גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בתקיפה שגרמה לחבלה של ממש, בנהיגה בזמן פסילה וכעבירה נלווית גם בעבירה על הפקודה לביטוח רכב מנועי.

2. עמדת התביעה למאסר בפועל וזאת בשים לב למקבץ העבירות שביצע הנאשם, עבירת אלימות כשלצידה נהיגה בזמן פסילה, עברו הפלילי-תעבורתי של הנאשם, נושא אליו ישוב בית המשפט בהרחבה בהמשך דבריו ואי נכונות הנאשם לקבל את האחריות למעשיו.

3. ומנגד, בא כוחו הנכבד של הנאשם, שעשה כפי יכולתו להביא להקלה בעונשו של הנאשם ואולם, בנסיבות העניין, השיקול העיקרי הממשי שראוי לציון בהיבט זה נובע מכך שעל הפרק נאשם שלא ריצה עד עתה תקופת מאסר כלשהי ואילו סברתי לקבל את האבחנה החדה, ולטעמי גם מלאכותית, בין עבר פלילי לעבר תעבורתי, נזקפת הייתה לזכותו גם העובדה שאין לחובתו עבר פלילי קודם. וכמפורט להלן, אינני בדעה שעבר תעבורתי "נחות" במשקלו מעבר פלילי רגיל, ולכל היותר כל עבירה לגופה, וגם אם אהיה נכון לקבל במידה מסוימת טענה זו ביחס לעבירות מן הסוג שמקובל בעולם המושגים התעבורתי כ"טכניות", לבטח אין לכך מקום ביחס לעבירות חמורות כגון נהיגה בזמן פסילה.

4. אף כי, דומני, פטור בית המשפט מהתייחסות להכרעת הדין, ראוי ליתן ביטוי למסקנותיה, ולו גם בקליפת האגוז. שעה שהיה הנאשם פסול נהיגה, ולמרות זאת, נטל הוא את החוק לידיו, וליתר דיוק, את הגה מכוניתו, נהג בפראות, ולאחר שהעיר לו המתלונן אף נקט כלפיו באלימות. במשטרה גרס שמישהו אחר היה זה שנהג במכונית אך סירב לספר למשטרה מי הוא זה, ואי זה הוא, אותו אחד שנהג, על פי הנטען, במכונית. לכשהגיע לבית המשפט התייצב עד שאת פרטיו הסתיר הנאשם מחוקריו ואולם גרסת ההגנה בהקשרים אלה נדחתה אגב מסקנתו הבלתי נמנעת של בית המשפט, שאף ניסו הנאשם וה"נהג" (המרכאות, כמובן, אינן בבחינת טעות קולמוס) לתאם ביניהם את גרסאותיהם. מעל הצורך אף אציין שתמונת המצב שנגלתה בפני בית המשפט מצביעה על ההיפך הגמור מקבלת אחריות. אכן, צודק לחלוטין הסנגור הנכבד, שאין להסיק כל מסקנה לחובתו של נאשם המבקש לשמוע את הראיות בעניינו. נכונים הדברים, ולבטח מוקנית זכות זאת לכל נאשם. עם זאת, מובן שבמצב דברים זה יתקשה בית המשפט לראות בנאשם כמי שמקבל את האחריות למעשיו ונכון הדבר שבעתיים כשעל הפרק נאשם המנסה להימלט מאימת הדין אגב תיאום גרסאות והתנהלות המגיעה, למעשה, כדי שיבוש הליכי משפט.

5. כאמור, עבר תעבורתי מהווה, לטעמי, חלק מעברו הפלילי של הנאשם, באשר יש בו כדי ללמד על יחסו לחוק. מעל הצורך אף אציין שבחלק מהעבירות גלומה גם מסוכנות יתרה ופשיטא שלא ראוי לראות בהן, בעיקר בחמורות שבהן, כנחותות מבחינת משמעותן. בפרט ובפרט כשגם עתה על הפרק פרשה שנודעת לה משמעות תעבורתית ברורה. בפני בית המשפט גם פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנצרת שבמסגרת הסדר טיעון גזר על הנאשם 3 חודשי פסילה על תנאי לצד 4 חודשי פסילה בפועל. זאת, לאחר שנתפס נוהג במהירות צנועה של של 148 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת – 80 קמ"ש, נהיגה פרועה, על פני פניה, ואין הדבר שונה בהרבה מפרשתנו מלבד העובדה שבעבירה דנן, נתווספה לנהיגה הפרועה גם אלימות בוטה מצד הנאשם, שלא לדבר על כך שאת הנהיגה במכוניתו ביצע הנאשם בעודו פסול נהיגה.

6. ממאסר בפועל, לצערי הרב, אין כל מנוס. פסילה על תנאי, אין בה די, זאת הרי למדנו גם מנסיבות פרשתנו, ומעבר לכך, מחויבת "אלימות כבישים" במסר חד משמעי מצד בית המשפט שעל כך אין לעבור על סדר היום. על פני הדברים נאשם שעל בית המשפט להעמידו על מקומו, כל נכונות לקבל את האחריות למעשיו – ממנו והלאה, המסוכנות הגלומה מנאשם שנוטל את ההגה לידיו שלא כדין ניכרת, ולכל זאת יש לתת ביטוי. ממאסר ממשי בפועל כשלצידו גם אלמנטים מותנים והתייחסות לרישיון הנהיגה של הנאשם, כאמור, אין כל מנוס.

7. סוף דבר, גוזר אני כדלקמן:

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 3.2.2013.

פסילה בפועל - פסילה בפועל לתקופה של 3 שנים. להסרת ספק, הפסילה היא גם מן האפשרות לקבל רישיון, והיא תצטבר לכל פסילה קודמת שהוטלה על הנאשם. בנוסף – מופעל בזה במצטבר עונש פסילה על תנאי שהוטל על הנאשם בבית המשפט בנצרת – תת"ע 08 – 06 – 2149. במאמר מוסגר אציין, שבולט שאת העבירות דנן ביצע הנאשם אך 4 חדשים לאחר שנגזר עונשו הקודם, ללמדך שהלקח לא נלמד, ומענישה ממשית ובמצטבר, אין מנוס.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מיום שחרורו יעבור עבירה נוספת לפי סימן ח' של פרק י' של חוק העונשין, או לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

פסילה על תנאי - פסילה על תנאי למשך 6 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מיום שחרורו יעבור על אותה עבירה, או על עבירה נוספת מבין מניין העבירות המחייבות הפעלת התנאי, כמפורט בתקנות התעבורה ובתוספות לתקנות אלה.

ניתן היום, 22 באוקטובר 2012, במעמד הצדדים.

ב"כ הנאשם: מבקש עיכוב ביצוע.

ב"כ המאשימה: משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

החלטה

היה ויוגש ערעור, עיכוב ביצוע עד מתן פסק דינה של ערכאת הערעור.

ניתן היום, 22 באוקטובר 2012, במעמד הצדדים.

חתימה