התובעת הודיעה, ביום 12.11.12 כי היא "אינה עומדת על תביעתה בנוגע לרכיב המתייחס לתביעת החוב שהגיש לה מס הכנסה בגין שנת המס 2002".

התובעת עוד הודיעה כי היא איננה מעוניינת לתקן את כתב התביעה כדי למחוק רכיב זה מתוך התביעה, על אף שהוריתי לה לעשות כן (החלטה מיום 23.10.12).

כתוצאה מכך, נוצרה סיטואציה בלתי שיגרתית, על פיה בתביעת התובעת קיים רכיב הכולל סכום מסויים והוא מפורט בכתב התביעה. מאידך, התובעת הודיעה כי היא חוזרת בה מן התביעה ברכיב זה, לאותו הסכום ולפיכך אין מקום לדון בה.

לא ניתן להחזיק את החבל משני קצותיו ולא ניתן להשאיר על כנה תביעה פתוחה ותקפה שאין בה צורך וטעם, אשר לא תידון אלא תישאר תלוייה באויר.

לאור האמור וכיוון שרכיב זה הוא חלק מכתב התביעה למרות שאין מחלוקת כי התובעת אינה מבקשת סעד בגינו, אין מנוס אלא לדחות את התביעה בפרט זה ואין כל צורך בקיום הליכים לשם כך.

לאור האמור אני דוחה את התביעה לעניין תביעת החוב של מס הכנסה בגין שנת המס 2002.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בגין פסק הדין החלקי בסך של 2,000 ₪.

החובה לשלם את ההוצאות תקום רק לאחר מתן פסק הדין הסופי והסכום יהיה בערכו הנומינאלי.

סכום זה ניתן יהיה לקיזוז ככל שיפסקו הוצאות נוספות.

ככל שבכתב ההגנה יש התייחסות לפריט זה בתביעה – לא יהיה צורך לדון בטענות אלה.

בתוך כך, אני דוחה את בקשת הנתבעים לתיקון כתב ההגנה. אין צורך בתיקון כתב ההגנה כיוון שכתב התביעה לא תוקן.

הסיטואציה דנן היא סיטואציה של מתן פסק דין חלקי, כאמור לעיל, וההליכים ימשכו לגבי כל אותם פריטים ומחלוקות לגביהם לא ניתן פסק דין. כל אלה קיבלו מענה בכתב ההגנה המקורי ואין צורך לתקנו.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.