גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר הודאתו, בכתב אישום המייחס לו, לאחר תיקונו, עבירה שעניינה איסור פעולות באתר עתיקות.

2. קודם שאשוב לשאלת העונש אציין שלא נעלמה מעיני בקשת בא כוחו הנכבד מאוד של הנאשם שאשקול את ביטול הרשעת מרשו. תסקיר לעניין לא הוזמן ומובן שתחלופת עורכי דין אינה מהווה עילה לדבר. אך מעבר לכך אציין לגופה של בקשה, ולו גם במאמרות מוסגרים, שאפילו התבקשתי לשקול זאת, למשל, לאחר תסקיר מתאים, ספק אם ראוי היה לאשר את הבקשה. גם אם בקליפת האגוז אציין כדלקמן – ראשית, שעבירות על חוק העתיקות, לטעמי, חמורות הן, באשר יש בהן כדי לפגוע בנכסי צאן ברזל של מורשת הארץ, שהרי כל פגיעה, לרוב, יש בה כדי להביא למצב בלתי הפיך ולכך משמעות יתירה; שנית, אוסיף, שעל פי עובדות כתב האישום אף סירב הנאשם לקבל לידיו צו הפסקה מנהלי שהוצא כלפיו וגם אם אין לכך ביטוי בהוראות החיקוק (כנראה, נוכח המשא ומתן בין הצדדים), בעובדות כתב האישום יש לכך ביטוי חד משמעי (ראה סעיף 4) והפגיעה בחוק העתיקות הייתה, לכל הפחות, דו מימדית: בעבודות עצמן ובזלזול בצו ההפסקה שנמסר לידיו על ידי המפקחת מטעם רשות העתיקות. נוכח כל זאת, בהעדר המלצה בתסקיר ותוך שאוסיף ואציין שאף לא השתכנעתי שעשוי הוא להיפגע באופן חד מהרשעתו, דין בקשה זו לדחייה.

3. ומכאן לשאלת העונש, כשברקע, כאמור, הרשעת הנאשם. עמדת המאשימה למאסר, גם אם בעבודות שירות, לתנאי ולקנס. בסיס לנטען מצד המאשימה בשיקולים שקיבלו ביטוי כבר בדיון דלעיל, שעה שהחליט בית המשפט להותיר את הרשעת הנאשם על כנה, ובמצב שיצר הנאשם בשטח לפיו תחת ביתו נקבר אתר עתיקות שלם. דא עקא, נעלם, משום מה, מעיני התביעה, שהגם שנמצא הנאשם כשיר, מסרב הוא לבצע כל עבודות שירות – ראה חוו"ד הממונה מיום 8.7.12.

4. במוקד דברי בא כוחו הנכבד מאוד של הנאשם הודיית מרשו תוך קבלת אחריות – זאת, תוך שנזכיר, שעל הפרק גם נאשם שדווקא ביקש לחזור בו מהודאתו, נושא שלאו דווקא מתיישב עם קבלת אחריות – ובנוסף טען הסניגור להעדר כל הרשעות קודמות, ומקבץ של טענות בדבר נסיבותיו האישיות הכלכליות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה כשביקש אך להרחיב את ביתו, זאת על יסוד היתר שניתן כדין (עובדה, עליה אין חולקין), והופתע לגלות, בעיקר בעקבות פניית רשות העתיקות, שנאלץ הוא לקטוע את עבודתו בשל עתיקות שנתגלו תחת ביתו.

5. בשלב זה של הדיון מצא בית המשפט להתייחס, ולו גם בקליפת האגוז, לחוק העתיקות על השלכותיו. מן הצד האחד, אין כל ספק, שעל הפרק חוק שנועד להגן על אינטרס רב חשיבות ושבמקביל אף יש לכבד עד מאוד את האלמנטים העונשיים הגלומים בו שנועדו לאפשר את שימורן של עתיקות המתגלות אגב בנייה. שימת לב מיוחדת בנקודה זו לסעיף 6 לעובדות כתב האישום לפיהן: "הנאשם המשיך לבנות במקרקעין, עד להשלמת הבנייה, תוך פגיעה באתר עתיקות" (כהערה משלימה לאמור לעיל – פשיטא ופשיטא שלא בנסיבות אלה ישקול בית המשפט את ביטול הרשעת הנאשם). עם זאת, נכון בית המשפט, גם אם אגב אורחא, לתת ביטוי לבעייתיות שבדבר כלפי האזרח המבקש לבצע בנייה על מקרקעין המוחזקים בידו כדין ועל פי היתר שגם בו זכה בדין. מאפשר החוק למפקח מוסמך מטעם רשות העתיקות להורות על הפסקת הבנייה ואולם לא ניתנה די דעת למחיר הגלום בכך כלפי אזרח תם לב הפונה לבנייה, שוכר את שירותיו של קבלן והכל כדין: פעמים, יש בכך כדי לשתק את הבנייה תוך גרימת נזקים כלכליים ועגמת נפש ניכרת לאזרח וזאת, כאמור, גם בהינתן, שעל הפרק אזרח העושה כדין בקרקע שבבעלותו ועל פי היתר כדין. ייתכן שראוי היה שייתן המחוקק עוד מעט מדעתו בשאלה האם וכיצד ניתן להקל עם אזרח הנקלע למצב זה, ללא ספק, שלא באשמתו.

6. ובחזרה לפרשתנו. כל האמור לעיל, עתיד אף להוות את הבסיס לפסיקת בית המשפט. מקובל על בית המשפט שעבודות שירות הן העונש המידתי לנסיבות אלה. ואולם, אין הדעת נותנת, שמי שמסרב לכך, ייצא נשכר בדינו, בעקבות סירובו. בתוך כך יצוינו מרכיבים מחמירים בהתנהגות הנאשם בפרשה, גם אם נכון היה בית המשפט בנסיבות אלה להימנע ממיצוי הדין עם הנאשם וזאת, תוך גילוי רגישות לסיטואציה אליה נקלע. אך להשלמת התמונה אציין, כי, מכל מקום, לא נתבקש בית המשפט להורות על הריסה, ומעיון מדוקדק בכתב האישום משתמע שנותרה הבנייה על כנה כשהעתיקות קבורות תחתיה. מכאן, שככל הנראה, לבסוף, "הרוויח" הנאשם ממעשיו.

7. ראוי היה, אפוא, שיורה בית המשפט על מאסר, גם אם לריצוי בעבודות שירות, ונוכח האמור לעיל, גם מקנס כספי, ולו גם מסוים, אין מנוס. לטעמי, ראוי היה להורות על כארבעים ימי עבודות שירות. בהעדר נכונות לכך מצד הנאשם ובשים לב לחומרת העבירות, ייגזר עליו מאסר לריצוי בפועל, אם כי, בהיקף נמוך מכפי שסבר בית המשפט להורות בתחילה.

8. סוף דבר, גוזר אני כדלקמן:

קנס - קנס בסך 2,000 ש"ח או מאסר למשך 20 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד יום 1.12.2012 ויתר התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק. אם הופקדו על ידי הנאשם כספים בעקבות צווי הבאה שהוציא בית המשפט, ייחשבו כספים אלה על חשבון הקנס; היתרה תוחזר לנאשם.

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 18 יום. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.1.2013..

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום יעבור עבירה נוספת לפי חוק העתיקות.

ניתן היום, 13 בנובמבר 2012, במעמד הצדדים.

ב"כ הנאשם: מבקש עיכוב ביצוע.

ב"כ המאשימה: משאירה לשיקול דעת.

החלטה

עיכוב ביצוע כמבוקש; אם ולאחר שיוגש ערעור, ובהחה שיוגש ערעור – עיכוב ביצוע עד מתן פסק דינה של ערכאת הערעור.

ניתן היום, 13 בנובמבר 2012, במעמד הצדדים.

חתימה