בפני תביעה ותביעה שכנגד אשר התבררו בסדר דין מהיר, שתיהן על רקע עבודות שיפוץ שביצעה התובעת (הנתבעת שכנגד) בביתם של הנתבעים (התובעים שכנגד). לטענת התובעת, נותרה בגין עבודות אלו יתרת חוב הכוללת עוגמת נפש ונזקים תדמיתיים, בסך אשר הועמד, לצורכי אגרה, על תביעה בסך של 50,000 ₪. לטענת הנתבעים, דווקא התובעת הפרה התחייבותה לביצוע עבודות השיפוץ והסבה להם נזקים אשר הועמדו, גם כן משיקולי אגרה, על סך של 50,000 ₪.

תמצית העובדות הרלוונטיות

1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות שיפוץ ובנייה. הנתבעים הינם בני זוג המתגוררים בדירה אשר בבעלותם, דירה בת שתי קומות בקומות 4 – 5 בבניין שברחוב טבריה 14, בני ברק (להלן: "הדירה").
2. בחודש מרץ 2009, או בסמוך לכך, החליטו הנתבעים לבצע עבודות שיפוץ בדירה, עבודות שתכליתן העיקרית עריכת שינויים בדירה אשר יאפשרו לבנם של הנתבעים ורעייתו ההרה לעבור ולהתגורר עם הנתבעים בקומה העליונה של הדירה. נוכח החלטה זו, נוצר קשר בין הנתבעים לתובעת וביום 16.3.09 נכרת בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות שיפוץ בדירה תמורת סך כולל של 65,000 ₪ (להלן: "ההסכם"). ההסכם נערך בכתב יד, כלל פירוט העבודות שיבוצעו בדירה וכן את ההסכמה לתמורה הכוללת בגינן.
3. כשלושה שבועות לאחר כריתת ההסכם, הסכימו הצדדים להרחיב את היקף עבודות השיפוץ אשר תבצע התובעת ולשם כך ערכו תוספת להסכם (להלן: "התוספת"). אף התוספת נערכה בכתב יד ונחתמה על ידי הצדדים. בתוספת הובא פירוט עבודות נוספות שתבצע התובעת בדירה, הובהר שעל בסיס ההסכם כבר שולם לתובעת סך של 80,300 ₪ וסוכם כי התמורה הכוללת שתשולם לתובעת תעמוד על 155,250 ₪ + מע"מ. לא בהסכם ולא בתוספת ציינו הצדדים מועד מוסכם להשלמת העבודות.
4. עבודות השיפוץ בדירה נמשכו מספר חודשים כאשר במהלכן שילמו הנתבעים לתובעת סך של 178,700 ₪. במהלך ביצועי העבודות הסכימו הצדדים על ביצוע עבודות נוספות, מעבר לאלו שפורטו בהסכם ובתוספת, אך הצדדים לא חתמו על מסמך המפרט ומסדיר הסכמה זו.
5. ביום 23.6.09, או בסמוך לכך, הפסיקה התובעת את ביצוע העבודות בדירה למשך מספר חודשים. העבודות חודשו ביום 14.12.09 ונמשכו עד ליום 23.12.09 כאשר בתקופה זו שילמו הנתבעים לתובעת סך נוסף של 20,000 ₪. באותה עת נתגלעו בין הצדדים מחלוקות, כאשר התובעת טוענת לחוב שחייבים לה הנתבעים בגין עבודות שבוצעו בחריגה מהפירוט שהוסכם וכאשר הנתבעים מצידם טוענים שהעבודות לא הושלמו ובוצעו בצורה לקויה. ניסיונות שעשו הצדדים ליישוב המחלוקות במגעים ביניהם ובאמצעות מתווכים לא צלחו וכך הוגשו תביעה ותביעה שכנגד.

תמצית טענות הצדדים, הראיות וההליך

1. לטענת התובעת, לאחר חתימת ההסכם והתוספת הזמינו הנתבעים ממנה עבודות נוספות החורגות מאלו אשר נקבעו מראש. התובעת מציגה מסמך נוסף בכתב יד אשר איננו נושא חתימות של הנתבעים וטוענת שמסמך זה מבטא תוספת שנייה להסכם (להלן: "התוספת השנייה") שלפיה התחייבו הנתבעים לשלם סך נוסף של 33,450 ₪ + מע"מ. עוד טוענת התובעת שביחס לחלק מהעבודות הנוספות לא נערך כל מסמך במהלך ביצוע העבודות אך שווי עבודות אלו עומד על 19,082 ₪ נוספים. סיכום הסכומים להם התחייבו הנתבעים בניכוי הסכומים ששילמו, מביא לכך שיתרת חוב הנתבעים עומדת על 21,135 ₪ + 19,082 ₪. לכך, טוענת התובעת, יש להוסיף את הוצאות התובעת, עוגמת נפש ונזק לתדמיתה בסך כולל של 24,360 ₪. לצורכי אגרה העמידה התובעת את תביעתה הכוללת על סך של 50,000 ₪.
2. לטענת הנתבעים, כלל לא נערכה "תוספת שנייה" להסכם ולתוספת, אך סוכם בעל פה כי כנגד עבודות נוספות שתבצע התובעת ישולם לה סך של 19,082 ₪. סכום זה, 19,082 ₪, מצטרף לסכום המוסכם מראש, כך שהסכום הכולל לו התחייבו עמד על 199,172 ₪ ובגין סכום זה שולם לתובעת סך כולל של 198,700 ₪ כך שנותרה יתרת חוב קטנה של 472 ₪. בכך, טוענים הנתבעים, נשמט הבסיס מתביעת התובעת.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישו הנתבעים גם כתב תביעה שכנגד. לטענת הנתבעים, מלכתחילה התחייבה התובעת להשלים את ביצוע העבודות בדירה עד ליום 19.6.09. התובעת לא עמדה במועד זה והוסכם לדחות את מועד השלמת העבודות עד ליום 1.8.09 אולם התובעת לא עמדה גם במועד זה והפסיקה את ביצוע העבודות בדירה בטרם הושלמו. עוד טוענים הנתבעים כי רק בדצמבר 2009 הסכימה התובעת לשוב לדירה כדי להשלים ביצוע עבודות שלא הושלמו ולתקן ליקויים בעבודות, שאז גם הסכימו לשלם לה סך של 20,000 ₪. בפועל, בצעה התובעת עבודות השלמה ותיקונים במשך יומיים בלבד והותירה בדירה ליקויים רבים. בגין הנזקים שגרמה התובעת טוענים הנתבעים שיש לחייבה בתשלום פיצויים בסך של 63,800 ₪, לכך הם מבקשים להוסיף פיצויים בגין עוגמת נפש, הוצאות משפטיות ודיור חלופי בסך של 13,000 ₪. אף הנתבעים העמידו את סכום התביעה שכנגד, לצורכי אגרה, על סך של 50,000 ₪.

1. בתגובה לטענות הנתבעים בתביעה שכנגד טוענת התובעת שבכריתת ההסכם היא העריכה שהשלמת העבודות תארך כשלושה שבועות עד חודש אך לאחר מכן לא סוכמו מועדים להשלמת העבודות שכן הנתבעים העלו דרישות נוספות מפעם לפעם. עוד טוענת התובעת כי נאלצה להאט את ביצוע העבודות כדי למנוע רעש מהשכנים והפסיקה את העבודות בטרם הושלם הגימור הסופי בשל אי תשלום שכרה וחזרה להשלמתן כשהוסדר שכרה. התובעת מכחישה את הטענות לנזקים בדירה.
2. התובעת תמכה טענותיה ב-3 תצהירים: תצהיר מנהל התובעת – יעקבי יגאל, תצהיר מנהל עבודה בתובעת – מור חיים משה, תצהיר מסגר שעבד עם התובעת – נתנאל אברהם. בנוסף לאלו הגישה התובע חוות דעת מומחה של המהנדס לאוניד וקסין.

הנתבעים תמכו טיעוניהם ב-4 תצהירים: שני תצהירי הנתבעים, תצהיר בנם – תומר סיאני, ותצהיר קרוב משפחתם – שמואל צארום. בנוסף לאלו הגישו הנתבעים חוות דעת של מומחה לביקורת מבנים, המהנדס בנימין רבינוביץ.

1. כמות העדים אשר זימנו הצדדים מצביעה על היקף הזמן החריג שמצאו הצדדים להשקיע בבירור המחלוקות בתיק זה, כמות שכתוצאה ישירה הימנה גם התארך זמן הדיון, התקיימו שתי ישיבות הוכחות ואף ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב. אינני מוצא כל היגיון בהשקעת משאבים כה רבים בבירור תביעה שכזו, תביעה שסכומיה לא גדולים והמחלוקות אינן רבות ואינן סבוכות, אך הניסיונות להביא את הצדדים לכדי פשרה לא צלחו.

דיון

1. את עיקר המחלוקות אשר עומדות להכרעה ניתן לחלק לשלושה ראשים: המחלוקת בדבר התמורה לה התחייבו הנתבעים; המחלוקת לעניין האיחור בהשלמת העבודות; והמחלוקת לעניין הליקויים הדירה בגין העבודות שבוצעו. בירור המחלוקות ייעשה לפי חלוקה זו.
2. המחלוקת הראשונה העומדת להכרעה הינה היקף התחייבות הנתבעים לתשלום התמורה כלפי התובעת.

אין בין הצדדים מחלוקת על הסכומים שהתחייבו הנתבעים לשלם לפי ההסכם והתוספת, שניהם מסמכים עליהם חתומים שני הצדדים ושלפיהם התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 155,250 ₪ + מע"מ. אין בין הצדדים מחלוקת אף על כך שבפועל בצעה התובעת, לפי בקשת הנתבעים, עבודות נוספות החורגות מאלו שנקבעו בהסכם ובתוספת. המחלוקת לעניין זה הינה באשר להיקף העבודות הנוספות שבצעה התובעת והתשלום לו היא זכאית בגינן.

לגרסת התובעת, היקף העבודות הנוספות שהתבקשה לבצע ובצעה מפורט בתוספת השנייה (עבודות נוספות בסך של 33,450 ₪ + מע"מ כאשר מסכום זה יש להפחית 2,000 ₪ בשל טעות חישוב) ובמסמך מיום 18.2.10 שכותרתו "גמר חשבון סופי" שערך מנהל התובעת ביום 18.2.10 (עבודות נוספות בסך של 19,082 ₪; להלן: "מסמך גמר החשבון").

לגרסת הנתבעים, היקף העבודות הנוספות שהוזמנו מהתובעת מעבר לאמור בהסכם ובתוספת מסתכם בסך של 19,082 ₪.

1. הנה אשר התברר ביחס למחלוקת בגין דרישת התובעת לפי התוספת השנייה:
2. הן ההסכם והן התוספת חתומים על ידי הצדדים. לא כן התוספת השנייה ולא כן מסמך גמר החשבון. מאידך, הסתבר שלפחות התוספת השנייה הוצגה לנתבעים בסמוך לסיום העבודות. לא כן מסמך גמר החשבון שבכלל ממוען לב"כ התובעת והוכן רק כחודשיים לאחר השלמת העבודות.
3. הנתבעת 2 הודתה בחקירתה כי העבודות שמפורטות ברישא של התוספת השנייה אכן בוצעו על ידי התובעת אך טענה שהסכום שסוכם שישולם בגינן עומד על 6,080 ₪ (עמ' 33, ש' 2 בפרוט'). זהו אותו סכום שהסתבר שאף התובעת מודה שנפלה טעות ברישומו בתוספת השנייה שצורפה לתביעה.
4. הנתבעת 2 הודתה בחקירתה כי מהעבודות שמפורטות בסע' 1 – 11 בתוספת השנייה בוצעו העבודות שפורטו בסע' 1, 6, 7 ו- 9 (עמ' 33, ש' 8 – 9 בפרוט'). הסכום אשר דורשת התובעת בגין עבודות אלו מסתכם בסך של 17,900 ₪ + מע"מ.
5. ביחס ליתרת הסעיפים בתוספת השנייה, ביחס לתביעה בגין "יציקת עמוד בטון לדלת כניסה + תיקונים" (סע' 2 בתוספת השנייה) טוענת הנתבעת 2 כי אכן בוצעה עבודה זו אך טוענת שיש לקזזה מול התחייבות אחרת של התובעת להתקנת שתי דלתות שלא בוצעה (עמ' 33, ש' 11 בפרוט'). הנתבעת 2 איננה מסבירה מדוע לא פירטה את אותו "קיזוז" בתצהירה או במכתבים שהוחלפו. הסכום הנדרש בסע' זה הינו 1,800 ₪.
6. ביחס לתביעה בגין "תיקוני טיח וצבע לאחר חשמלאי" (סע' 3 בתוספת השנייה) ואף "תיקוני טיח שונים" (סע' 10 בתוספת השנייה) טוענת הנתבעת שאלו עבודות שממילא התחייבה התובעת לבצע, ואכן התחייבות לביצוע תיקוני טיח וצבע מופיעה בנספח (למשל בעמ' 2, סע' ד (2) בנספח) והתובעת איננה מבהירה מדוע הדרישה הנוספת בסעיף זה. כך גם ביחס לתביעה בגין "הרכבת תקרה מעבר לח. שינה למזגן" (סע' 4 בתוספת השנייה) ואף "פירוק התקרה הנ"ל והרכבה תקרה חדשה" (סע' 5 בתוספת השנייה) אשר נראים כמקבילים להתחייבות בהסכם לפירוק והרכבת הגג בחדר השינה בקומה השנייה (עמ' 3 בהסכם) או שינויי התקרה בחדר השינה (סע' 6 בתוספת). גם סעיפים אלו בתוספת השנייה, סעיפים 3, 4, 5 ו- 10 בתוספת השנייה, לא מובהרים על ידי התובעת.
7. התביעה לתשלום של 500 ₪ בגין "הרמת קרמיקה חדשה" (סע' 8 בתוספת השנייה) איננה ברורה ומקובלת עלי טענת הנתבעת 2 בעדותה (עמ' 33, ש' 17) שלפיה הנתבעים לא אמורים היו להרים בעצמם את חומרי העבודה.
8. ביחס לתביעה לתשלום סך של 750 ₪ בגין "טיפול בדלת מחסן + קיצור הדלת" (סע' 11 בתוספת השנייה) הנתבעת 2 הודתה בביצוע העבודה. טענתה לפיה התובעת הרסה את הדלת (עמ' 33, ש' 19 בפרוט') הועלתה לראשונה בעדותה.

בסך הכל, מסיכום בחינת האמור בתוספת השנייה לנוכח עדויות הצדדים, אני מקבל את טענת התובעת לחיוב בסך 6,080 ₪ בגין שלושת הסעיפים הראשונים; סך נוסף של 17,900 ₪ בגין סע' 1, 6, 7, ו- 9; סך של 1,800 ₪ בגין סע' 2; וסך של 750 ₪ בגין סע' 11. סך כל התחייבויות הנתבעים בגין העבודות שפורטו בתוספת השנייה עומד על 26,530 ₪ + מע"מ.

1. ביחס למסמך גמר חשבון, מסתבר שמסמך זה כלל איננו מופנה לנתבעים אלא לב"כ התובעת; מסתבר שהמסמך לא נערך בזמן ביצוע העבודות אלא רק ביום 18.2.10, כחודשיים לאחר סיום העבודות. באותו מסמך מציין מנהל התובעת כי הוא מבקש לצרף את הדרישות במסמך לדרישות שכבר נמסרו לה ואף להוסיף דרישה "לעגמת נפש". אין במסמך או בתצהירי התובעת כל ניסיון לקשור בין הפירוט במסמך זה לעבודות שבוצעו לפי ההסכם והתוספת כדי להבהיר מדוע אלו עבודות שמהוות "עבודה נוספת" ומסמך זה אף כולל דרישה לתשלום עבור שכר טרחת ב"כ התובעת.

ניכר במסמך זה שהוא נכתב כאשר התובעת זועמת על התנהלות הנתבעים ומאחר ונטל הוכחת סעיפיו רובץ לפתחה של התובעת, אני מעדיף את גרסת הנתבעים, קובע כי המסמך נערך באיחור כחלק מהיערכות התובעת להגשת תביעה ואיננו משקף התחייבות של הנתבעים. דרישת התובעת לתשלומים על בסיס מסמך גמר החשבון – נדחית.

1. מאחר ואין מחלוקת על הסכום הכולל ששלמו הנתבעים לתובעת, 198,700 ₪, ניתן לפיכך לסכם את המחלוקת בדבר התחייבות הנתבעים.

בסך הכל זכאית התובעת לתשלום סך של 155,250 ₪ + מע"מ בגין התוספת והנספח וסכום זה שולם. עוד זכאית התובעת לסך נוסף של 26,530 ₪ + מע"מ בגין העבודות הנוספות (מע"מ בשיעור 16.5% כשיעורו בדצמבר 2009 לפי חשבונית התובעת מיום 14.12.09 – נספח ד(8) לכתב ההגנה) ומשמע: 30,907 ₪. מתוך סכום זה שילמו הנתבעים 19,082 ₪ ויתרת חובם – 11,825 ₪.

1. המחלוקת השנייה בין הצדדים נובעת מטענת הנתבעים לאיחור בהשלמת העבודות.

לטענת הנתבעים, לפי הסיכום מראש אמורה הייתה התובעת להשלים את ביצוע העבודות עד 19.6.09 ולאחר מכן הוסכם שמועד השלמת העבודות ידחה עד 1.8.09.

הנתבעים טוענים כי בנם ורעייתו ההרה אמורים היו לעבור להתגורר עימם בדירה בסוף יוני 2009 ומציגים חוזה שכירות שלפיו הסתיימה תקופת השכירות שלהם בדירה אחרת ביום 20.6.09. עוד טוענים הנתבעים כי נוכח זאת היה מועד השלמת העבודות "תנאי בלתי מתפשר" של הנתבעים.

טענת הנתבעים חסרת הגיון. אם אכן היה מועד השלמת העבודות כה קריטי לדינם, ניתן היה לצפות שיבהירו זאת בהסכם. אם היו כה להוטים להשלמת העבודות ביום 20.6.09, לא ברור מדוע בקשו עבודות נוספות כשהם מודים בהסכמתם לדחיית מועד ההשלמה ל- 1.8.09. אף לא ברור כיצד טוענים הנתבעים להסכמה לארכה בת חודש כאשר היקף העבודות לפי הנספח יותר מהכפיל את היקף העבודות. כשלכך מוסיפים את היעדרה של כל ראיה לנזק שנגרם לתובעים עצמם (ולא לבנם שאיננו צד להליך) ואת היוותרות חוב של הנתבעים בגין מה שבוצע, כאמור, אינני מוצא בסיס לטענה זו.

בהקשר זה אף ראוי לציין כי עמדת התובעת שלפיה דווקא עוכבה בהשלמת העבודות בגלל סכסוכי שכנים לא נסתרה ומנהל התובעת כלל לא נחקר בעניין זה.

לפיכך: לא הוכחה טענת הנתבעים שנקבע מועד קטגורי להשלמת העבודות, לא הופרכה טענת התובעת שעוכבה בגלל השכנים וממילא שלא הוכחו נזקים. טענת הנתבעים לאיחור בהשלמת העבודות ולנזק שנגרם להם עקב זאת – נדחית.

1. המחלוקת השלישית בין הצדדים הינה ביחס לטענות הנתבעים לליקויים בעבודות התובעת ונזקים שנגרמו להם עקב זאת, כאשר בליבתם הטענות לעניין גרם המדרגות בדירה.

לטענת הנתבעים ועל יסוד חוות דעת המומחה של המהנדס רבינוביץ, נמצאו בעבודת התובעת ליקויים אשר ערכם הכולל 63,800 ₪. מעיון בחוות הדעת מסתבר שרובה המכריע מתבסס על טענה לליקויים במערך המדרגות המחברות את שתי הקומות בדירה (ליקוי המוערך בשווי 42,000 ₪ מתוך עלות כוללת של 50,000 ₪ ללא פיקוח ומע"מ). לפי טענת הנתבעים, בהתבסס על חוות דעת המומחה, נבנו המדרגות באופן לא תקני, שלא על פי תקנות התכנון והבנייה ובמבנה שאיננו בטיחותי.

לפי גרסת התובעת, מלכתחילה הוסכם במסגרת ההסכם על פירוק המדרגות הישנות שהיו בדירה והרכבת מדרגות חדשות ואכן התובעת נערכה לכך והכינה את גרם המדרגות, אלא שלאחר מכן החליטו הנתבעים להרחיב את שטח הקומה העליונה בדירה. החלטה זו של הנתבעים חייבה לצמצם את שטח גרם המדרגות וצמצום זה הביא לכך שמהלך המדרגות לא יהיה תקני. דבר זה הוסבר לנתבעים והם הסכימו לכך במפורש.

אין למעשה מחלוקת על כך שהמדרגות כפי שנבנו אינן תקניות. כך טוען המומחה מטעם הנתבעים ולכך גם מסכים המומחה מטעם התובעת בחוות דעתו. השאלה היא מי האחראי למצב זה.

הנה אשר הסתבר בהקשר זה:

1. ראשית, מעיון בהסכם ובנספח מסתבר שאכן, כטענת התובעת, נקבע בהסכם שיורכב "סט מדרגות חדש" ואילו בתוספת נקבע כי ישונה גובה מתקן המדרגות (סע' 2 בתוספת).
2. שנית, התובעת תמכה גרסתה בעדותו של מר נתנאל אברהם, המסגר אשר הכין את גרם המדרגות עבורה. מר אברהם העיד כיצד הכין את גרם המדרגות המקורי וכיצד התבקש להכין גרם מדרגות חדש במידות חדשות. מר אברהם הסביר כי כאשר הוכתבו לו המידות החדשות הבין מייד שהתוצאה תהיה שינוי בגובה המדרגות ושהתוצאה תהיה מדרגות לא תקנות וכי הנתבעים הבינו זאת והסכימו לכך. מר אברהם חזר על גרסתו בעדותו ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בגרסה זו המתיישבת עם השינוי בנספח והמסמכים שצורפו לתצהירו כולל צילום של מהלך המדרגות המקורי שהכין.
3. שלישית, אף שסוגית המדרגות תופסת את עיקר חוות דעת המומחה שהגישו, לא מצאו הנתבעים לפרט כלל בתצהירם את השתלשלות האירועים בקשר עם התקנת המדרגות, אף לא להסביר את השינוי שהתבקש בין ההסכם לתוספת. הנתבעים למעשה לא הציגו כל גרסה נוגדת לגרסת התובעת באשר לאופן הזמנת והתקנת המדרגות.
4. רביעית, המומחה מטעם התובעת, המהנדס לאוניד וקסין, אישר בחוות דעתו כי האופן בו הותקנו המדרגות יוצר מעבר נוח יותר למטבח ולמעברים בקומה השנייה של הדירה.

הראיות אשר הוצגו נותנו תמונה ברורה לאשר ארע בקשר עם בניית המדרגות ומבססות את גרסת התובעת. מסתבר כי הנתבעים הם אלו שבקשו לשנות את אופן בניית המדרגות כדי שיווצר מעבר נוח יותר למטבח ולמעברים בקומה השנייה. לנתבעים הוסבר שהתוצאה תהיה מדרגות פחות נוחות ולא תקניות. לנתבעים גם הוסבר שייאלצו לשאת בעלויות השינוי. הנתבעים הסכימו לכך ולכן נזנחו המדרגות המקוריות שכבר נבנו ונבנו מדרגות חדשות. אם כך, כאשר המדרגות לא תקניות ואפשר שיוצרות סכנה בטיחותית למשתמש בהם, יש להרוס את המדרגות ולבנותם מחדש כדבעי, אלא שהאחריות לכך איננה רובצת לפתחה של התובעת, שכן הנתבעים לבדם אחראים לכך שהמדרגות נבנו כפי שנבנו. חלק זה בתביעת הנתבעים – נדחה.

1. באשר ליתר הליקויים המובאים בחוות דעת הנתבעים, בחינתם מלמדת על ליקויים אסתטיים בלבד (הברגות שלא נצבעו, שורת אריחים שאיננה בקו נמשך), ליקויים שאינם אלא אי ביצוע עבודות שכלל לא הוזמנו (למשל אדן חלון מאלומיניום) וליקויים לא משמעותיים שלא ברור אם ניתן לייחס לתובעת (כגון 4 מרצפות פגומות, פוגות לא אחידות ורובה מתפוררת). לא מצאתי באלו ליקויים המצדיקים תיקון ועובדה היא שבחלוף זמן רב מאז ביצוע העבודות לא נטען שבוצעו תיקונים כאלו. אינני מוצא מקום לחיוב התובעת בפיצוי על ליקויים אלו
2. לסיכום: בגין העבודות הנוספות שבצעה התובעת חייבים לה הנתבעים סך של 11,825 ₪. טענות הנתבעים לאיחור בהשלמת העבודות או לליקויים בעבודות – הופרכו. שני הצדדים טענו לנזקים כלליים, עגמת נפש ופגיעה במוניטין, אלא שלא הובאו כל ראיות לתמיכה בטענות אלו ולא מצאתי שבנסיבות העניין יש הצדקה לחיוב מי מהצדדים בפיצוי.
3. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
4. אשר על כן אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 11,825 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן יישאו הנתבעים באגרת בית המשפט אשר שילמה התובעת וכן גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪. התביעה שכנגד – נדחית.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.