בפני | נשיאה שולמית דותן |
בעניין: | מדינת ישראל | |
המאשימה | ||
נגד | ||
יהודית בצלאל | ||
הנאשמת |
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד בניטה
הנאשמת ובא כוחה עו"ד גבריאל טריאונישווילי סנ"צ
הכרעת דין |
הצדדים הגיעו להסכמה על נוסח כתב אישום מתוקן לפיו, ביום 03/12/09 בשעה 14:50 או בסמוך לכך, התקהלו הנאשמת ועשרות אנשים מתושבי טלמון בכביש הגישה המוביל ליישוב , כדי למנוע כניסת כלי רכב של פקחי המינהל האזרחי ושל המשטרה, אשר הגיעו למקום לשם חלוקת צווי הפסקת בניה. קצין המשטרה משה חדד (להלן : "השוטר") ניגש אל הנאשמת וביקש ממנה לפנות את כביש הגישה ליישוב, אך הנאשמת לא נשמעה לבקשתו והמשיכה לעמוד במרכז הכביש. או אז ניסה השוטר להזיז את הנאשמת אל צד הדרך, ובתגובה סטרה הנאשמת בפניו בחוזקה ופגעה בו באזור עינו הימנית. במעשיה אלו עברה הנאשמת,עבירה של השתתפות בהתקהלות אסורה לפי סעיף 151 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין.
במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים , הודתה הנאשמת במיוחס לה, והוסכם כי היא תופנה אל שירות מבחן, אשר יבחן הן את שאלת ההרשעה והן את שאלת העונש , כאשר עמדת המאשימה תהא להרשעתה של הנאשמת בדין והטלת עונש של מאסר על תנאי בצירוף של"צ , ואילו עמדת הסניגור תהא לאי הרשעה ושל"צ.
בתסקיר מיום 22/08/13 המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשמת ולהטיל עליה של"צ בהיקף של 150 שעות (בתפקידי חונכות ומתן שעורי-עזר באולפנא ביישוב מודיעין) לצד פיצוי למתלונן. המלצת שרות המבחן נשענת על כך שהנאשמת מנהלת אורח חיים נורמטיבי ומכך שעצם ההליך הפלילי היווה גורם מרתיע דיו לנאשמת.
מהתסקיר עולה, כי הנאשמת בת כ-41 כיום, נשואה מזה כ-18 שנה, בעלה חקלאי ומורה דרך במקצועו. לזוג שישה ילדים בגילאי 8-18 , כולם תלמידים. הנאשמת בעלת תואר ראשון עם תעודת הוראה מאוניברסיטת בר-אילן בלשון ובתולדות ישראל , ועד לפני כשנתיים ובמשך 15 שנים - עבדה כמורה ללשון בישיבה התיכונית "בני עקיבא נר תמיד" ביישוב חשמונאים. מזה כשנתיים אינה עוסקת בתחום ההוראה, בשל השחיקה שחוותה לטענתה מהמקצוע, ובשל רצונה להקדיש זמן רב יותר לילדיה. היא עובדת עם בעלה במטע הזיתים שבבעלותם ובאירוח תיירים במקום. עוד עולה מהתסקיר, כי הנאשמת נעדרת עבר פלילי, וכי העבירה הנדונה מעידה חד פעמית מצדה, אשר בוצעה לטענתה על רקע האוירה הסוערת ששררה ביישוב טלמון באותה תקופה, בשל החלטת הממשלה להקפיא הבניה ביישובים שמחוץ לקו הירוק וצווי הפסקת בניה שחולקו, בעקבות כך, ביישוב. שירות המבחן התרשם שעבירת התקיפה שביצעה הנאשמת כלפי השוטר היתה בגדר תגובה חריגה מצדה, על רקע התלהטות יצרים מקומית שאחזה בה , והוא סבור שהנאשמת אינה נוהגת לזלזל בחוק ואף אין לה קושי בשליטה בכעסים . לגבי נפקות הרשעתה של הנאשמת בדין ציין שירות המבחן, כי הנאשמת אינה יודעת אם תשוב לעסוק בהוראה בעתיד, ועל כן להרשעתה בדין אין השלכות מידיות וקונקרטיות. למרות זאת לדעת שרות המבחן יש מקום לשקול לדעתו המנעות מן ההרשעה , לאור אורח חייה הנורמטיבי והאחריות שנטלה למעשיה.
בניגוד להמלצת שירות המבחן, עתרה המאשימה להרשיע הנאשמת בעבירות המיוחסות לה . לדבריה, חומרת העבירה של תקיפת שוטר בצירוף היעדרן של נסיבות אישיות מיוחדות אינם מאפשרים להימנע מהרשעה במקרה דנן. כראיה לעונש מטעמה הגישה המאשימה שני סרטונים (ת/1, ת/2) שצולמו ע"י המשטרה ביום האירוע, המתעדים, לדבריה, את התנועה שעשה השוטר כלפי הנאשמת כדי להזיז מכביש הגישה, תנועה אשר לא היה בה כל תוקפנות מצדו, ואת תגובתה האלימה של הנאשמת בסוטרה לשוטר מול הקהל הרב שנכח במקום. לטענת המאשימה, נסיונו של השוטר להזיז את הנאשמת ממרכז מהכביש נעשה רק לאחר מספר רב של בקשות הן מצדו והן מצד יתר השוטרים, לרבות באמצעות כריזה, לפנות את הכביש, והתעלמותם המוחלטת של המתקהלים (ובהם הנאשמת) מבקשותיהם.
ב"כ הנאשמת טען כי יש לאמץ המלצתו של שירות המבחן ולהימנע מהרשעתה של הנאשמת בדין, זאת בשל עברה הפלילי הנקי, בשל הפקת הלקח, נטילת האחריות והאמפתיה שהביעה כלפי השוטר על כך שסטרה לו (כעולה מהתסקיר) וכן בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה. לדבריו, מעשה התקיפה בוצע ע"י הנאשמת על רקע התסכול הרב שחשה נוכח הפסקת הבניה והאוירה המקדימה ששררה ביישוב באותה תקופה, וכן על רקע העובדה כי השוטר לא סתם "הזיז" אותה לצד הדרך (כמצוין בכתב האישום) אלא למעשה "דחף" אותה הצידה בעוצמה רבה , כשהוא מגיע מאחוריה ומפתיע אותה. לכך מתווספת לטענת הסניגור, העובדה כי הנאשמת הינה אישה שומרת תורה ומצוות הנמנעת ממגע פיסי עם גברים – אשר העצימה וחידדה את אינסטינקט התגובה שלה.
לא זו אף זו: לטענת הסניגור, האירוע לא הסתיים באופן המתואר בכתב האישום אלא נמשך באזיקתה האלימה של הנאשמת וגרירתה בכח ע"י מספר שוטרים לניידת המשטרה. בענין זה ביקש הסניגור להגיש מסמך רפואי (סיכום ביקור בטר"ם מיום 04/12/09), המלמד על החבלות שנגרמו לה עקב המעצר האלים.
בנוגע להשלכותיה המעשיות של הרשעה פלילית על עתידה המקצועי של הנאשמת טען הסניגור, כי על אף שהנאשמת אינה עוסקת כיום בהוראה- לא מן הנמנע הוא כי תשוב לעסוק בתחום זה בעתיד, ועל כן הרשעתה תישא בחובה פגיעה קונקרטית ומוחשית במשלח ידה, זאת נוסף לפגיעה בדימויה העצמי , כמי שעסקה משך 15 שנים בחינוך ובהטמעת ערכים של אהבת הארץ ושמירה על החוק והמשפט במדינת ישראל.
הנאשמת עצמה טענה: " קודם כל אני באמת מביעה חרטה... זה לא פוסל מה שעשיתי או משחרר אותי מעבירה. היתה המולה רבה ואדם אוחז אותי מאחורה.. אני רוצה להגיד שהיה חוסר פרופורציה באופן שאזקו אוצי ועצרו אותי. החזיקו אותי בצואר וזאת היתה חניקה בלתי סבירה והגביהו אותי באויר ואני הרגשתי שהעיניים יוצאו לי. אני בלילה קמתי וכמעט לא יכולתי לנשום והלכתי לטר"ם" (ע' 30 ש' 13-19).
דיון והכרעה
הבסיס לדיון בסוגית אי הרשעתו של נאשם לגביו נקבע כי ביצע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום מצוי בהלכת כתב, הקובעת כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד – על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני – סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על הרשעת הנאשם מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)). המדובר במקרים חריגים ומיוחדים בהם מוצא בית המשפט כי אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל מיום 21/08/85 פורסם בנבו).
לאחר שבחנתי מכלול הנסיבות והשקולים העומדים לזכותה ולחובתה של הנאשמת במקרה נדון, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מדובר במקרה חריג וקיצוני המצדיק הימנעות מהרשעתה של הנאשמת בדין.
מבחינת סוג העבירה וחומרתה, מדובר בעבירה הקשורה בפגיעה בשוטרים, נציגי אכיפת החוק, ובהכשלתם בביצוע תפקידם, שהן עבירות בעלות חומרה רבה, אשר אין להסכין עמן:
"...הדעת אינה סובלת מעשי תקיפה על נציגי החוק אשר עושים את עבודתם נאמנה למען שמירת הסדר הציבורי ובטחון הציבור. יש להוקיע מעשים בהם אדם עושה דין לעצמו ומפריע לעובדי ציבור במילוי תפקידם בכלל ולשוטרי משטרת ישראל בפרט. מעשי תקיפה ואיומים כלפי שוטרי משטרת ישראל, רק מפני שהם ממלאים את תפקידם כחוק, מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים."(כב' הש' ס' ג'ובראן ע"פ 9878/09 מדינת ישראל נגד רמי מוסא ואח' , פס' 50 לפסה"ד מיום 20/09/10, פורסם בנבו).
"חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה
והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. ... בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם (רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל, עמ' 7 לפסה"ד מיום 02/08/10 פורסם בנבו).
במקרה דנן סטרה הנאשמת בפניו של השוטר . מדובר באקט של פגיעה פיזית קשה אשר מתלווה אליו השפלה ומבוכה. בסרטונים שהגישה המאשימה ניתן לראות את הארוע ולהעריך את גודל הפגיעה שנפגע השוטר. לענין זה אעיר שלא הובאה לפני כל ראיה לכך שהנאשמת עשתה מהלך כלשהו של הבעת התנצלות כלפי השוטר. הבעת אמפתיה באזני קצינת המבחן אינה מעשה שניתן להסתפק בו ולתת לו משקל מכריע. הנאשמת כאשת חינוך ודאי יודעת זאת.
לטענות הנאשמת בדבר מעצרה האלים לא נמצא ביסוס במהלך הצפיה בתקליטורים. אדרבא, בעת איזוקה נראית הנאשמת כשהיא עומדת עמידה זקופה ואיתנה, וצועקת מספר רב של פעמים : "הוא ניסה להפיל אותי על הגדר... משה חדד ניסה להפיל אותי על הגדר".
אמנם במסמך סיכום ביקור של הנאשמת בטר"ם, למחרת יום האירוע, צוין כי היא הגיעה עם סימני חבלה בשתי הזרועות ובצואר, ועדיין סובלת מכאב ורגישות בצואר ללא הגבלה בתנועה "כנראה לאחר בצקת באזור", ואולם גם בממצאים אלה אין כדי לתמוך דווקא בגרסתה של הנאשמת.
בסרטונים האמורים ניתן למצוא תמיכה גם לטענתה של המאשימה לפיה נסיונו של השוטר להזיז הנאשמת מכביש הגישה נעשה רק לאחר שבמשך דקות ארוכות קראו השוטרים למתקהלים, בצורה עניינית ורגועה , באמצעות מכשיר כריזה, לפנות את הדרך, קריאות אשר נפלו על אזניים ערלות. עובדה זו , כמו גם עצם העובדה כי התגודדותם של הנאשמת וחבריה במקום היתה בגדר התקהלות אסורה, אינה עולה בקנה אחד עם דברי הסניגור, לפיהם הנאשמת הינה אשת חינוך המטיפה לשמירה על החוק ואף מקפידה על כך בעצמה. ויוזכר עוד שהעובדה שהמניע לביצוע העבירה (לפחות בנוגע לעבירה של התקהלות אסורה) - היה אידיאולוגי מלמד כי דובר בהפרת חוק יזומה ומתוכננת, אשר אינה עולה בקנה אחד עם מי שמעידה על עצמה כי היא אזרחית שומרת חוק.
לא רק חומרת העבירה ונסיבות ביצועה , אינן מאפשרות להימנע מהרשעת הנאשמת, אלא גם העובדה כי הנאשמת כלל לא הוכיחה כי הרשעה בדין עלולה לפגוע פגיעה קונקרטית וישירה במשלח ידה. כאמור, הנאשמת עוסקת, מזה כשנתיים בחקלאות, ואינה יודעת אם תשוב לעסוק בעתיד בהוראה ואם כן- אימתי. באמירה עמומה וערטילאית, לפיה ייתכן, כי ביום מן הימים תשוב לעסוק בתחום עיסוקה – אין די כדי להוכיח פגיעה במישור התעסוקתי , שהרי כל הרשעה, לגבי כל נאשם, טומנת בחובה פוטנציאל פגיעה תעסוקתי כלשהו. על-כן, קבלת עמדתו של הסניגור תוביל לכך שלעולם ניתן יהיה לומר כי המקרה מתאים לאי הרשעה בשל פגיעה בעתידו התעסוקתי של נאשם.
שירות המבחן אכן המליץ להימנע מהרשעתה של הנאשמת בדין . אולם, כידוע, בית המשפט איננו מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן. מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול שיקולים רבים ומגוונים, מלבד האינטרס האישי של העבריין, כגון חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, היבטים של שלום הציבור, הצורך להגן על שלוחי הציבור הפועלים בשם החוק, וכיוצא באלה. שיקולים אלו הנלקחים בחשבון על ידי בית המשפט, אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן.
סופו של דבר , על סמך כלל השיקולים הנ"ל, סבורה אני, כי אין זהו המקרה המתאים ליישום החריג של הימנעות מהרשעה, שכן לא מצאתי כי ייגרם פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשמת, לבין התועלת הטמונה בהרשעה מבחינת האינטרס הציבורי החברתי הכללי, בפרט לאור טיב העבירות בהן עסקינן - פגיעה באנשים העוסקים באכיפת החוק.
לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של התקהלות אסורה ובעבירה של תקיפת שוטר.
ניתנה היום, י' חשון תשע"ד , 14 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
09/09/2012 | החלטה מתאריך 09/09/12 שניתנה ע"י אילתה זיסקינד | אילתה זיסקינד | צפייה |
01/09/2013 | פסק דין 01/09/2013 | לא זמין | |
14/10/2013 | הכרעת דין מתאריך 14/10/13 שניתנה ע"י שולמית דותן | שולמית דותן | צפייה |
14/10/2013 | הוראה לשירות המבחן למבוגרים להגיש תסקיר מסכם | שולמית דותן | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מאשימה 1 | מדינת ישראל | ערן אורי |
נאשם 1 | יהודית בצלאל | גבריאל טארונישבילי |