לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי מנימוקי המשיבה, לדחות את הבקשה לחישוב תקופת הפסילה וכן את הבקשה להארכת המועד להפקדת תצהיר.

סוגיית החובה להפקדת רישיון או תצהיר הוכרעה במידה רבה על ידי בית המשפט העליון ב-רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל, שם העלה אחד המבקשים טענה לפיה יש למנות את תקופת הפסילה שהוטלה עליו בבית המשפט לתעבורה בתל אביב מהיום שבו נגזר עליו עונש פסילה מנהלית בבית המשפט לתעבורה בנתניה, בו הפקיד תצהיר כדרישת תקנה 557 לתקנות התעבורה. בדחותו טענה חלופית זו קבע בית המשפט :

"הקדמתי והזכרתי את המשמעות החינוכית-פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה. ואם כך הוא הדבר ביחס למי שחטא לראשונה בעבירה מסוג זה, מקל וחומר שיש להחמיר בעניינו של מי שככל הנראה אינו רואה עצמו נתון למורא החוק, והראיה הטובה ביותר לכך היא שהוא מוסיף לנהוג ללא רישיון חרף ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר. בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש מנאשם שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת פסילה."

דברים אלה חוזר וקובע בית המשפט בברע"פ 8317/10 ו- דנ"פ 1423/11.

טענת המבקש בדבר הפקדת רישיון הנהיגה שלו בתיק תעבורה שבבית המשפט לתעבורה באילת, פוטרת אותו למעשה מהפקדת הרשיון ולחילופין תצהיר בתיק זה מאחר ובין היתר מדובר באותו בית המשפט – אך במזכירויות שונות (פלילי ותעבורתי) שאינן מתואמות - מצאתי לדחות בשתי ידיים. רישיונו של המבקש נפסל במסגרת שני תיקים שונים ובשני הליכים שונים לחלוטין. רישיונו הופקד בתיק תעבורה בבית המשפט לתעבורה. העובדה כי בית המשפט לתעבורה ובית המשפט השלום שוכנים באותו מבנה אינה מכשירה את הפקדת הרישיון בתיק תעבורה כהפקדתו בתיק הפלילי בו היה עליו להפקיד את הרישיון ולחלופין תצהיר בו היה מפרט את העובדות בעניין זה. איני מוצאת את עניינו של מבקש כאן שונה מעניינו של בעל דין אחר אשר הפקיד את רשיונו לצורך העניין, בתיק תעבורה שבבית המשפט לענייני תעבורה בת"א, ואשר נפסל גם בתיק אחר בבית משפט אחר וגם בו עליו להפקיד את רשיון הנהיגה. רוצה לומר. הפקדת רישיון בתיק אחד אינה פוטרת את המבקש מלמלא חובתו בהתאמה בתיק אחר. ראה לעניין זה ובהתאמה לענייננו תקנה 557 (ה) לתקנות התעבורה המורה :

המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומירוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור

תק' (מס'

(ההדגשות שלי ש.ש)

באשר לבקשה להארכת המועד להגשת התצהיר כך שמניין ימי הפסילה יחושב מיום 5.1.2012 - בהחלטתי מיום 11.1.2012 הורתי כי המבקש יגיש תצהיר תוך 14 יום ולפיו יקבע כי תקופת הפסילה תחושב מיום הגשת בקשתו, (קרי: מיום 5.1.2012) – המבקש לא עשה כן. בנסיבות העניין איני מוצאת עתה להאריך את המועד להגשת התצהיר. מניין ימי הפסילה יחושב מיום הגשת התצהיר לחילופין מיום הפקדת הרשיון.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"ט אלול תשע"ב 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.