<#1#>

פרוטוקול

עו"ד אבו קוידר

נפגשתי אתמול עם חברי, ולא הצלחנו להגיע להסכמה. אבקש לטעון.

אני חוזר בי מהערעור בתיק עפ"ת 57887-06-13.

חוזר על נימוקי הערעור. אבקש מבית המשפט להפחית בעונש הפסילה שהוטל על המערער. מדובר בעונש חמור יתר על המידה. הוטלו על המערער 24 חודשי פסילה בפועל. נכון שהמערער לא התייצב לדיון בביתמשפט קמא, ונכון שבאותו זמן לא היה לו רישיון נהיגה תקף, ולא הביא את כלל הטיעונים והשיקולים להתחשב בעניינו, אלא נוכח העובדה שיש כאן עיוות דין, לאחר שהיום המצב שונה באופן שהמערער מחזיק ברישיון נהיגה תקף לכל עניין ודבר. היה רישיונו מעוכב חמש שנים בשל סיבה כלכלית, שלא יכול היה לשלם את החוב במרכז לגביית קנסות, וגם היה חוב ענק מהלשכה להוצל"פ. לאחר מאמצים, הצליח המערער לארגן את כל הכסף, שילם את כל הסכומים גם בהוצל"פ וגם במרכז לגביית קנסות, ואז פנה למשרדי לטפל בעניין הרישיון. הדבר הראשון שאמרתי לו שהוא צריך לבוא עם דף נקי ממשרד הרישוי. המערער עשה את כל ההסמכות. עבר מבחן עיוני ביום 1.8, ב- 15.8 עבר מבחן מעשי. למרות שהגענו להסכמה בבית המשפט, שיהיה פסול בסיווג ללימודי הנהיגה.

הדבר החשוב שבית משפט צריך לקחת בחשבון, הוא הסרת המחדל. נכון שמדובר בפקיעה של קרוב לחמש שנים, אנו לא מקלים בכך ראש, אלא היום התמונה אחרת. גם בית משפט זה, וגם בית המשפט העליון אמר שהסרת המחדל צריכה להיות נימוק חשוב בפני בית המשפט. אנו טוענים שעונש של שנתיים פסילה, לאדם שעשה כל מאמץ ושילם את כל הכסף, והצליח בסופו של יום להתגבר על הכל, בית משפט לא יכול להתעלם מהתמונה החיובית, למרות התמונה השלילית.

בית משפט צריך לקחת בחשבון שאם יפסל ל- 24 חודש יגרם לו עיוות דין.

למערער ילדה נכה 100%. ביטוח לאומי אישרו לה רכב, ויש חובה לרשום נהג שהוא תנאי לקבלת הרכב. לצערי הרב, האפוטרופוס הטבעי שלה, ללא רישיון.

המערער ללא עבר פלילי, עברו התעבורתי לא מכביד. הוא עובד בבית ספר בערד, ומתגורר בכסייפה. אין תחבורה ציבורית מסודרת, ולכן העונש כבד, ופוגע קשות גם במערער וגם בשיקומו לעתיד.

מתחם הענישה נקבע בין 3-12 חודשים, או במקרים שבית המשפט מגיע בשלב הטיעונים לעונש, עם רישיון נהיגה, בתי המשפט לא נוהגים להשית עונש חמור.

במקרה שנידון בפני מותב זה, נהג שנהג בפסילה חמש שנים, והגיע עם הסרת המחדל, בית משפט זה, השית עליו 70 יום פסילה.

אבקש לפנים משורת הדין, ולאור כל הנסיבות האישיות, והסמכות בסופו של יום לבית משפט זה, נבקש להפחית את העונש במידת האפשר.

אדגיש שאם תושת פסילה של למעלה משנה, יהיה על המערער להוציא שוב רישיון.

עו"ד דמרי

אנו נבקש לדחות את הערעור. עם כל הכבוד לטיעוני חברי, בסופו של דבר לא מדובר בערעור על גזר הדין, אלא ערעור על הבקשה שלו להורות על בקשת ביטול פסק דין. מםפנה להחלטת כב' השופט אופיר מיום 29.4.13. חברי לא חולק שבוצעה מסירה ידנית, באופן אישי למערער. כמו כן, לעניין עיוות דין, המערער לא הראה כי העבירה בוצעה על ידי אחר. אין מחלוקת שרישיון הנהיגה שלו לא היה תקף מעל 6 שנים. כפי שקבע בית משפט קמא, הענישה לא חורגת ממתחם הענישה הנוהגת, ולכן החלטת בית משפט קמא סבירה. בסופו של דבר המערער בחר שלא להתייצב לדיון. טיעונים בעניין מקום עבודתו, לא בשלב זה.

לכן, אבקש לדחות את הערעור.

מגיש רישום תעבורתי.

המערער

היתה לנו חברת הסעות, ומשאיות. חלק ניכר מהקנסות לא היו עבירות שלי. בתאריך הדיון, פספסתי את התאריך. בנוסף, עו"ד חבר עשה לי פעם פנייה למרכז הארצי לגביית קנסות, ואפילו הביא לי שוברים של 700 ₪. לא יכולתי לשלם. ברגע שהיה לי קצת כסף, פניתי לעו"ד. לא ידעתי שאני צריך לכתוב תצהיר. מיום שקיבלתי את החלטת השופט לא נהגתי. אני מרגיש שהבת שלי קורבן.

<#2#>

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט אופיר), בתיק 5285-06-10 מיום 29.4.13, לפיה דחה בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות. מדובר בעבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, בגינה נגזרו על המערער עונשים של עשרים וארבעה חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס כספי.

בית משפט קמא קבע, כי בהעדר טענה כנגד המסירה, שכן המדובר בדו"ח ידני אשר נמסר למערער, לא נטען דבר באשר לעיוות דין. המערער לא הראה כי העבירה לא בוצעה על ידו, לא הוכיח במסמכים כי היה בידו רישיון נהיגה תקף, ונוכח תקופת הפקיעה הארוכה (שנת 2004) אין הענישה חורגת ממתחם העונש ההולם.

ב"כ המערער מלין על כך וטוען, כי המערער נקלע לקשיים כספיים, ובשל כך לא עלה בידו לשלם את הקנסות, ולחדש שאת הרישיון. מכל מקום, המערער תיקן את המחדל, שילם את הקנסות, הוציא רישיון נהיגה, ועל כן העונש שנגזר עליו, חמור מדי.

ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור, וטוען כי הבקשה הוגשה באיחור, וכי לא הועלתה כל טענה לעיוות דין.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור.

הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור וללא נטילת רשות, וכבר מטעם זה היה על בית משפט קמא לדחות אותה על הסף. מתיק בית משפט קמא עולה, כי בתאריך 9.8.11 קיבל המערער לידיו את פסק הדין שניתן ביום 9.6.10. הבקשה לביטול פסק דין, הוגשה באפריל 2013, ומכאן, שמדובר באיחור של שנתיים, ללא כל הצדקה. גם לגופו של עניין, אין לבקשה כל הצדקה, גם אם העונש שנגזר על המערער הוא ברף גבוה של מתחם העונש ההולם, עדיין אין בכך עיוות דין, ולכן גם מטעם זה לא היה מקום לקבל את הבקשה.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

רשמתי בפני את הסכמת הצדדים, כי שתי תקופות הפסילה נשוא תיקים אלה ירוצו בחופף.

הפסילה החלה להימנות מיום 17.6.13.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ד חשון תשע"ד, 28/10/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שנהב כנען