גזר דין

1. הנאשם הודה בכתב אישום המייחס לו, לאחר תיקונו, התחזות שהיה בה גם כדי לגבש עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשאלת ההרשעה והעונש, וברור בנסיבות העניין שהשאלה המרכזית שבפני בית המשפט היא שאלת ההרשעה.

3. הגם, שדומני, לסופו של יום לא יהא מנוס מהרשעת הנאשם, נכון אני לתת ביטוי להערכתי שטענות בא כוחו הנכבד מאוד של הנאשם אינן נעדרות אחיזה, וכי, אכן, קיימים גם שיקולים כבדי משקל בכיוון שלקולא, ובפרט, העובדה שעל הפרק נאשם שאין לחובתו כל עבר פלילי קודם, ואף בעבירות דנן נכון היה להודות ולקבל את האחריות למעשיו. אף לא נעלמה ממני המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם. ברם, נוטה הדעת לכך, שלמרות הטענות הממשיות שפירטה ההגנה, ואין מדרכי להקל ראש בהודאת נאשם, חוששני, בין היתר, בשים לב למדיניות בתי המשפט ביחס לעבירות שעל הפרק, שמחויב אני להרשעת הנאשם. להלן טעמי: שאלת ההרשעה מחויבת התייחסות גם לגופה וטיבה של העבירה שעל הפרק, ולבתי המשפט, לרבות לערכאות המתוות את מדיניות הפסיקה, מדיניות ברורה לפיה העבירה בה הורשע הנאשם (ותוך שאדגיש שנכון אני, לאחר שנמחקה עבירת הגניבה מכתב האישום המקורי, להתעלם כליל מן השאלה כיצד הגיעה תעודת הזהות המזויפת לידי הנאשם), הינה עבירה בה מן הנמנע להימנע מהרשעה.

בצד האמור עוד אציין את הכשל שהיה מנת חלקו של הנאשם ביחס לחובתו להתייצב לדיונים כנדרש – לישיבת בית המשפט הראשונה מיום 13.4.2011, התייצב הנאשם. במועד זה, הוקרא כתב האישום, ולאחר דחייה שביקש הנאשם, נקבע המשך הדיון ליום 21.6.2011 וכמובן – בנוכחותו. ברם, משום מה, לישיבה זו, התייצב הסנגור מטעמו, עו"ד מתוולי, אך הנאשם לא בא. ניחא, אילו בכך היה כדי למצות את כשלי הנאשם, ראוי היה להניח לכך. מועד חליפי נקבע ליום 9.10.2011. ואולם, למועד זה, לא התייצבו הן הנאשם והן בא כוחו, ובית המשפט קבע מועד נוסף, 25.10.2011. לישיבה זו, שוב, לא התייצב איש, והמאשימה ביקשה להתלות את ההליכים. ביום 20.12.2011 הוגשה בקשה לחידוש הליכים, תוך שצוין שהנאשם חתם על הזמנה לתאריך 22.12.2011. ביום 21.11.20122 הגיש בא כוחו הקודם, עו"ד מתלווי, בקשה לשחרור מייצוג תוך שציין "מאז ועד היום הנאשם אינו משתף פעולה בכלל, ואין אפשרות להשיג אותו בכל דרך, וכל הנסיונות להשיג אותו לא עזרו". דברי הסניגור מדברים בעד עצמם. לישיבה זו, 22.12, התייצב הנאשם, בית המשפט מינה שוב סנגור ציבורי, ובנוכחותו, נדחה הדיון ליום 16.1.2012. ואולם, במועד זה, ראה זה פלא, שוב לא התייצב הנאשם, ובנוכחות סנגורו, עו"ד אלקאדר, נקבע המשך הדיון למועד אחר, מועד בו התייצב הנאשם.

כללו של דיון – יש באמור כדי להכביד עם הנאשם ולטעת בבית המשפט תחושה ניכרת של אי נוחות: לא זה הנאשם ולא זו העבירה, בה ניתן להימנע מהרשעה.

במסגרת הכרעת הדין מורשע בזה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום (המתוקן).

4. עם זאת, בכל הקשור לענישת הנאשם, נכון אני לתת משקל הולם גם לשיקולים שלקולא ולהסתפק במאסר מותנה רלוונטי ובשל"צ כהמלצת שירות המבחן. הודיית הנאשם והעדר העבר הפלילי, ייזקפו, במישור העונש, לזכותו.

5. סוף דבר, גוזר אני כדלקמן:

א. של"צ בהיקף של 140 שעות בתיאום עם שירות המבחן.

ב. כמו כן ירצה הנאשם 3 חודשי מאסר אם יעבור בשנתיים הקרובות עבירה נוספת לפי סימן ג' של פרק ט' או פרק יא של חוק העונשין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, 11 בנובמבר 2012, במעמד הצדדים.