הצדדים הסכימו כי אפסוק במחלוקת שביניהם בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וכי אנמק בתמצית את פסיקתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה. שוכנעתי מעדותו של נהג התובעת כי באירוע התאונה היה מגע בין כלי הרכב. התנהלותו של נהג התובעת במועד התאונה ולאחר מכן מלמדת על כך. הנתבעת 1 אישרה כי בסמוך לאחר התאונה הוא טען בפניה על קיומן של שריטות ופגיעה בחיישני רוורס. הדיווח לתובעת כמו גם בדיקת הרכב נעשו ימים ספורים לאחר התאונה הנטענת. מעדותה של הנתבעת 1 התרשמתי כי היא למדה על העדר מגע בשל המרחק שהיה בין כלי הרכב בעת שירדה מרכבה. רק בהמשך עדותה ובעקבות שאלת בית המשפט היא תיקנה את דבריה. יש לציין גם שההודעה שנמסרה על ידי הנתבעת הייתה חודשים מספר לאחר התאונה. אף שהיו לתובעת עדים לתאונה שלא זומנו ועל אף שהיעדרותם פועלת לחובתה, לא היה בכך כדי לשנות מהתרשמותי בדבר התרחשות התאונה כנטען.

אשר על כן הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת סך של 3,942 ₪ צמוד מיום 5.1.2010, אגרת בית משפט, שכר העד, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק דין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.