צדדים שלישיים 1. אביב בן יעיש

2.איי.איי.ג'י, חברה לביטוח ישראל בע"מ

ת.א. 35025-06-10

צדדים שלישיים 1. אשר לוי

2.איי.איי.ג'י, חברה לביטוח ישראל בע"מ

רקע והליכים:

1. אוחדו בפני כב' השופט חאג' יחיא ז"ל התביעות בת.א. 172339/09 ובת.א. 35025-06-10 שעניינן נזקים שנגרמו לדירתו של מר דב גולדנברג, ביום 6.4.08, כתוצאה משריפה שפרצה בדירת שכנו מר אשר לוי.
2. התביעה בת.א. 172339/09 הינה תביעת שיבוב שהגישה מנורה חברה לביטוח (להלן: "מנורה"), כנגד אשר לוי (להלן: "הנתבע") ומבטחתו AIG חברה לביטוח בע"מ (להלן: "AIG"), בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה מר דב גולדנברג.

הנתבעים הכחישו אחריותם לנזקי התובעת ובנוסף AIG טענה כי היקף הכיסוי הביטוחי המוענק לנתבע מוגבל לסך של 100,000 ש"ח ומשוערך למועד התביעה בסך של 107,000 ש"ח.

הנתבע שלח הודעה לצד שלישי כנגד AIG וכנגד מר אביב בן יעיש, נציג AIG, אשר מכר לו את פוליסת הביטוח (להלן: "הצד השלישי"). בטענה כי יצר כלפי הנתבע מצג לפיו הפוליסה שרכש במחיר זול יותר מהמחיר ששילם עבור הפוליסה שהייתה לו בחברת הביטוח כלל, תכסה את אותם הכיסויים וסכומי הביטוח כפי שהיו לו בפוליסה הקודמת.

בנוסף AIG והנתבע שלחו כל אחד בנפרד הודעת צד שלישי כנגד אמפא מוצרי צריכה בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ, אשר נמחקו בשלב מאוחר יותר.

1. התביעה בת.א. 35025-06-10, הינה תביעת מר גולדנברג כנגד מנורה בגין נזקים נוספים אשר לטענתו נגרמו לו כתוצאה מהשריפה ושבגינם לא פוצה על ידה.

הנתבעת שלחה הודעה לצדדים שלישיים כנגד אשר לוי ו- AIG ואמפא מוצרי צריכה בע"מ. בנוסף אשר לוי שלח הודעה לצדדים רביעיים כנגד אביב בן יעיש ו- AIG.

מר גולדנברג ומנורה הסדירו המחלוקת ביניהם בת.א. 35025-06-10, בדרך של פשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 3.11.11.

בהסכם הפשרה, הסכימו הצדדים כי מנורה תשלם למר דב גולדנברג סך של 59,509 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 10% ומע"מ בסך 6,902 ₪ ובסך כולל של 66,411 ₪.

1. בדיון מיום 3.11.11 עתרה התובעת לתקן את סכום התביעה בת.א. 172339/09 באופן שייווסף לו הסכום ששילמה למר גולדנברג במסגרת הפשרה בת.א. 35026-06-10. לא מצאתי כי ניתנה החלטה על ידי בית המשפט בעניין זה. מנגד הנתבעים לא התנגדו, ומכל מקום ממילא קיימת ההודעה לצד שלישי כנגד אשר לוי ו- AIG.
2. כב' השופט חאג' יחיא ז"ל, שמע את ראיות הצדדים ולאחר מכן הציע הצעת פשרה לסיום המחלוקת, אולם לא הושגה הסכמה בין הצדדים.
3. בשל פטירתו המצערת של כב' השופט חאג' יחיא ז"ל הועברה התביעה לטיפול מותב זה לצורך כתיבת פסק הדין.
4. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. ביום 6.4.08 פרצה אש ממקרר המצוי בחצרי הנתבע, התפשטה לדירת מר גולדנברג וגרמה לנזק.
2. מר גולדנברג שהיה מבוטח במנורה בביטוח דירה, פוצה על ידה בסך של 512,112 ש"ח ובהמשך שילמה סך נוסף של 66,411 ש"ח בעקבות הסדר הפשרה בת.א. 35025-06-10.
3. הנתבע ביטח את דירתו בביטוח הכולל כיסוי לנזקי צד שלישי בחברת הביטוח AIG.

הפלוגתאות:

1. שלוש שאלות עיקריות שנויות במחלוקת בין הצדדים:

א. אחריות הנתבע לנזקי דירת מר דב גולדנברג.

ב. היקף הכיסוי הביטוחי לו זכאי הנתבע מ- AIG.

ג. אחריות הצד השלישי כלפי הנתבע ככל שיוגבל היקף הכיסוי הביטוחי.

טענות הצדדים בתמצית:

טענות התובעת:

1. בהיעדר חולק כי האש פרצה ממקרר בבעלות הנתבע, שאוחסן במחסן שלו, והתפשטה לביתו של מר גולדנברג, הרי שבהתאם להוראת סעיפים 39 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הנטל על הנתבע להוכיח שלא התרשל לגבי מקורה של האש או התפשטותה. אולם, הנתבע לא הביא כל ראיה השוללת את רשלנותו ולהיפך הוכח כי הוא שגרם לקרות האירוע, התפשטות האש ולנזקים הנתבעים.
2. באשר לטענת AIG בדבר הגבלת היקף הכיסוי הביטוחי המוענק לנתבע, טענה התובעת כי AIG לא דאגה לכיסויים שיתאימו לנתבע ופגעה בכיסויים שהיו לו בפוליסה הקודמת בחברת הביטוח כלל, וכי באמצעות נציגה, אשר היא אחראית כלפיו באחריות שילוחית, יצרה מצג כלפי הנתבע כאילו הביטוח אצל AIG תואם את הביטוח שהיה לו בפוליסה הקודמת. על כן סבורה התובעת כי על AIG לשפות את אותה לפי הסכום שהיה נקוב בפוליסה הקודמת.
3. לגבי גובה הנזק, טענה התובעת כי סכומי הנזק הוכחו באמצעות הראיות שהגישה והראיות שהוגשו על ידי מר גולדנברג בת.א. 35025-06-10, וכי על הנתבעים לשאת בתשלום מלוא הסכומים שהוכח ששולמו על ידי התובעת, לאור הכלל הבסיסי שחברת ביטוח אינה משלמת כמתנדבת.

טענות הנתבעים והצד השלישי:

1. הנתבעים והצד השלישי הכחישו, כל אחד בסיכומיו, את אחריותו של הנתבע לנזקי התובעת וטענו כי במקרה זה אין תחולה להוראות סעיף 39 ו- 41 לפקודת הנזיקין ואין להעביר את נטל ההוכחה אל כתפיו של הנתבע, משום שמדובר במקרה בו אין לו ידיעה טובה יותר משל התובעת לגבי סיבת פרוץ השריפה. הנתבעים הפנו לחוות דעת המהנדס סלוצקי שהוגשה על מטעם התובעת, המלמדת כי הסיבה לפרוץ השריפה היא כשל חשמלי בקבל של המקרר, שנגרם ככל הנראה עקב שינויים בתנאי רשת החשמל ומאשרת כי הנתבע עצמו לא ביצע כל שינוי או תיקון במקרר. בנוסף ציינו בקשתה של התובעת להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט אשר נדחתה. כן הפנו לפסיקה המלמדת לדידם כי אין אחריות לנזקים שאירעו בפתאומיות ושלא קדמו להם סימנים מקדימים.
2. באשר לטענת AIG בדבר מגבלת הכיסוי הביטוחי, טען הנתבע כי ככל שיימצא אחראי לנזקי התובעת, על AIG להעניק כיסוי ביטוחי למלוא סכום התביעה לאור מעשיו ומחדליו של נציגה בתהליך מכירת הפוליסה לנתבע.

AIG והצד השלישי טענו לעניין היקף הכיסוי הביטוחי ואופן מכירת הפוליסה לנתבע כי הצד השלישי לא הציג עצמו כסוכן ביטוח וכי הנתבע ביקש לבדוק את הצעת הביטוח ורק לאחר ארבעה חודשים הודיע כי החליט לרכוש את הפוליסה והדרישה כי הצד השלישי לבדוק את הפוליסה הקודמת שהייתה לנתבע מציבה סטנדרט התנהגות חדש שאינו נהוג בחברות הביטוח. עוד נטען כי הנתבע לא ביקש מהצד השלישי כיסוי ביטוחי כמו שהיה לו בפוליסה הקודמת ולמעשה תנאי הפוליסה והכיסויים שהעניקה לא עניינו אותו אלא המדובר היה מבחינתו בכורח שיש לבצע במינימום עלויות.

1. לגבי הנזק, טען הנתבע ו- AIG הצטרפה לטענותיו כי הסך של 66,411 ש"ח אשר נוסף בדיון לא הוכח בחוות דעת שמאי. בנוסף הפנה הנתבע לחוות הדעת של שמאי התובעת במסגרתה דחה שמאי התובעת שורה ארוכה של דרישות המבוטח מר גולדנברג, ולעדות השמאי כי הסכומים הנתבעים לא אושרו בשום שלב. לפיכך טענו הנתבעים כי התובעת הגיעה להסדר הפשרה עם מר גולדנברג בניגוד לעמדתה השמאי מטעמה וככל הנראה מתוך הנחה שתוכל "לגלגל" את ההוצאה המיותרת הזו לפתחם של הנתבעים.

ראיות הצדדים:

1. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של עו"ד סיגל פטל אשר הנתבעים ויתרו על חקירתה. תצהיר מטעם מר גולדנברג, אשר נחקר על תצהירו.

חוות דעת השמאי מר עופר לוי (להלן: "שמאי התובעת") וחוות דעת מומחה לחקירת שרפות והצתות מר אלי היינה (להלן: "חוקר השריפות"), אשר נחקרו על חוות הדעת שלהם.

וכן חוות דעת המהנדס אינג' יקי נחמן וחוות דעת המהנדס אינג' אשר סלוצקי (להלן: "המהנדס סלוצקי") אשר הנתבעים ויתרו על חקירתם.

1. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
2. מטעם AIG והצד השלישי העידו מר אורי אילתי העובד במחלקת סילוק תביעות אצל הנתבעת (להלן: "נציג AIG"), והצד השלישי מר אביב בן יעיש.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים ולאור מכלול העדויות והראיות שהוגשו על ידי הצדדים אני סבורה כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

אחריות הנתבע:

1. ככלל על התובע מוטל הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת תביעתו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18).
2. סעיפים 41-38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), עוסקים במקרים שבהם יועבר נטל הראיה אל כתפי הנתבע להוכיח שהנזק נגרם כתוצאה משימוש בדברים מסוכנים, אש, חיה או כשהדבר מעיד על עצמו לא נגרם כתוצאה מהתרשלותו.

כל אחד מהסעיפים המנויים לעיל קובע מספר מבחנים מצטברים אשר בהתקיימם יועבר הנטל אל הנתבע.

1. במקרה שלפניי, אין חולק כי מקרר של הנתבע נשרף וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים. מטעם זה טוענת התובעת כי בהתאם להוראות סעיפים 39 ו- 41 יש להעביר אל הנתבעים את נטל הראיה להוכיח שהנתבע לא התרשל. מנגד טוענים הנתבעים כי לא התקיימו כל המבחנים הקבועים בסעיפים האמורים ועל כן אין להעביר הנטל אל הנתבעים.
2. משמדובר בנזקי שריפה, ומשקיימת הוראה ספציפית בחוק לגבי נזקי אש, אני סבורה כי בהתאם לכלל לפיו הוראת חוק ספציפית גוברת על הוראת חוק כללית, הסעיף הרלבנטי בענייננו הוא סעיף 39, ובהתאם לו יש לבחון על מי מוטל נטל הראיה.

לשון סעיף 39 לפקודת הנזיקין מורה כדלקמן:

"39. חובת הראיה ברשלנות לגבי אש

בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע מבחנים מצטברים להעברת הנטל אל הנתבע, שהנזק נגרם על ידי אש וכי הנתבע הבעיר את האש או שהוא התופש של המקרקעין או המיטלטלין מהם יצאה האש.

בע"א 595/88 דניאל אדרי נ. לאון חסקל, פ"ד מ"ז(5) 333, בפסק דינו העוסק באש שפרצה מנגריה של אחד ושרפה את נגריית האחר, הסביר בית המשפט את הרציונל העומד מאחורי העברת נטל הראיה בסעיף 39, והוא שתובע אינו יודע, במהלכם הרגיל של דברים, מה אירע בחצרו של שכנו ומה גרם להתפרצותה ולהתפשטותה של האש ומנגד נתבע יכול לדעת (קונסטרוקטיבית), ובוודאי יש בידו אמצעים לידיעה טובים מאלה שבידי התובע; ומתוך שיכול הוא לדעת, מסיק החוק כי אמור הוא לדעת מה גרם לאש ולהתפשטותה.

1. במקרה שלפניי, כאמור, אין חולק כי המדובר בנזקים שנגרמו משריפה שפרצה ממקרר של הנתבע והתפשטה מהמחסן שלו אל ביתו של מר גולדנברג, ועל כן נושא הנתבע בנטל הראיה.

במאמר מוסגר אציין כי לטעמי שאלת נטל הראיה במקרה שלפנינו משנית, שכן ממילא הממצאים העולים מראיות התובעת הם המכריעים את הכף בדבר היעדר התרשלות הנתבע.

1. בתצהיר העדות הראשית מטעמו, הצהיר הנתבע כי למיטב זכרונו רכש את המקרר מתוצרת אמקור, 7-6 שנים לפני פרוץ השריפה, מאדם שהוא אינו זוכר את פרטיו. עוד הצהיר כי במשך השנים המקרר פעל ללא כל תקלה ולא בוצעו במקרר שינוי או תיקון כלשהו.

בעדותו אודות האופן בו רכש את המקרר טען הנתבע כי ראה מודעה על עץ לקניית מקרר משומש ויצר קשר עם המוכר. עוד טען כי איננו יודע כמה זמן היה המקרר בשימוש אצל האדם אשר ממנו קנה את המקרר וכי איננו זוכר את פרטיו.

באשר לתוצרת המקרר טען כי הוא כמעט בטוח שהמקרר הוא מתוצרת אמקור מאחר והוא זוכר כי היה לוגו בצד הימני של המקרר של חברת אמקור.

בסיכומיה טענה התובעת כי לא ניתן לסמוך על עדותו זו של הנתבע מכיוון שלא זכר כמה שנים המקרר נמצא אצלו, מתי נרכש ועוד נתונים נוספים וחשובים בנוגע למקרר.

איני מקבלת עמדתה זו של התובעת. המדובר במקרר שהנתבע רכש מיד שנייה ולשיטתו חלפו שנים עד שאירעה השריפה. בנסיבות אלה, ומשעולה, כפי שאף ציינה התובעת שאין זהו המקרר היחיד של הנתבע, איני רואה כל פסול בכך שלא זכר מתי רכש את המקרר בדיוק. עדותו של הנתבע, לא נסתרה ונמצא לה חיזוק בממצאי המהנדס סלוצקי אשר ציין בחוות דעתו שנערכה קרוב יותר למועד השריפה, את גרסתו של הנתבע אודות פרק הזמן שהמקרר היה אצלו, ואת תוצר המקרר. כן ציין שבדק חלקים שונים במקרר ולא מצא בהם כשל או סימנים חריגים וכי צורת החיבורים במקרר אינם מעידים על חיבור לא מקורי כלשהו שנעשה במקרר ועל כן לא מצאתי להטיל דופי בעדותו זו של הנתבע.

1. טענה נוספת של התובעת בסיכומיה היא כי היה על הנתבע לבדוק את תקינות המקרר שרכש תוך הפנייה לעדותו של חוקר השריפות שהעיד שכשהוא קונה משהו חדש הוא לא בודק אותו, אבל כשהוא קונה משומש חייבים לבדוק אצל בעל מקצוע כפי שהוא נוהג לעשות לגבי רכב משומש. בהתייחס למקרר בן 7-6 שנים ציין שכדאי לבדוק אותו.

טענתה זו של התובעת יכול והייתה נכונה ויפה אם השריפה הייתה מתרחשת סמוך למועד בו הנתבע רכש את המקרר. שהרי עמדתו של חוקר השריפות התייחסה לבדיקה בעת הרכישה. אולם, גם חוקר השריפות בעצמו לא הצביע על חובה לבדוק את המקרר אלא ציין שכדאי לבדוק. יותר מכך, השריפה התרחשה כמה שנים לאחר שהמקרר נרכש. הטענה כי המקרר פעל מספר שנים לאחר שנרכש, והנתבע לא נדרש לתקנו, כפי שעלה בעדות הנתבע ובחוות הדעת של המהנדס סלוצקי, לא נסתרה ומשמיטה את הבסיס לרלבנטיות הטענה.

איני מקבלת את עמדת התובעת כי אדם שרוכש מוצר משומש לוקח על עצמו את הסיכון שהוא אינו תקין, שכן בטענה זו למעשה מבקשת התובעת כי בית המשפט יראה ברכישת מוצר משומש, כהתרשלות בפני עצמה. אולם לא כך הוא הדבר. הדעת גם אינה נותנת כי אדם הרוכש מוצר משומש לא יוודא תקינותו במידה הדרושה לו לצורך השימוש בו בעת הרכישה. ועל כן הנחת המוצא היא כי אדם סביר רוכש את המוצר משומש כשהוא תקין ולוקח בחשבון כי המוצר יכול להתקלקל ותידרש לו תחזוקה, ואם לא ידאג לתקן ולתחזק יימצא רשלן אולם לא יימצא רשלן רק משום שרכש מוצר משומש.

בנוסף ועם כל הכבוד לעמדת חוקר השריפות, איני מוצאת את ההקבלה בין רכישת מקרר משומש לרכישת רכב משומש רלבנטית. רכב הינו אחד הנכסים המשמעותיים שאדם רוכש ועלותו נאמדת באלפי שקלים, עשרות אלפי שקלים ואולי אף יותר. השקעה של כמה מאות שקלים כפי שהגדירה זאת התובעת, בכדי לוודא תקינותו של הרכב הינה מתבקשת ואף מחויבת המציאות על מנת להבטיח את הונו והשקעתו של אותו אדם. אולם הציפייה כי אדם שרוכש מקרר בכמה מאות שקלים ישקיע סכום דומה על מנת לבדוק אותו, מחמירה ומכבידה על ציבור הרוכשים. יותר מכך, לגבי רכב קיימת חובה לעמוד במבחן רישוי שנתי בעוד שלגבי מקרר לא הוכחו כי קיימים כללי התנהגות שהנתבע מחויב על פיהם.

1. עוד טענה התובעת שהנתבע החזיק את המקרר במחסן/חניון שקיים ספק לגבי חוקיותו, כאשר סביב המקרר מוצרים בעירים ודליקים, ולכן היה צריך לצפות כי האש שתפרוץ במקום עלולה להתפשט כתוצאה מכך.

לגבי המחסן העיד הנתבע שמדובר למעשה בחניה אשר מוקפת בשלוש פאות חומת בטון ופאה רביעית תריס חשמלי והיא מקורה בגג רעפים המצופה מבפנים בתקרת עץ. המחסן היה צמוד לקיר של שכנים שאינם מבוטחי התובעת. כב' השופט חאג' יחיא ז"ל בפניו העיד, פטר את הנתבע ממתן תשובה לגבי חוקיות המבנה למען לא יפליל את עצמו.

הנתבע העיד כי בשעת השריפה היו במחסן צעצועים של ילדיו אופנים מזגן ישן מפורק, מכשירי חשמל שלא פעלו, בקבוקי יין וקופסאות קרטון של מגבונים לחים וטען בכלל שבבית עם חמישה ילדים קטנים הוא אינו יודע בדיוק מהם החפצים שהיו במחסן.

בחוות דעתו ציין המהנדס סלוצקי כי בחניון מאוחסנים מכשירי חשמל כגון מחשב, מסך מחשב, מייחם מים ומקרר נוסף אשר לא היו מחוברים לחשמל, לא היו פעילים ורק אוחסנו במקום באופן המחזק את גרסת הנתבע.

מן העדויות נראה כי המדובר בחפצים הנאגרים במשקי בית ומאוחסנים באופן שגרתי עד ליום פקודה בו ייזרקו, יימסרו, יימכרו וכד'. לא הוכח כי מקדם ההדלקות או העברת האש של אותם החפצים גבוה ואף לא מצאתי בחוות הדעת שהוגשו מטעם התובעת כי החפצים היו צמודים או קרובים למקרר באופן שהגביר את הבעירה שלו.

1. מבחינת ראיות התובעת עולה כי המהנדס סלוצקי, קבע בחוות דעתו, שהשריפה נגרמה כתוצאה מהתלקחות קבל המקרר.

המהנדס סלוצקי בדק חלקים שונים במקרר וקבע כי לא מצא בהם כשל או סימנים חריגים. עוד קבע כי צורת החיבורים במקרר אינם מעידים על חיבור לא מקורי כלשהו שנעשה במקרר למרות שייתכן כי טרם רכישתו של המקרר עבר המקרר תיקון במקום כלשהו. כן קבע כי שריפת קבלים במקררים או מכשירים אחרים המכילים רכיבים אלה, הינה תופעה שכיחה שמתרחשת לעיתים כתוצאה מתנאי רשת החשמל שהקבל לא מסוגל לעמוד בה.

לבסוף ציין המהנדס סלוצקי כי לא עולה בדעתו הגורם שעליו ניתן להטיל את האחריות לשריפה במקרר שכן לא ברור אם לפני רכישת המקרר בוצע בו תיקון או הוחלף הקבל.

כאמור, הנתבעים ויתרו על חקירת המהנדס וחוות דעתו עומדת בפני בית המשפט כפי שהיא.

על אף שהמהנדס סלוצקי ציין כי המדובר בתופעה שכיחה במקררים, הוא לא פירט בחוות דעתו מהי הדרך המקובלת בתחזוקת קבלים מסוג זה שנשרף. האם מדובר בחלק שיש להחליף כל תקופה מסוימת או האם היו פעולות שיכול היה הנתבע לבצע על מנת למנוע שריפת הקבל.

בנסיבות אלה מסקנתו של המהנדס סלוצקי, אשר לא מצא גורם עליו ניתן להטיל האחריות לשריפה, לצד ממצאיו כי אין במקרר חיבורים לא מקוריים ולא מצא כשלים בחלקים אחרים במקרר, מחזקת את גרסת הנתבע כי לא התרשל בתחזוקת המקרר באופן שהוא אמור לחוב בגינו.

1. חוקר השריפות מטעם התובעת קבע גם הוא בחוות דעתו כי מוקד האש נמצא במקרר ביתי אשר ניצב במחסן הצמוד לבית משפחת הנתבע עקב כשל חשמלי במקרר. חוקר השריפות תיאר כי להבות האש אחזו בארגז הרוח של בית משפחת לוי ובהמשך התפשטו בחלל גג העץ המשותף לשני הבתים וחדרו אל הקומה העליונה של בית משפחת גולדנברג.

חוקר השריפות לא ציין בחוות דעתו מהו המיקום המדויק בו החלה השריפה במקרר, אולם בחקירתו הנגדית אישר כי השריפה החלה בקבל. עם זאת טען כי אינו יכול להצביע על הסיבה הקונקרטית לשריפה.

בנוגע לגורם ההתלקחות במקרר הציג חוקר השריפות סיבות שונות בעטיין עשויה להיווצר התלקחות כגון: מתח חשמל חריג או, מזיקים אשר פגעו בבידוד הקבל, או חומר בידוד ישן אשר נשחק.

עוד טען כי במקרה בו הכשל החשמלי במקרר מקורו בקבל, לא ניתן לדעת בדיוק מהו גורם ההתלקחות מאחר ולא נשארים סימנים ויזואליים למעט זה שהקבל הושמד והתכלה. בהקשר זה טען כי גם המהנדס סלוצקי לא יודע מהו גורם ההתלקחות. עם זאת אישר כי אינו חולק על חוות דעתו של המהנדס סלוצקי שההתלקחות מקורה בקבל.

בנוגע לקביעת המהנדס סלוצקי שמדובר בתקלה שכיחה במקררים, אשר ממנה ביקש ב"כ הנתבעים ללמוד שמדובר בפגם בייצור, השיב חוקר השריפות כי הם אינם יודעים איזה דגם המקרר ואיזה קבל היה מחובר אליו וכן טען כי גם לסלוצקי לא ידועים פרטים אלו. יחד עם זאת מעדותו של חוקר השריפות עלה כי הוא מודע לקיומה של תופעה של קבלים לא טובים שגורמים לשריפה של מזגנים ומקררים. חוקר השריפות העריך כי הבעיה של הקבלים היא שהם מתחממים והבידוד שלהם לא כבה מאליו. עוד העיד חוקר השריפות כי בדרך כלל קבלים לא אמורים להישרף אלא הם אמורים להפסיק את הפעולה שלהם.

גם חוקר השריפות לא ציין איזו פעולה יכול היה הנתבע לבצע כדי למנוע התלקחות הקבל, ובנסיבות אלה, ולאור עדותו אשר ממנה עולה כי הוא מודע לקיומה של תופעה של קבלים פגומים שמתלקחים על אף שאינם אמורים להתלקח, ספק אם יכול היה הנתבע לנקוט בצעד כלשהו כדי למנוע זאת. באשר ליתר הסיבות שמנה חוקר השריפות, חוקר השריפות לא ציין כי החזקת המקרר במחסן הגדילה את הסיכון לשריפה ולהתפשטות הבעירה ואף לא ציין אילו פעולות יכול וצריך היה הנתבע לנקוט על מנת למנוע השריפה בגין כל אחת מהאפשרויות שמנה. לפיכך ולאור הוודאות הגבוהה כי הסיבה לשריפה היא התלקחות הקבל, לא נראה כי היה בסיבות שצוינו כדי למנוע השריפה.

1. כאמור, גישת הפסיקה היא כי הנטל המוטל על מחזיק הנכס שממנו יצאה האש הוא להוכיח שלא התרשל בקשר למקור האש או התפשטותה, והוא יכול לעמוד בנטל זה רק אם יראה שנקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת התרשלותו, תהא סיבת האש אשר תהא. יחד עם זאת בית המשפט גם קבע כי מקום שהמזיק לא היה יכול היה לצפות סיכונים או נזק כאלה, אין מקום להטיל עליו אחריות בגין התממשותם, אפילו אם נתוני השטח סייעו בפועל לגרם הנזק (ראו: עא 4473/93‏‎ ‎יער זאב בע"מ‎ ‎נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ''ד נ(1) 866).

מניתוח הראיות דלעיל, עולה כי הוכח שמקורה של האש היה במקרר. העובדה כי הנתבע לא הביא ראיות משלו להוכחת העדר התרשלותו מעבר לעדותו הוא, אינה משנה את העובדה כי שני המומחים מטעם התובעת הצביעו על הקבל כמקור הכשל ולאור הספק הרב שעלה מעדויותיהם בדבר יכולתו של הנתבע לצפות התלקחות הקבל, ביחד עם עדויותיהם בדבר שכיחות התופעה ואי יכולתו של הנתבע למנוע אותה, וקביעת המהנדס סלוצקי כי לא עולה בדעתו הגורם שעליו ניתן להטיל את האחריות לשריפה במקרר, המסקנה היא כי הונחה בפני תשתית מספקת על מנת לקבוע שהנתבע לא התרשל בתחזוקת המקרר ובאחסונו באופן שהוביל לגרימת האש ולהתפשטותה.

סיכום האחריות:

1. ההיגיון שמוביל את התובעת להצדקת תביעתה הינו הטענה שלא יעלה על הדעת שהניזוק לא יפוצה על נזק שאין לו יד בגרימתו. המדובר בטענה במישור המוסרי שדיני הנזיקין אינם נותנים לה מענה בהכירם בקיומו של נזק שאינו בר פיצוי מקום שלא הוכחה התרשלות. אמנם במקרה זה על הנתבע הנטל להוכיח שלא התרשל, ונקבע בפסיקה כי המדובר בנטל כבד מכבד, ומקום שהמאזניים הראייתיות מעויינות אמור הדבר לפעול לחובת הנתבע, המזיק. אולם במקרה זה הוכח באמצעות מומחי התובעת כי הנסיבות הן כאלה שגם אם הנתבע היה נוקט בכל אמצעי הזהירות עדיין לא יכול היה למנוע את התלקחות הקבל, ועל כן אני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון הנתבע ודין התביעה להידחות.
2. משהגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ניתן היה בשלב זה לסיים את כתיבת פסק הדין, אולם אמשיך ואתייחס בקצרה לסוגיות הנוספות השנויות במחלוקת והן שאלת היקף הכיסוי הביטוח ואחריות הצדדים השלישיים כלפי הנתבע ונזקי התובעת.

שאלת הכיסוי הביטוחי ואחריות הצד השלישי

1. אין חולק בין הצדדים כי הצד השלישי הגיע לביתו של הנתבע לצורך מכירה של פוליסת ביטוח. עוד אין חולק כי הצד השלישי מסר לנתבע הצעת ביטוח וכי הנתבע לא רכש באופן מיידי את הביטוח שהוצע לו אלא כעבור זמן מה ביקש לרכוש את הביטוח.
2. סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 קובע שכל העוסק בתיווך ביטוחים נחשב לסוכן ביטוח לצורך סימן ו', אף אם אינו מחזיק ברישיון של סוכן כדרישת סעיף 24 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981. הגדרה זו מבוססת על הפעילות שנעשתה בפועל ולא על ההיבט הפורמלי של מעמדו של מבצע הפעולה, דהיינו היותו בעל רישיון לשמש כסוכן ביטוח. דהיינו גם אדם ללא רישיון ייחשב ל"סוכן ביטוח" אם הוא עוסק בתיווך ביטוחים (ראו: ש' ולר, דיני ביטוח, כרך ראשון (תשס"ה-2005),בעמ' 681-685.
3. מבחינת טיעוני הצדדים עולה כי לא הועלתה טענה על ידי AIG שאינה נושאת באחריות לפעולות הצד השלישי. להיפך AIG העלתה טיעוניה גם בשמו, כך שמעבר לאמור לעיל, ברור וניתן לצאת מנקודת מוצא ש- AIG מכירה באחריותה לפעולות הצד השלישי מכוח היותו שלוחה לצורך מכירת פוליסות ביטוח.
4. עיקר טיעוניהם של AIG והצד השלישי הם כי אין להטיל על הצד השלישי שאינו סוכן ביטוח בהכשרתו את החובות המוטלות על סוכן ביטוח, שכן יהיה בכך כדי לאיין את מהות השיווק הישיר של פוליסות הביטוח. ולגבי הנתבע טענו כי ידע ולא הביא לידיעת הצד השלישי מהם הכיסויים שהיו לו בפוליסה בחברת כלל. ויותר מכך כי לא רכש הפוליסה באופן מידי, אלא לקח אותה לבדיקה אצל סוכן ביטוח והתקשר כעבור כארבעה חודשים, בשעת ליל מאוחרת, כדי לרכוש את הפוליסה וכי היה כפוי לרכוש את הפוליסה ועל כן הלך רוחו היה כזה שמבקש להקטין העלויות הכרוכות בכך. הראיה לכך מבחינתם עדותו של הנתבע שאינו מבטח כיום את דירתו ועסקו וטענתו כי התחזק באמונתו והוא סומך על הקב"ה.

מנגד הנתבע והתובעת טענו ש- AIG היא שיזמה את הפנייה אל הנתבע באמצעות "סוכן" (הצד השלישי) והציעה לבטחו. הצד השלישי אשר התברר כי אינו סוכן ביטוח בהכשרתו, התרשל בכך שלא עיין בפוליסת הביטוח של הנתבע בחברת כלל, ומשפעל כשלוח שלAIG היה עליה לבדוק את פעולותיו ולוודא שהוא פועל כנדרש ממנו בתור סוכן ומתוקף תפקידו ולא על הנתבע כמבוטח.

1. הפסיקה אינה פוטרת חברת ביטוח המשווקת את ביטוחיה ישירות למבוטחים מהחובות המוטלות על סוכני הביטוח, ובכללן החובות לידע את המבוטח בצורה הוגנת ולוודא שהוא מבין את המוצר הביטוחי שהוא רוכש.

בנסיבות אלה איני מקבלת את טענת AIG והצד השלישי שחברות הביטוח הישיר לא יכולות לעמוד בנטל של בדיקת פוליסות קודמות משום שלא ניתן לצפות מנציג טלפוני של חברת ביטוח שיבדוק פוליסות קודמות של המועמד. איני מקבלת גם את הטענה שעל פי היגיון זה נאסור גם מכירה של פוליסות באמצעות האינטרנט רק משום שאין הן בודקות את הכיסויים הקודמים של הלקוח. יותר מכך אני סבורה שיש להבדיל בין סיטואציה שבה אדם פונה לנציג טלפוני או רוכש באינטרנט חוזה ביטוח, לבין סיטואציה שרוכש פוטנציאלי נפגש עם נציג של חברת ביטוח. שכן במקרה הראשון, סביר להניח כי אותו רוכש לוקח בחשבון שהוא רוכש מוצר מוגמר, בבחינת "פוליסת מדף" כגון ביטוח נסיעות לחו"ל וגם אז לא הופטרו חברות הביטוח מאחריות. חמור מכך המצב במקרה השני, שאז סביר להניח שמי שנפגש עם נציג של חברת ביטוח, מצפה לקבל שירות אחר אשר יהלום את צרכיו והפוליסה "תיתפר לפי מידותיו" וספק בעיני אם אותו רוכש פוטנציאלי מבין שמי שעומד מולו הוא נציג מכירות ולא סוכן ביטוח או שהוא מבין את ההבחנה ביניהם והשלכתה לגבי חובות חברת הביטוח כלפיו ועל כן במצב זה יש להחמיר אף יותר. בנסיבות אלה איני סבורה כי AIG והצד השלישי יוצאים ידי חובתם באמירה כי הצד השלישי לא הציג עצמו כסוכן ביטוח, שכן נוכח הפערים הידועים במאזן הכוחות בין מבטח ומבוטח היה על הצד השלישי להסביר לנתבע ברחל בתך הקטנה שאינו סוכן ביטוח, שאינו מוכשר לבצע את הבדיקות הנדרשות להתאמת הפוליסה המוצעת לצרכי הנתבע, ואילו בדיקות עליו לבצע בעצמו לשם כך.

זאת ועוד איני מקבלת גם את טענתם כי אם הצד השלישי היה מציג את עצמו כסוכן ביטוח אזי הנתבע לא היה מבקש להתייעץ עם סוכן ביטוח אחר. סביר להניח כי הנתבע ביקש להתייעץ עם סוכן ביטוח אחר משיקולי כדאיות כלכלית או כפי שהעיד שלא היה לו "נעים" מהסוכן שלו. מכל מקום איני סבורה כי יש בכך להפחית מחובות חברת הביטוח ונציגיה ליידע את רוכש הביטוח אודות מעמדו של נציג המכירות ופרטי הפוליסה שהוא רוכש.

לסיום, אציין כי מעיון בעדותו של הצד השלישי מתקבל הרושם כי ידע שהנתבע מבוטח בחברה אחרת ולאור תשובותיו לשאלות הרבות שהוצגו בפניו ספק בעיני כי לא ידע שהצעתו להוזיל לנתבע את הפוליסה למעשה טומנת בחובה קיצור תקופת הפוליסה והצעת כיסויים מוקטנים ומכל מקום לא מילא חובתו בהחתמת הנתבע על הצעת הביטוח ונראה כי לא עמד ברשימה ארוכה של חובות כלפי הנתבע כגון: וידוא שהפוליסה המוצעת מתאימה לצרכיו, הצגת מצג מדויק בנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי, מהות הפוליסה ותנאיה, וידוא כי הוא ער לסייגים בפוליסה המוצעת, העמדתו על השינויים שחלו בכיסוי הביטוחי או בתנאים מהותיים אחרים של הביטוח אגב החלפת הפוליסה המקורית באחרת.

לפיכך ומשהגבלת הפוליסה גרמה לנתבע לנזק ולו רק בשל תביעה זו, המסקנה הינה כי AIG והצד השלישי נושאים באחריות כלפי הנתבע והיה על AIG להעניק לנתבע כיסוי ביטוחי לפחות בהיקף שניתן בפוליסה הקודמת בחברת כלל.

1. יחד עם זאת, אני סבורה כי גם הנתבע נושא באשם לנסיבות שנוצרו. שכן המדובר באדם בוגר אשר מצופה כי יהיה אחראי למעשיו. הנתבע קיבל הצעת ביטוח מפורטת וחתם עליה, לקח את ההצעה והחזיק אותה מספר חודשים ובסופו של יום רכש את הפוליסה לטענת AIG בשעת ליל מאוחרת, מבלי שבדק אותה וללא כל מודעות לשינויים הצפויים בה.

מעדותו עולה כי הנתבע היה אדיש לחלוטין לתהליך רכישת הפוליסה. הנתבע העיד כי היה מחויב ברכישת ביטוח משכנתא בגלל דרישת הבנק ואילולא דרישה זו לא היה מבטח את דירתו. עוד העיד כי אינו מבטח את העסק שלו ואף את דירתו אינו מבטח כיום. כשנדרש להסביר זאת השיב כי התחזק באמונתו והוא שם מבטחו בקב"ה.

אמנם הנתבע הכחיש כי מה שהיה חשוב לו הוא שמחיר הפרמיה יהיה זול והוא טען כי היה בכוונתו לבטח את עצמו בביטוח טוב. אולם נראה כי כוונות לחוד ומעשים לחוד, שכן על אף שקיבל הצעת ביטוח מפורטת, ועל אף שעמד לרשותו זמן לא מבוטח לבדוק את תנאיה לא עשה כן ובסופו של דבר רכש את הפוליסה שהוצעה לו מבלי שהקדיש מחשבה לעניין.

בנוסף, הנתבע אישר כי גם לאחר שקיבל את הפוליסה לביתו עיין בה ברפרוף במחשבה כי מדובר באותם תנאי ביטוח כמו בפוליסה הקודמת. לשאלת בית המשפט השיב הנתבע כי לא ידע מהם הכיסויים הביטוחים אשר אותם כיסתה פוליסת "כלל" וכי ביקש לרכוש את אותם תנאים מהצד השלישי רק משום שזה מה שהיה לו כבר ביד, וגם לאחר שקיבל את מסמכי פוליסת AIG לא התעניין מהם הכיסויים הביטוחים שהיא מציעה .

התנהלות זו של הנתבע מצביעה על אדישותו ועל חוסר העניין שהיה לו בפוליסת הביטוח ונראה כי רכישת הפוליסה הייתה עליו כנטל שהוא ביקש להסיר מעליו במינימום מאמץ ועל כן לא פעל בשום דרך לווידוא כי הוא רוכש את הפוליסה הדרושה לו על פי צרכיו או לאחר שקיבל אותה כי היא עונה על מה שהתכוון לרכוש. מצופה מאדם סביר כי יפגין התעניינות ולו בסיסית אשר לו הייתה מופגנת במקרה זה היה באפשרות הנתבע להקטין את נזקיו בצורה משמעותיו ועל כן לו התביעה הייתה מתקבלת הייתי סבורה כי יש להטיל על הנתבע אשם תורם בשיעור של 25% על כל סכום בו הייתה מחויבת AIG מעל מגבלת הפוליסה המשוערכת.

נזק

1. אין חולק בין הצדדים כי התובעת פיצתה את מר גולדברג בסכום נומינלי של 511,232 ש"ח.
2. הצדדים חלוקים בשאלת חובת הנתבעים לשפות את התובעת בגין הסך של 66,411 ש"ח, בעקבות הסכם הפשרה אליו הגיעה התובעת עם מר גולדברג בת.א. 35025-06-10.
3. לטענת התובעת מר גולדברג תמך תביעתו וטענותיו בתצהיר, באסמכתאות ובקבלות להוכחת רכיבי תביעתו ובנסיבות אלה הגיעה עמו לפשרה. עוד טענה כי הנתבעים לא הוכיחו שיקול בלתי סביר בעטיו אישרה התובעת את הפשרה ולא נמצא בדל ראיה לאשש חשד של מרמה או קנוניה עם מר גולדברג.
4. הנתבעים טענו כי מר גולדברג לא צירף לתביעתו חוות דעת שמאי להוכחת נזקיו. בהסתמך על חוות דעת השמאי מטעם התובעת ועדותו של שמאי התובעת, טענו הנתבעים כי התובעת בחרה לשלם סכומים שלא אושרו בשום שלב על ידי השמאי ועל אף שלא התקבלו אסמכתאות בגין כסף מזומן, ולתיקון נזילות.
5. לכתב התביעה בת.א. 35025-06-10 צורפה חוות דעת השמאי אהוד ברקאי, אשר ניתנה בהמשך לחוות הדעת של השמאי עופר לוי ממשרדו, בעקבות פניית מר גולדנברג בטענה לתוספות שיש להכליל ולא נכללו בדו"ח המהנדס.

על פי האמור בחוות הדעת, המהנדס יקי נחמן ביקר שוב במקום ומצא הצדקה לתוספות היות ולאחר ביצוע עבודות ניקיון ופינוי הפסולת ניתן היה לראות נזקים שלא נראו תחילה.

עוד צוין בחוות הדעת כי לקראת סיום העבודות נתגלו עבודות נוספות שנדרש לבצען ולא נלקחו בחשבון תחילה.

בנוסף השמאי עופר לוי העיד בבית המשפט ובחקירתו אישר כי היו סכומים שלא אושרו על ידו בראשית וכי לא הוצגו אסמכתאות בגין מזומן ותיקון נזילות.

1. בהיעדר חולק כי התובעת שילמה את סכום הפשרה ולאור החזקה כי חברת הביטוח אינה משלמת כמתנדבת, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח שהתובעת חרגה בסכום שנקבע מסגרת הפשרה מהסכומים שאושרו בחוות הדעת המשלימה וניתן להניח כי הסכומים שבגינם לא הוצגו אסמכתאות, הופחתו על ידה מסכום התביעה במסגרת המשא ומתן לפשרה.

אי לכך לו הייתה מתקבלת התביעה, היו הנתבעים מחויבים בתשלום סכום הפשרה ששולם בת.א. 35025-06-10 בנוסף לסכום הנתבע בת.א. 172339/09.

סוף דבר

1. משהגעתי למסקנה כי הנתבע הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי לא התרשל בתחזוקת המקרר ובאחסונו באופן שהוביל לגרימת האש ולהתפשטותה ועל כן אינו נושא באחריות כלפי התובעת, התביעה בת.א. 172339/09 וההודעה לצדדים השלישיים בת.א. 35025-06-10 נדחות.

כמו כן נדחית גם ההודעה לצדדים השלישיים בת.א. 172339/09.

לאור התוצאה אליה הגעתי ומשברי כי מבוטח התובעת גם הוא אינו נושא באחריות לנזק, איני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.