התביעה שבפניי עניינה הפרת הסכם לרכישת והובלת טובין שהזמינה הנתבעת מהתובעת.

1. הצדדים:

התובעת הינה חברה פרטית, אשר בין היתר מהווה מזה למעלה מעשרים שנה כסוכנת ומפיצה בלעדית של היצרן הגרמני stuwa konrad Stukerjurgen GmbH (להלן: "היצרן הגרמני"), המייצר בין היתר צינורות ומסננים עשויים PVC , ובתוקף עיסוקה זה נוצר הקשר עם הנתבעת.

הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בין היתר ביעוץ הנדסי ובתוקף עיסוקה זה פעלה להקמת מתקן להתפלת מי ים בצפון קפריסין. במסגרת עיסוקה זה נוצר הקשר עם התובעת.

2. רקע כללי:

הנתבעת, כאמור, עסקה בתכנון ופיקוח של מתקן להתפלת מי ים בצפון קפריסין. לצורך כך הייתה זקוקה לצינורות ומסננים בגודל ספציפי. לשם כך נוצר הקשר עם התובעת, מפיצת מוצרים אלו, המיוצרים על ידי היצרן הגרמני. הצדדים עבדו יחדיו בעבר ועסקה זו הייתה העסקה השלישית ביניהם.

3. הנתבעת פנתה לתובעת ובקשה לרכוש, באמצעותה, מטען צינורות ומסננים בעלי נתונים ספציפיים הנדרשים לה להתקנת המתקן להתפלת מים בצפון קפריסין (להלן: "המטען" ו"המתקן" בהתאמה). מטען הצינורות והמסננים היה מיועד להגיע לתורכיה ומשם לצפון קפריסין, ולטענת הנתבעת, הייתה חשיבות רבה לעמוד בלוח המועדים, שכן כל איחור גרר קנס שהיה עליה לשלם למזמין המתקן.

בין הצדדים הוחלפו מספר מיילים לקשירת העסקה תוך פירוט התנאים הספציפיים הנדרשים. בין המיילים שהוחלפו היו גם הודעות ביטול, וביטול הודעות הביטול אשר יפורטו בהמשך פסק הדין.

4. בפועל, הזמינה התובעת את המטען מהיצרן הגרמני ודאגה להובלתו לתורכיה. מלכתחילה היה המטען אמור להגיע לתורכיה בהובלה אווירית, אך הוא הגיע לתורכיה בהובלה יבשתית על ידי משאיות. לטענת התובעת, שינוי זה נבע מסגירת שדות התעופה כתוצאה מענן העשן הוולקני שהיה מעל אירופה באותם ימים.

5. לאחר שהמטען הגיע לתורכיה, לא הצליחה התובעת לאתר את הנתבעת לצורך ביצוע מסירת המטען, ולאחר מספר ניסיונות כושלים הועבר המטען לישראל. גם בישראל סירבה הנתבעת לקבל את המטען. ביום 23.06.10 הוגשה בקשה ע"י התובעת למתן סעד זמני להורות לנתבעת לקבל לידיה את המטען מנמל אשדוד. בסופו של דבר, הבקשה נמחקה בהסכמת הצדדים לאור הסכמתם למכירת המטען ע"י המכס (ראה החלטת כב' השופטת פליגלמן מיום 8.8.10).

בפועל הנתבעת, מצידה, הזמינה מטען זהה מחברה הולנדית ושינעה אותו לצפון קפריסין. המטען שהזמינה התובעת מהיצרן הגרמני מצא דרכו לישראל וכאן הועמד למכירה על ידי המכס.

כל אחד מהצדדים טוען שההסכם ביניהם הופר על ידי הצד השני, כפי שיפורט להלן.

6. עוד לפני פירוט עיקרי טיעוני הצדדים, חשוב לציין את השתלשלות העניינים מבחינה כרונולוגית, כפי שניתן ללמוד מהמיילים שהוחלפו בין הצדדים.

בין ה- 31.3.10 ל- 17.5.10, הוחלפו בין הצדדים הודעות דואר אלקטרוני (להלן: "מיילים") רבים, אשר מהווים למעשה את ההסכמות שבין הצדדים, או לחלופין, מלמדים על אי ההסכמות שהיו בין הצדדים. את תנאי ההסכמים שהיו בין הצדדים ניתן למעשה ללמוד מאותם מיילים, כפי שניתן ללמוד מהם גם על המחלוקות אשר מנעו בסופו של דבר את ביצוע ההסכמים שהיו בין הצדדים. אציין את המיילים העיקריים מהם ניתן ללמוד על התנהלות הצדדים. המיילים שצורפו כנספח לכתב התביעה יצוינו כנספחים לכתב התביעה, ואילו המיילים שנלקחו מתצהיר הנתבעת שצורף לתשובתה לבקשה למתן סעד זמני, יקראו להלן: "המיילים שצורפו לתצהיר הנתבעת".

7. את תחילת הקשר החוזי שבין הצדדים ניתן לראות בהצעת המחיר ששלחה התובעת לנתבעת, מס' 571790-2 מיום 31.3.10 (נספח 2 לכתב התביעה).

ביום 1.4.10 נשלח מייל מהנתבעת לתובעת, בו מבהירה הנתבעת שבביצוע ההובלה יש להשתמש במשלח שלהם בלבד (עמ' 20 לנספח תצהיר הנתבעת).

בעמ' 22 לנספחי הנתבעת מציינת הנתבעת שיש לוודא שהיא תקבל את מסמכי השילוח לפני שהטובין יוצאים את שערי המפעל.

ביום 4.4.10 שלחה הנתבעת לתובעת הזמנה מס' 33890-003 (להלן: "ההזמנה") ובה מפורטים המוצרים אותם מבקשת היא להזמין באמצעות התובעת, ואשר יקראו להלן: "המטען".

ביום 6.4.10 נשלחו שני מיילים העוסקים בעיקר בפרטי ההובלה נספחים 4 ו- 5 לכתב התביעה.

ביום 7.4.10 נשלח מייל מהנתבעת לתובעת אשר בין היתר עומדת בו הנתבעת על דרישתה לבחור את המשלח של המטען (עמ' 52 לנספחי הנתבעת).

בשורה של מיילים מיום 15.4. עד 19.4. נדונה שאלת האריזה ובסופו של דבר מאשרת הנתבעת את ההזמנה להכנת מארזים מיוחדים המתאימים להובלה אווירית ואשר עלותם עומדת על סך של 1,450 אירו (נספחים 23-24 לנספחי הנתבעת).

ביום 19.4.10 נשלח מייל ממוביל אירופאי, ששמו מר לנן אדוויג, לנתבעת ולתובעת ממנו ניתן ללמוד שקיימת בעיה במרחב האווירי האירופאי ובלשונו:"I suggest we wait till we have the final

details once cargo ready for shipment packing

At that moment things will perhaps also be clear regarding the FLIGHT SOLUTIONS owing fact the actual situation in Europe"

(עמ' 105 לנספחי הנתבעת).

ביום 27.4.10 שולחת הנתבעת מייל לתובעת בו היא כבר מודיעה, כי לאור התנהלות התובעת בביצוע המשלוח היא בודקת גם אלטרנטיבות נוספות (עמ' 117 לנספחי הנתבעת).

הצדדים ממשיכים להתכתב ו"להתנצח" במיילים שהם שולחים האחד לשני, עד שבהודעת המייל מיום 29.4.10 בשעה 12:59, הודיעה הנתבעת על ביטול ההזמנה (נספח 7 לכתב התביעה).

בו ביום נשלחה תגובת התובעת בשני מיילים מהם ניתן ללמוד שהיא מסרבת לקבל את הודעת הביטול (נספחים 8 ו- 9 לכתב התביעה).

ביום 2.5.10, נשלח מייל נוסף ע"י התובעת בו היא מודיעה לנתבעת כי בכוונתה לספק את המטען לנתבעת ואם לא תקבל הוראה לאן להעבירו בתורכיה, היא תספק אותו למשרדי הנתבעת בתל-אביב (נספח 10 לכתב התביעה).

כשעתיים וחצי לאחר מכן נשלחה תגובת הנתבעת ממנה עולה, כי אין לה התנגדות לקבל את המטען באיסטנבול בכפוף לשמירת כל זכויותיה (נספח 11 לכתב התביעה).

בימים 3 ו- 4 באפריל המשיכו הצדדים להתכתב במיילים לגבי ההובלה ותנאי התשלום (נספחים 12 עד 14 לכתב התביעה ועמ' 134 עד 152 לנספחי תצהיר הנתבעת).

ביום 5.5.10 שולחת התובעת מייל לנתבעת בו היא מוחה על כי עד למועד זה לא נמסרה לה כתובת למסירת המטען באיסטנבול וכן מוחה היא על התנהלות הנתבעת כלפיה בעסקה זו (נספח 15).

תשובת הנתבעת לא איחרה להגיע ועוד באותו יום נשלח מייל מהנתבעת לתובעת בו טוענת הנתבעת, כי התובעת הפרה את ההסכם שבין הצדדים ולמעשה גרמה לסיכול ביצוע ההסכם.

עוד באותו יום נשלחה תשובת התובעת לנתבעת בו חוזרת התובעת על טענותיה כלפי הנתבעת בסיכול קיום ההסכם (נספח 17 לכתב התביעה).

ביום 9.5.10 נשלחו מס' מיילים ע"י הצדדים בניסיון לסיים את המחלוקת, כך שהמטען יסופק לנתבעת (ראו נספחים 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24 לכתב התביעה).

ביום 10.5.10 הודיעה התובעת לנתבעת בשני מיילים על כי לא הצליחה לעצור את הטענת המטען על הספינה לפני שעזב את תורכיה, כך שהמטען עושה את דרכו לישראל. בעקבות כך נשלח מייל ביום 11.5.10 מהנתבעת לתובעת בה הודיעה היא כי היא רואה את התובעת כמי שהפרה את ההסכם וחזרה על הודעת הביטול תוך שמירת הזכויות לתביעת הנזקים (נספח 26 לכתב התביעה).

ביום 17.5.10, נשלחה תגובת התובעת בה טענה היא שהנתבעת היא זו שגרמה לסיכול ההסכם, אך הוסיפה שתהיה מוכנה לספק את הסחורה בתורכיה, דהיינו, לשלוח את המטען לתורכיה לאחר שיגיע לישראל, בכפוף לכך שהנתבעת תשלם את העלויות הכרוכות בכך (נספח 27 לכתב התביעה).

תגובת הנתבעת מאותו יום הייתה קצרה בה היא הודיעה שהיא חוזרת על האמור במכתבה מיום האתמול ושומרת על זכותה לתבוע את הנזקים שנגרמו לה, מהתובעת.

ביום 16.5.10 נשלח מייל מהנתבעת לתובעת בה חזרה הנתבעת על הודעת הביטול לשתי ההזמנות והודיעה על כי לא תקבל את המטען בתל-אביב ועל כי היא שומרת לעצמה את הזכות לתבוע את התובעת על הנזקים שנגרמו לה בעקבות התנהלות התובעת בעסקה.

שרשרת המיילים שפורטה לעיל בקצרה ובתמציתיות, ואשר איננה כוללת את כל המיילים שהוחלפו בין הצדדים, מתארת את השתלשלות העניינים בתקופה של כחודש וחצי החל מההזמנה הראשונה וכלה בהודעת הביטול האחרונה.

תמצית טיעוני הצדדים:

8. תמצית טעוני התובעת:

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את ההסכמים שנכרתו בין הצדדים כמפורט להלן:

ההסכם הראשון מורכב משתי הזמנות: האחת מיום 1.4.2010 והיא כוללת את המטען עצמו. ההזמנה השנייה מיום 15.4.2010 מתייחסת לדרישת הנתבעת להובלה אווירית הטומנת בחובה תשלום נוסף עבור האריזה השונה של המטען לצורך ההובלה האווירית. שתי הזמנות אלו מהוות את ההסכם הראשון. בהתאם לתנאי ההסכם הראשון אמורה הייתה הנתבעת לקבל את המטען בתורכיה.

הנתבעת הפרה את ההסכם הראשון, שעה שסירבה לקבל את המטען שהגיע לתורכיה ביום 29.4.2010. בעקבות סירובה של הנתבעת לקבל את המטען בתורכיה ולאחר מו"מ שנוהל בין הצדדים נכרת ביניהם ההסכם השני – הסכם הפשרה.

הסכם הפשרה נכרת ביום 9.5.2010 והוא אמור היה לסיים את המחלוקות שבין הצדדים. בהתאם להסכם הפשרה התחייבה הנתבעת לקבל לידיה את המטען ולשלם לתובעת סך של 24,726 אירו תוך 60 יום. הנתבעת הייתה אמורה לקבל את המטען בתורכיה, אך התובעת הבהירה לנתבעת עוד במועד כריתת הסכם הפשרה על האפשרות שהמטען כבר יצא בדרכו לישראל. למרות הבהרה זו בקשה הנתבעת לכרות את הסכם הפשרה. גם הסכם זה הופר על ידי הנתבעת, אשר סירבה לקבל את המטען בישראל לאחר שהתברר שהוא כבר עזב את תורכיה עת נכרת הסכם הפשרה, והיא אף סירבה לקבלו בתורכיה לאחר שיוחזר מישראל. הנתבעת אף לא שילמה לתובעת בגין המטען למרות התחייבותה על פי הסכם הפשרה.

9. ההסכם הקובע בין הצדדים , הוא ההסכם האחרון, דהיינו הסכם הפשרה אשר הופר על ידי הנתבעת, שסירבה לקבל את המטען לא בישראל ולא בתורכיה, וכפועל יוצא לא שילמה עבורו. לטענת התובעת, הנתבעת קנתה את המוצרים אצל ספק אחר בזול יותר ולכן העדיפה את המוצר הזול יותר.

10. אין לראות בכך שהתובעת לא סיפקה את המטען בתורכיה בו ביום כהפרה יסודית של ההסכם המאפשרת ביטולו על ידי הנתבעת, שכן גם אם מדובר בהפרה, הרי שהיא איננה הפרה יסודית הן לאור העובדה שהתובעת ביקשה לתקן את ההפרה תוך זמן קצר, והן לאור העובדה שהצדדים היו מודעים לכך ולמרות זאת החליטו לבצע את הסכם הפשרה.

11. לטענת הנתבעת, כי התובעת הפרה את ההסכם הראשון בכך ששינעה את המטען בהובלה יבשתית במקום בהובלה אווירית כפי שהוסכם בין הצדדים, טענה התובעת, כי הובלה אווירית באותם הימים הייתה בלתי אפשרית כתוצאה מענן האפר שכיסה את שמי אירופה לאחר התפרצות הר הגעש באיסלנד.

12. לטענת התובעת, קיימה היא את תנאי ההסכם שבין הצדדים ולכן זכאית היא למלוא התמורה בהתאם להסכם.

הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא קיבלה את המטען, ואף לא מסרה כתובת למסירתו, וכפועל יוצא אף לא שילמה את התמורה בגינו.

13. בין הצדדים נכרתו למעשה שני הסכמים אשר חופפים בחלק ניכר מהתנאים. ההסכם הראשון נכרת בעת קבלת ההזמנה שהזמינה הנתבעת מהתובעת על סמך הצעת המחיר שנשלחה לה ע"י התובעת.

לאחר כריתת ההסכם הראשון ולאחר שהתגלעו קשיים ביישומו, בעיקר בנושא הובלת המטען, נכרת בין הצדדים הסכם נוסף – הוא הסכם הפשרה. בהיות הסכם הפשרה ההסכם השני שבין הצדדים, הרי שהוא ההסכם הקובע.

בהתאם להסכם הפשרה, הייתה אמורה הנתבעת לקבל את המטען בתורכיה אך משלא מסרה כתובת למסירתו בתורכיה, שונע המטען לישראל ויש לראות בנתבעת כמי שהפרה את ההסכם.

יש לדחות את טענת הנתבעת, שהתובעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בלוח הזמנים לאספקת המטען בתורכיה. אמנם בהסכם הראשון נקבע שהסחורה תסופק עד ליום 25.5.10, אך הדבר היה לפני שהנתבעת ביקשה לשנע את המטען בהובלה אווירית מה שדרש בניית מארזים מיוחדים המתאימים להובלה האווירית אשר נדרש זמן להכנתם בתוספת תשלום לקבלתם, דהיינו, העיכוב במקור נבע משינוי בהזמנה שנעשה ע"י הנתבעת.

בסופו של יום, המטען הועבר בהובלה יבשתית לאחר שהובלה אווירית הייתה בלתי אפשרית לאור סגירת שדות התעופה באירופה באותם ימים בעקבות ענן האפר שכיסה את שמי היבשת.

14. יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה לכאורה התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא מסרה לה את מסמכי השילוח ובחרה בעצמה את המשלח, המשלח נבחר בייעוץ עם הנתבעת וזו הייתה מעורבת בבחירתו תוך שהיא פנתה באופן ישיר למפעל הגרמני בעניין זה ומכל מקום לא מדובר בתנאי עיקרי בגינו הייתה רשאית הנתבעת לבטל את ההסכם.

לסיכום, התנהלות הנתבעת במקרה הנדון הביאה לסיכול ביצוע ההסכם. הנתבעת הייתה מעוניינת לקבל את הסחורה במחיר מוזל יותר ולכשמבוקשה ניתן לה, היא עשתה ככל שביכולתה להתנער מההסכם שהיה לה עם התובעת.

15. הנזקים שנגרמו לתובעת:

מאחר ומדובר במטען ייחודי לא ניתן היה למכור אותו לצד ג' או לשמור אותו כמוצר מדף. התובעת שילמה את התמורה ליצרן הגרמני והיא זכאית למעשה למלוא סכום התמורה שנקבע בהסכם שבין הצדדים ולהוצאות הנוספות שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת בהפרת ההסכם הנדון.

16. תמצית טענות הנתבעת:

טענתה העיקרית של הנתבעת הינה שהתובעת הפרה את ההסכם שבין הצדדים ולאור הפרה זו בוטל ההסכם כדין ע"י הנתבעת.

ההסכם שבין הצדדים כלל תנאים מיוחדים המהווים תנאים עיקריים המצדיקים את ביטול ההסכם בהפרתם.

17. לטענת הנתבעת, הפרה התובעת את ההסכם הפרה יסודית, שבאה לידי ביטוי בהפרות המפורטות להלן:

הפרה יסודית– איחור מועד האספקה – מועד האספקה המקורי אמור היה להיות ב- 19.4.10 (נספח 92 לתצהיר הנתבעת), אך המוצרים לא סופקו במועד זה ואף לא ביום 25.4.10 כפי שנקבע בהסכם הראשון שבין הצדדים. רק ביום 29.4.10, לאחר מועד האספקה ההסכמי, הודיעה התובעת לנתבעת כי המטען נשלח לתורכיה והוא צפוי להגיע באותו יום או למחרת (נספח 132 לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת הבהירה לתובעת כי יש חשיבות עליונה במקרה הנדון לעמוד בלוח הזמנים, שכן המטען דרוש לנתבעת לביצוע פרויקט התפלת מים בקפריסין ועליה לעמוד בלוחות הזמנים שאם לא כן היא תישא בקנסות כבדים.

אין לקבל את טענת התובעת שהעיכוב שחל בראשונה מהצורך בשינוי המארזים ובהמשך בעקבות ענן האפר הוולקני מעל אירופה.

לאור האמור לעיל, יש לראות את התובעת כמי שהפרה את ההסכם בכך שלא סיפקה את הטובין במועד שנקבע בהסכם, למרות שידעה על החשיבות שמייחסת הנתבעת לאותו מועד.

18. הפרה יסודית– הובלת המטען שלא באמצעות המשלח של הנתבעת - בסוף העמוד הראשון להסכם שבין הצדדים (נספח 23 לתצהיר הנתבעת), נכתב במפורש שהשילוח יבוצע ע"י סוכן של הנתבעת ואין לקבל את טענת התובעת על כי תנאי זה שונה ויש לראות בטענה זו טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שההלכה לגביה ברורה ונותנת את העדיפות למסמך בכתב.

כמו כן, התובעת עצמה הציגה התנהלות כאילו היא משתפת פעולה עם המשלח של הנתבעת, כך שלמעשה מדובר בגרסה הסותרת את התנהגות התובעת עצמה.

לא ניתן הסבר להפרת תנאי זה של ההסכם.

מבחינת הנתבעת הייתה חשיבות לבצע את הובלת המטען באמצעות משלח מטעמה לאור הניסיון שהיה לנתבעת במשלוחים קודמים לצפון קפריסין, אשר בהן התעוררו בעיות כאשר המשלח לא היה משלח שעובד עם הנתבעת ומודע לצרכים המיוחדים למשלוחים לצפון קפריסין.

19. הפרה יסודית– המטען הובל בהובלה יבשתית לתורכיה ולא בהובלה אווירית כפי שהוסכם. הנתבעת ביקשה כי ההובלה תעשה בהובלה אווירית על מנת לחסוך זמן ולאור הדחיפות שהייתה בקבלת המטען. הנתבעת אף קיבלה על עצמה את התשלום הנוסף הכרוך בכך, למרות האמור לעיל, המטען הועבר בהובלה יבשתית מבלי שהנתבעת עודכנה על כך. לטענת הנתבעת, בחרה התובעת בהובלה היבשתית על פני ההובלה האווירית, על מנת לחסוך בעלויות ולגרוף את הרווח לכיסה.

התובעת סירבה לחשוף את מסמכי ההובלה היבשתית ועלותה והדבר אומר דרשני.

אין גם לקבל את טענת התובעת שהדבר נעשה מאחר ולא ניתן היה לבצע הובלה אווירית כתוצאה מענן האפר, שכן במועד בו יצא המטען מגרמניה שדות התעופה באירופה כבר היו פתוחים (מוצג נ/5). כמו כן, לא ניתנה תשובה מדוע התובעת לא נתנה הסבר זה בשלבים מוקדמים יותר ויש לראות בטענה זו "עדות כבושה". גם לא ניתן הסבר מדוע התובעת לא עדכנה את הנתבעת במשך כל אותו שבוע בקשיים שנוצרו להובלת המטען בעקבות ענן האפר.

20. הפרה יסודית– אי העברת מסמכי השילוח לאישור הנתבעת – בהסכם שבין הצדדים (נספח 24 לתצהיר הנתבעת), נקבע שמסמכי ההובלה הכוללים חשבונית, רשימת אריזות, חייבים לעבור את אישור הנתבעת, או המשלח שלה, לפני שהמטען יוצא לדרך.

לטענת הנתבעת, מדובר בתנאי יסודי ועקרוני כפי שאף צוין במכתבה (נספח 22 לתצהיר שצורף להסכם). טענת התובעת על כך שהיא העבירה את כל הניירת הרלוונטית הינה מגוחכת ואף המסמכים שהועברו, הועברו לאחר שהמטען יצא לדרכו ולא כנדרש בהסכם לפני היציאה לדרך.

הדבר נעשה, כפי הנראה, כדי להסתיר מהנתבעת שהשילוח נעשה דרך היבשה ולא כדרישת הנתבעת בהובלה אווירית.

21. שרשרת הפרות יסודיות אלו הובילו את הנתבעת לבטל את ההסכם כפי שהודע במייל מיום 29.4.10 (נספח 120 לתצהיר).

הנתבעת הודיעה לתובעת (נספח 117) כבר ביום 27.4.10 שהיא מחפשת אלטרנטיבות נוספות, וזאת לאחר שהתובעת לא סיפקה את המטען במועד שנקבע בין הצדדים (25.4.10).

בנסיבות אלו יש לראות את ביטול ההסכם כביטול שנעשה כדת וכדין.

22. הפרת ההסכם השני:

הפרת ההסכם – המטען לא סופק באופן מיידי כפי שהוסכם – למרות ביטול ההסכם כדת וכדין, ולפנים משורת הדין, הביעה הנתבעת את הסכמתה לקבלת המטען באופן מיידי באיסטנבול כפי שפורט בהודעת המייל מיום 9.5.10 המהווה את ההסכם הנוסף.

יש לציין שלהסכם זה קדם מו"מ שהתנהל בין הצדדים מיום 5.5.10 כפי שהוא בא לידי ביטוי בנספחים 151, 153, 154, 155, 159, 161.

עיקרו של החוזה החדש היה קבלת המוצרים באופן מיידי באיסטנבול. בפועל, באותו מועד

המטען כבר היה בדרכו לישראל לפי הוראות התובעת, כך שהיא לא הייתה מסוגלת ואף

בפועל לא קיימה את ההסכם הנוסף ולא סיפקה את המטען באופן מיידי באיסטנבול.

הטענה כי התובעת ציינה כי הסחורה תסופק בתל אביב הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה.

23. הסכומים הנתבעים:

הנתבעת התייחסה לסכומים הנתבעים, ולטענתה, התובעת דורשת סך של 3,670 אירו בגין הובלה אווירית שלא הייתה, ולחלופין יש לחייב בגין הובלה יבשתית בסך 1,750 אירו.

התובעת דורשת סך של 1,450 אירו בגין שינוי המארזים למארזים של 250 ק"ג כל אחת, אך היא לא צירפה את רשימת המארזים להוכחת עלות זו, ואף מנספחיה שלה (נספח 34 ) ניתן ללמוד שהמארזים היו בני 350 ק"ג כל אחד.

כמו כן, היא תובעת 1,500 אירו עבור הובלה בתוך תורכיה, אולם לא הוצגה כל ראיה להוצאה זו.

בנוסף, היא תובעת סך של 11,630 ₪ בגין הובלה לישראל לפי חשבונית (נספח 37) הכוללת גם הובלה בתוך תורכיה, דהיינו יש כאן ניסיון לגבייה כפולה עבור ההובלה בתוך תורכיה. לעניין ההובלה לישראל, הדבר נעשה בניגוד למוסכם בהסכם וללא הסכמת הנתבעת, כך שבוודאי אין להטיל על הנתבעת חיוב זה.

24. מסכמת הנתבעת, כי התובעת הפרה את ההסכם שבין הצדדים ולא בצעה את ההסכם בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי הצדדים, למרות שהייתה מודעת למורכבות של ההסכם שנבע מכך שיעדו הסופי של המטען היה צפון קפריסין. היה צורך מיוחד לדייק במועדים ולבצע את השינוע בדיוק כפי שנקבע ותואם עם הגורמים השונים. המטען היה אמור להגיע לתורכיה ביום 25.4.2010 ומשם להגיע לצפון קפריסין. ביום 25.4.2010 המטען עדיין היה בגרמניה ועזב אותה בתחבורה יבשתית ולא אווירית, דבר שהאריך את זמן השינוע וגרם לעיכוב בהגעת הסחורה לתורכיה. תנאי זה היה, לטענת הנתבעת, תנאי יסודי שהפרתו מצדיקה ביטול ההסכם כפי שנעשה על ידי הנתבעת.

ההסכם הנוסף, לטענתה, אף הוא הופר על ידי התובעת, אשר הייתה אמורה לספק את המטען בתורכיה, אך המטען עשה דרכו לישראל, כך שהמטען לא הגיע ליעדו במועד גם לפי הסכם הפשרה.

25. המחלוקת:

השאלה המהותית השנויה במחלוקת בין הצדדים והעומדת בבסיס התביעה הינה, מי מהם הפר את ההסכם או ההסכמים שבין הצדדים, כאשר כל אחד מהצדדים רואה את הצד השני כמי שהפר את ההסכם.

על מנת לענות על שאלה זו יש לברר מחלוקות נוספות הקיימות בין הצדדים כמו,

מהו ההסכם הקובע שבין הצדדים ומהם תנאיו ?

מה היו התנאים העיקריים המהווים תנאים המצדיקים את ביטול ההסכם ?

אלה הן השאלות המהותיות השנויות במחלוקת, אך קיימות מחלוקות נקודתיות נוספות, אליהן אתייחס בהמשך.

26. דיון:

ההסכם:

תחילתה של ההתקשרות במספר מיילים המהווים הצעה וקיבול שיש בהם גמירות דעת הנדרשת לקשירת חוזה תקף בין הצדדים. ההתקשרות שבין הצדדים, הן לצורך קשירת הקשר החוזי והן לצורך ביצועו או אי ביצועו, נעשתה בעיקרה באמצעות הודעות דואר אלקטרוני (לעיל ולהלן "מיילים"), כפי שכבר פורט לעיל ועוד יפורט להלן.

27. ההסכם הראשון:

בהתאם להסכם הראשון התחייבה התובעת לספק לנתבעת מטען שעיקרו צינורות לפי מידה ספציפית כמפורט בהזמנה מיום 01.04.2010.

עוד הוסכם, כי האספקה תבוצע בתורכיה והמשלח יקבע בהתייעצות עם הנתבעת, אשר תקבל את מסמכי השילוח לפני צאת המטען.

מועד האספקה נקבע ליום 25.4.2010.

בשלב שני, עדיין במסגרת ההסכם הראשון, ביקשה הנתבעת, כי המטען יגיע לתורכיה בהובלה אווירית. לצורך כך היה על התובעת לדאוג לאריזת המטען במארזים קטנים יותר מאלה המקוריים. הכנת מארזים אלו גזלה זמן נוסף ונדרשה בגינה עלות נוספת. הודעה על כך נמסרה לנתבעת שנתנה הסכמתה.

עד לשלב זה נראה כי הצדדים עובדים בשיתוף פעולה.

28. אלא שבשלב זה מתעוררות בעיות בין הצדדים. המטען לא הגיע לתורכיה ביום 25.4.10, ואף לא בהובלה אווירית. המטען יצא מהמפעל בגרמניה בשבוע של ה- 21.4.10 בהובלה יבשתית (משאיות) ולא על ידי משלח שנבחר על ידי הנתבעת, אשר אף לא קבלה את מסמכי השילוח לפני שהמטען יצא לדרך.

29. לטענת התובעת, העיכוב הראשוני נבע מהכנת המארזים החדשים לאור דרישת הנתבעת להובלה אווירית. את ההובלה היבשתית הסבירה התובעת בהתערבותו של "כוח עליון" בדמותו של ענן האפר שכיסה את שמי אירופה באותם ימים לאחר התפרצות הר הגעש באיסלנד, ואשר מנע שימוש בהובלה אווירית.

לטענת הנתבעת, ביקשה התובעת להוזיל עלויות וליהנות מהרווח הטמון בכך, ולכן בחרה להשתמש בהובלה יבשתית. התובעת, לעומתה, טענה שההובלה היבשתית יקרה יותר, אך אקדים ואציין כי היא לא הוכיחה טענה זו למרות שקל היה להוכיח זאת על ידי הצגת הקבלה עבור ההובלה היבשתית, דבר שלא נעשה.

30. לעניין המחלוקות הנדונות הקשורות להסכם הראשון, ועל סמך הראיות שהיו בפניי אני קובעת כדלקמן:

אני מקבלת את טענת התובעת, כי הסיבה לעיכוב בשינוע המטען נבעה מדרישת הנתבעת להובלה אווירית, דרישה שהובילה לצורך בהכנת מארזים חדשים ומיוחדים. אני גם מקבלת את טענת התובעת, כי לא ניתן היה להשתמש בהובלה אווירית באותם ימים מאחר ושדות התעופה ברחבי אירופה היו סגורים.

אינני מקבלת את טענת התובעת, כי ההובלה היבשתית הייתה יקרה יותר. התובעת יכלה להוכיח טענה זו, אך היא בחרה שלא להציג את מסמכי ההובלה היבשתית והדבר פועל כנגדה בשקילת חומר הראיות. הנתבעת ביקשה להוכיח טענה זו במסמך שביקשה ממוביל אירופאי (מוצג נ/6), והתובעת התנגדה להגשת אותו מסמך.

במקרה הנדון הייתה התובעת יכולה למנוע את הצורך בהגשת המסמך לו הייתה מציגה את הקבלה המעידה על התשלום בפועל, ומשלא עשתה זאת התובעת, הביאה הנתבעת את הראייה הטובה ביותר שיכלה להוכחת טענתה בדבר היות ההובלה היבשתית זולה יותר מזו האווירית. בנסיבות אלו לא הייתה הצדקה להתיר הגשת עדות הזמה כפי שבקשה התובעת. לאור האמור לעיל אני מקבלת את המסמך נ/6 כראיה קבילה, אשר ברמת משקלה אתחשב בטיעוני התובעת לגבי עצם קבילותה.

לפיכך, הגעתי למסקנה, כי ההובלה האווירית היא ההובלה היקרה מבין דרכי ההובלה השונות ומסקנה זו מתחזקת אף נוכח הודעת התובעת, כי היה ותתבקש הובלה אווירית הדבר כרוך בעלות נוספת משמעותית של 6,000 אירו (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית של התובעת).

31. לסיכום, אני מקבלת את טענת התובעת על כי העיכוב ביציאת המטען מגרמניה נבע מהצורך בהכנת מארזים מיוחדים להובלה אווירית. אני אף מקבלת את טענת התובעת, כי בסופו של דבר השינוע בוצע בהובלת יבשתית כתוצאה מסגירת שדות התעופה, אך אינני מקבלת את טענת התובעת לעניין העלות של ההובלה היבשתית ולכך אתייחס בהמשך.

32. בשלב זה החלו קשיי התקשורת שבין הצדדים. לטענת התובעת המטען היה מוכן למסירה בתורכיה ביום 29.4.10 , אך הנתבעת לא מסרה כתובת למסירת המטען והצדדים לא הצליחו להידבר ביניהם לצורך קביעת כתובת למסירה.

בעקבות כך הודיעה הנתבעת על ביטול ההסכם, זאת לאחר שראתה בעיכוב במסירה ודרך שינוע המטען כהפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם.

33. חילופי המיילים בין הצדדים הביאו לכריתת הסכם נוסף, הלוא הוא הסכם הפשרה. בהתאם להסכם הפשרה הייתה אמורה הנתבעת לקבל את המטען בתורכיה ולשלם תמורתו כפי שנקבע, אלא שמסיבות שעדיין אינן ברורות לי, לא הצליחו הצדדים לתאם את כתובת מסירת המטען, והמטען המשיך "להסתובב" בתורכיה עוד מספר ימים.

34. כשהצליחו הצדדים להגיע להסכמה שהולידה את הסכם הפשרה, התברר שהמטען כבר עזב את תורכיה בהתאם להוראות התובעת, לפני שידעה שתגיע להסכמה חדשה עם הנתבעת. בפועל היה הסכם פשרה, אך הוא לא ניתן היה לביצוע. התובעת הציעה להחזיר את המטען לתורכיה ולמסור אותו בתורכיה לנתבעת, אך זו חזרה וביטלה את ההסכם והזמינה מטען זהה מחברה אחרת.

35. הפרת הסכם הפשרה - הנוסף:

שני הצדדים מסכימים על כי ביום 9.5.10 נכרת ביניהם הסכם נוסף, כאשר התובעת מכנה אותו "הסכם פשרה", בעוד הנתבעת מכנה אותו "ההסכם הנוסף". לא מדובר רק בהבדל של סמנטיקה, אלא יש גם עניין מהותי בהתייחסות הצדדים להסכם, שיכונה על ידי "ההסכם השני".

בעוד התובעת טוענת שהסכם הפשרה מבטל למעשה את כל מה שקדם לו ויש לבחון את התביעה רק ביחס לתנאי הסכם הפשרה, הרי שהנתבעת רואה אותו בתור הסכם נוסף שאיננו פוגע בחובות וזכויות הצדדים על סמך ההסכם הראשון, דהיינו, למרות קיומו של ההסכם הנוסף, עדיין קיימת לנתבעת הזכות לתבוע את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת תנאי ההסכם הראשון ע"י התובעת.

36. המקרה הנדון מהווה אולי הוכחה לכך ששיטת עריכת הסכם כאשר שני הצדדים יושבים האחד מול השני, או לפחות חותמים על אותו מסמך הכולל את כל ההסכמות שביניהם, הינה הדרך הנכונה יותר והדרך בה ניתן למנוע חילוקי דעות במקרים רבים יותר, מאשר בכריתת הסכם באמצעות הודעות דואר אלקטרוניות אשר ביחד יוצרות את תנאי ההסכם.

במקרה הנדון, התובעת רואה בהסכם השני הסכם פשרה ואילו הנתבעת מתייחסת אליו כאל הסכם נוסף ומציינת במכתב מיום 05.05.10 (נספח 15 לבקשה לסעד זמני מטעם התובעת) שהיא שומרת על הזכויות לקיזוז נזקיה בעקבות הפרת ההסכם הראשון.

37. לאחר שעיינתי במיילים השונים והרבים שהחליפו הצדדים בפרק הזמן הקצר שבין מרץ למאי 2010, הגעתי למסקנה שלא ניתן לעשות הפרדה מהותית בין ההסכמים השונים, גם אם ניתן לעשות הפרדה טכנית, במיוחד לאור הודעת ביטול ההסכם שנשלחה ע"י הנתבעת ביום 29.04.10 (נספח 6 לבקשה לסעד זמני מטעם התובעת).

38. בעסקה הנדונה הייתה דינמיקה משתנה של התנהלות הצדדים ולא ניתן להפריד אותה לחלקים, אלא יש להסתכל על המכלול על מנת לנסות ולבחון מי ומה גרם לכשל הסופי ביישום ההסכם.

39. אין מחלוקת שמלכתחילה הגיעו הצדדים להסכמה על רכישת המטען ע"י הנתבעת מהתובעת, ואין אף מחלוקת שהמטען לא הגיע לידי הנתבעת והנתבעת אף לא שילמה בגינו לתובעת. לא יכולה להיות מחלוקת על כי המטען יצא מהמפעל בגרמניה והגיע לידי התובעת.

אינני יכולה להימנע מהמחשבה שלו היו הצדדים מדברים באופן ישיר במקום בהתכתבויות אלקטרוניות יתכן וה"קצר התקשורתי" שנוצר היה נמנע, והיה ניתן למנוע את הכשל האופרטיבי של ההסכם, או לפחות להקטין בצורה משמעותית את הנזק שנגרם.

בהתאם להסכם השני היה על התובעת לספק את המטען באופן מיידי, דבר זה לא נעשה מאחר והמטען כבר היה בדרכו לישראל. התובעת אמנם הציעה לתקן את ההפרה, אך הצעה זו לא התקבלה. לטענת התובעת, אין לראות בכך הפרת הסכם הפשרה, שכן התובעת חזרה והסבירה לנתבעת, כי כבר נתנה הוראה לשנע את המטען לישראל והיא תנסה לעצור את הליך השינוע. בסופו של דבר לא הצליחה התובעת לעצור את הליך השינוע והמטען הגיע לישראל. בשלב זה הנתבעת סירבה לקבל את המטען. המטען נמכר, כפי הנראה, על ידי שלטונות המכס לכיסוי דמי האחסון וזאת לאחר דיון שהתקיים בפני כבוד השופטת פליגלמן ביום 8.8.10 בו הביעו שני הצדדים נכונות למכירת הטובין על ידי המכס. הבקשה לצו עשה נמחקה באותה החלטה.

40. כפי שכבר ציינתי אינני יכולה להפריד בין ההסכמים, ואף אינני יכולה להפריד באופן מוחלט בין המיילים המהווים הסכם זה או אחר, למיילים אחרים, שכן רק מכלול הודעות הצדדים נותן תמונה של ההסכמות וחוסר ההסכמות שהיו בין הצדדים.

41. תחילת המשבר שבין הצדדים הגיע בשלב שינוע המטען. מחומר הראיות שהיה בפניי עולה, כי המטען הובל בהובלה יבשתית במועד מאוחר יותר מזה שנקבע בהסכמים שבין הצדדים וללא תאום עם הנתבעת. התנהלות זו נוגדת את ההסכמות שהיו בין הצדדים כעולה מהמיילים שהחליפו ביניהם. יחד עם זאת, עדיין נשאלת השאלה האם יש לראות בכך הפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם.

אינני יכולה לקבל את הטענה שמדובר בהפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם, שכן גם לדברי הנתבעת, התוצאה הייתה יכולה להיות הטלת קנס כספי, דהיינו נזק ממוני הניתן לפיצוי אם אכן יתרחש (דבר שלא הוכח שאכן התרחש).

42. בהסכם השני אנו עדים למצב דומה. המטען לא סופק באופן מיידי באיסטנבול, אך התובעת ביקשה לתקן הפרה זו תוך זמן קצר, ואילו הנתבעת כבר ביטלה את ההסכם מאותן סיבות של החשש מקנס שיוטל עליה אם לא תעמוד בלוחות הזמנים אליהם התחייבה כלפי צד ג'. דהיינו, שוב מדובר בנזק ממוני הניתן לפיצוי. התובעת טוענת שבעת כריתת ההסכם השני ידעה הנתבעת, כי קיימת אפשרות שהמטען כבר בדרכו לישראל ולמרות זאת החליטה להיכנס להסכם הנוסף, כך שיש לדחות את טענתה בדבר ההפרה.

הפן הנורמטיבי:

עסקינן בהסכם עסקי, אשר חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 (להלן: "חוק התרופות") חלים עליו.

מצאתי שאין להרחיב את הדיבור על נושא ההצעה והקיבול שיצר גמירות דעת לכריתת חוזה, שכן אין למעשה מחלוקות שאלו היו פני הדברים בתחילת הדרך, והמחלוקות שבין הצדדים הגיעו בשלב הביצוע.

ההוראה הרלבנטית בחוק החוזים שהינה רלבנטית בכל עסקה ועסקה מנוסחת בסעיף 39 לחוק כלשונה:

"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

כדי לבדוק אם הייתה הפרה של ההסכם ומהי מהות ההפרה אם הייתה כזו, יש לבחון אם התנהלות הצדדים בקיום ההסכם הייתה בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק החוזים, דהיינו התנהלות בתום לב.

43. מחומר הראיות שהיה בפניי ומזה שלא הוצג בפניי הגעתי למסקנה, כי לא היה גילוי מלא וכנה בין הצדדים בעת ביצוע ההסכם. תנאי ההסכם לגבי המשלח נשארו עמומים וכל אחד מהצדדים ייחס להם משקל אחר. כשהתעוררו בעיות, גם אם של כוח עליון, לא מצאתי דיווח כתוב והתייעצות משותפת למציאת פתרון מתאים. הצדדים הרבו במיילים האחד לשני ולעיתים בהפרש של דקות או שעות, אך לבעיה העיקרית הם לא התייחסו, וחבל. אני מניחה שלו הדברים היו גלויים יותר היה ניתן לפתור את בעיית השינוע בהסכמה.

44. לגבי ההסכם הראשון, כפי שהוא מכונה על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה, כי הייתה הפרה של התובעת, אך לא הפרה יסודית, ולכן לא קמה לנתבעת זכות הביטול המיידי, ומשעשתה כן הרי שהתובעת זכאית לפיצוי, אם כי פיצוי מופחת.

45. לגבי ההסכם השני המכונה על ידי התובעת כ"הסכם הפשרה" ועל ידי הנתבעת כ"הסכם הנוסף" הגעתי למסקנה, כי לכאורה הייתה הפרה יסודית שכן בנסיבות שנוצרו לאחר העיכובים שכבר היו בשילוח המטען אני מקבלת את טענת הנתבעת שהייתה חשיבות רבה למועד. יחד עם זאת, טענה הנתבעת שבשלב זה היא כבר העבירה לצפון קפריסין מטען זהה, כך שלא עמדה בפני סכנת הפרת ההסכם עם צד ג' שעלול היה לגרום להטלת קנסות.

הנתבעת לא פירטה מה היו שיקוליה בכריתת ההסכם השני, אך יתכן והיה לה צורך גם במטען הנוסף. צודקת התובעת שהובהר לנתבעת שקיימת אפשרות שהמטען כבר עשה את דרכו לאוניה המובילה לישראל. שוב, אין ביטוי להסכמת הנתבעת, כי מדובר בהסכם "על תנאי" לעניין המועד.

אין מחלוקת שהמטען לא סופק ביום ה- 9.5.10 באיסטנבול לנתבעת. כך ששוב מתעוררת השאלה האם מדובר בתנאי יסודי המצדיק את ביטול ההסכם. התובעת, במקרה הנדון, ביקשה לתקן את ההפרה, אך הנתבעת בשלב זה כבר ביטלה את ההסכם. המסקנה היא שהייתה הפרה, אך בנסיבות שנוצרו ביטול ההסכם היה מהיר מידי, דבר המזכה את התובעת בפיצוי, אם כי מופחת.

בין אם אסתכל על מערכת היחסים שבין הצדדים כבנויה משני הסכמים נפרדים, ובין אם אסתכל עליה כבנויה מהסכם אחד בעל דינמיקה משתנה, הרי שהמסקנה זהה. אמנם היו הפרות של תנאי ההסכם, אך לא כאלו המצדיקות את ביטולו לאלתר, ולכן זכאית התובעת לפיצוי, אם כי מופחת.

יפים לעניינו הדברים שנאמרו בת.א. 1078/08 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' אלי ניאגו (מחוזי- תל-אביב-יפו) (ניתן ביום 29/08/2011) מפי כב' השופטת אגמון-גונן (להלן: "פסק דין בשמא השקעות"):

"הפרה יסודית מאפשרת לצד הנפגע לבטל את החוזה באופן מיידי. הפרה יסודית מוגדרת בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: חוק התרופות), כדלהלן:

"לעניין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה".

סעיף 6 שלעיל כולל שני מצבים בהם ניתן לקבוע כי הפרה מהווה הפרה יסודית. הראשון, הפרה שלגביה הסכימו הצדדים כי היא הפרה יסודית ובלבד שהסכמה כאמור לא תהיה גורפת ביחס להפרות שונות ללא הבחנה וככל שתהיה גורפת, תהיה סבירה בהתחשב במועד כריתת החוזה (להלן: "הפרה יסודית מוסכמת"). השני, הפרה שלא הוסכם לגביה שהיא הפרה יסודית וניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה (להלן: "הפרה יסודית מסתברת").

הצדדים בענייננו לא העלו על הכתב כי מועד האספקה ייחשב כתנאי שאי עמידה בו יהווה הפרה יסודית של ההסכם ולפיכך הפרה של רכיב מועד האספקה אינה בגדר הפרה יסודית מוסכמת. משכך, מתעוררת השאלה, האם איחור במועד האספקה הינו בגדר הפרה יסודית מסתברת.

בפסק דין בשמא השקעות נאמר לעניין זה כך:

"הפרה מסתברת הוגדרה ע"י כב' השופט א' ריבלין בע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז' (2) 171, 175 (2003):

"סיווג הפרה כהפרה יסודית מסתברת נעשה על-פי מבחן אובייקטיבי של סבירות. מבחן זה משמעו מעין 'שחזור' מעשיו של האדם הסביר – האם היה מתקשר בחוזה לו ראה את ההפרה ואת תוצאותיה."

הכוונה היא להפרה של ממש הפוגעת פגיעה חמורה באינטרסים של הנפגע, כפי שציינה כב' השופטת ע' ארבל בע"א10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון (2005, פסקה 12 לפסק דינה):

"ההפרה היסודית המסתברת הינה פגיעה חמורה ביסוד החוזה, חמורה עד כדי מיטוט בסיסו העסקי ושלילת התועלת שהוא נועד להעניק לנפגע...".

השופטת אגמון-גונן בפסק דין בשמא השקעות ממשיכה וקובעת כי:

"על כן אין למדוד את ההפרה במספר ימי ההפרה, אלא בשאלה האם הפרה של מספר ימים פגעה בבסיס העסקי של החוזה, אם לאו".

לעניין האפשרות לביטול הסכם בתום לב, מוסיפה השופטת אגמון- גונן (שם):

"דוקטרינת תום הלב, המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים, מאפשרת לבית המשפט לרכך במידת מה במקרים המתאימים את האחריות החוזית המוחלטת, תוך כדי התחשבות בדרגת החומרה של ההפרה ונסיבותיה. כך, הוכרה, מכוח עקרון תום הלב, החובה להפעיל את ברירת הביטול בתום לב".

האמור לעיל נכון אף לענייננו- במקרה דנן תנאי ההסכם הופרו, אך השאלה הינה האם הפרה של תנאי יסודי הינה הפרה יסודית של ההסכם, המצדיקה את ביטול ההסכם לאלתר. התשובה לכך במקרה הנדון היא שלילית.

אמנם מועד האספקה במקרה דנן הינו תנאי יסודי בהסכם, אולם יש לבחון לא רק את מהות ההפרה, אלא אף את היקפה. במקרה הנדון מדובר על איחור של ימים ספורים במועד האספקה. השאלה שיש לשאול הינה האם ההפרה של מס' ימים במועד האספקה פגעה בבסיס העסקי של ההסכם. התשובה לכך שלילית.

כמו כן, לא הוצגה בפניי ראיה המלמדת על הנזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מהעיכוב במערכת היחסים שלה עם צד ג', או כל נזק אחר, כך שאין בידי כלים לבדיקת חומרת ההפרה בהתייחס לנזק שגרמה, אם גרמה.

לסיכום, אני מקבלת את טענת התובעת על כי העיכוב ביציאת המטען מגרמניה נבע מהצורך בהכנת מארזים מיוחדים להובלה אווירית. אני אף מקבלת את טענת התובעת, כי בסופו של דבר השינוע בוצע בהובלת יבשתית כתוצאה מסגירת שדות התעופה בשל ענן האפר הוולקני, כאמור. אינני מקבלת את טענת התובעת לעניין העלות של ההובלה היבשתית ולכך אתייחס בהמשך.

לעניין ביטול ההסכם בשל הפרה יסודית, כאמור, אני קובעת כי מועד האספקה אכן נקבע כתנאי יסודי, אולם לאור היקף ההפרה והנסיבות שהוכחו באמצעות המיילים שנשלחו בין הצדדים, לא נתקיימה הפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם לאלתר. התרופה המתאימה הייתה פיצוי, בין אם פיצוי מוסכם אם היה נקבע כזה בין הצדדים, ובין אם פיצוי בגין נזק מוכח הנובע מהעיכוב באספקה ואי עמידה בתנאים הנוספים שדרשה הנתבעת. סעד הביטול המוחלט היא סעד דרסטי מידי למקרה הנדון וגרם לתובעת נזק חמור מזה שהיה נגרם לו הייתה נדרשת לשלם פיצוי בגין ההפרות.

אין ספק שחוזה צריך לקיים בהתאם לתנאיו, ואין לשנותו רק כי אין בכך נזק או שהנזק אינו מהותי או בר פיצוי. אך על הפרת חוזה קיימות תרופות שונות ויש לעשות שימוש בסוג התרופה בהתאם למהות ההפרה והיקפה. למעשה עצם השימוש של הנתבעת בתרופת ביטול ההסכם יצרה הפרות של ההסכם על ידה. בשקילת הפרות ההסכמים על ידי שני הצדדים לאור מכלול הנסיבות ועל בסיס מכלול המיילים, הגעתי למסקנה כי התובעת תהיה זכאית לפיצוי, אם כי מופחת.

במקרה הנדון, למרות שקבעתי שהיו הפרות על ידי התובעת, הרי שהתרופה שבחרה הנתבעת הייתה חריפה מידי וכתוצאה מכך נגרם נזק מיותר לתובעת, אשר בגינו זכאית היא לפיצוי.

לאור האמור לעיל, זכאית התובעת לפיצוי כספי, אם כי מופחת.

46. גובה הנזק:

התובעת מבקשת, למעשה, פיצויי קיום, דהיינו קבלת מלוא הסכום שהייתה מקבלת לו העסקה הייתה יוצאת לפועל ללא כל מחלוקות, דהיינו היא כוללת את מרכיב הרווח העסקי בסכום הפיצוי.

התובעת צירפה לחומר הראיות מסמכים המעידים על הנזק ,אשר לטענתה, נגרם לה, כולל מרכיב הרווח, מבלי להפריד בין המרכיבים השונים. התובעת אף סירבה להציג מסמכים מהם ניתן היה לעשות את ההפרדה שבין הנזק הממשי לנזק הרווחי. בנסיבות אלו קביעת גובה הפיצוי תהיה על דרך האומדנה בהתחשב בנימוקים שפורטו לעיל.

47. רכיבי הנזק:

התובעת צרפה ארבע חשבוניות שהוצאו על ידה והמשקפות את הנזק שנגרם כדלקמן:

חשבונית 9900102 עבור פרטי המטען השונים, בסך של 18,106.70 אירו.

חשבונית 9900103 עבור אריזות, בסך של 1,450 אירו.

חשבונית 9900104 עבור הובלה מגרמניה לתורכיה בסך של 3,670 אירו.

חשבונית 9900113 עבור הובלה באיסטנבול בסך של 1,500 אירו.

סך הכול: 24,726 אירו, לפי השער היציג שהיה ידוע ביום 29.4.10 (4.9492 ₪) ובסך הכול 141,954 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית).

(ראו נספח 30 לכתב התביעה – החשבוניות הוצאו על ידי התובעת לנתבעת בשפה האנגלית ואין בהם תוספת מע"מ).

חשבונית 100629 עבור המשלוח מתורכיה לישראל בסך של 13,490 ₪.

(ראו נספח 31 לכתב התביעה – חשבונית שהוצאה על ידי התובעת לנתבעת בשפה העברית והכוללת מע"מ).

48. פרטי המטען:

הסך של 18,106.70 אירו בגין המטען עצמו תואם את הצעת המחיר (נספח 1 לכתב התביעה) ואת ההזמנה של הנתבעת (נספח 2 לכתב התביעה). מסמך זה כולל את התשלום ששולם על ידי התובעת ליצרן הגרמני ואת גורם הרווח לו היא זכאית. מאחר ומצאתי, כי הפיצוי המתאים הוא פיצוי מופחת, שכן מצאתי ששני הצדדים תרמו לכשל הביצועי, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 60,000 ₪.

49. מארזים:

התובעת לא הציגה כל מסמך המעיד על מספר האריזות שיוצרו בפועל ואף לא על העלויות שלהן. האינדיקציה הנוספת היחידה למספר האריזות שהיו בפועל ניתן למצוא בחשבונית של אביעד ושם מצוינות 5 אריזות, דהיינו, יש לחייב בסך של 906 אירו, כלומר סך של 4,484 ₪.

50. הובלה מגרמניה לתורכיה:

התובעת סירבה להציג את התשלום ששילמה עבור הובלה זו. בהצעת המחיר (נספח 2 לכתב התביעה) ציינה התובעת, כי המחירים כוללים הובלה ימית עד נמל מרסין בתורכיה וכי אופציה להובלה אווירית קיימת בתוספת תשלום של 6,000 אירו. אין התייחסות להובלה יבשתית. התובעת שהחתימה את הנתבעת על התוספת עבור ההובלה האווירית לא עשתה זאת עבור ההובלה היבשתית . לתובעת היה קל מאד להוכיח את עלות ההובלה היבשתית לו רצתה בכך, אך היא בחרה שלא לעשות כן. אינני יכולה לראות בחשבונית ששלחה התובעת כהוכחה מספקת, שכן אין מחלוקת שהיא כוללת גם את מרכיב הרווח, שבוודאי איננו מוצדק במקרה הנדון. למעשה, אין בפניי הוכחה שההובלה היבשתית הייתה יקרה יותר מההובלה הימית הכלולה במחיר המטען, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצעת המחיר ולכן אני דוחה את דרישת הפיצוי בראש פרק זה.

51. הובלה באיסטנבול:

התובעת לא צרפה כל הוכחה לעלות זו, אלא הסתפקה בחשבונית שהונפקה על ידה ואשר כוללת גם את מרכיב הרווח שלה. גם במקרה זה ניתן היה להציג ראיה מדויקת על מחיר ההובלה והאחסנה בתוך איסטנבול עצמה. הנתבעת הפנתה בסכומיה לחשבונית שהוציאה חברת אביעד לתובעת ואשר צורפה כנספח 34 לתצהיר התובעת ואשר על פיה חויבה התובעת בתשלום בסך של 15,078 ₪ הכולל סך של 1,058 ₪ הובלה ימית וסך נוסף של 12,836 הוצאות בחו"ל וכן הוצאות קטנות נוספות. לטענת הנתבעת, יש כאן כפל חיובים, שכן התובעת מבקשת לחייב על ההובלה בתורכיה 1,500 אירו בהתאם לחשבונית מס' 9900113 (נספח 30 לכתב התביעה) וכן סך של 12,836 ₪ בגין הוצאות בחו"ל, אשר לטענת הנתבעת, מן הסתם כוללות גם את ההובלה בתורכיה עליה כבר נדרשה לשלם סך של 1,500 אירו. מאחר והתובעת בחרה שלא להציג את החשבון המקורי ולאור הפירוט המופיע בחשבונית שהונפקה על ידי אביעד, אני מקבלת את טענת הנתבעת בעניין כפילות בחיוב, ודוחה את התביעה בראש הנזק של ההובלה באיסטנבול, ככל שהיא עומדת בפני עצמה.

52. המשלוח מתורכיה לישראל:

התובעת הנפיקה חשבונית לנתבעת על סך של 13,490 ₪ (כולל מע"מ) עבור עלויות משלוח מתורכיה לישראל (נספח 31 לכתב התביעה). אין פירוט המתייחס לחלוקת העלויות בחשבונית, והיא אף איננה תואמת את החשבונית שהנפיקה אביעד לתובעת בגין אותה הוצאה (נספח 34 לתצהיר התובעת).

מאחר ועל התובעת היה מוטל נטל ההוכחה להוכחת הוצאותיה, הרי שאי הבהירות במסמכים השונים וחסרונם של מסמכים אחרים פוגעת ברמת ההוכחה הנדרשת. הובלת המטען לישראל נעשתה בניגוד להסכמתה של הנתבעת, במצב שנוצר ניתן להבין את החלטת התובעת להוביל את המטען לישראל לאחר שסברה כי הנתבעת ביטלה את ההסכם ומסרבת לקבל את המטען. יחד עם זאת, לאור התנהלות הצדדים מיהרה התובעת והובילה את המטען ארצה בניגוד להסכמת הנתבעת. בנסיבות אלו ולאור התנהלות הצדדים אני קובעת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 5,000 ₪.

53. סוף דבר:

לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 69,484 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 2,000 ₪ וכן החזר אגרה בהתאם לסכום שנפסק וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 7,500₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.