גזר דין

הרקע:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 23/12/2008 בסמוך לשעה 12:40, בעת שהנאשם נסע ברכבו ביישוב בית נקופה, הוא מצא כי רכב המתלונן חוסם את הדרך. הנאשם החל לצפור כדי שהמתלונן יזיז את רכבו. כאשר המתלונן הגיע למקום החל הנאשם לצעוק לעברו. המתלונן השיב לנאשם ואף קילל אותו. בתגובה ניסה הנאשם לצאת מרכבו ולהתעמת עם המתלונן, אך המתלונן חסם את דלת הנהג ומנע ממנו לצאת.

הנאשם יצא מהרכב בכוח, דחף את המתלונן והכה בראשו באמצעות ברזל.

כתוצאה מהתקיפה איבד המתלונן את הכרתו ונגרמו לו חתך באוזן, שהצריך תפירה, דימום בתעלת האוזן וירידה בשמיעה. בעקבות כך פונה המתלונן לטיפול בבית חולים.

תמצית טענות הצדדים:

המאשימה טענה כי בגין עבירת אלימות בכביש, במיוחד כאשר כרוך בה שימוש בנשק קר, יש להטיל עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, וזאת לצורך הרתעה ועל מנת להגן על הציבור.

המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן מיום 17/4/2012, בו מצוין כי הנאשם מתקשה במציאת פתרונות אדפטיביים להתמודדות בשעת מצוקה ולחץ, ועל כן עשוי להגיב בתוקפנות ואלימות.

המאשימה הוסיפה וטענה כי עברו הפלילי של הנאשם מלמד שהמוגבלות הפיזית ממנה הוא סובל לא מנעה ממנו לבצע עבירות.

הסניגור טען, וטענותיו אלה אושרו על ידי התביעה, כי המתלונן חסם את שביל הגישה המוביל לבית הנאשם בלבד, וכי מיד לאחר האירוע הנאשם התנצל לפני המתלונן.

עוד עמד הסניגור על מצבו הרפואי המורכב של הנאשם, נכה קטוע רגל, הסובל זה שנים מסוכרת. לאחר קטיעת רגלו של הנאשם גברו כאביו, עליו להתנייד בכיסא גלגלים ולעשות שימוש בקנביס רפואי ברישיון.

הסניגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, מסכת החיים הקשה שלו, פרק הזמן הרב שחלף מאז האירוע, הודאתו של הנאשם בשלב מוקדם של ההליך, מוכנותו של הנאשם להשתתף בהליך של צדק מאחה אשר יזם שירות המבחן, הליך שלא צלח מסיבות שאינן תלויות בנאשם, ולשנים הארוכות שחלפו מאז הרשעתו האחרונה בפלילים.

עוד ציין הסניגור כי הנאשם הינו כבן 60, סב לנכדים, המתמודד עם קשיי היום יום.

הסניגור ביקש כי בית המשפט יעשה חסד עם הנאשם, יקבל את המלצת שירות המבחן, יימנע מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר ויסתפק בשל"צ בלבד.

הנאשם טען כי בזמן האירוע, קודם לקטיעת רגלו, הוא סבל כאבים עזים שהצריכו אותו ליטול תרופות. הנאשם ציין כי לא התכוון לפגוע במתלונן, הביע צער על הפגיעה בו והבטיח כי אירוע דומה לא יישנה.

תסקירי שירות המבחן:

שירות המבחן ציין בתסקירו מיום 17/4/2012 כי מדובר באירוע חריג לחייו של הנאשם, אולם בשעת מצוקה ולחץ הנאשם עשוי להגיב בתוקפנות ובאלימות.

שירות המבחן פירט את קורות חייו של הנאשם ואת נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, אשר ייתכן ועמדו ברקע מעורבותו של הנאשם בפלילים עוד בצעירותו.

שירות המבחן פירט כי עיקר מעורבותו של הנאשם בפלילים החלה עוד בעת היותו נער, וכי בהמשך חלה התמתנות משמעותית, כאשר הרשעתו האחרונה הינה משנת 2001.

הנאשם קיבל אחריות לביצוע העבירה. לדבריו הוא חש מאוים על ידי המתלונן, והדגיש כי מיד לאחר מעשה ביקש להתנצל והביע חרטה על התנהגותו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הביע חרטה כנה על מעשיו, וכי הוא חש בושה ואשמה על עצם מעורבותו בעבירה והעמדתו לדין.

שירות המבחן ביקש כי הדיון יידחה למשך ארבעה חודשים, על מנת לאפשר לו לבחון את התאמת הנאשם לתוכנית גישור פוגע - נפגע.

בתסקיר המשלים מיום 30/8/2012 ציין שירות המבחן כי נערך ניסיון לקיים הליך גישור כאמור, כאשר הנאשם הביע אמפתיה כלפי המתלונן ורצון לפצותו בגין הנזק שנגרם לו, אולם הדבר לא הסתייע. הנאשם קיבל את הצעת שירות המבחן לפיה יימשך הניסיון לערוך מפגש בינו לבין המתלונן במסגרת צו מבחן.

בסופו של דבר, לאחר ששירות המבחן הפנה לגילו של הנאשם, מצבו הבריאותי הקשה והחרטה הכנה שהביע, הומלץ על ידו להימנע מלהטיל על הנאשם עונש חמור הכולל מאסר בדרך של עבודות שירות, ולהסתפק בצו של"צ, בהיקף מצומצם של 100 שעות בלבד, בצד צו מבחן למשך שנה ופיצוי כספי למתלונן, בשיעור שיביא בחשבון את במצבו הכלכלי והבריאותי של הנאשם.

דיון והכרעה:

הנאשם ביצע מעשה חמור ביותר, שעה שנקט באלימות פיזית תוך שימוש בנשק קר, כאשר הלם בראשו של המתלונן באמצעות ברזל וגרם לו לחבלות, כמפורט לעיל.

על פי ההלכה הפסוקה, בעבירות כגון דא על בית המשפט להטיל עונש ממשי והולם, על מנת לתרום למיגורה של תופעת האלימות ולהבטיח את שלום הציבור:

"פעולה אלימה שכזו, תוך שימוש בנשק קר, מחייבת את בית המשפט לנקוט בענישה מתאימה. האינטרס הציבורי מחייב ענישה ממשית, על מנת למגר את תופעת האלימות ולהבטיח את בטחון הציבור"

.......

"על בית המשפט להילחם, דרך הטלת עונש ראוי – לרבות מאסר בפועל, נגד אלו שמסכנים את הזולת בלא כל הצדקה משפטית. כמובן, העונש נגזר מהנסיבות".

(ע"פ 4061/12 ענאן בדארנה נ' מדינת ישראל, 4/9/2012).

גם אם יש בנסיבות האירוע, בהן העובדה שהמתלונן חסם את דרכו של הנאשם, קילל אותו ולאחר מכן ניסה למנוע ממנו לצאת מרכבו, משום נימוקים לקולא, אין בהם כדי לפטור את הנאשם מעונש ממשי ומכביד:

"לא כל מעשה אלימות חייב תשובה. כלל פשוט זה, אשר נראה שרבים לא הפנימו, גובה מחיר כבד מהחברה."

(ע"פ 4061/12 הנ"ל)

בנוסף לחומרת המעשה עומד לחובתו של הנאשם עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות של היזק לרכוש במזיד, שתי הרשעות בגין התנהגות פרועה במקום ציבורי, 3 עבירות של תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, גרם חבלה גופנית, עבירות רכוש ועוד ועוד.

אל מול השיקולים לחומרא הנ"ל, יש להביא בחשבון, לקולא, את נסיבות ביצוע העבירה ואת נסיבותיו של הנאשם, כפי שיפורט להלן:

מצבו הרפואי של הנאשם מורכב מאוד. הנאשם קטוע רגל ימין הסובל זה שנים מסוכרת. על פי המסמכים שהוגשו על ידי הסניגור ביום 21/9/2012, נקבעו לנאשם נכות רפואית בשיעור של 92% ודרגת אי כושר בשיעור של 75%, והוא זכאי לקצבת נכות, קצבה חודשית נוספת וקצבת ניידות. בנוסף, הנאשם מחזיק ברישיון להחזקה ושימוש בקנביס רפואי לצורך הקלה על מצבו הרפואי.

מסקנתה של המאשימה בטיעוניה לעונש, לפיה עברו הפלילי של הנאשם מלמד שלא היה במוגבלותו הפיזית למנוע ממנו לעבור עבירות, אינה מקובלת. ממכתב השחרור מבית החולים הדסה הר הצופים שהגישה ההגנה עולה כי רגלו הימנית של הנאשם נכרתה, עקב איסכמיה של הרגל, בחודש מאי 2009, כחמישה חודשים לאחר האירוע.

עוד עולה מהמסמך הרפאי הנ"ל כי הנאשם סובל ממחלת כלי דם פריפרית החל משנת 2005 לערך (כארבע שנים קודם לאשפוזו), כ 6 שנים לאחר מעשה העבירה האחרון בו הורשע.

העבירות הקודמות בוצעו אפוא על ידי הנאשם קודם שהחל לסבול ממוגבלותו הפיזית הנוכחית. בנסיבות אלו יש להכיר במצבו הרפואי של הנאשם כנימוק של ממש לקולא, ויש להניח כי במצבו הפיזי הנוכחי של הנאשם הוא יתקשה לשוב ולבצע עבירה דומה לזו בה הורשע.

בנוסף, מעורבותו של הנאשם בפלילים התמתנה מאוד. מסכת העברות בהן הנאשם הורשע נקטעה לפני שנים ארוכות, לאחר שהורשע בעבירה שביצע בשנת 1999. במהלך 13 השנים האחרונות לא ביצע הנאשם עבירה נוספת לזו בה הורשע בהליך זה.

כפי שצוין לעיל, גם אם אין בנסיבות האירוע כדי לפטור את הנאשם מעונש ממשי, הרי שיש להביאן בחשבון במסגרת השיקולים לקולא.

כמו כן יש להביא בחשבון את נסיבות חייו המורכבות של הנאשם, כפי שתואר בתסקירים שהגיש שירות המבחן, מות אמו בנסיבות טראגיות בהיותו כבן 7 בלבד, התבגרותו ללא דמויות הוריות סמכותיות ופטירתו של אביו לאחר מעורבותו בתאונת עבודה. כאמור בתסקיר, כל אלה עמדו ברקע להתנהגותו העבריינית של הנאשם.

עוד עומדים לזכותו של הנאשם פרק הזמן הרב שחלף מאז האירוע, הודאתו בשלב מוקדם של הדיון, אשר חסכה מזמנם של הצדדים, המתלונן ובית המשפט, החרטה הכנה שהביע, התנצלותו בסמוך לאחר לביצוע העבירה ותחושת הבושה שהוא חש על עצם מעורבותו במעשה נוכח גילו ומצבו הרפאי, כאמור בתסקיר מיום 17/4/2012.

לאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים דלעיל, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר, שכן אין בעונש המוצע כדי ליתן משקל מתאים לשיקולי הגמול, ההלימה וההרתעה. נראה לי כי אין מנוס מלהטיל על הנאשם עונש מאסר, כפי שמבקשת המאשימה. עם זאת, לנוכח המפורט לעיל, סברתי כי ניתן יהיה לאפשר לנאשם לרצות את עונש המאסר שיוטל עליו בדרך של עבודות שירות. דא עקא, הממונה על עבודות שירות קבע בחוות דעתו כי הנאשם אינו מתאים להשמה, לאור מצבו הרפואי הירוד.

משאין מנוס מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, נראה לי כי די בעונש מאסר לתקופה קצרה כדי לאזן כראוי בין מכלול השיקולים הרלבנטיים.

לנוכח התוצאה ובהתחשב בנסיבותיו של הנאשם ובתרומתו של המתלונן לאירוע, לא מצאתי מקום להוסיף רכיבי ענישה נוספים, למעט מאסר מותנה.

אני דן אפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך חודש. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בתחנת המשטרה במגרש הרוסים ביום 30/12/2012 עד לשעה 9:00.

2. מאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור כל עבירת אלימות לפי פרק י סימנים ד או ח לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ד טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, במעמד הצדדים.