ביום 07/01/13 הורשע הנאשם, על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23/01/09 בשעה 09:30 או בסמוך לכך, במחסום שיח' סעד שבכניסה לירושלים סירב הנאשם לבקשתו של שוטר המחסום להסתובב לצורך בדיקה במכשיר המגנומטר, ולא שעה לפנייתו גם כשהתבקש לכך בשנית. משניגש מפקד המחסום לנאשם וחזר על בקשתו של השוטר, החל הנאשם לקללו במילים: "תסתום את הפה שלך, בן זונה, מניאק, אני אזיין אותך" ולאחר מכן ירק עליו ועל שוטר המחסום. בתגובה תפס השוטר את ידו של הנאשם על מנת לעוצרו, ואו אז החל הנאשם ולדחוף את שוטר ומפקד המחסום.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תעתור להטלת עונש מאסר על תנאי לשקול דעתו של ביהמ"ש, בצירוף 100 שעות של"צ בהתאם לתסקיר שייערך ע"י שירות המבחן וקנס כספי בסך של -1000 ₪.

ב"כ הצדדים עתרו לאימוצו של הסדר הטיעון. ב"כ המאשימה טענה, כי בגיבוש ההסדר הובאו בחשבון חומרת העבירות, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, גילו הצעיר של הנאשם (שהינו כבן 30 כיום), עברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה אחת של החזקת סכין ואגרופן בשנת 2008 וכן "קשיים ראייתיים שעלו מהתיק" (ע' 10 ש' 5) .

ב"כ הנאשם מצדו הסתפק בטיעוניו באמירה, לפיה "מצבו הכלכלי של הנאשם קשה" .

ביום 29/08/13 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם, ממנו עולה, כי הנאשם נשוי ואב לשני ילדים קטנים (בני שנתיים וחצי ו-8 חודשים) , עובד כיום בעבודות מזדמנות בתחום השיפוצים והינו בעל יכולת תפקודית תקינה. בנוגע לעבירות דנן ציין שירות המבחן, כי הנאשם התקשה בקבלת אחריות לביצוען וטען כי אינו זוכר האירוע עקב חלוף הזמן, אך באותה נשימה ציין, כי השוטרים התייחסו אליו "כאל חיה" והכחיש כי ירק לעברם. התרשמותו של שירות המבחן היתה כי המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום אכן בוצעו על ידו באופן בו תוארו, זאת נוכח רגישותו הגבוהה של הנאשם לפגיעה בדימויו העצמי. יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן, כי הנאשם הפיק לקחים ממפגשו הנוכחי עם רשויות החוק, ומשכך בא בהמלצה להטיל על הנאשם של"צ בהיקף של 100 שעות בחטיבה לקידום נוער (בביצוע משלוחים) לצד עונש של מאסר מותנה.

גישתם של בתי המשפט ככלל היא לכבד הסדרי טיעון, כל עוד הם מבטאים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי מצד אחד לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, ולסטות מהם רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם העונש המוצע על ידי הצדדים חורג במידה בלתי סבירה מהאינטרס הציבורי המוגן, ואינו מאזן כראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2002)).

המדובר בענייננו בעבירות שכוונו כנגד שוטרים ומכאן חומרתן , שביטויה בפגיעה בסדר הציבורי ובשלטון החוק. ההגנה על ערכים אלו עומדת הן בבסיס העבירה של הפרעה לשוטר והן בבסיס העבירה של העלבת עובד ציבור, שכן ללא שמירה על כבודם ושלומם של עובדי ציבור, לא יוכלו אלה לבצע את תפקידיהם הקשים ולא ניתן יהא לקיים חברה נורמטיבית:

"ההגנה על השירות הציבורי כמוסד והרצון להגן על יכול התפקוד התקין של עובדי הציבור, תוך קיום כללי המינהל התקין. בלא הגנה על עובדי הציבור מפני חיצים משתלחים המוטחים בו, לא יוכל למלא את תפקידו... עובד ציבור המותקף במילוי תפקידו, בין בגופו ובין בכבודו כאדם יתקשה לאורך זמן למצות את יכולותיו בביצוע תפקידו " (כב' השופטת א' פרוקצ'יה רע"פ 2660/05 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל, פס' 10 , 21 לפסה"ד מיום 13/08/08 , אתר נבו).

חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. כאמור אל מול אלימות מילולית שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה... גם למען ישמעו וייראו" (רע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל מיום 14/06/07; רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל, עמ' 7 לפסה"ד מיום 02/08/10, פורסמו בנבו).

אכן, הקללות שהשמיע הנאשם באוזני השוטרים הן קשות ומבישות.

מאידך, הנאשם הודה בעבירות וחסך זמן שיפוטי יקר . הוא אמנם בעל עבר פלילי, אך זה אינו מכביד ואינו כולל עבירות של אלימות פיסית או מילולית, ומאז ביצוע העבירות דנן אף חלפו כ-4 שנים במהלכן לא עבר הנאשם עבירות נוספות. בנסיבות אלו, דומה כי הסדר הטיעון מציג יחס הולם בין חומרת מעשיו של הנאשם בנסיבותיהם ומידת אשמם ובין סוג ומידת העונש שיושת בגינם, כלשון סעיף 40 ב' לחוק סדר הדין הפלילי, והוא אף אינו חורג ממתחם העונש ההולם, אשר מהפסיקה עולה, כי הוא נע בין של"צ, פיצוי וקנס לבין מאסר של עד מספר חודשים, הכל בכפוף לנסיבות ביצוע העבירות ולנסיבותיו האישיות של העבריין.

סופו של דבר, מצאתי כאמור לכבד את הסדר הטיעון ואני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות על פי תכנית שירות המבחן.
2. מאסר 60 יום אותו לא ירצה, אלא אם כן, יעבור תוך שנתיים מהיום עבירה של הפרעה לעובד ציבור או העלבת עובד ציבור.

3. קנס לאוצר המדינה בסך של 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הנאשם יהא רשאי לשלם

את הקנס ב- 2 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.11.2013 ובכל 1 בחודש שלאחריו. לא

ישולם השיעור הראשון במועדו, יעמוד סכום הקנס לפירעון מיידי.

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים.