מבוא

1. לפני תביעת התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים כמפורט להלן.
2. על פי האמור בכתב התביעה, התובע יליד 1975, נפגע בשתי תאונות דרכים, כדלקמן: הראשונה מיום 5/8/05 (להלן: "התאונה הראשונה"), מתייחסת לנתבעת 4 והשנייה מיום 9/2/08 (להלן: "התאונה השנייה") מתייחסת לנתבעת 2.
3. הנתבעת 4, הודתה בכיסוי הביטוחי ולפיכך ידון פסק הדין בעניין התאונה הראשונה בשאלת הנזק בלבד.
4. הנתבעת 2, הכחישה חבותה לתאונה וטענה כי התובע נהג ברכב, ללא רישיון בר תוקף ועל כן יש לדחות את תביעתו כנגדה. מכאן כי באשר לתאונה השנייה, תידון שאלת החבות תחילה.
5. מטעם התובע העידו התובע וכן הנתבע 1, אביו של התובע.
6. מטעם הנתבעת 2 בלבד העיד מר שובל לב, חוקר מטעמה.
   
7. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון

שאלת החבות – תאונה שנייה מיום 9/2/08

1. התובע טען בסיכומיו כי עדותו ועדות אביו, הנתבע 1,היו מהימנות אשר חיזקו את גרסתו בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית ולפיכך יש לדחות את טענת הנתבעת 2 בנוגע להעדר חבות.
2. גירסת הנתבעת 2 הינה כי התאונה אירעה כאשר התובע רכב על הקטנוע לבדו, שעה שהיה בפסילת רישיון נהיגה ואילו אביו, הנתבע 1, כלל לא נכח במקום התאונה ועל כן נכלל במסגרת החריגים אשר אינם מזכים בפיצוי ע"פ חוק הפלת"ד ומכאן כי יש לדחות את תביעתו כנגדה.
3. לטענת הנתבעת 2 גרסת התובע ואביו אינן מהימנות ואינן מתיישבות האחת עם רעותה ואף לא עם הגרסה שמסר הנתבע 1 בשיחתו עם חוקר מטעם הנתבעת 2 , אשר הוצגה בהסכמת ב"כ הצדדים בדיסק ותמליל השיחה האמורה.
4. אין חולק כי בזמן התאונה השניה, היה התובע בשלילת רישיון נהיגה, בהתאם לדו"ח סליקה שצורף למוצגי הנתבעת ( מוצג א' לתיק מוצגי הנתבעת 2 ).
5. גירסת התובע על פי עובדות כתב התביעה, אשר מתייחסות לתאונה השנייה, "בתאריך 9/2/08 בשעות הבוקר, בצומת הרחובות קרליבך-חשמונאים בתל אביב, נפגע התובע בגופו בעת שנסע בקטנוע מ.ר. 32-716-61, להלן: "הקטנוע" שבו נהג הנתבע מס' 1.

כתוצאה מהתאונה הנ"ל, נחבל התובע בכל חלקי גופו ובעיקר בכף יד ימין. התובע טופל במסגרת קופת חולים "כללית" משם הופנה להמשך טיפול לבית החולים איכילוב בתל אביב עם אבחנה של.....כאשר התובע מחוסר יישור פעיל של הזרת ב- 2 מפרקיה הבינגליליים, רגישות בצוואר המסרק 5 והגבלה בכיפוף ב- 5 MCPJ והתובע טופל במיון כירורגי של ביה"ח איכילוב..." (ההדגשות אינן במקור).

1. בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע בין היתר: "ביום 9/2/08 בשעות הבוקר נפגעתי בצומת הרחובות קרליבך-חשמונאים בתל אביב בעת שנסעתי בקטנוע מ.ר. 32-716-61 להלן "הקטנוע" שבו נהג אבי, ברדה חיים ואני ישבתי מאחוריו. במועד התאונה היה לאבי רישיון נהיגה בתוקף ולקטנוע הייתה פוליסת ביטוח חובה בתוקף מס' 3080023300800 ב"הפול" אשר הוצאה ונמסרה כדין ושהייתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים לתביעה. התאונה אירעה למעשה בעת שאבי החליק עם הקטנוע בסיבוב ואני ניסיתי לבלום עם היד את הנפילה ונפגעתי. אבי נפגע באורח קל, שפשופים בלבד, ואני נפלתי לא טוב על היד ונפגעתי בעת שניסיתי לבלום את הנפילה."
2. התובע נחקר בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעת 2, בנוגע לנסיבות התאונה ומתשובותיו עולה הרושם כי אינו זוכר פרטים מדויקים לגבי יום התאונה ונסיבותיה המדויקות.
3. בחקירתו הנגדית, נשאל התובע בנוגע למסלול הנסיעה שעשה ביום התאונה והשיב כי לא היה מסלול נסיעה מוגדר, זה היה ביום שבת, הוא נסע עם אביו, שהרכיב אותו על האופנוע שלו, לכיוון תל אביב, על מנת לראות חנויות, לצורך השכרת משרד לאביו. התובע לא זכר במדויק, מהיכן הם יצאו לנסיעה והשיב "אם אני לא טועה זה היה מהבית שלו, באשקלון" (עמ' 16 ש' 26). בהמשך, נשאל התובע היכן הם נסעו והיכן התרחשה התאונה והשיב "במרכז ת"א אזור קרליבך חשמונאים" (עמ' 17 ש' 18), ונראה לו שאביו פנה שמאלה והוא לא זכר לומר מאיזה רחוב לאיזה רחוב.
4. ב"כ הנתבעת 2 המשיך ושאל את התובע, מה קרה אחרי שהקטנוע החליק והתובע השיב "אופנוע זה דבר שאפשר להחליק, הוא לקח פנייה, אולי היה שמן והחלקנו, זה עניין של שניות. אין לי מושג מה היה...לאבא שלי לא קרה כלום, לי כאבה מאוד, מאוד היד.

ש. מה עשיתם? שום דבר נסענו הביתה, לא זוכר אם זה הביתה, אני זוכר שכאבה לי היד ואחרי כמה זמן נסעתי לבית החולים, כי לא יכולתי לסבול את הכאב..." (עמ' 18 ש' 4-16). התובע חזר והשיב, כי אם הוא זוכר נכון, הם נסעו אחרי התאונה הביתה.

1. עדותו של התובע בבית המשפט היתה כ-5 שנים לאחר התאונה ויכולה להיות סבירות כי הוא לא יזכור פרטים מסוימים ולא יוכל לדייק בפרטים אחרים, יחד עם זאת פרטים בנוגע לנסיעה אחרי התאונה ולמקום אליו נסעו, הינם פרטים מהותיים אשר ניתן היה לצפות כי התובע יזכור.
2. הנתבע 1, אביו של התובע, הצהיר בתצהיר עדותו בנוגע לנסיבות התאונה, כך: "ביום 9/2/08 בשעות הבוקר רכבתי (נהגתי) על קטנוע מ.ר. 32-716-61 כאשר בני יושב מאחורי וכאשר הגענו לצומת הרחובות קרליבך-חשמונאים בתל אביב החלקתי על הכביש ונפלנו ולמזלי לי לא קרה כלום, פרט לחבלה קלה שלא הצריכה טיפול רפואי ואילו בני כשנפל, נפל לא טוב על היד והוא ניסה לבלום את הנפילה עם היד ונחבל מאוד קשה בכף יד ימין."
3. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי הוא חושב שהם יצאו מאזור ניצן, באזור אשדוד, ליד אשקלון, כ-15 קמ"ש מאשקלון, "לא זוכר בוודאות אם יצאנו מהבית שלי או משלו, זוכר שיצאנו מהאזור, אני מתגורר באשקלון" (עמ' 20 ש' 3). הם נסעו לכיוון תל אביב, על מנת לחפש משרד עבור הנתבע 1 לצורך עיסוק בתיווך נדל"ן וביקש כי התובע יעזור לו להתרשם מהמשרדים השונים, על אף שהנסיעה היתה ביום שבת, בו המשרדים סגורים למעשה, אלא שלדבריו ביקש להתרשם התרשמות כללית.
4. בהמשך ציין כי התאונה אירעה באזור רחובות חשמונאים-קרליבך, הוא נסע מקרליבך לכיוון החשמונאים, אז החליק על הכביש, כנראה ממשהו רטוב, הוא קיבל מכה והג'ינס נקרע לו אבל אחרי מספר דקות הרגיש שהוא בסדר.

הנתבע עומת בחקירתו הנגדית עם שיחה שקיים עם חוקר מטעם הנתבעת 2, במהלכה מסר כי התאונה התרחשה באזור אחר בתל אביב והוא השיב "לא זכור לי".

ש. רח' יהודה הלוי. ת. זה אותו אזור. זה באותו אזור. זה ממש אותו אזור" (עמ' 21 ש' 17).

1. הנתבע 1 העיד כי לאחר התאונה, הם המשיכו בנסיעה, בהמשך נפרדו והוא אמר לבנו שילך לבית החולים והוא השיב לו שהכל בסדר, הוא לקח אותו לביתו וחזר לבית שלו. הנתבע לא זכר לומר היכן הוא הוריד את בנו, התובע, האם באזור ת"א או באשקלון "אני ממש לא זוכר...אני אמרתי לו שנלך לבי"ח הוא לא רצה, הוא אמר הכל בסדר ואחרי זה הוא הלך לקבל טיפול רפואי, הוא הלך בעצמו לקבל טיפול" (עמ' 22 ש' 12). הנתבע עומת עם דבריו לחוקר, לו מסר כי התובע פונה על ידי עובר אורח ונשאל האם זה זכור לו והוא השיב "אני אמרתי שהוא פונה על ידי עובר אורח??? לא זוכר." (עמ' 22 ש' 19)
2. דיסק השיחה ותמלילי השיחה הוגשו לתיק בית המשפט בהסכמת ב"כ התובע לפיה פרטי שיחת הנתבע 1 עם החוקר בדיסק שהוגש, תואמים את תמליל השיחה שצורף גם כן.
3. מהתמליל עולה, כי הנתבע 1 מסר גרסה שונה לחוקר מטעם הנתבעת, לפיה לא הוא אלא אדם אחר שעבר במקום התאונה, פינה את התובע לבית החולים.

"חוקר. רגע, ובא אמבולנס או כאלה או שפינית אותו? מה עשיתם?

חיים. לא, לא, מישהו עם אוטו לקח אותו ישר לבית החולים.

חוקר. מישהו עם אוטו? מי זה היה? מה חבר או סתם מישהו?

חיים. לא, סתם מישהו.

חוקר. אה סתם מישהו שעבר?

חיים. סתם מישהו שעבר ואסף אותו."

1. לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בשוני משמעותי בין גרסת הנתבע 1, כפי שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעת 2 לבין גרסתו שנמסרה בפני בית המשפט. אין מדובר בשוני של מה בכך ויש להניח כי הנתבע 1 הטוען כי נהג בקטנוע ונכח במקום התאונה ואף היה מעורב בה, אם כי לדבריו נפגע קלות בלבד, ימסור גרסה ברורה ואחידה בנוגע לנסיבות פינוי בנו, התובע, ממקום התאונה. סבורני כי אין לקבל שינוי כה קיצוני בגרסאות הנתבע 1 בעניין כה מהותי כגון באם בוצע הפינוי על ידו או על ידי מאן דהוא , עובר אורח, אשר הזדמן בדרך מקרה למקום התאונה. ברי כי עסקינן בשתי גרסאות סותרות לחלוטין מפי אותו עד , אשר לא ניתן ליישבן זו עם זו ולפיכך נמצא כי אין ליתן בעדותו של הנתבע 1 אמון כלל ועיקר קל וחומר כי אין בעדותו זו כדי לתמוך ולהוות משום חיזוק לגרסתו של התובע.
2. בנוסף לאמור, אף בנוגע למיקום התאונה השניה, לא התקבלה גרסה אחידה של התובע ואביו, על אף כי ניתן היה לצפות כי יזכרו את מיקומה המדויק של התאונה . התובע מצידו העיד כי התאונה ארעה בעת שאביו פנה שמאלה מרחוב קרליבך לרחוב החשמונאים ואולם מעיון במפה שצרפו הצדדים לסיכומיהם, בהתאם להסכמה שהתקבלה בדיון, עולה כי מרחוב קרליבך ניתן לפנות ימינה בלבד, לרחוב החשמונאים ולפיכך גרסתו של התובע אינה מתיישבת עם נתוני הדרך.
3. זאת ועוד, הנתבע 1 מסר לחוקר מטעם הנתבעת כי התאונה ארעה "באזור יהודה הלוי שמה" בעוד בבית המשפט מסר כי התאונה ארעה מקרליבך לכיוון חשמונאים. אמנם מדובר ברחובות סמוכים, אך כאמור, ניתן לצפות כי מיקום התאונה ייזכר במדויק ללא היסוס ומבלי שתימסרנה גרסאות שונות.
4. מכל האמור, עולה כי גרסאות התובע ואביו באשר לנסיבות פינוי התובע ממקום התאונה הינן סותרות אחת את רעותה, כאשר גרסאות הנתבע 1 לוקות בסתירה פנימית ולפיכך אין בהן כל תרומה ראייתית לתמיכה בגרסת התובע. נהפוך הוא, עצם הסתירות כאמור, מצד עד המקורב לתובע אשר לטענתו נכח בתאונה, מחזקות מנגד את גרסת הנתבעת 2 לפיה, כאמור, הנתבע 1 לא נכח כלל במקום התאונה וכי התובע הוא זה אשר נהג בקטנוע בעת בה רישיונו נשלל ומכאן כי אינו זכאי כלל לפיצוי .

פרט לאמור התובע לא המציא כל ראיה חיצונית אובייקטיבית אשר יהא בה כדי לתמוך בגרסתו בדבר נוכחות אביו ובדבר טענתו לנהיגתו בקטנוע.

" כדי להצליח בתביעתו , על התובע להוכיח את נסיבות התאונה- כפי שאלה נטענות על ידו- בראיות של ממש. לא די שיוכיח כי קיימת אפשרות שנסיבות התאונה הנטענות על ידו התקיימו. עליו להראות – בראיות קבילות- שגרסתו באשר לנסיבות התאונה מסתברת יותר מגרסתה של הנתבעת. ר' ת"א 922/04 (מחוזי חיפה) עראבי סאמר נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. ( פורסם במאגרים).

לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים , מצאתי לקבוע כי הגרסה המסתברת יותר הינה גרסת הנתבעת 2, דהיינו כי הנתבע 1 לא נכח כלל בעת קרות התאונה וכי התובע הוא זה אשר נהג בקטנוע ועשה כן בעת שהיה בשלילת רישיון ולפיכך אינו זכאי לפיצוי מאת הנתבעת 2 .

מכאן כי דין תביעת התובע כנגד הנתבעת 2 להידחות.

סוף דבר לעניין התאונה השניה

1. התביעה כנגד הנתבעת 2, בעניין התאונה השנייה, מיום 9/2/08, נדחית ללא צורך בדיון בשאלת הנזק.
2. התובע ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד הנתבעת 2 בסכום כולל בסך- 8,000 ₪ ( כולל מע"מ) , בנוסף לאמור, יתרת האגרה תשולם ע"י התובע.

שאלת הנזק – תאונה ראשונה מיום 5/8/05

הנכות הרפואית

1. מטעם בית המשפט מונה, ד"ר אגסי, כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר אגסי, אשר קבע בחוות דעתו, בין היתר, כדלקמן: "מדובר בנפגע בצווארו ובגבו בשתי תאונות דרכים ביום 22/6/05 וביום 5/8/05. צילומי הרנטגן היו ללא פגיעה גרמית. טופל במנוחה ובתרופות....לדעתי, נכותו של מר ברדה נקבעת לפי: חלק מסעיף 37(5) א- 2% נכות לצמיתות בגין הגבלה מזערית בתנועות הצוואר, כאשר 1% נכות הינה בגין התאונה מיום 22/6/05 ו- 1% נכות הינה עקב התאונה מיום 5/8/05. חלק מסעיף 37(7) א – 2% נכות לצמיתות בגין הגבלה מזערית בתנועות ע"ש מתני כאשר 1% נכות הינה בגין התאונה מיום 22/6/05 ו- 1% נכות הינה, עקב התאונה מיום 5/8/05. חלק מסעיף 75 (1)ב 4% נכות אסתטית, בשל צלקות בגב מסרק 5 בכף יד ימנית".
2. יובהר כי לראשונה הוגשה התובענה ע"י התובע אף בגין תאונה שלישית נוספת, כנגד הנתבעת 3 , מיום 22/6/05 , בגינה ייחס המומחה מטעם בית המשפט לתובע נכות רפואית בשיעור 1% בגין הגבלה מזערית בעמ"ש צווארי וכן 1% בגין הגבלה מזערית בגב תחתון. בעניין תאונה זו הגיעו ב"כ הצדדים ( הנתבעת 3) לידי הסדר פשרה ולפיכך תוקן כתב התביעה באופן שהנתבעת 3 נמחקה מכתב התביעה ומכאן כי נשוא הדיון בשלב זה הינו יתרת הנכות הרפואית כפי קביעת המומחה, בהתייחס לתאונה השניה דנן בלבד העומדת אף היא בשיעור 1% בגין עמ"ש צווארי וכן 1% בגין גב תחתון.
3. המומחה לא נחקר על חוות דעתו והצדדים לא חלקו על מסקנות חוות הדעת, לפיכך תעמוד הנכות הרפואית של התובע על 2% לצמיתות.

הנכות התפקודית

1. לאור האמור לעיל, יתמקד הדיון בשאלת הנכות התפקודית בפגיעת התובע בתאונה הראשונה מיום 5/8/05.
2. התובע טוען כי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית ומקשה עליו את התפקוד ביום יום ובעבודה, תוך שהוא מתייחס לשתי התאונות. בבואו להפריד בין התאונות הוא עתר להעמיד את הנכות התפקודית בגין התאונה הראשונה דנן בשיעור 2% לצמיתות.
3. הנתבעת 4 טענה, כי לא נותרה לתובע כל נכות תפקודית בעקבות התאונה וכי יש להביא בחשבון גם את מצבו הרפואי עובר לתאונה.
4. התובע הצהיר בתצהירו כי מיום התאונה הוא סובל מהתקפים של צוואר וגב תפוסים אשר משביתים אותו למס' ימים עד שבוע והוא מתקשה ונמנע מהרמת משאות כבדים ובעודו מתעורר בבוקר הוא חייב לשחרר את שרירי הצוואר והגב במשך 10 דקות.
5. התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם החל לסבול מכאבי צוואר וגב מאז התאונה מיום 5/8/05 והשיב "לא שזכור לי שסבלתי" (עמ' 7 ש' 12).
6. שיעור הנכות התפקודית ייקבע , עפ"י הפסיקה, בין השאר לאור גילו של התובע , אופי עבודתו, מצבו הרפואי לפני הפגיעה, אופי הפגיעה, מידת יכולתו להשתכר במומו.
7. בהתאם להלכה הנוהגת, ניתן להניח כי נכות אורתופדית משקפת על פי רוב, את הנכות התפקודית. (ראו לעניין זה למשל את פסק הדין של כב' המשנה לנשיאה, א' ריבלין (כתוארו אז), בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792). בענייננו לא מצאתי לסטות מהנחת העבודה האמורה.
8. המומחה ציין בחוות דעתו כי התובע יתקשה בהרמת משאות כבדים במיוחד וכי מצבו הינו סטטי.
9. אינני מוציא מכלל אפשרות כי התובע סובל מכאבים, כפי שהוא מתאר ואולם מאחר ומוגבלותיו הינן אף לפני התאונה, כפי העולה מתיקו הרפואי, לא מצאתי לקבוע נכות גבוהה מנכותו הרפואית ולפיכך אף הנכות התפקודית תעמוד על 2%.

כאב וסבל

1. בהתאם לשיעור נכותו -2% וגיל התובע יש לפצות את התובע בסך 4,344 ₪.

הפסדי שכר לעבר

1. התובע עותר לפצותו בסך 35,280 ₪, בהתאם להכנסה חודשית בסך 7,000 ₪ נטו ושיעור נכות תפקודית -12% , זאת בהתאם להכנסתו עובר לתאונה, בגין שתי התאונות, הראשונה והשנייה.
2. לטענת הנתבעת התובע לא הציג כל אסמכתא או ראיה להפסדי שכר בעבר או להיעדרות בפועל מעבודתו בעקבות התאונה.
3. התובע הצהיר כי בין השנים 1/2002-4/2004 עבד כעצמאי וניהל בית קפה ואולם בשל מחלוקות עם מס הכנסה לא המציא דוחות שומה. באותה תקופה, הוא התגורר בניסנית שבגוש קטיף ובעקבות הפינוי פונה מביתו, לניצן ולא עבד תקופה מסויימת.
4. בהמשך, בחודש 5/2008 עבד בחנות משקפיים אבל לא הצליח להתמיד בעבודה זו וקרוב ל-8 חודשים עבד בחברת "המצודה" בניהול מזנונים ודוכני מזון והשתכר בממוצע 7,000 ₪ נטו ובחודש 10/09 עבד בחברת בי.די.בי. אחזקות בע"מ וניהל בית קפה והשתכר כ- 7,000 ₪ לחודש.
5. עוד הצהיר התובע בתצהירו כי לא עבד ולא הצליח להשתלב במעגל העבודה לטווח ארוך בשל מצבו הרפואי ובחודשיים האחרונים עובר למועד תצהירו, הוא עוזר לאחותו לנהל עסק לטיפולי ספא ועדיין אין בידו תלושי שכר.
6. אין חולק כי לתובע אין הכשרה מקצועית ספציפית ובמהלך השנים ניסה להשתלב במקומות עבודה שונים, בהתאם ליכולתו המקצועית.
7. התובע לא צרף דוחות שומה, עובר לתאונה, לתקופה בה עבד כעצמאי, כך שלא ניתן לעמוד על הכנסותיו עובר לתאונה ולקבוע האם אכן ירדה הכנסתו בעקבות מצבו הרפואי.
8. זאת ועוד, התובע צירף לתיק המוצגים מטעמו 4 תלושי שכר בלבד מהתקופה בה עבד בניהול מזנון וקפיטריה, מהם עולה כי השתכר בממוצע כ-6,500 ₪.
9. מעדותו של התובע, תצהירו והראיות שהוצגו, לא ניתן לקבוע כי לתובע נגרמו הפסדי שכר בפועל בעקבות התאונה. אינני מוציא מכלל אפשרות כי התובע סובל מכאבים ומוגבלות כלשהם בתיפקודו ואולם לא הוכח כי מדובר במיגבלות אשר בעטיין נגרמו לתובע הפסדי שכר לעבר ולפיכך אינני פוסק פיצוי בראש נזק זה.

הפסדי שכר לעתיד

1. התובע עותר לפצותו בסך 198,211 ₪ בהתאם לשכר ממוצע של 7,000 ₪ לחודש, נכותו והשנים שנותר לו לעבוד, בגין שתי התאונות.
2. הנתבעת מנגד מציעה לקבוע את הפיצוי לעתיד על סך 2,500 ₪ כפיצוי גלובאלי, שכן אין בפגיעתו הקלה של התובע כדי לפגוע בכושר השתכרותו.
3. התובע השתלב במקומות עבודה שונים. נתוני השכר של התובע אינם ברורים, שכן הוא לא צרף תלושי שכר מכל העבודות בהן עבד ובחקירתו הנגדית הצהיר כי כיום הוא משתכר 7,000 ₪ נטו לחודש.
4. בהעדר תלושי שכר וראיות ממשיות, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי כדי רבע החישוב האקטוארי כפי שכרו הנטען (נומינאלי), כדלקמן:

7,000 ₪ X 2%X מקדם 275.6718= 38,594 ₪/4 = 9,650 ₪.

לפיכך, הנתבעת תפצה את התובע בראש נזק זה ב- 9,650 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד

1. התובע עתר לפצותו בסכום גלובלי של 7,500 ₪, נוכח הוצאות ונסיעות שנגרמו לו ויגרמו לו בעקבות מצבו הבריאותי והצורך בטיפולים אלטרנטיביים להקלה על כאביו.
2. הנתבעת טוענת כי התובע לא צרף קבלות ואסמכתאות להוצאותיו ואף אם היו כאלה, הרי שהם נכללים בסל שירותי הבריאות.
3. בשים לב לכלל הראיות שתיארתי, לרבות שיעור הנכות הרפואית והתפקודית, ובהנחה שהתובע אכן נאלץ לשאת בהוצאות מסוימות כהשתתפות עצמית, אף יאלץ לשאת בהן בעתיד, מצאתי שיש לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך -2,000 ₪ לעבר ולעתיד.

עזרת צד ג' בעבר ועתיד

1. התובע עותר לפצותו בסך 1,000 ₪, בגין התאונה, בשל הצורך בעזרה לה נזקק במהלך כשבועיים, בהם היה באי כושר מלא.
2. התובע לא העיד עדים מטעמו בעניין עזרת בני משפחתו בתקופה שלאחר התאונה ולא הוכח כי התובע קיבל עזרה אשר חורגת מהעזרה של בן משפחה.
3. נוכח נכותו של התובע והעובדה כי לא הוכח כי התובע קיבל עזרה מיוחדת, אינני פוסק פיצוי בגין ראש נזק זה.

עזרה בעבודות הבית לעבר ולעתיד

1. התובע עותר לפצותו בסך 20,000 ₪ בשל העובדה שמגבלותיו, ימנעו ממנו לשאת בכל עבודות הבית והוא יזדקק להביא עזרה בשכר.
2. התובע הצהיר בתצהירו כי אחותו, שגרה עימו, נושאת בכל עבודות משק הבית, לרבות ניקיון ובישול והוא אינו משלם לה על כך כי אין לו כסף.
3. פגיעתו של התובע בעקבות התאונה קלה ועומדת על 2% נכות רפואית ותפקודית. התובע לא הוכיח כי בפועל נגרמו לו הוצאות בגין משק בית ולא התרשמתי כי העבודה שאחותו מבצעת, בעודה מתגוררת עימו, דורשת כי התובע יפוצה בגין כך.

אשר על כן אינני פוסק פיצוי בגין ראש נזק זה.

סוף דבר

1. הנתבעת 4 תשלם לתובע את הסכומים הבאים כפי ערכם במועד פסק הדין:

כאב וסבל 4,344 ₪

הפסדי כושר השתכרות לעתיד 9,650 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 2,000 ₪

______________________________________________

סה"כ 15,994 ₪

1. על הסכום האמור, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וכן אגרת בית משפט והוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
2. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי ב"כ הצדדים בדואר רשום.
3. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ה,10 דצמבר 2014 , בהעדר הצדדים.