לפני בקשה להחייאת התיק ומתן החלטה בבקשת המבקשת לסילוק התובענה על הסף בין היתר, מחמת חוסר סמכות עניינית וכן שיהוי רב בהגשת התובענה.

רקע

הדירה הידועה כדירה מס' 1 בבית מספר 1228- חלקה 8 בגוש 4048 (להלן: "הדירה") הושכרה לאבי המשיבים, מר אזולאי סימון (להלן: "האב") ולאימם- הגברת אביטן סולי (להלן: "האם") ביום 8.9.1972.

הורי המשיבים התגרשו ביום 15.5.1995 ובהסכם הגירושין האם ויתרה על זכויותיה בדירה.

לאחר הגירושין, עברה האם להתגורר בדירה שכורה ואף קיבלה עבורה מהמדינה סיוע בשכר דירה.

לטענת המשיבים האם החזירה הדירה למבקשת בשנת 1997 וחזרה להתגורר בדירה.

לטענת המבקשת האם שבה לדירה ופלשה אליהם תוך שהיא מגרשת האב מהדירה באמצעות צו הרחקה.

בעקבות הסדר בין האב לאם, חזר האב לדירה בחודש מרץ 2003.

ביום 18.1.2006 אביהם של המשיבים הלך לעולמו.

לאחר פטירת האב, ביקשה המבקשת לפנות האם מן הדירה מאחר וזו האחרונה ויתרה על זכויותיה בדירה במסגרת הסכם הגירושין.

משסירבה האם להתפנות הגישה המבקשת נגד האם תביעה לפינוי מהדירה (להלן: "התביעה לפינוי").

לאחר הגשת התביעה לפינוי, פנתה האם לוועדה העליונה בבקשה להסדרת זכויותיה בדירה.

פניית האם נדחתה ביום 7.5.2006 על ידי הוועדה העליונה, ופנייה נוספת של האם להסדרת זכויותיה נדחתה ביום 6.5.2007.

ביום 2.9.2009 נתן כבוד השופט טובי בתיק תא"מ 28796-06 בבית משפט השלום בתל אביב פסק דין בתביעה לפינוי והורה לאם לפנות הבית ולהשיבו למבקשת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

המשיב 2 הגיש בקשה נפרדת לוועדה העליונה על מנת להסדיר זכויותיו בדירה וביום 13.6.06 נתקבלה החלטה הדוחה בקשתו מאחר והאב נטש הדירה ולא התגורר בה כ- 5 שנים רצופות טרם פטירתו. הוועדה קבעה עוד כי מכל מקום, המשיב 2 לא התגורר במשך 3 שנים ברציפות בסמוך למועד פטירת האב בדירה. על כך למדה הוועדה העליונה מרישום שירות בתי הסוהר מממנו עולה כי המשיב 2 ריצה עונש מאסר בפועל של שנה ו- 9 חודשים החל מיום 29.3.2004.

ביום 4.7.2010 הוגשה ע"י המשיבים התובענה הנדונה במסגרתה עתרו למתן סעד הצהרתי מאחר ולטענתם, הם דיירים ממשיכים בדירה וכן כי צו הפינוי מן הדירה, שניתן ביום 2.9.09 כנגד אימם- אינו חל עליהם.

המבקשת העלתה טענות מקדמיות כי יש לדחות התובענה על הסף, בין היתר, מחמת העדר סמכות עניינית ו/או שיהוי ניכר.

בתאריך 23.2.11 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק הנדון במסגרתה הוסכם כי לפנים משורת הדין ומבלי לוותר על כל טענה יפעלו הצדדים על מנת למצוא פתרון של דיור חלופי לאם ולהתחיל בהליכים של הכרה לצורך קבלת דיור ציבורי עבור המבקשים.

בישיבת יום 22.12.11 מסר ב"כ המשיבים כי הוגשו בקשות לדיור ציבורי ותוך שב"כ המבקשת ציין כי המבקשת עומדת על טענותיה המקדמיות, הוסכם על הפסקת התובענה למשך 8 חודשים לצורך מיצוי הליך הבקשה לדיור ציבורי.

בתאריך 20.8.12 הוחלט ע"י ועדת אכלוס עליונה לדחות הבקשה שהוגשה ע"י המשיב 1.

המבקשת הגישה בקשה להחיות התיק וליתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף .

המשיבים הגיבו כי לאור התשובה השלילית של הוועדה לעניין דיור ציבורי בכוונתם להגיש עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מנהליים וכי התובענה הוגשה טרם מתן החלטה של דרג כלשהו אצל המבקשת או משרד השיכון ועל כן לבית המשפט הסמכות לדון בתובענה מכח סמכותו של בית משפט השלום לדון בסוגיות של שימוש והחזקה. לחילופין מבקשים המשיבים כי בית המשפט יורה על העברת התובענה לבית משפט לעניינים מנהליים.

דיון

לאור בקשת המבקשת ומשחלפו 8 חודשים ממועד הפסקת התובענה, הנני מורה על החייאת התיק.

הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה שבעניינו הינו כאמור, הצהרה כי המבקשים הינם דיירים ממשיכים, וזאת על פי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998.

הנתבעת בהמרצת הפתיחה, היא המבקשת בעניינו, טוענת כי יש לדחות התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ו/או שיהוי ניכר.

המשיב 3-

בעניין המשיב 3 ניתנה החלטה של ועדת האכלוס העליונה אשר קובעת כי למשיב 3 אין זכויות בדירה כדייר ממשיך.

סעיף 5 חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי משפט לענינים מנהליים") קובע כדלקמן:

5. בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה –

(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);

סעיף 13 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע:

13. דיור ציבורי - החלטה של רשות בענין דיור ציבורי לפי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998, למעט סעיף 12, ולפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח- 1998, וכן עניני דיור ציבורי לפי כל נוהל.

הפסיקה קבעה לעניין זה ב- בר"ע (י-ם) 870/09 פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ נ' יעקב שאול עמ' 6 כדלקמן:

"עוד יובהר, כי לטעמי, אין מדובר בשאלה של "סמכות עניינית" במובנו המקובל של מונח זה (שהוא מונח המתייחס בדרך כלל לסמכות בית המשפט לדון בתביעה ולא לסמכות לדון בטענות הגנה), אלא בשאלה של היקף זכותו של בעל דין לטעון טענות, כשזכות זו יכולה להיות מוגבלת מכוח עקרונות משפטיים שונים, כמו כללי מעשה בית דין, או מכוח הוראות דין הקובעות כי מחלוקת מסויימת תתברר לפני ערכאה מסויימת, ורק לפניה".

המשיב 2 -

גם בעניינו של המשיב 2 כבר ניתנו החלטות ע"י ועדות לדיור ציבורי עוד בשנת 2006.

הפסיקה דנה בטענת הסמכות העניינית של בית משפט השלום לדון בבקשות כפי שעולה בענייננו ונקבע ב- עתמ (חי') 1398/03 חסקל חיים נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עמ' 12 ו- 14 כדלקמן:

"טענה זו ראוי היה שלא תועלה. אם אכן לא הייתה פנייה של העותרים אל הרשויות המוסמכות להכיר בהם כ"דייר ממשיך", הרי שהיה מקום לדחות את העתירה על הסף. לא היה מקום להגיש עתירה, אם אכן העותרים לא מיצו את ההליכים שהיה עליהם לנקוט בהם, טרם פנייתם לבית המשפט. כפי שהובהר בפסק דין זה, העותרים אינם בגדר "דייר ממשיך", ובדין לא הוכרו כבעלי מעמד זה. יתר על כן, כפי שיובהר בהמשך, מעמדו של אדם כ"דייר ממשיך" אינו נוצר באופן אוטומטי, הוא נתון לשיקול דעת הרשויות המוסמכות, ומכל מקום, הכרתו כ"דייר ממשיך" רק מהווה תנאי להפיכתו ל"דייר חוזי".

אשר על כן, בין אם ננקטו ההליכים על-ידי העותר עצמו, ובין אם ננקטו מטעמו על-ידי אחר, אלמלא מוצו הליכים אלה, לא ניתן היה להגיש את העתירה.

...

על-פי נוהל הועדה המחוזית בחברה לדיור ציבורי, אישור מועמד כ"דייר ממשיך" אינו אוטומטי (ראה סעיפים 6.2 ו- 7 לנוהל). משקיימת טענה לקיומם של התנאים הנדרשים -ובכפוף לכך שיוכרו - הרי שקיימת תשתית מתאימה להגשת בקשה על ידי המועמד להיות מוכר כ"דייר חוזי". אם תדחה בקשתו, יוכל להגיש ערעור. עד למיצוי כל ההליכים הנ"ל אין מקום לפנות לביהמ"ש".

הסמכות לדון בטענות המשיבים מסורה לבית משפט לעניינים מנהליים .

ב"כ המשיבים הודיע כי בכוונת המשיבים להגיש עתירה מנהלית.

אשר על כן, הנני מקבלת הבקשה ומורה על דחיית התובענה על הסף בהעדר סמכות עניינית.

המשיבים יישאו בהוצאות משפט של המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.