1. מדובר בתובענה ישנה שהוגשה לפני קרוב לארבע שנים, ובבקשה דחופה ומוסכמת לדחיית דיון הוכחות אשר קבוע ליום 4.3.14, בעוד ימים ספורים.
2. להלן עיקרי השתלשלות העניינים בתובענה:
   1. עוד בדיון ביום 9.7.2012, לפני כשנה וחצי, הודיעו הנתבעים על כוונתם לפנות לוועדה הבין-משרדית, בנסיון להביא להקטנת החוב, והתחייבו להודיע בתוך שלושה חודשים את ההחלטה.
   2. ביום 6.12.12, בקדם משפט נוסף, כאשר התברר כי הדבר לא נעשה, התחייב שוב ב"כ הנתבע 2 להגיש בתוך 30 יום את הבקשה לועדה הבין-משרדית. בית המשפט ברך על המהלך, ולבקשת התובע, הורה במקביל על הגשת תצהירים ועל דיון הוכחות בחודש אוקטובר 2013, כדי שיהיה די זמן לקבל את החלטת הועדה ולבוא בדברים.
   3. ביום 3.4.13 הודיע התובע כי הנתבע טרם פםנה לועדה הבין-משרדית כפי שהתחייב. בית המשפט ביקש הבהרות מב"כ הנתבע. הבהרות אלה לא הגיעו.
   4. ביום 28.5.13, בלית ברירה הורה בית המשפט על מועדים חדשים להגשת ראיות.
   5. התובע הגיש את ראיותיו כנדרש, אולם הנתבע 2 לא הגיש כל ראיות.
   6. ביום 7.10.13 התרה בית המשפט בנתבע, כי לא הוגשו ראיותיו ודיון ההוכחות קרב, ובנסיבות אלה, לא יוכל להוכיח כל טענה עובדתית ע"פ תקנה 168 (ב) לתקסד"א.
   7. ביום 20.10.13, יום אחד טרם הדיון, ביקש הנתבע 2 דחייה כיוון שחש ברע. בלית ברירה נדחה דיון ההוכחות, כאשר בית המשפט הורה לנתבע להמציא אישור רפואי. האישור הרפואי בעטיו נדחה הדיון לא הומצא עד היום.
   8. ביום 29.10.13 נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 4.3.14, ובית המשפט שב והזכיר כי הנתבע טרם המציא אישור רפואי.
   9. הנתבע לא הגיב להחלטות נוספות בהן עלה הצורך בפנייה לוועדה הבין-משרדית, ובית המשפט אף הזהיר ממחיקת הגנתו (ר' החלטה מיום 2.1.14).
   10. בהחלטה מיום 5.1.14 עלה שוב הצורך בפניה לועדה הבין-משרדית. בית משפט קידם בברכה את העניין, אולם ציין במפורש כי מועד ההוכחות 4.3.14 לא יידחה שוב.
   11. ביום 16.2.14 נתבקשה תגובה דחופה לשאלה למה לא פעל הנתבע 2 כפי שהתחייב וטרם פנה לועדה הבין-משרדית. התשובה שנתקבלה היתה בלתי ברורה.
3. מדובר איפוא בהתנהלות בלתי ראויה של דחיות חוזרות ונשנות. בנסיבות אלה, על אף שמדובר בבקשה מוסכמת, לא מצאתי שיש מקום להיעתר לה.
   אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ראויה, ויתקיימו במועד שנקבעו. בדחיית דיון הוכחות למועד אחר, יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית המשפט והארכת תור המשפט, כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נשוא בקשת הדחייה, נוכח ההתראה הקצרה. נפסק כי יש איפוא לצמצם ככל האפשר בדחיית מועדי הוכחות, גם אם הצדדים מסכימים לכך (רע"א 3136/00, סלימאן סלמאן ואח' נ' ג'ורג' שוקייר, פ"ד נה (2), 97 (28.7.2000)).
   
   נפסק כי אין לקבל שבעל דין ישהה פנייתו לדחיית מועדי דיונים עד בסמוך למועד. פנייה לבית משפט ימים ספורים טרם הדיון, במטרה להביא לדחייתו - נגועה בחוסר תום לב (רע"א 4386/09 סלימאן מוחמד אל עוקבי נ' מדינת ישראל (5.6.2013)).
4. בנסיבות העניין, נוכח כל השתלשלות העניינים עד עתה, חרף הסכמת התובע, נראה כי מדובר בנסיון נוסף של הנתבע 2 לדחות את הדיון, מה גם שהכרעת הועדה הבין-משרדית לא בהכרח תביא לפתרון המחלוקת כולה.
5. אשר על כן, הבקשה לדחייה נוספת של מועד ההוכחות נדחית.
   ההוכחות ייערכו איפוא כמתוכנן.
6. לפנים משורת הדין - אם הצדדים יגיעו להסכמה חתומה לסיום התיק בפשרה, כאשר יזדקקו רק לאישור פורמאלי של הועדה הבין-משרדית להסכמתם, רק אז יוכל בית המשפט לשקול דחיית מועד ההוכחות.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.