכר גבוה (איני מביע עמדה בענין זה לגופה), וכאן כאמור טוענת התובעת (מבלי שצירפה מסמכים) כי היא משלמת שכר מופחת למשרד רואי החשבון הנוכחי שלה. אך מה לכך ולענייננו?: זו כאמור לכל היותר טעות בכדאיות העסקה, שאינה עילה לביטולה, אף לא להשבת שכר ששולם על פי המוסכם.

21. א. מקביעתי זו נובע למעשה שדין התביעה להידחות, שכן, עד שהופסקו שירותי הנתבע במכתב מאוגוסט 09,מספר חודשים לאחר שנוהל המו"מ, היה זכאי הנתבע לתשלום שכרו מידי חודש בחודשו כנותן שירותי ריטיינר על פי מה שסוכם בין הצדדים. והתובעת היא זו שלא העבירה במועד כאקט חד צדדי, נתוני הנהלת חשבונות שיאפשרו הכנת הדוחות לשנים 2008 ו 2009. התובע היה נכון לבצע חיוב זה שנכלל בשירותי הריטיינר.

ב. אם לשיטת התובעת אלך, הרי לא זכאי היה הנתבע כשיטתו להודעה מוקדמת, כלומר לשכר של מספר חודשים נוספים החל מאוגוסט 09 עת שניתנה לו הודעה על הפסקת שירותיו. למעשה, טענה אחרונה זו של התובעת בדבר אי זכאות להודעה מוקדמת מקובלת עליי בנסיבות העניין. היחסים בין הצדדים היו יחסים חוזיים למתן שירותי ראיית חשבון כוללים בריטיינר, כיחסים ארוכי טווח שנמשכו 23 שנה. ניתן להתייחס לחוזה בענייננו כאל חוזה-יחס, שלא נקבע מועד מוגדר לסיומו.

גם חוזה כזה ניתן להביא לכלל סיום, ואין הלקוח קשור עדי עד עם נותן השירות הספציפי, אולם על הדבר להיעשות בדרך מקובלת ותום לב המבטיחה תשלום עבור שירות שכבר ניתן. במקרה המתאים, מן הדרישה שסיום הקשר בחוזה יחס ארוך בשנים, ייעשה בדרך מקובלת ותום לב, ניתן גם לגזור הדרישה שתינתן הודעה מוקדמת על דבר הביטול בפרק זמן סביר (לא ניתן לגזור מראש מהו אותו פרק זמן סביר – מדובר בענין תלוי נסיבות). מקום שיש מקום לדרישת ההודעה המוקדמת בדבר ביטול חוזה היחס – הרציונל שלה הנו מתן פרק זמן הולם לצד השני להיערך. ראה למשל הדיון בסע' 23 ואילך בפסה"ד שבע"א 9784/05 עירית ת"א נ' ידידיה גורן .

ג. אלא שבעניינו לא מדובר על "גזירה" שנפלה על הנתבע כרעם ביום בהיר. באוגוסט 09 , עת הודע לו על הפסקת שירותיו, כבר היה ידוע לו מזה כמה חודשים שהצדדים לא מצליחים להגיע לעמק השווה, בשל תמחור השירות, ואין ספק שהיה מודע מזה חודשים שהתובעת בוחנת הפסקת שירותיו ומעבר למשרד אחר. לטעמי ברור שבמהלך חלופי הדברים, ודאי במהלך הפגישה במאי 2009, הוצגה בפניו טענת אהרונסון שאת השירות שהוא מספק יכולה התובעת לקבל במחיר מופחת. היה לו לנתבע זמן סביר להיערך מראש וגם יכולת להגיע למסקנה שיש אפשרות סבירה ששירותיו יופסקו. והרי את נתוני הנהלת החשבונות לשם הכנת דו"חות 2008 לא קיבל, לפחות בשלמות, מזה חודשים ארוכים, לאור המחלוקת בין הצדדים בדבר המשך העסקתו (דוידוביץ ואהרונסון הודו בחקירתם שסירבו להעביר לנתבע נתונים לשנים 2008 ואילך לצורך הכנת הדוחות, וזאת לאור המחלוקת בדבר המשך העסקתו. יש כאן "תמרור אזהרה" בולט בדבר אפשרות נחזית להפסקת ההתקשרות). יש להוסיף כי לא ניתן להשוות הנתבע לעו"ד הנותן שרותי גביה לרשות מקומית כלקוח מרכזי בתיקים מרובים, וביום בהיר אחד מוצא עצמו "מיובש" בלא התרעה מוקדמת (ראה כאמור ע"א 9784/05 הנ"ל) . הנתבע עצמו אישר שאינו תלוי בדוידוביץ, היו לו ויש לו הרבה לקוחות ומעולם לא היתה לו תלות בהם (עמ' 48 שו' 8). אמנם באה התשובה בקונטקסט חקירת הנתבע שביקשה לבסס פעולה שלו בניגוד עניינים בין עניינם של אחים דוידוביץ בהם היה תלוי כביכול, לבין המאפיה התובעת (ענין אחרון זה כאמור כלל לא רלבנטי, בשים לב ליריעת המחלוקת שהוצבה בכתבי הטענות וההתנגדות להרחבת חזית). אולם יש כמובן רלבנטיות לתשובתו אף לדיון כעת. הנתבע אישר שיש לו חוג לקוחות רחב ואין הוא תלוי בדודידוביץ; אם כך פני הדברים במה שקשור בדוידוביץ, מקל וחומר שאינו תלוי אף בתובעת כלקוחה מרכזית. לסיכום, אני דוחה טענת הנתבע בדבר הזכאות להודעה מוקדמת.

22. מאידך, עד הרגע שבו הופסקו שירותיו של הנתבע באוגוסט 09 זכאי היה לקבלת שכרו בגין שירותי הריטיינר שנתן ואף מחויב היה לתת שירותים אלה לו התבקש לכך, עד למועד זה. שכרו הקבוע שולם מידי בחודשו, כאשר התובעת עצמה לא הפרידה בין שירותי הכנת הדוחות (שבגינם שולם כמקדמה מדי חודש עבור העבודה שתערך במחצית הראשונה של שנת המס הבאה) לבין אותו חלק שבתשלום החודשי שנגע ליתר שירותי הריטיינר (ואין בו אלמנט של מקדמה או תשלום מוקדם).

היקף שירותי הריטיינר שניתן מדי חודש (בין אם מדובר בהיוועצות טלפונית או פגישה מדי פעם, ישיבה מול בנקים או רשויות המס או בטוח לאומי, יעוץ בנושא רכישה של מאפיה אחרת, אימותי חתימות ברכישת רכבים, יעוץ לבעלי המניות בענייניהם האישיים ועוד כהנא וכהנא שצפו ועלו בחקירות ) אינו מעלה ואינו מוריד.

23. אף אם הייתי הולך לשיטת התובעת (וזו שיטה שגוייה לדידי), והייתי קובע כי הנתבע חב בהשבה, בין מכוח דיני חוזים, ובין מכוח דיני עשיית עושר של אותו חלק בשכר החודשי ששולם לו עבור הכנת הדוחות בשנים 2008 ו 2009, עדיין על התובעת החובה להוכיח תביעתה. בגדרה של אותה חובה , היא שצריכה היתה להמחיש את השכר הראוי מתוך השכר החודשי, עבור הכנת הדוחות והמאזנים. כלומר איזה חלק מהסך של 6600 ₪ לחודש לפני מע"מ הינו שכר ראוי עבור הכנת הדוחות והמאזנים, ואיזה חלק עבור שאר שירותי הריטיינר. אכן הילוכה של התובעת בתביעתה, היה שהשכר השנתי שחולק ל12 תשלומים שולם לו לנתבע כולו רק עבור הכנת דו"חות ומאזנים. אך המחלוקת בענין זה היתה ידועה, ולא יכולה הייתה התובעת לסמוך על כך שעמדתה בעניין היא שתתקבל. למידה שתתקבל גרסת הנתבעת שמדובר בריטיינר (כפי שאירע) – היה עליה אפוא להמחיש בחוו"ד מומחה לדבר, רואה חשבון, מהו השכר הראוי עבור הכנת הדו"חות , ששולם לו לנתבע מראש עבור שנים 2008 ו 2009 (אין חולק כאמור כי הנתבע לא ערך דו"חות אלה, והסיבה היא ששנויה במחלוקת).

שאלה אחרונה זו כרוכה בהיקף העבודה הספציפי עבור התובעת בהכנת הדו"חות, שכר שוק מקובל ועוד. זו שאלה שבמומחיות שאינה בידיעה שיפוטית. המסמכים כולם למעשה מצויים בשליטת התובעת מרגע שהועברו שירותי הנה"ח למשרד זיו האפט והיה ביכולתה להגיש חוו"ד של רו"ח שתפריד בין הדבקים, ותתייחס לשאלה איזה חלק באחוזים מכלל השכר החודשי או השנתי ששולם לנתבע, ראוי לייחדו עבור הכנת הדוחות (למעשה ברור שהצדדים לא נתנו על כך את הדעת בזמן אמת). כך מוכיחים שווי תביעה לשכר ראוי של בעל מקצוע חופשי (ע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין; ע"א 9282/02 יכין חקל נ' יצחק יחיאל) ; ובענייננו – כך היה צריך להוכיח את שווי תביעת ההשבה ביחס לאותו חלק בשכר שלשיטת התובעת שולם בגין הדו"חות והמאזנים. משעה שלא נעשה הדבר, לא הוכיחה התובעת את תביעתה ודינה ממילא לדחייה.

24. יתירה מזו: כאמור, עד שקיבל הנתבע הודעה ובה הופסקו שירותיו, וכאמור היה הדבר באוגוסט 09, היה הנתבע מוכן ומזומן לעבוד ולהכין גם הדוחות השנתיים לשנים 2008 (ואף ל 2009 – אלמלא הופסקו שירותיו). התובעת היא זו שמנעה הכנת הדוחות לשנת 2008 כאשר לא העבירה לנתבע נתוני הנה"ח כפי שהודו גם אהרונסון ודוידוביץ, לאור רצונם של אהרונסון (בעיקר) ודוידוביץ (ששוכנע על ידי שותפו) להפסיק לעבוד עם הנתבע (עמ' 22 שו' 15; עמ' 24 שו' 23-25; עמ' 25 שו' 7-9) .

למעשה את הנתונים הנ"ל היה צריך להעביר במרוכז לכל היותר בחודשים הראשונים של שנת 2009 הרבה לפני שהופסקו שירותי הנתבע באוגוסט 2009. התובעת בחרה שלא לעשות כן, לפי שכבר

מ 2008 ידעה שאין זה ודאי שתרצה בהמשך שירותיו של הנתבע.

אולם לאור העובדה שמדובר בשירותי ריטיינר לא יכלה היא לקבוע חד צדדית כי אינה משתפת פעולה. היה עליה להעביר נתוני הנה"ח לשנת 2008 אל הנתבע, ולו עשתה כן היה הנתבע נכון ומזומן להכין מאזן ודו"ח לשנת המס של 2008. התובעת לא המחישה שהנתבע הפר הסכם ההתקשרות עמה, ולכן היתה לה סיבה מוצדקת להפסיק ההתקשרות. אי שביעות רצון מטיב השירות או מגובה התמחור עדיין אינו עולה כדי הפרת חוזה של נותן השירות , מה גם שלא נטען להפרה כזו בכתב התביעה. יש בין הצדדים מחלוקת אודות התנהלותו האתית של הנתבע לאחר שנודע לו על הפסקת שירותיו, ובענין זה הוגשה התכתבות עם לשכת עוה"ד והעיד בקצרה רו"ח גיא שמעון ממשרד זיו-האפט. מחלוקת זו כלל אינה רלבנטית לצורך הכרעה בתביעת ההשבה של השכר ששולם לנתבע לתקופה עד שהופסקו שירותיו. משכך, לא המחישה התובעת שמתקיימים תנאי הלכת קורפו נ' סורוצקין (ע"א 8854/06) המאפשרים לשלול מנותן השירות בחוזה יחס שכרו המגיע לו (באותו מקרה אף נקבעה הזכאות העקרונית של עוה"ד לפיצויי ציפיה בתנאים מסוימים, משעה שהשתחררות הלקוח לא נעשתה בדרך מקובלת ותום לב) .

השכר המגיע כאן אינו אלא כאמור שכר הריטיינר המלא עד לתקופה בה הופסקו שירותי הנתבע, שכן גם אם לא סיפק הנתבע שירותי עריכת הדו"חות לשנת מס 2008 ואילך, ממילא לא יכול היה לעשות כן משעה שבאקט חד צדדי נמנע ממנו הדבר על ידי התובעת. הוא מצדו היה נכון לקיים חיובו החוזי ביחסים שמול התובעת. איני סבור שעצם רצונה של התובעת להתקשר עם נותן שירותים אחר יכול שיתואר כאקט חסר תום לב. זו זכותה. אך בוודאי שאין היא יכולה בנסיבות המקרה למנוע מן הנתבע שכרו המגיע לו, עד למועד בו הפסיקה שירותיו, ואין היא זכאית להשבתו, כאשר מבנה ההתקשרות הוא של ריטיינר, בשכר המשולם מדי חודש בחודשו, והנתבע היה נכון לבצע חיוביו. אין היא יכולה, בניסיון למנוע מן הנתבע את שכרו המגיע, לנסות ולשנות בדיעבד את מבנה ההתקשרות החוזית בין הצדדים, למנוע מן הנתבע הכנת הדו"חות לשנת מס 2008 ואילך, ולטעון באותה נשימה כי ממילא אין הוא זכאי לשכר עבור כל שנת 2008, הואיל ושכרו אינו עבור ריטיינר אלא כביכול רק עבור הכנת דו"חות, שהיא עצמה מנעה ממנו מלהכין.

25. אם כן: אין כאן הפרת חוזה מצד הנתבע ולכן זכאי היה הנתבע לשכרו החודשי גם עבור הכנת הדוחות, אף לו הוכיחה התובעת את שווי שכר זה כשכר ראוי לכל אורך שנת 2008 (והיא לא הוכיחה); והמחלוקת יכול שתהא נוגעת לכל היותר לאותו חלק בשכר ששולם בשנת 2009 עבור הכנת הדו"חות שהשבתו נתבעה, וגם זאת רק מרגע שנעשה ברור שיחסי הצדדים עולים על שרטון באופן לא הפיך, לכל המוקדם ממאי 09'. אולם התובעת כאמור לא חילצה אותו חלק מהשכר שיש לייחד להכנת הדו"חות .

26. יש לדחות בהתאמה גם התביעה שכנגד. כאמור, כפי שכבר קבעתי (סע' 21 לעיל), התובע שכנגד אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. זאת ועוד, התביעה שכנגד לא הוגשה אלא כמשקל נגד לתביעה העיקרית, למקרה ותתקבל טענת התובעת כי שירותי הנתבע לא נשכרו כריטיינר, אלא עבור הכנת דו"חות ומאזנים בלבד, ורק עבור זאת שולם לו. בהתאם , הילוכה של התביעה שכנגד הנו שבמצב דברים זה, לשכר ששולם לו – ששולם רק עבור הכנת דו"חות, יש להוסיף תביעת שכר ראוי עבור יתר השירותים שנתן לאורך 7 שנים שלפני הגשת התביעה שכנגד. לגיטימי אמנם לתבוע בתביעה שכנגד או לטעון קיזוז למקרה שתתקבל טענת התובעת ששירותי הנתבע נשכרו רק עבור הכנת דו"חות ומאזנים , וזאת לאור הטענה שהנתבע נתן שירותים נוספים שאת שווים הראוי הוא תובע. אלא שאז לא מובן הכיצד לא נתמכה התביעה שכנגד בחוו"ד אודות השכר הראוי, כדרישת ההלכה, והנתבע כבעל דין מעונין אינו יכול להיות זה שיבאר החישוב בדבר שכר ראוי בתצהירו. נדרשת חוו"ד של רו"ח אחר. ולו רק מטעם זה היה דין התביעה שכנגד לדחיה, אף לו נמצאה מוצדקת עקרונית. אולם ממילא דינה לדחיה לאור העובדה שמדובר על תביעה המיועדת אך למקרה בו תתקבל התזה של התובעת שלנתבע שולם רק עבור הכנת דו"חות. העדפתי כאמור התזה של הנתבע שמדובר על שירותי ריטיינר (ואין זה משנה כלל איזו כותרת נתנו הצדדים בחלופי הדברים ביניהם משנשכרו שירותי הנתבע ב 1986 – שכן הסכם בכתב לא היה. זו מהות ההתקשרות בין הצדדים). התובעת מנסה ממרחק של זמן לבסס תזה לפיה השכר שנגבה לא היה ראוי אלא מופרז . אך זו חרב פיפיות שכן אין חולק שהשכר היה מוסכם, ולכן מתחזקת כאמור הסברה לפיה כלל אותו שכר לא מבוטל תשלום עבור כל שירותי הנתבע, כרו"ח ריטיינר. ממילא משעה שזו התזה המקובלת עלי, הרי אף לשיטת הנתבע, וזה אכן מה שהוא טוען, כל השירותים היו כלולים בשכרו החודשי והתובעת אינה זכאית להשבה; אך הוא מאידך אינו זכאי לשכר ראוי שלא שולם לו, שכן כל השירותים שנתן היו כלולים בשכרו .

27. הפועל היוצא הנו שאני דוחה הן התביעה והן התביעה שכנגד. היה בדעתי לחייב התובעת בהוצאות הנתבע; אך משעה שהלה ראה לסרבל ההליך על דרך הגשת תביעה שכנגד שאף אינה מגובה בחוו"ד לשם המחשת שכר ראוי (אות ועדות "לרצינותה") – ישא כל צד בהוצאותיו ובאגרה ששלם בתביעתו.

ניתן היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.