לפניי תביעה שעניינה פיצוי כספי בגין הימנעות הנתבעת (יצרנית ומשווקת משקאות) מלזכות את התובע (משווק משקאות) עבור מוצרים פגומים או מוצרים שפג תוקפם:

1. הנתבעת הינה יצרנית ומשווקת של משקאות; הנתבע, לקוח וותיק של הנתבעת, משווק ללקוחותיו משקאות שהוא מזמין מהנתבעת, כך משך שנים ובהיקפים נכבדים.
2. במסגרת קשרי המסחר בין הנתבעת לתובע נזקק התובע, מעת לעת, להשיב לנתבעת בקבוקים פגומים או בקבוקים שבתוך פרק זמן קצר פג תוקפם. התובע מסתייג הן מעצם מדיניות החזרת המוצרים הנהוגה אצל הנתבעת (לפיה החזרת מוצר 21 יום לפני תפוגתו מזכה את התובע במחיר המלא; החזרה בפרק זמן קצר מ – 21 יום מזכה ב – 50% מהמחיר) והן מכך שבפועל סוכני הנתבעת מזכים את התובע בשיעור 50% כאשר מדובר במוצר שמועד תפוגתו חל בפרק זמן של פחות מ – 30 יום (במקום 21 יום). כתימוכין לטענתו ולנזקים שנגרמו לו (בכתב התביעה המתוקן אין התובע נוקט בסכום מוגדר) מצרף התובע 2 מסמכים המתייחסים להחזרות מסוימות, כתבה מהאינטרנט וכן אישור רואה החשבון של עסקיו אודות היקף הרכישות של התובע מהנתבעת בשנים 2005 עד 2011. התובע מציין בכתב התביעה המתוקן (בסעיף 6) כי "אפשר עוד לבדוק את הספרים בין 6-7 שנים לאחור, אבל אני מקווה שבית המשפט הבין את הנוהל" ומסכם ש"נכון שביהמ"ש יעריך את הנזקים שאירעו בעבר וישליכם לנזקים הנוכחיים" (סעיף 11 סיפא לכתב התביעה המתוקן).
3. לא ניתן – באמצעות הצגת מסכת עובדתית המתייחסת לשתי עסקאות של החזרת מוצרים – להגיע למסקנה אודות היקף הזיכויים המגיעים לתובע בגין עסקאות שנערכו בשבע השנים האחרונות, ככל שהגיעו לו. סבור התובע שהוא זכאי לפיצוי בגין העדר זיכוי בעסקאות קודמות, היה עליו ליתן פירוט מניח את הדעת ביחס לכל עסקה ועסקה ולהציג את מלוא הראיות המתייחסות לכל עסקה, גם את הדבר כרוך בטרחה רבה ושקידה מאומצת. בחינת זכאותו של התובע לפיצוי בגין זיכויים אשר בהתאם לנטען מגיעים לו תיעשה אפוא בהתייחס לשתי העסקאות שהוצגו בכתב התביעה בלבד.
4. לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית להתערב במערכת היחסית החוזית בין התובע לבין הנתבעת, בכל הקשור לתנאים המזכים את התובע, כלקוח של הנתבעת, בזיכוי.
5. בחינת המסמכים שהציג התובע וטיעוני הצדדים ביחס למסמכים כאמור:

מסמך ראשון, מיום 13.5.2012:

המסמך מתייחס להזמנה מיום 12.5.2011, בעקבותיה הגיע נציג הנתבעת ביום 13.5.2011 אל בית העסק של התובע לצורך אספקת המוצרים ובמקביל קבלת ארגזי בקבוקים שביקש התובע להחזיר. התובע ביקש באותה הזדמנות להחזיר שני ארגזי מיצים (ארגז בקבוקי מיץ לימון, שמועדם פג ביום 1.6.2011, וארגז בקבוקי מיץ תפוז, שמועדם פג ביום 6.6.2011). שיעור ההחזר המלא עבור כל ארגז הוא 70 ₪. מאחר והארגזים הוגדרו על ידי נציג הנתבעת כפגי תוקף, ההחזר עבור כל ארגז עמד בשיעור של 35 ₪ בלבד במקום בשיעור של 70 ₪. בשים לב למועד ביקורו של נציג הנתבעת אצל התובע (יום 13.5.2011), עולה שבגין ארגז מיץ הלימון לא היה זכאי התובע לזיכוי מלא אלא לזיכוי חלקי, בעוד שבגין ארגז מיץ התפוז זכאי היה התובע לפיצוי מלא. יתרת הזכות לטובת התובע מסתכמת אפוא בשיעור של 35 ₪.

מדברי נציג הנתבעת עולה, כי הכיתוב על גבי מפרט הפריטים המוחזרים אינו משקף בהכרח את החיובים והזיכויים, שכן הנתונים מועברים למשרדי החברה ו"לבסוף יש בקר שמזין את החיובים והזיכויים. זה לבקשה פנימית וחיצונית". נציג הנתבעת לא הביא עמו לדיון ראיות לפיהן בפועל זוכה התובע עבור ארגז מיץ התפוז בשיעור מלא, וזאת על אף הכיתוב במסמך שהוצג בדיון (העתק הימנו צירף התובע לכתב התביעה והוא היה ברשות הנתבעת טרם הדיון).

התובע זכאי אפוא לפיצוי בשיעור של 35 ₪ עבור ארגז בקבוקי מיץ התפוז.

מסמך שני, מיום 8.5.2011:

המסמך מתייחס ל – 38 ארגזי קוקה קולה שהוחזרו. ביחס ל – 22 ארגזים מצוין שתוקפם פג וביחס ל – 16 ארגזים מצוין שמדובר ב"סחורה טובה". עולה מטענת התובע, כי הזיכוי שהוא קיבל הינו ביחס ל – 16 ארגזים בלבד. בכתב התביעה צורף עמוד 1 מתוך 3 עמודי המסמך, בעוד שבדיון הוצג על ידי נציג הנתבעת המסמך המלא הכולל 3 עמודים. בעמוד השני מצוין שהזיכוי בעסקה הנוכחית מסתכם בשיעור של 1,805 ₪. זיכוי בשיעור כאמור מהווה למעשה זיכוי מלא בגין כל 16 הארגזים לגביהם מצוין שמדובר ב"סחורה טובה" (התובע טען בדיון שהזיכוי המלא המגיע עבור כל ארגז מסתכם בשיעור של 70 ₪). אשר ליתר 22 הארגזים, לפיהם צוינה הערה שמדובר בבקבוקים שפג תוקפם, בניגוד למצוין במסמך הראשון, במסמך השני לא מצוין מהו המועד בו עתיד לפוג תוקפם של הבקבוקים. לפיכך, לא עלה בידי התובע להוכיח שבגין ארגזים אלו הוא היה זכאי לזיכוי (מלא או חלקי). מעבר לאמור, לצד נתון שיעור הזיכוי מתנוססת חתימה המאשרת את שיעור הזיכוי, כאשר התובע מאשר שמדובר בחתימתו של אחיו, שותפו בעסק. חתימה זו מהווה אף היא אישור לכך, שבגין עסקה זו לא היה זכאי התובע לזיכוי נוסף כלשהו.

אין עילה לפיצוי התובע בגין עסקה זו.

1. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
   1. סך של 35 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.5.2012 ועד למועד התשלום בפועל.
   2. אגרת בית משפט ע"ס 50 ₪ (אגרת המינימום המתייחסת לשיעור הסכום שנפסק לחובת הנתבעת) והוצאות משפט ע"ס 300 ₪. סכומים אלו נושאים אף הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התשלומים ייעשו בתוך 30 יום.

זכות להגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מהחלטתי אל הצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.