1. הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן ויורשע בגינו.

לעניין הוענש- יטענו בצדדים באופן חופשי.

3. בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה כי לאור כתב האישום המתוקן בו הודה והורשע הנאשם - היה עליו להישלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר שיבחן אפשרות להאריך את התנאי התלוי נגדו, אך בשל סירובו של הנאשם - הטיעון לעונש הוא פתוח.

הנאשם יליד 1966, הודה והורשע בכך שהגיע לביתו כשהוא בגילופין, השתולל, השליך חפצים ושבר אותם. באותן נסיבות הוא איים על המתלוננת, אמר לה שיפגע בה וקילל אותה. בהמשך, משהגיעו לבית שוטרים אשר מילאו תפקידם כדין, צעק הנאשם לעברם ודחף את השוטר האדי.

בנסיבות אלה, ניסה האדי לכבול את הנאשם כשהוא משתולל ומסרב להיכנס לניידת.

כתב האישום תוקן וצומצם לאור קשיים משמעותיים להעיד את העדים, כולם בני משפחת הנאשם, אחיו וגרושתו, כמו גם בשל שוני משמעותי בגרסאות שמסרו בחקירתם במשטרה, וחוסר שיתוף פעולה של העדים.

הערך המוגן שנפגע ממעשיו של הנאשם הינו שלוות חייה של המתלוננת, זכות הקניין והסדר הציבורי.

מתחם הענישה הראוי הכולל בעבירות בהן הורשע נע בין מס' חודשים בעבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל.

ברע"פ 1293/08 -דובר על עבירת איומים של אדם בעל עבר נקי שנשלח לרצות 12 חודשי מאסר בפועל, עונש שנותר במחוזי ובעליון.

בעפ"ג 52083-12-10 (מחוזי לוד)- נדחה ערעורו של נאשם בעל עבר פלילי אשר הורשע בעבירת איומים כלפי גרושתו ונידון ל- 7 חודשי מאסר בפועל, כמו כן הופעלו 9 חודשי מע"ת שתלויים ועומדים, כך שסה"כ נידון ל- 9 חודשי מאסר בפועל.

בענייננו לנאשם 11 הרשעות קודמות במגוון עבירות, בין היתר באלימות, ולחובתו מאסר מותנה בן 12 חודשים מיום 30.11.10 והתחייבות על סך 3,600 ₪ שהיא בת חילוט.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש לגזור על הנאשם עונש המצוי במתחם שלעיל, לצד מע"ת, קנס ופיצוי, כשאין בנסיבותיו האישיות של הנאשם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם בעבירות בהן הורשע.

ב"כ הנאשם טען לעונש כי מתחם העונש חייב להיקבע בהתאם למקרה ולא בהתאם לעבירה.

הנאשם יליד 1966, הודה בכתב אישום שתוקן משמעותית לקולא, והורשע בעבירת איומים, היזק לרכוש והפרעה לשוטר.

שלוש העבירות הינן ברף הנמוך ביותר בכל אחת ואחת מהן בנפרד ואף ביחד:

האיומים - בהתבטאות שהייתה בהיותו תחת השפעת אלכוהול בעידנא דריתחא בסיטואציה שכתוצאה ממנה גם הנאשם יצא חבול, ויש על כך תיעוד רפואי בתיק.

הוא אמר למתלוננת שיפגע בה, לא ניסה לפגוע בה, ולא מימש את העבירה, לא טען או פירט כיצד הוא מתכוון לפגוע בה כדי להפוך את האיום למסוים, כי אם מדובר באמירה סתמית שהופרכה לאוויר.

היזק לרכוש- מדובר על רכוש שאינו יקר ערך.

ההפרעה לשוטר- הנאשם לא תקף או איים על השוטרים, אלא סירב להיכנס לניידת, גם אם דחף את השוטר הרי שלא מדובר בדחיפה שהפילה את השוטר או חבלה אותו, אלא מדובר בדחיפה שמטרתה למנוע ממנו להיכנס לניידת. הוא לא השתולל בניידת, לא בתחנה, לא איים שם על שוטרים, אלא הכל הסתיים באותה סיטואציה.

הגם שלחובתו מס' הרשעות קודמות, עיון מדוקדק מלמד שהרשעתו האחרונה הינה מלפני כ- 5 שנים.

הנאשם שיתף פעולה באופן מלא בחקירה, מסר גרסתו, ולאחר שהתייצבו העדים בבית המשפט -כתב האישום תוקן באופן שנחסכה למעשה עדותם של כל העדים, גם אם המתלוננת החלה להשמיע דבריה - נחסכה חקירתה.

תחושתו של הנאשם היא כי הוא לא נמצא במקום שמצריך טיפול, הוא לא עבר איזה שהוא הליך טיפולי, נסיבותיו הן חריגות אך אינן שונות משל כל אדם אחר, ועל כן אין לשרות המבחן יכולת לתרום מידע מעבר לזה שהוא בין באופן ישיר ובין באמצעות ב"כ למסור לכב' בית המשפט, מה גם שאין חובת תסקיר במקרה הספציפי הזה.

מבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה – במועד הרלוונטי לביצוע העבירה הנאשם עבר תקופה משברית בחייו על רקע רצונה של המתלוננת להתגרש ממנו וסירוב שלו. הסיטואציה גרמה לחיכוכים רבים בינה לבינו ובינו לבין יתר בני משפחתו, באותה תקופה היה בודד לחלוטין, באופן שהובילו לשימוש רב באלכוהול.

מאז האירוע בני הזוג התגרשו, הנאשם השלים עם הפרידה, הקשר ביניהם הוא תקין, הקשר עם בני המשפחה חודש, שלושת האחים התייצבו והביעו את חוסר רצונם להעיד כנגד הנאשם. אלה מלמדים שהוא כבר לא משתמש באלכוהול, והתנהגותו תקינה.

לחובת הנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים משנת 2010, מעיון באותו מע"ת עולה שהוטל עליו מע"ת גורף ושאינו מידתי בדמות 12 חודשי מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות, כשלמעשה העבירה היחידה שמפעילה את התנאי היא עבירת האיומים, וספק אם בית המשפט שגזר את התנאי התכוון שהתנאי יחול בגין עבירת איומים, הגם שהפסיקה קבעה שכן. המאסר על תנאי אינו מידתי וזו לכשעצמה סיבה או נימוק להארכתו.

בנוסף, ממועד המאסר המותנה חלפו למעלה מ- 5 שנים, ממועד האירוע חלפו כ- 3 שנים, ללא אין תיקים נוספים שנפתחו נגדו.

על כן, אין להפעיל מאסר מותנה שהוטל לפני 5 שנים בגין אירוע שבוצע לפני 3 שנים כשבתווך מערכות היחסים הנמצאות במצב מסוים.

נסיבותיו של מקרה זה מחייבות קביעת מתחם שבין מאסר מותנה עד מס' חודשי מאסר. הנאשם כבן 50, שחי בגפו, מקצבת הביטוח הלאומי, גרוש, כשחלוף הזמן ונטילת האחריות - ממקמות אותו ברף התחתון של המתחם.

באשר לנימוקים להארכת התנאי, הרי שגם כאשר מתחם העונש ההולם בנסיבותיו של הנאשם נמצא מחוץ לאותו מאסר על תנאי, זו לכשעצמה עוד טענה לכך שהמע"ת אינו מידתי והדבר מהווה נימוק להארכתו (מפנה לרע"פ 5798/00).

הנאשם הוסיף כי היה בן אדם אחר, היו לו בעיות עם גרושתו הואיל ולא היו להם יחסים טובים, השתמש באלכוהול, ועכשיו הוא אדם אחר ורוצה לחזור לשגרה ולחיות חיים נורמטיביים. מצטער ומתנצל. יש לו 3 ילדים אותם לא רואה וזה כואב לו, לא מרים טלפון לאישה שלא תגיד שהוא מאיים. רוצה לפתוח דף חדש בחיים.

5. דיון ומסקנות

על פי עיקרון ההלימה המנחה בענישה יש להתחשב בקביעת מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהן, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות (סעיפים 40ב -40ג לחוק).

הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם במעשיו עניינם שמירה על זכותו של אדם לשלוות נפש ולביטחון אישי, לא כל שכן במסגרת התא המשפחתי, לצד הגנה על שלומו של הפרט, חייו וגופו, ועל זכותו לקניין.

בנוסף, קיימים ערכים של שמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק, כמו גם הגנה על עובדי ציבור בכלל ושוטרים-בפרט, העושים מלאכתם באכיפת החוק.

בע"פ (חיפה) 3365/03 מדינת ישראל נגד אינגידאשט רועי (לא פורסם, מיום 12.2.14) קבע בימ"ש המחוזי כדלקמן בעניין זה -

"איננו סבורים שניתן לחלוק על עמדת ב"כ המדינה, לפיה ראויים השוטרים להגנה מתאימה שהרי תפקידם לשמור על הסדר ולאכוף את החוק. אם העונשים בגין פגיעה בשוטרים במילוי תפקידם יהיו מתונים וקלים יתר על המידה, עלול הדבר להתפרש, חלילה, כמסר שלילי, לפיו פגיעה מעין זו איננה מעשה חמור, ואזי עלולים השוטרים למצוא עצמם חשופים לאלימות בבואם למלא את תפקידם, מבלי שאלימות זו תתקל בתגובה העונשית הראויה, שהשוטרים זקוקים לה כהגנה, לצורך האפשרות למלא את התפקידים המוטלים עליהם כחוק."

באופן דומה נקבע בת"פ 16274-06-09 מדינת ישראל נ' וולף (לא פורסם, מיום 6.1.10)-

"יש לראות גם בחומרה את העבירות כלפי שוטרים וזאת משום שבתי משפט מצווים לדאוג לעובדי ציבור בכלל ולשוטרים בפרט לסביבת עבודה ראויה וזאת על מנת שיוכלו לעשות מלאכתם עבוד הציבור באין מפריע."

מנסיבות הקשורות לביצוע העבירות עולה כי בעת הרלוונטית הייתה המתלוננת אשתו של הנאשם והתגוררה עמו בביתם בטייבה, ואף אחי הנאשם התגורר בסמוך אליהם.

ביום 19.4.13 בשעה 03:30 לפנות בוקר הגיע הנאשם לבית כשהוא בגילופין, השתולל בבית, השליך חפצים, ושבר אותם.

בנסיבות אלה איים על המתלוננת שיפגע בה וקילל אותה.

בהמשך, צעק הנאשם לעבר שני השוטרים שהגיעו לבית כדי לעכבו, דחף אחד מהם בעת שניסה לכבול אותו בעודו משתולל, וסירב להיכנס לניידת.

פגיעתו של הנאשם בנוגע לעבירת האיומים מצויה ברף הבינוני מקום בו מדובר באיום בפגיעה במתלוננת, בהיותה אשתו, בד בבד עם התנהגות אלימה שעניינה השתוללות ושבירת חפצים בהיותו בגילופין.

אף בכל הנוגע להפרעה לשוטרים מדובר בפגיעה ברף הבינוני מקום בו הנאשם, בהיותו בגילופין, צעק על השוטרים שבאו לעכבו, דחף אחד מהם, אילץ אותם לאזקו וסירב להיכנס לניידת.

עם זאת, אין להתעלם מכך כי מדובר בהתנהגות ספונטאנית, ללא תכנון מוקדם, שנעשה בעידנא דריתחא המלווה לא אחת מצבי שכרות.

למען הסר ספק יוער כי ביצוע העבירות בהיותו שרוי בגילופין לא זו בלבד שאין בהן כדי להקל עמו בבחינת קרבה לסייג לאחריות פלילית (סעיף 40ט(א)(9) לחוק), כי אם אדרבא- משמשת לו לחומרא, מקום בו בהתנהגותו הפסולה הכניס עצמו למצב זה.

הגם שהנזק לו גרם הנאשם הינו בשבירת חפצים בבית בעיקרו, כמו גם הפחדת המתלוננת, הרי שהנזק שעלול היה להיגרם, בעיקר נוכח היותו בגילופין – יכול היה להיות חמור יותר (סעיפים 40ט(א)(3) ו-(4) לחוק).

מתחם הענישה הכולל בגין עבירת האיומים והיזק בזדון נע בין מע"ת ל-13 חודשי מאסר בפועל.

מתחם הענישה בגין עבירת הפרעה לשוטרים נע בין עבודות שירות ל-8 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות אלה, מתחם העונש ההולם הכולל נע בין 3 חודשי עבודות שירות ל-15 חודשי מאסר בפועל.

מנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות עולה כי הנאשם כבן 50, בעל עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות (כולל איומים), שב"ח, סמים, עבירות נגד שוטרים ורכוש (סעיף 40יא(11) לחוק), בגינן אף ריצה מאסרים.

כמו כן את העבירות דנן ביצע שעה שמע"ת בר הפעלה בן 12 חודשים בגין אלימות, והתחייבות בת חילוט ע"ס 3600 ש"ח תלויים ועומדים נגדו מת"פ 40682-06-10 (שלום כפר סבא).

עם זאת, הרשעתו האחרונה של הנאשם הינה משנת 2010, היינו שלוש שנים עובר לתיק דנן, כאשר אף בשנתיים וחצי שחלפו מביצוע העבירות דנן- לא שב להסתבך בפלילים (סעיף 40יא(10) לחוק).

בנוסף, הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון ובכך חסך זמן שיפוטי יקר (סעיף 40יא(6) לחוק), וכתב האישום תוקן בעניינו לקולא באופן משמעותי בשל קשיים ראייתיים בתיק.

בנסיבות אלה, הביע הנאשם צער וחרטה על מעשיו בפני בימ"ש, ולקח אחריות על התנהגותו.

מדברי ב"כ הנאשם עולה כי בבסיס התנהגותו של הנאשם בכתב האישום –תקופת משבר אותה חווה ביחסיו עם המתלוננת, כאשר בזמן שחלף השניים התגרשו ודרכיהם נפרדו.

יש טעם בטענת ב"כ הנאשם לפיה מעיון בתנאי הכבד התלוי ועומד בעניינו של הנאשם- ספק אם צודק ונכון להפעילו בנסיבות אלה, מקום בו התנאי ניתן בתיק בו הורשע הנאשם בתקיפות בת זוגו, בעוד שבתיק דנן- מדובר באיומים כלפיה כי יפגע בה.

לאור הקשיים הראייתיים כבדי המשקל בתיק דנן, חלוף הזמן מהעבירות, חרטת הנאשם והודאתו, כל זאת מבלי להקל ראש בחומרת העבירות, מצאתי כי יש לחרוג לקולא ממתחם הענישה בנסיבות אלה, ולהאריך את התנאי בעניינו, לצד הטלת רכיב ענישה כספי.

עם זאת יובהר כי בכך ניתנת לנאשם הזדמנות לשנות דרכיו ולהשתקם, לבל ימעד שוב, וישוב לסורו, שאלמלא כן – יוכל בימ"ש לשוב ולהפעיל את התנאי התלוי ועומד בעניינו.

6. לפיכך, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. יחודש מאסר על תנאי בן 12 חודשים מת"פ 40682-06-10 (שלום כפ"ס) – בשנתיים נוספות.

ב. תחולט התחייבות בת 3,600 ₪ מהתיק הנ"ל וזאת עד יום 1.5.16.

7. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, במעמד הנוכחים.