הרקע:

הנאשמים הורשעו, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). בנוסף הורשע נאשם מס' 1 בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

כעולה מהכרעת הדין, ביום 4/1/2009 פרצו הנאשמים לרכב שחנה ברחוב מרטין בובר בירושלים (להלן: "הרכב"). הנאשמים ניפצו את שמשת החלון הקדמי ימני של רכב, אחד מהם נכנס לרכב בעוד חברו עמד בסמוך ותצפת. עם פעולת ארבעת האורות המהבהבים של הרכב נמלטו הנאשמים אל שטח מיוער שבסמוך. שוטרים שנכחו במקום, ועסקו בפעילות יזומה כנגד עבירות רכוש, הבחינו במעשי הנאשמים, ועצרו אתם זמן קצר לאחר שנמלטו.

באותן נסיבות החזיק נאשם מס' 1 על גופו סכין יפנית מתקבעת, ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

תמצית טענות הצדדים:

המאשימה מבקשת להטיל על הנאשמים עונשי מאסר בפועל למשך 12 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

בטיעוניה לעונש התייחסה המאשימה לכך שהנאשמים פרצו לרכב לאחר תכנון מוקדם, בצהרי היום, בחבורה ובתחכום, כאשר האחד תצפת והשגיח על השטח, בעוד חברו מתפרץ לרכב.

עוד התייחסה המאשימה לערכים החברתיים המוגנים בעבירה של פריצה לרכב, ובהם שמירה על רכוש הציבור וביטחונו. המאשימה הפנתה לנזקים שגרמו הנאשמים במעשיהם, הכוללים את עלויות תיקון נזקי הפריצה, הצורך להשקיע במיגון הרכב, העלאת סכום פרמיית הביטוח ותחושתו הקשה של קורבן העבירה.

המאשימה טענה כי לא עומדת אפשרות להקל בעונשם של הנאשמים, שכן הם לא נטלו אחריות לביצוע העבירות, לא הפנימו את הפסול שבמעשיהם ולא עברו תוכנית שיקום. לטעמה של המאשימה, העובדה שהנאשמים נעדרי עבר פלילי, כשהיא לעצמה, אינה מאפשרת חריגה ממתחם הענישה.

ב"כ הנאשמים, הנשען בטיעוניו על המלצות שירות המבחן, מבקש להימנע מלהרשיע את הנאשמים, ולהסתפק בעונש של של"צ. לחילופין מבקש הסניגור להטיל על הנאשמים עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

הסניגור הדגיש בטיעוניו את עברם הנקי של הנאשמים, אורח חייהם הנורמטיבי ופרק הזמן הארוך שחלף מאז האירוע ועד כה. הסניגור הבהיר כי הנאשמים אינם נוטלים אחריות על מעשיהם מאחר והם עומדים על גרסתם לפיה לא ביצעו את מעשה העבירה בו הורשעו.

בדבריהם לבית המשפט שבו הנאשמים על טענתם כי לא ביצעו את העבירות.

תסקירי שירות המבחן:

נאשם מס' 1:

בתסקיר, ציין שירות המבחן כי מדובר בצעיר בן 22, עובד בתחום המזון, בעל מוסר עבודה גבוה ומנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל. שירות המבחן הוסיף כי העבירה בה הורשע אינה מאפיינת את התנהגותו בדרך כלל.

לאור האפשרות שהרשעתו תוסיף קושי למציאת עבודה בעתיד, המליץ שירות המבחן להימנע מלהרשיע את הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 140 שעות.

נאשם מס' 2:

שירות המבחן פירט כי מדובר בצעיר בן 23, נשוי, העובד למחייתו בשיפוצים. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור נורמטיבי, ללא קווים אלימים או עבריינים באישיותו.

גם בעניינו של נאשם 2 ציין שירות המבחן כי הרשעתו תוסיף קושי למציאת עבודה, והמליץ להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 100 שעות.

דיון והכרעה:

עבירה של פריצה לרכב הינה עבירה חמורה בגינה נדרשת ענישה מחמירה. הפסיקה הבהירה כי עבירה זו מסבה נזק ליחיד ולחברה כולה, פוגעת ברכושו של הקורבן ובתחושת הביטחון שלו, ומטילה על כלל בעלי הרכב לשאת בעלויות פרמיות ביטוח גבוהות יותר. הפסיקה הדגישה את הצורך להילחם בעבירה נפוצה זו, שמימדיה מדאיגים (ראו: רע"פ 2730/93 לזימי נ' מדינת ישראל 23/6/1993, ע"פ 197/91, אבו חיילק נ' מדינת ישראל 2/12/1991, ע"פ 8831/08 מדינת ישראל נ' אלשחרה 30/6/2010).

עוד יש להביא בחשבון את הקלות הרבה בה בוצעה העבירה, תוך ניפוץ שמשת הרכב, ואת העומס על רשויות אכיפת החוק בהתמודדות עם תופעה זו ובמיגורה.

נאשם 1 הורשע, בנוסף, בעבירה של החזקת סכין.

ההלכה הפסוקה הדגישה את הצורך למגר את העבירה של החזקת סכין למטרה שאינה כשרה, בשל פגיעתה הקשה בציבור, והנובעת מתת תרבות הסכין המתפתחת (רע"פ 2932/08 מרגן נ' מדינת ישראל 12/6/2008, ע"פ 5928/93 ביאדגלין נ' מדינת ישראל 13/7/1994).

לאור החומרה הרבה שבמעשי הנאשמים, ולאור הצורך להיאבק בעבירות שביצעו, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתם ואף לא להסתפק בעונש של צו של"צ בלבד. יש לזכור כי הכלל הוא הרשעתו של מי שביצע עבירה. אי הרשעת נאשם אשר נקבע כי ביצע את שיוחס לו הינה חריג לכלל, והיא אינה מתאפשרת כאשר העדר ההרשעה יביא לפגיעה מהותית בשיקולי הענישה (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, 342). המלצת שירות המבחן בעניינם של הנאשמים מעניקה משקל יתר לאינטרסים של הנאשמים, ואינה מעניקה משקל הולם לשיקולי הגמול, ההלימה וההרתעה. לפיכך, לא ניתן לאמץ את ההמלצה האמורה.

עם זאת, יש להביא בחשבון את השיקולים לקולא העומדים לימינם של הנאשמים. שיקולים אלו כוללים את גילם הצעיר של הנאשמים, אורח חייהם הנורמטיבי, למעט אירוע זה, ועברם הפלילי הנקי. בנוסף עומדים לזכותם של הנאשמים פרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע העבירה, קרוב לארבע שנים, והעובדה שבפרק זמן זה לא בוצעה על ידם עבירה נוספת.

במכלול השיקולים הנ"ל נראה לי כי יש בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת, כדי לאזן נכונה בין שיקולי הענישה האמורים.

לאור האמור אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים:

נאשם מס' 1:

1. מאסר בפועל למשך 4 חודשים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

הנאשם יתייצב לפני המפקח על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה ביום 24/4/2013 בשעה 9:00, במפקדת מחוז הדרום, יחידת עבודות שירות, ליד כלא באר שבע.

על הנאשם לעדכן את משרד הממונה על עבודות שירות בכל שינוי בכתובת מגוריו.

מובהר לנאשם כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח, כי תערכנה ביקורות פתע לבדיקת עמידתו בפיקוח וכי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית של העבודות וריצוי העונש במאסר ממש.

2. מאסר למשך 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור עבירה בקשר לרכב לפי פרק י"א סימן ה1 לחוק העונשין.

3. מאסר למשך חודשיים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

4. פיצוי בסך 500 ₪ למתלוננת, גב' מוריה ריץ מייזלס ת.ז. 032636839, מרחוב המלך ג'ורג' 43 ירושלים. הפיצוי ישולם עד ליום 24/3/2013.

נאשם מס' 2:

1. מאסר בפועל למשך 3.5 חודשים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

הנאשם יתייצב לפני המפקח על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה ביום 3/7/2013 בשעה 9:00, במפקדת מחוז הדרום, יחידת עבודות שירות, ליד כלא באר שבע.

על הנאשם לעדכן את משרד הממונה על עבודות שירות בכל שינוי בכתובת מגוריו.

מובהר לנאשם כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח, כי תערכנה ביקורות פתע לבדיקת עמידתו בפיקוח וכי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית של העבודות וריצוי העונש במאסר ממש.

2. מאסר למשך 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור עבירה בקשר לרכב לפי פרק י"א סימן ה1 לחוק העונשין.

3. פיצוי בסך 500 ₪ למתלוננת הנ"ל. הפיצוי ישולם עד ליום 24/3/2013.

הסכין תושמד.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, במעמד המתייצבים.