בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 6.4.12.

המבקשים טוענים כי בפסק הדין טעויות מהותיות, בפרט לאור העובדה שמשורטט עליו "למוטב בלבד" ומסקנות פסק הדין שגויות.

עוד לטענתם, טעה בית המשפט כאשר פסל את חוות דעת המומחה שמינה, מבלי לקבל חוות דעת אחרת.

לטענת המבקשים, לאור טעויות פסק הדין סיכויי הערעור להתקבל טובים, הדיון בערעור קבוע לחודש פברואר 2013 ולכן מציעים הם, להטיל עיקול על קוטג' שמבקש 2 הינו השל מחצית הזכויות בו.

עוד טוענים המבקשים, כי ככל שיזכו בערעור יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו בשל היות התובעת, אשר הוקמה בשנת 2010, חלק מאשכול חברות, שעשויה להתפרק מנכסיה.

המשיבה טוענת כי היא, ביחד עם חברות הבת פועלת במשק ומשרתת את חברות הבת ומצבה הכלכלי טוב.

לשיטתה פסק הדין צודק ואין סיכוי לערעור, והטלת עיקול על מחצית מזכויות הקוטג' אינה יעילה, לאור העובדה שקיים בעלים נוסף.

דיון

העובדות המשמשות עילה לבקשת עיכוב ביצוע, סוכמו באריכות בפסיקה.

בת"א (תל-אביב-יפו) 3096/99 - ג'מיל עבדאללה אטריק נ' החברה לתפעול החוף השקט, תק-מח 2004(4), 1795 ,עמ' 1796, נקבע:

"אילו עובדות ישמשו לבית-המשפט עילה להיעתר לבקשת עיכוב? לא מצבו הקשה של המבקש, שאין ידו משגת לפרוע את החוב... העילה העיקרית העלולה להניע את ביהמ"ש לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו...והוא הדין כאשר חוסר הסיכוי של המבקש להצליח בערעורו מתגלה מיניה וביה על פני הדברים." (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 666, עמ' 859,860; וכן אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 527).ב

על בית-המשפט לערוך איזון בין האינטרסים המתנגשים; עניינוֹ של הזוכה בדין מחד גיסא, לעומת עניינוֹ של המערער על ההחלטה, מאידך גיסא. ואולם במאבק בין האינטרסים:

"שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה, שכן ההנחה היא, כי פסק הדין שבו נקבעו זכויותיו הוא נכון" (ע"א 3191/99, שם, בעמ' 507).

בעריכת מלאכת האיזונים תעמוד לעיני בית המשפט דוקטרינת המידתיות, המחייבת זהירות מפּגיעה באינטרס הנסוג, מעבר למידה הנדרשת."

בע"א 10223/04, אוחנה חברה לאחזקות תיירות ותעשייה בע"מ נגד בנק דיסקונט לישראל, נקבע כי:

"... אף שעיכוב ביצוע פסק דין כספי בשל קושי הכרוך במימוש בטוחות הנו אפשרי, הדבר לעולם יהווה חריג שבחריג... מקום שאין ידי הנתבע - המערער להוכיח קיום עילה מוצדקת לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן נגדו, אין בדרך כלל גם בבטוחה לפירעונו של החוב הפסוק כדי לשנות את פני הדברים... בתביעה כספית חשיבות רבה נודעת לשאלה אם יוכל המערער להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו... שאם לא כן לא יוכל המערער להשיב את הגלגל אחורנית... במצב דברים זה יש לשקול היטב את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מביצוע פסק הדין... ושיקולים נוספים. "

בבש"א (ירושלים) 8908/01 ה.ל.ל. עמותה נ' היועמ"ש, תק-מח 2002 (1) 29, סקר כב' השופט גל, את הלכות עיכוב ביצוע פסק דין, וקבע:

"הכלל הנו, שברגיל אין מעכבים את ביצועו של פסק-דין אשר ניתן על-ידי בית המשפט. כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

הווי-אומר:

"העיקרון הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו, מיד עם הינתן ההחלטה המזכה" (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(326 ,319 (4 מול ז'; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 6, תשס"א) 512).

עיכוב הביצוע מהווה אפוא את החריג ואת יוצא הדופן. שני מבחנים משמשים למעשה קנה מידה לאיזון האינטרסים שבין זכויות הזוכה למימוש מיידי של פסק הדין שנפסק לטובתו, לבין האינטרס של הצד השני, המפסיד, להגשמת זכויותיו אם יעלה בידו ויצליח לזכות בערעור (בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי, תק-על 2278 ,(3)94; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 861): האחד, סיכויי ההצלחה בערעור; והשני, מאזן האינטרסים והנוחות, כלומר שיהיה קשה או בלתי נמנע להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל, לעומת פגיעה פחות חמורה בצד הזוכה, אם פסק הדין לא יבוצע והערעור ידחה (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב נ' בצלאל, תק-על 3)2000) 2459). שני מבחנים אלה קשורים ביחס הפוך האחד אל משנהו. ככל שגדלים סיכויי הערעור כך פוחת מאזן הנוחות ולהפך (שם, שם; המ' 103/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד לה (670 ,666 (2 מול ו'-ז'). בנסיבות אלו, כאשר עלול להיגרם לצד המפסיד נזק בלתי הפיך אם יבוצע פסק הדין בטרם תמומש זכותו לערעור, באופן שהזכייה בערעור כבר לא תועיל לו - נוטים בתי המשפט להורות על עיכוב ביצוע. אלה הם פני הדברים, למשל, לגבי פסקי דין המורים על פינוי אדם מנכס מקרקעין (י' זוסמן, שם, 859); ואלה הם פני הדברים אף כאשר המדובר בביצוע חיוב לשלם כסף, כאשר קיים חשש ממשי שמא הזוכה לא יוכל להשיב לצד המפסיד את סכום התשלום, אם האחרון יזכה בערעור, או כאשר התשלום בידי הצד המפסיד עלול לגרום לו לקריסה כלכלית, באופן שהזכייה בערעור כבר לא תוכל להועיל ולהביא לתיקונו של המצב (י' זוסמן, שם, 860-859). ואולם, בהכבדה גרידא בשל ביצוע פסק הדין, שאינה בבחינת נזק בלתי הפיך, לא סגי לשם עיכוב הביצוע (בש"א 4403/94 ויצמן הנ"ל, שם). עם זאת, בבוא בית המשפט לבחון את הנזק הממשי העלול להיגרם לצד המבקש את עיכוב הביצוע, שומה עליו לבחון גם את הנזק הממשי העלול להיגרם לצד הזוכה, אם פסק הדין לא יבוצע לאלתר ולבסוף הערעור ידחה. רק כאשר האינטרס של הצד המפסיד גובר בחומרתו, יינתן צו עיכוב הביצוע.

השאלה בדבר סיכויי ההצלחה בערעור נבחנת בשלב המקדמי הנוכחי בהיבט הלכאורי בלבד, בבחינת התרשמות כללית על פני הדברים לקיומו של סיכוי סביר כלשהו לזכייה בערעור (בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה (5) 505 ,499 מול א'). ברי, כי כאשר הערעור חסר כל סיכוי אזי לא ראוי יהא לעכב את ביצוע פסק הדין ועל-כן מתייתר הצורך לבחון את שאלת האינטרסים המנוגדים של הצדדים וקיומם של נזקים בלתי הפיכים.

כל אימת שבחינת סיכויי הערעור צריכה להיעשות על ידי הערכאה הדיונית - שכן בקשה לעיכוב ביצוע יש להביא קודם כל לפניה (תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי) - אזי מטבע הדברים הבדיקה היא בעייתית יותר, שכן עיניה של ערכאת הערעור טובות יותר לבחון את סיכויו. לפיכך ולצורך הדיון דנן אניח, שקיים סיכוי כאמור".

בפני בית המשפט, שני שיקולים בבואו לדון בעיכוב ביצוע פסק דין, והם:

האחד - סיכויי ההצלחה בערעור, והשני - אם יזכה המערער בערעור, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו.

בע"א 8680/03, סיאם איסמעיל ואח' נ' טארק, תק-על 2004 (2) עמ' 242, נקבע כי במקרים מתאימים וחריגים, הפסיקה הכירה בצורך לעכב ביצוע פסק דין כספי, וזאת בנסיבות שיהיה צפוי להתעורר קושי בהשבת הסכומים. עוד נקבע באותו פס"ד כי מגמה זו מבקשת לבחון בחינה מהותית את היכולת הממשית להחזיר את המצב לקדמותו, תחת החלת מבחן טכני המסתפק בסיווג אופיו וטיבו של פסה"ד ותו לא.

כן נקבע כי נשקל טיב עניינו של הזוכה ומידת הזדקקותו לכספי פסק הדין ונעשה שקלול אינטרסים בין בעלי הדין.

נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ע"א 10223/04 אוחנה נגד בנק דיסקונט).

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן כלל לא הוכח כי המשיבה תתקשה להשיב את הכספים שישולמו לה ככל שהמבקשים יזכו בערעור, והאמירה שמדובר בחברה שלה חברות בת, הועלתה בעלמא ללא ביסוס ו/או ראיה למצבה הכלכלי הקשה של המשיבה.

פסק דיני מפורט וערכאת הערעור היא שתכריע בדבר סיכוייו.

על כל אלה יש להוסיף, שהבקשה הוגשה בשיהוי רב.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ג, 15 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.