התובע הגיש בקשה להארכת מועד להגשת תצהיריו, זאת מאחר והינו עצור בשוויץ בשל בקשת הסגרה אשר הגישה רוסיה כנגדו, כאשר התובע טוען כי ההחלטה הסופית בעניינו צפויה להתקבל, כך לטענתו, עד חודש יוני 2014.

בתיק זה נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית עוד ביום 17.10.12, כאשר היה על הנתבעים להגיש תחילה את תצהיריהם ורק לאחר מכן יוגשו תצהירי התובע, לאחר ארכות בהסכמה להשלמת הליכים מקדמיים, הגישו הנתבעים את תצהיריהם עוד ביום 24.3.13, משכך ובהתאם להחלטת כבוד השופטת ינון מיום 17.10.12, הרי שהיה על התובע להגיש תצהיריו תוך 60 יום מקבלת תצהירי הנתבעים.

ביום 11.6.13 הוגשה בקשה להארכת מועדים ולדחיית מועד הדיון, כאשר טוען התובע כי תצהירי הנתבעים הוגשו בסוף חודש אפריל 2013 אף שאלו הוגשו לתיק בית המשפט כאמור בחודש מרץ 2013, עוד טען התובע כי חלק מהראיות מגיעות מחו"ל כך שלא הספיק התובע להכין תצהיריו ובהתאם ביקש לדחות את מועד הגשת תצהיריו עד לתום הפגרה, אולם התובע לא הגיש תצהירים אלו במועד ורק ביום 10.10.13 טרח התובע להגיש בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תצהירים, בבקשה זו לא ציין התובע את עובדת מעצרו בשוויץ עוד מיום 4.9.13 אלא שב וטען שמאחר וחלק מראיותיו מגיעות מחו"ל לא היה סיפק בידיו להכין תצהיריו.

שוב ניתנה ארכה לתובע עד ליום 30.1.14 להגיש תצהיריו, אולם אלו לא הוגשו, אף לא הוגשה בקשה לפני מועד זה להארכת מועד להגשת תצהירים, תחת זאת ולאחר חלוף המועד להגשת תצהיריו הגיש התובע ביום 3.2.14 בקשה להארכת מועד ולדחיית מועד דיון, זאת מאחר והתובע עצור מיום 4.9.13 בשוויץ כאשר כנגדו ישנו הליך הסגרה לרוסיה.

ביום 3.2.14 ניתנה החלטה על ידי בעניין זה בה נתבקש התובע להבהיר הכיצד מתכוון לנהל את תביעתו. התובע הגיש הבהרתו, אולם גם ממנה לא ניתן להיווכח הכיצד זה מבקש לנהל את תביעתו ולקדמה.

טענת התובע כי ההליך ההסגרה בעניינו בשוויץ אמור להסתיים עד לחודש יוני 2014, אולם לטענה זו אין כל ביסוס ולא ברור על מה סומך התובע טענתו זו, שכן בבקשה עצמה טען כי עם מעצרו, בחודש ספטמבר 2013, הייתה תקווה שהתובע ישתחרר מהר, אולם לא כך היה כך שלא ברור מאין שואב עתה התובע תקוותו באשר לסיום ההליך בשוויץ עד סוף חודש יוני 2014.

אציין שגם אם ההליך בעניין התובע בשוויץ יסתיים עד לחודש יוני 2014, הרי שלא ברור הכיצד הליך זה יסתיים בין אם בשחרור התובע או בהסגרתו לרוסיה.

לאור האמור ובניגוד לעמדת התובע, הרי שאני סבור שלנתבעים נגרם עינוי דין בהתמשכות ההליכים מעבר לצורך, כאשר המדובר בתביעת לשון הרע אשר הוגשה עוד בחודש יוני 2010. הנתבעים זכאים לסופיות הדיון וסיום ההליכים בהליך שנפתח נגדם לפני למעלה משלוש שנים, כאשר לאור בקשות והודעת התובע, הרי שלא ברור מתי אמור הליך זה להגיע לסיומו.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור שיש למחוק את התביעה, כאשר בבוא העת וכאשר התובע יוכל לנהל תביעתו, יוכל להגיש תביעתו מחדש בכפוף לדין.

באשר להוצאות, אני סבור שיש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים, משכך, אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ כולל מע"מ.

המזכירות תסגור את התיק.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן והודע היום, י"א אדר תשע"ד, (11 פברואר 2014), בהיעדר הצדדים.