בפני בקשה לחשב את הפסילה רטרואקטיבית, מיום גזר הדין, שניתן ביום 06.09.10, ע"י מותב אחר- כב' הש' שרון לארי-בבלי.

מאז מתן גזר הדין ועד היום, ועל אף שהודעת הפסילה נשלחה למבקש דאז, לא הופקד הרישיון או תצהיר מאומת על ידי המבקש.

הלכה היא כי התקופה שחלפה מיום גזר הדין ועד להפקדת הרישיון או תצהיר במקומו, לא תובא במניין תקופת הפסילה (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל, רע"פ 9237/99 מאיר נ' מדינת ישראל). הוראות החוק והתקנות בעניין חישוב תקופת הפסילה (תקנה 557 לתקנות התעבורה) נועדו למנוע אי סדר בסדרי הפקדת רישיון הנהיגה לאחר שניתן גזר דין בדבר פסילת הרישיון, ויש לעמוד על קיומן (ע"פ (חיפה) 09-11-30861 מדינת ישראל נגד דהן).

העובדה כי הנאשם לא היה מיוצג שעה שהתקיים הדיון אין בה כדי לפגום באמור לעיל וממילא נוכח המסמכים שצורפו, עולה כי הנאשם היה ועדיין מנוע מלנהוג.

יצויין כי עיקרי הדברים רשומים בהודעה בדבר פסילת רישיון נהיגה כפי שנשלחה לנאשם בזו הלשון: "אם נפסלת מלהחזיק ברשיון נהיגה, התקופה עד להמצאת הרשיון לבית המשפט לא תובא בחשבון לעניין חישוב תקופת הפסילה."

לאור כל האמור לעיל אני דוחה הבקשה.

חישוב הפסילה יחל מיום הגשת הבקשה – 7/4/13 למשך 10 חודשים. (מזכירות תוציא אישור בהתאם).

יחד עם זאת, הפסילה תחושב בחופף לכל פסילה אחרת. הנאשם רשאי בתקופת הפסילה לגשת לבחינות משרד הרישוי לצורך עמידה בתנאי חידוש רישיונו.

לאחר שהנאשם יסדיר חובותיו, ייבחן ויעבור מבחני משרד הרישוי בהצלחה, וגזר דין זה יוותר המכשול היחידי להוצאת רישיון נהיגה, יגיש הנאשם בקשה נוספת בלוויית אסמכתאות ואשקול בחיוב קיצור תקופת הפסילה.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ג, 08 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.