מבוא

התובעות השכירו לנתבעים, החל מיום 1.10.2004, חנות ב"קניון נחמיה" שבקרית שמונה, שם ניהלו הנתבעים מסעדה עד ליום 8.5.2010, אז עזבו את המושכר.

התביעה הינה לתשלום כספים שלטענת התובעות הנתבעים חייבים להם וזאת בגין שלושה ראשים - חוב דמי שכירות לתובעת מס' 1, חוב דמי ניהול לתובעת מס' 2 ופיצוי התובעת מס' 1 בגין נזקים שעל פי הנטען הנתבעים גרמו למושכר.

טענות התובעות

התובעת מס' 1 (להלן "חברת ההשקעות") הינה החוכרת לדורות של המקרקעין עליהם ממוקם הקניון. התובעת מס' 2 (להלן "חברת הניהול") משמשת כחברת הניהול של הקניון אשר סיפקה שירותי ניהול לנתבעים.

בין חברת ההשקעות לבין הנתבע מס' 1 נחתם ביום 21.9.2004 הסכם שכירות ולפיו שכרו הנתבעים חנות בשטח של כ- 182 מ"ר בקומה א' של הקניון וזאת לשם ניהול והפעלת מסעדה בשם "מון שרי" (להלן "המסעדה").

בין חברת הניהול לבין הנתבע מס' 1 נחתם באותו מועד הסכם ניהול ולפיו סיפקה חברת הניהול לנתבעים שירותי ניהול.

תקופת השכירות הייתה אמורה להסתיים ביום 30.9.2010.

התובעות טוענות כי הנתבעים הפרו את ההסכמים הפרות רבות וביום 8.5.2010 הם עזבו את המושכר באישון לילה כאשר הם משאירים אחריהם חובות רבים, והם העבירו את המסעדה למקום אחר בקרית שמונה.

יתרת החוב של הנתבעים לחברת ההשקעות, בגין דמי השכירות, הינה בסך של 75,448 ₪, כאשר סכום זה מורכב משני רכיבים:

האחד - הפרשים (הנובעים ככל הנראה מהפרשי מדד, דבר שלא פורט בתביעה) בין דמי השכירות ששולמו על ידי הנתבעים החל מחודש אוקטובר 2007 ועד לחודש אפריל 2010, לבין הסכומים שהיה על הנתבעים לשלם על פי ההסכם עבור חודשים אלה.

והשני - אי תשלום דמי השכירות בסך של 12,209 ₪ לחודש כולל מע"מ, החל מחודש מאי 2010 ועד לחודש אוגוסט 2010 (כולל).

יתרת החוב של הנתבעים לחברת הניהול, בגין דמי הניהול, הינה בסך של 28,933 ואף היא נובעת מהפרשי מדד לתקופה ששילמו הנתבעים דמי ניהול (עד אפריל 2010) ומדמי הניהול שלא שולמו כלל לחודשים מאי – אוגוסט 2010.

בנוסף לכך, לטענת התובעות, על הנתבעים לפצות את חברת ההשקעות על נזקים גדולים שגרמו למבנה הקניון, כמפורט בחוות דעת מומחה שהגישו בעניין זה, נזקים המוערכים בחוות הדעת בסך של 135,929 ₪ כולל מע"מ.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים כי הם כל לא הפרו את ההסכמים בין הצדדים, אלא פעלו בהתאם להנחיותיהן והוראותיהן של התובעות, אשר העלימו מבית המשפט את העובדה שביום 18.12.2009 מסר להם מנהל התובעות, מר משה כהן, מכתב "סיכום פגישה" (נספח' א' לכתב ההגנה) בו צוין כך:

"1. הננו להודיעכם כי על פי החלטתנו מיום 16.12.09 בנוכחותכם תתאפשר יציאתכם מהנכס קפה ומסעדה מון שרי אף לפני תום מועד סיום החוזה.

2. מר בני נחמיה הודיעני למסור לכם כי חברתנו לא תתנגד ליציאתכם מהנכס ומהקניון חודשים עד שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה ללא קנסות או הפרה של החוזה".

לטענת הנתבעים, ביום 7.5.2010 מסר להם מנהל התובעות מכתב נוסף (נספח 8 לכתב התביעה), שם צוין כך:

"על אף שהודע לך בע"פ ובכתב דבר סיכום הפגישה שלך ושל רעייתך עם מר בני נחמיה לעניין מועד יציאתך מהקניון הריני להזכירך כדלקמן:

1. מר בני נחמיה הסכים ליציאתך מהקניון במועד מוקדם לפני תום תקופת החוזה והעמיד את תאריך היציאה ליום 30.6.10.

2. מר בני נחמיה התנא (כך במקור, א.א.) בתנאי בל יעבור כי הסכמתנו זו תלויה בפירעון יתרות החוב במלואו עד ליום 30.6.10 בדמי השכירות, הניהול וחובות קודמים הנובעים מהפרשים ואחר שעליהם הודע לך ואשר צומצמו על ידו כדי לסייע בידכם לצאת לדרך חדשה.

3. מיותר לציין כי אי עמידה בתנאי כאמור בסעיף 2 דלעיל יגרור ביטול מועד היציאה המוקדם וישאיר אותו על כנו 30.9.10 ויחזיר את רמת החוב במלואו ללא הנחות.

4. בנוסף לכל האמור מציע לך לבדוק מהו סך כל החוב העומד לפרעון ע"י פניה לחשב החברה מר אסי לוי ולעשות לפרעונו כבר עכשיו ואו בחלקים כדי לסיומו עם מועד היציאה המוקדם".

הנתבעים טוענים כי בהתאם למוסכם ולדרישות מנהל התובעות הם מסרו לו שני שיקים - האחד בסך של 9,815 ₪ והשני בסך של 16,615 ₪.

הנתבעים מכחישים את טענות התובעות לנזקים במושכר ואת חוות הדעת שתמכה בתביעתן. לטענתם, הם נאלצו לעזוב את הקניון תחת לחץ שהופעל עליהם על ידי התובעות ומנהלן, מתוך כוונה לבצע שינויים בקניון, אך עזיבתם בוצעה בצורה מסודרת ומאורגנת, ללא כל חריגה מצדן ותוך השארת הציוד שלהם שלם ומושלם ובניגוד לטענת המומחה כי שטח הרחבה הושאר מוזנח. יתרה מכך, הנתבעות השכירו את אותה רחבה בה הייתה קיימת המסעדה מיום 21.5.2010 ועד 1.6.2010 ליריד של מכירות הלבשה, אופנה ואוכל.

הנתבעים טוענים כי הם עזבו את הקניון בניגוד לרצונם, דבר שחייב אותם לשכור מקום חלופי ולהוציא כספים להכשרתו למסעדה.

התביעה לתשלום חוב דמי שכירות ודמי ניהול

הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים קובע, כי תקופת ההסכם הינה למשך 3 שנים מיום 1.10.04 וכי השוכר יהיה זכאי להאריך את תקופת השכירות "לתקופות נוספות של 3 שנים פחות חודש ימים כל אחת מהן החל מיום 1.10.07 וכלה ביום 9/10...".

מטענות הצדדים עולה, כי ההסכם אכן הוארך לתקופת שכירות נוספת, שתחילתה ביום 1.10.2007 ועל כן אמור היה להסתיים בתום "3 שנים פחות חודש", משמע - בסוף חודש אוגוסט 2010. זאת, בניגוד לטענת התובעות בתביעתן ולפיה היה ההסכם אמור להסתיים ביום 30.9.2010. משנשאל מנהל התובעת בעדותו על כך, הוא אישר כי אכן מדובר בטעות (עמ' 9 שורות 2-10 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי הנתבעים עזבו את המושכר עוד קודם לכן - ביום 8.5.10 או בסמוך לכך, והשאלה העומדת לדיון הינה - האם הדבר היה מוסכם על התובעות והאם על הנתבעים לשאת בתשלום דמי השכירות והניהול גם לאחר מועד זה.

בסעיפים 7.4 ו- 7.5 להסכם השכירות נקבע, כי "השוכר לא יהיה רשאי לקצר את תקופת השכירות או לפנות את המושכר לפני תום תקופת השכירות ללא הסכמת המשכירה מראש ובכתב" וכי "אם יפנה השוכר את המושכר לפני תום תקופת השכירות יהיה השוכר חייב בתשלום מלוא דמי השכירות, דמי הניהול, המסים, ההיטלים וכל התשלומים שעל פי הסכם זה...".

מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט עולה, כי התובעות אכן נתנו הסכמתן, מראש ובכתב, לכך שהנתבעים יקצרו את תקופת השכירות:

תחילה, ביום 12.11.2009 הודיעו התובעות לנתבעים כי בתום תקופת החוזה (1.9.2010) אין בכוונת התובעות לחדש את החוזה לתקופה נוספת "וזאת כי בכוונתנו להסיר את המבנה לחלוטין ולא תתקיים בו עוד קפה או מסעדה" (נספח 6 לכתב התביעה).

לאחר מכן, ביום 18.12.2009, כתב מנהל התובעות לנתבעים את אותו מכתב (נספח א' לכתב ההגנה) בו צוין כי "תתאפשר יציאתכם מהנכס ... אף לפני תום מועד סיום החוזה... חברתנו לא תתנגד ליציאתכם מהנכס ומהקניון חודשים עד שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה ללא קנסות או הפרה של החוזה".

וכך העיד מנהל התובעות בעניין זה בחקירתו הנגדית (עמ' 10 שורות 20-32 לפרוטוקול):

"ש: אתה ידעת שהם הולכים לצאת.

ת: בטח שידעתי. הם ביקשו לצאת.

ש: אתה ידעת שהם ב- 7.5.10 הולכים לצאת.

ת: ידעתי לפני 7.5 שהם הולכים לצאת וזה לאחר שהודע להם שהחוזה לא יתחדש.

ש: אם זה כך, אם ידעת אז תגיד לי על מה אנחנו נמצאים כאן.

ת: תשאל שאלה ברורה, אשיב לך תשובה ברורה.

ש: למה הוגשה תביעה נגד הנתבעים.

ת: על חוב, על נזקים.

ש: אתה אמרת על חוב.

ת: כן.

ש: מפנה אותך לנספחים, נספחים 11-12 לתצהירך, אתה לא מכחיש שבתור מנהל ובשם התובעת אישרת להם לצאת 3 חודשים לפני תום התקופה.

ת: לא. לא אני אישרתי להם אלא הבעלים אישר להם לצאת 3 חודשים לפני תום תקופת החוזה.

ש: ואמרנו ש- 3 חודשים לפני תום התקופה היא 31.5.10, נכון ?

ת: לפי החישוב שלך"

מראיות אלה ומעדות מנהל התובעת, יש לדחות את טענת התובעות בתביעתן ולפיה הנתבעים עזבו את המושכר "באישון לילה" או באופן שלא הוסכם על התובעת. יש בראיות האמורות כדי להעיד כי התובעות, משיקולים שלהן ויתכן שבשל כוונתן שלא לחדש את החוזה עם סיומו בשל שינויים שתכננו לבצע בקניון, ידעו ונתנו את הסכמתן לכך שהחוזה יסתיים עד 3 חודשים לפני מועד סיומו המקורי, משמע - בסוף חודש מאי 2010.

המשמעות של הסכמה כזו הינה, שהחוזה בכללותו יקוצר בשלושה חודשים, היינו עד לסוף חודש מאי 2010 וזאת על כל היבטיו של החוזה, לרבות תשלום דמי השכירות ודמי הניהול לתובעות. מלשון ההסכם משתמעת כוונת הצדדים, המתיישבת גם עם הגיונם של דברים, כי הנתבעים יהיו כפופים להסכמת התובעת (מראש ובכתב) לא לקיצור זכויותיהם על פיו (הזכות להחזיק במושכר ולהשתמש בו) כמו לקיצור חיוביהם על פיו, משמע - תשלום דמי השכירות ודמי הניהול לתובעות.

הריני מקבלת את טענת הנתבעים כי אין לייחס משקל של ממש למכתב מנהל התובעות שהוצא ביום 7.5.2010 ולפיו, בניגוד למכתב הקודם, הודע לנתבעים כי מוסכם על בעל הקניון להעמיד את מועד היציאה ביום 30.6.2010. מכתב זה נכתב יום לפני עזיבת הנתבעים את המושכר, לאחר שחמישה חודשים קודם לכן התובעות כבר הודיעו בכתב כי הן יסכימו לסיום החוזה בסוף חודש מאי 2010 וכאשר על פי עדות מנהל התובעות, כפי שצוטטה לעיל, התובעות ידעו ואישרו כי הנתבעים יעזבו את המושכר ביום 7.5.10 (מועד כתיבת המכתב) וזאת עוד קודם למועד זה.

התובעות, אפוא, נתנו הסכמתן כי החוזה יבוא לקיצו כבר בסוף חודש מאי 2010. בנסיבות אלה, היה על הנתבעים לשלם להן דמי השכירות ודמי ניהול עד למועד זה וזאת אף שעזבו את המושכר קודם לכן, בתחילת חודש מאי 2010. אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו את דמי השכירות עד לחודש אפריל 2010 ועד בכלל ועל כן, עליהם לשלם לתובעת דמי שכירות ודמי ניהול עבור חודש מאי 2010.

על פי הסכם השכירות והחישוב שהציגה התובעת, דמי השכירות לחודש מאי 2010, כולל מע"מ והצמדה למדד, עמדו על סך של 12,209 ₪, ודמי הניהול עמדו על סך של 5,615 ₪.

באשר לחובות העבר הנתבעים על ידי התובעות - התובעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן ולא הוכיחו כי לנתבעים חובות עבר כלפיהם. בכתת התביעה ובתצהיר מטעם התובעות לא פורט דבר ביחס לחוב זה, מקורו ואופן חישובו. הראיה עליה נסמכות התובעות היא כרטסת שנערכה על ידי מי מטעם התובעת, שלא הובהר מיהו ושלא זומן כעד מטעמה. הכרטסת איננה מפרטת את מועדי התשלום ואת אופן החישוב של הסכומים והיא איננה נתמכת בראיות גולמיות כלשהן. משנשאל מנהל התובעת על כרטסת זו, לא היה בידיו כדי להסביר ולהעיד על האמור בה. כך בעמ' 11 שורות 13-30 לפרוטוקול:

"ש: תעיין בכרטסת, סוף מאי 2010, כמה הם היו חייבים.

ת: הם היו חייבים 12,104 ₪ בדמי השכירות ובדמי הניהול 5,615, מצטער אני לא יכול להגיד כמה, יש נתון כולל סך הכל, אתה יכול לגלם את החודש הזה ואז נגיע לתוצאה. על פי המסמך הזה אני לא יכול להגיד כמה הוא היה חייב בחודש מאי.

ש: אז מה זה ה- 12,000 ₪.

ת: זה דמי השכירות שהוא היה צריך לשלם נכון לסוף חודש מאי, אבל זה רק לחודש הזה, יש לו חובות קודמים. 12,000 ₪ זה דמי השכירות רק על חודש מאי 2010, 12,104 ₪ ליתר דיוק ודמי הניהול שלו על חודש מאי 5,615 ₪.

ש: אתה לא יכול להגיד כמה החוב המצטבר.

ת: לא. כי מדובר במדדים וחובות קודמים בשביל זה יש הנהלת חשבונות.

ש: מפנה אותך לעמוד הראשון של הכרטסת, כתוב במפורש בטבלה בכותרות של הטבלה, יש טבלה.

ת: נכון.

ש: בעמודה 8 כתוב "הפרש".

ת: נכון.

ש: האם העמודה הזאת מצביעה על יתרה.

ת: לא יודע להגיד לך.

ש: תעיין.

ת: לא יודע להגיד לך, כתוב הפרש.

ש: בעמודה השישית כתוב סכום שכירות בסיסי כולל מע"מ דוגמא 10/2007 כולל מע"מ 11,204 ₪, נכון.

ת: נכון.

ש: תשלום בפועל 10,530 וההפרש 674.

ת: נכון.

ש: סך הכל חוב בגין שכירות זה 75,558 ₪ נכון ל- 8/10

ת: נכון.

ש: אם נפחית אוגוסט יולי ויוני זאת היתרה שצריכה להיות בסוף מאי.

ת: לא יודע לענות, אני לא מנהל חשבונות, לא אוכל להגיד אם תפחית את זה תקבל תוצאה כזו או אחרת, לא יודע, אני מקבל דוחות הנהלת חשבונות על בסיס מדדים וחובות קודמים ואליהם אני מתייחס."

הטענה לנזקים למושכר

בעניין זה, כאמור, נסמכת התובעת על חוות דעת של שמאי מטעמה – יהושע סדן. על פי חוות דעתו, ביקר השמאי ביום 18.5.10 בנכס וקיבל מידע ממנכ"ל התובעות ולפיו "לפני כשבוע עזב השוכר באופן בלתי מסודר תוך שהוא משאיר אחריו את המבנה כפי שהוא עם נזקים ומבלי שהחזיר את המושכר לקדמותו". השמאי מפרט בחוות דעתו את הנזקים שמצא בנכס ואת עלות העבודות הנדרשות לתיקונם. בסה"כ, על פי חוות דעתו, מדובר בנזק בסך כולל של 135,929 ₪.

בסעיף 8.9.2 להסכם השכירות הוסכם על הצדדים כי כל העבודות, השינויים, התוספות והשיפוצים שנעשו על ידי השוכר יעברו בתום תקופת השכירות לרשותה ולבעלותה של המשכירה ללא תמורה, וכי המשכירה רשאית להודיע לשוכר ובמקרה כזה השוכר חייב להשיב את מצב המושכר לקדמותו על חשבונו.

התובעות לא הציגה כל ראיה ולפיה היא הודיעה לנתבעים, משהוסכם להביא את החוזה לכלל סיום תוך קיצור תקופתו, כי היא מבקשת להחזיר את מצב המושכר לקדמותו.

העובדה שהתובעות לא פנו לנתבעים בבקשה להשיב את המצב לקדמותו, מתיישבת עם המכתב ששלחו ביום 1.11.2009, בו הן הודיעו לנתבעות כי אין בכוונתן לחדש שוב את החוזה בתום תקופתו, "וזאת כי בכוונתנו להסיר את המבנה לחלוטין ולא תתקיים בו עוד קפה או מסעדה".

עובדה זו גם מתיישבת עם כך שלאחר עזיבת הנתבעים את המושכר, השתמשה בו התובעת לקיום ירידים שונים כגון ירידי אוכל.

בנסיבות אלה, אינני רואה לנכון להיעתר לתביעת התובעת להשבת המצב בנכס לקמותו.

זאת ועוד, מנכ"ל התובעות העיד בבית המשפט כי התובעות ביצעו בנכס עבודות לאחר עזיבת הנתבעים, וביניהן – ניקוי, ניתוק מערכות החשמל, התקנת קירות גבס לכיסוי נזקים, הריסה, שיפוץ ובנייה של הנכס. דא עקא, שהתובעות לא הביאו כל ראיה לעלויות בהן נשאו בפועל לביצוע העבודות אותן בחרו לבצע במקום.

עוד יצוין כי חלק ניכר מאומדן הנזקים של השמאי מטעם התובעת – סך של 66,500 ₪, מתייחס לעלות ביצוע עבודות אבן וחיפוי כאשר בתמונות שהגיש התובעות נמצאו נזקים נקודתיים במספר אריחים ולא נמצא חיזוק לטענה לנזקים הדורשים עבודות אבן וחיפוי בהיקף שכזה.

בסיכומו של דבר ובהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים, סבורני כי מן הראוי לפסוק לתובעות פיצוי כולל בסך של 20,000 ₪ כולל מע"מ וזאת בהתחשב באמור בחוות דעת השמאי מטעם התובעת באשר לעלות עבודות הקירוי של תקרת המחסן, עבודות הזיגוג, עבודות ניתוק הכבלים, מערכות החשמל, השלטים ומערכות הניקוז, פירוק ופינוי שלטי הנתבעים, פינוי הפסולת שבמחסן ופריצתו, תיקון האריחים השבורים ומשטחי האבן במקומות בהם בוצעו קידוחים ועבודות הניקיון.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם את הסכומים כמפורט להלן:

1. לתובעת מס' 1 - סך של 12,209 ₪ (חוב דמי שכירות) בתוספת סך של 20,000 ₪ (פיצוי בגין נזקים למושכר) כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.2010 ועד למועד התשלום בפועל.

2. לתובעת מס' 2 - סך של 5,615 ₪ (חוב דמי ניהול) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.2010 ועד למועד התשלום בפועל.

3. לתובעות מס' 1 ו- 2, ביחד ולחוד, את הסכומים כדלקמן:

• החזר אגרה בסך של 3,005 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.6.2010 ועד למועד התשלום בפועל.
• החזר אגרה בסך של 3,008 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.2011 ועד למועד התשלום בפועל.
• שכ"ט עו"ד התובעות בסך כולל של 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמסור בעתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.