המחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא האם חתם הנתבע על כתב ערבות לחובות חברת ראבי חברה קבלנית לבניין בע"מ לטובת התובעת, או שחתימתו על כתב הערבות זוייפה.

רקע

התובעת הינה חברה המספקת חומרי בניה לרבות בטון ואגרגטים.

התובעת סיפקה חומרי בניה באופן שוטף, מאז שנת 1996, לראבי חברה קבלנית לבניין בע"מ (להלן: חברת ראבי או החברה), בהתאם לתנאי האשראי שסוכמו בין הצדדים ולמחירים המוסכמים.

מנהלי חברת ראבי, ג'מאל ודרוויש ראבי, חתמו על שטר חוב להבטחת חובות החברה.

בשנת 2007 הורע מצבה של החברה, חובותיה לבנק ולספקים עמדו על מליוני ₪.

הנתבע, שהוא אחיהם של מנהלי החברה, שימש כמהנדס ראשי של החברה. בשנת 2007 קיבל הנתבע 15% ממניות החברה, וזאת במסגרת הסכמות בינו לבין מנהלי החברה, והפך לבעל מניות. יתר 85% מהמניות הוחזקו בחלקים שווים בידי שני המנהלים.

לטענת התובעת, היתה מודעת לקשיים הכלכליים הרבים בהם נתונה החברה, ועל כן עקבה מפקחת האשראי מטעמה אחר השינויים במצב החברה באמצעות מאגרי המידע העומדים לרשותה.

כאשר התקבלה ממאגרי המידע התראה על שינוי בעלות במניות החברה, הורתה מפקחת האשראי גב' אורנה פרנקל למנהל המכירות של התובעת, מר אריה גרשנזון, לפנות אל הנתבע ולהחתימו על ערבות אישית לחובות החברה, וזאת כדי לחזק את מארג הבטוחות של התובעת.

על פי כתב הערבות שהציגה התובעת, חתם הנתבע על ערבות לחובות החברה ביום 8.8.07, וזאת על גבי טופס יעודי של התובעת. על גבי כתב הערבות מופיעים בכתב יד תאריך חתימתו, שם הנתבע וחתימה הנחזית כחתימת הנתבע.

מנהל המכירות, מר גרשנזון, העיד כי בהתאם להנחיה שקיבל ממפקחת האשראי, קבע פגישה עם הנתבע במשרדי החברה, פגש בנתבע במועד הרשום על כתב הערבות והחתים אותו על טופס הערבות. מר גרשנזון העיד כי כתב היד על גבי כתב הערבות הינו של הנתבע וכך גם החתימה. כן העיד, כי על פי נוהל העבודה בתובעת, העביר את כתב הערבות החתום למחרת היום למשרדי התובעת, וחתם חתימת אימות על צידו האחורי של הכתב הערבות, לידה ציין כי הנתבע חתם בפניו ואת תאריך חתימת האימות – 9.8.07.

הגב' פרנקל העידה אף היא כי על פי הנוהל הקבוע אצל התובעת, כאשר היא מקבלת את טפסי הערבות ממנהלי המכירות, היא דואגת לכך שמנהל המכירות יחתום חתימת אימות בצידו האחורי של כתב הערבות, כדי לאשר שהערב אכן חתם בפניו, וכך נעשה גם במקרה זה.

מנגד טען הנתבע, כי אמנם התבקש לחתום על ערבות אישית לאחר שהפך לבעל מניות בחברה, אך התנגד לכך וסרב לחתום.

עדויות שני העדים מטעם התובעת היו מהימנות ולא מצאתי כל סיבה שמי מהם ישקר בעניין זה. הנתבע הודה כי אכן התבקש ע"י נציג התובעת לחתום על כתב ערבות, והדבר תומך בעדותה של הגב' פרנקל לגבי נסיבות הפניה אל הנתבע והבקשה להחתימו. טענת הנתבע, כי היתה התנגדות מצידו לחתום על כתב הערבות לנוכח היותו עובד שכיר בחברה, ועל כן לא חתם, היתה סתמית וערטילאית ונשללה ע"י מר גרשנזון, שלא היה לו כל אינטרס לזייף את חתימת הנתבע על כתב הערבות, בנסיבות בהן התבקש להחתימו.

פשיטא, שאילו היתה התנגדות מצד הנתבע לחתום על כתב ערבות לחובות החברה, היה מר גרשנזון מביא עובדה זו לידיעת מפקחת האשראי הגב' פרנקל, והגורמים המוסמכים בתובעת היו מחליטים באלו פעולות לנקוט לאור זאת, והאם להמשיך באספקה השוטפת לחברה או לדרוש בטוחות אחרות כתנאי לכך. העובדה, כי היחסים המסחריים בין שתי החברות המשיכו אחרי חודש אוגוסט 2007, ונמשכו עד שנת 2010, שאז נכנסה החברה להליכי פירוק, כאשר יתרת החובה של החברה לתובעת הולכת וגדלה עד למליון ₪, ולא נדרשו ממנה שעבודים או בטוחות נוספות, תומכת במסקנה, כי מנהלי החברה ובעלי מניותיה, והנתבע ביניהם, המשיכו ביחסי האמון עם התובעת ולא התנגדו לבטוחות המינימליות שדרשה, בדמות ערבויות אישיות.

ב"כ הנתבע הקשה על שני העדים הנ"ל בשאלות שעניינן מדוע לא הוחתם כתב הערבות במעמד עדים ומדוע לא נחתמה חתימת האימות של מר גרשנזון על גבי צידו הקדמי של הטופס אלא על צידו האחורי, אולם שאלות אלה מנוגדות לפרקטיקה הנוהגת אצל ספקים מסחריים בעת החתמת מנהל או בעל מניות של החברה הרוכשת על ערבות אישית, ללא נוכחות עדים או עו"ד ועל טפסים דומים לזה שעליו החתימה התובעת את לקוחותיה.

לא מצאתי ממש בטענה כי חתימת האימות של מר גרשנזון הינה אף היא "מזוייפת" והוספה בדיעבד ע"י מר גרשנזון לאחר הגשת התביעה. העובדה כי התובעת לא הגישה, במצורף לכתב התביעה או לתצהירים, את צילום צידו האחורי של כתב הערבות אלא את צילום הצד הקדמי בלבד, הנושא את חתימת הנתבע כערב, איננה מלמדת על כך שמדובר בתוספת מאוחרת, אלא על כך שהחלק המהותי היוצר את חבות הנתבע הינו חתימתו על הצד הקדמי של הטופס, הנתמכת בעדותו של מר גרשנזון שהחתים אותו על כתב הערבות, ואילו חתימת האימות על הצד האחורי אינה אלא נוהל פנימי של התובעת ולא מעבר לכך.

עדות הנתבע על נסיבות "סירובו" לחתום על ערבות אישית לחובות החברה אינה מהימנה עלי, שכן הוצג כתב ערבות עליו חתם באותה תקופה ממש (24.10.07), בהיותו בעל מניות בחברה, לטובת בנק מזרחי טפחות, כאשר על כתב הערבות צויין במפורש כי חובות החברה לבנק מגיעים ל-3 מליון ₪. טענת הנתבע, כי לבנק היה חייב לחתום כדי שלא יעצרו את האשראי לחברה, ואילו לתובעת לא היה חייב לחתום כי יש ספקי בטון וחומרי בניה אחרים בשוק, אינה משכנעת בנסיבות בהן היה לחברה חוב כספי גדול לתובעת, ואילו סרב לחתום והתובעת היתה עוצרת את האספקה לחברה, לאחר יותר מ-10 שנות עבודה משותפת, היתה הידיעה על כך מתפשטת בשוק ספקי הבטון וחומרי הבניה וגם ספקים אחרים היו מסרבים להתקשר עם החברה ולספק לה בטון וחומרי בניה ללא בטוחות ממשיות.

הנתבע הודה בתיק אחר, בו נתבע ע"י בנק מזרחי טפחות, בחתימתו כערב לחובות החברה כלפי הבנק, מבלי לטעון כל דבר בעניין, אך בתיק שבפני טען, ביחס לחתימתו שם, כי "חתם מתוך טעות" (סעיף 5 לתצהירו). טענה זו אף היא סתמית וסתומה, ללא כל הסבר מה היתה הטעות, וניתנת לפירושים שונים, כגון שלא הבין על מה הוא חותם. ברם, בחקירתו הנגדית מסר כי מדובר בטעות שלו בשיקול הדעת, בהיותו צעיר לימים, ותו לא. גם סתירה זו אינה תורמת למהימנותו.

יצויין כי על פי פלט רשם החברות משנת 2009, שצורף לתצהיר התובעת, הנתבע היה עדיין רשום כבעל 15% ממניות החברה, ועל כן טענתו כי החזיק במניות למשך חודשיים בלבד ולאחר מכן החזיר אותן לחברה אינה מהימנה ואינה נתמכת בראיה כלשהי.

יתר על כן, במסגרת העברת מסמכים לגרפולוגית שמותנה על ידי בית המשפט לבדיקת אותנטיות החתימה על כתב הערבות, הוצגו מסמכים רבים עליהם חתם הנתבע בשם חברת ראבי, בין כמורשה חתימה ובין כמהנדס ראשי, הוא אישר כי התקשר בהסכמים בהיקף כספי גדול בשם החברה וכי חתימתו חייבה אותה למרות שלא הוגדר כמורשה חתימה. לפיכך, מעמדו הבכיר של הנתבע בחברה, הן מכח תפקידו והן מכח היותו אחיהם של המנהלים ובעלי המניות העיקריים ובעל מניות בעצמו, אינו מוטל בספק. בנסיבות אלה הטענה כי היה בסך הכל "עובד שכיר" בחברה, ועל כן התנגד לחתום על כתב ערבות לחובותיה, נדחית על ידי כלא מהימנה וכנוגדת את הראיות בתיק.

המומחית הגרפולוגית שמותנה ע"י בית המשפט, הגב' סימה אנקונה, בחנה את כתב הערבות והשוותה את חתימת הנתבע על כתב זה עם חתימות אחרות על מסמכים אותנטיים עליהם חתם במסגרת עבודתו בחברה, וכן חתימות בהכתבה.

יצויין, כי מבחינה חזותית, קיים דמיון ניכר ובולט בין חתימתו של הנתבע על כתב הערבות לבין החתימות שאינן במחלוקת, כאשר הן בזו והן באלו יש שתי צורות נפרדות וייחודיות דומות, אך חסר קו נטוי אמצעי המופיע ביתר דוגמאות החתימה וחסר בחתימה שבמחלוקת. המומחית בדקה בתחילה מספר מצומצם של מסמכים שהוצגו ע"י הנתבע ודוגמאות הכתבה שמסר, והגיעה למסקנה כי סביר מאד שהחתימה שבמחלוקת לא נחתמה ע"י הנתבע. ברם, לאחר שקיבלה מגוון דוגמאות חתימה גדול יותר, מהתקופה הקרובה לאירוע הרלוונטי, שינתה המומחית את התרשמותה הראשונה וקבעה כי לאחר שהוצג לה מגוון חתימות נוספות של הנתבע, התרשמה כי לנתבע אפשרויות כתיבה נרחבות יותר מאשר הוצג בתחילה, וכי אי ההתאמות בין החתימה שבמחלוקת לבין יתר החתימות הן בשטף הכתיבה, במשיכת הקו המתבטאת בצורת ההתחלות והסיום ובהעדר הקו האמצעי המקביל בין שתי תנועות החתימה. המומחית סברה, בחוות דעתה הסופית, כי קיימת אפשרות שהחתימה לא נכתבה ע"י הנתבע.

עולה איפוא, כי חוות הדעת המסכמת של המומחית אינה קונקלוסיבית ומשאירה את שתי האפשרויות כשקולות.

מאחר שניתן להתרשם ויזואלית כי מדובר בחתימה ייחודית, ומאחר שלתובעת לא היו כל דוגמאות חתימה קודמות של הנתבע מהן היתה יכולה "להעתיק" ולזייף את חתימתו, ולאור התרשמותי מהעדויות המהימנות של עדי התובעת ואי מהימנות עדות הנתבע בשאלה הרלוונטית, אני קובעת כי הנתבע חתם על כתב הערבות בפני מר גרשנזון ונטל על עצמו ביודעין חבות אישית לחובות החברה כלפי התובעת.

אני דוחה את הטענות של התרשלות התובעת, בכך שלא דאגה לעצמה לבטחונות הולמים ביחס לגובה האשראי שהעמידה לחברה, שכן התובעת הגבילה תביעתה לסך של 200,000 ₪ בלבד על אף שחוב החברה עומד על מליון ₪ ויותר. משכך, גם אילו הייתי קובעת שיש אשם תורם מסויים לתובעת להצטברות החוב בלא בטוחות ראויות, הרי משצמצמה התובעת את תביעתה כלפי הנתבע לסכום שהינו 20% מגובה חוב החברה, בוודאי שאין לנתבע מה להלין עליה, אלא להודות לה.

כמו כן אני דוחה את הטענה כי אסור היה לתובעת להחתים את הנתבע כערב לחברה בהיותו עובד שלה. ב"כ הנתבע מפנה לחוק איסור קבלת בטחונות מעובד, תשע"ב-2012, כאשר הערבות נחתמה בשנת 2007, וממילא אין החוק דנן חל רטרואקטיבית. בנוסף, החוק חל על קבלת בטחונות מעובד לצורך קבלתו לעבודה או הישארותו בה, ולא על בטחונות כלפי צ ג'. ולא למותר להוסיף, כפי שפורט לעיל, שהנתבע היה בעל מניות בחברה בשיעור נכבד, ובעל תפקיד ניהולי כמהנדס ראשי, ועל כן אינו בגדר "עובד" גרידא בחברה.

לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.