1. בקשה לדחייה על הסף לפי תקנות 100-101 לתקסד"א. ההחלטה ניתנת עתה בהמשך לפרוטוקול מיום 30.1.13. הטעמים לבקשה הם, כי התביעה התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי ניכר. כמו כן נטען, כי היא הוגשה בהעדר עילה וחוסר תום לב.

כטענה חלופית, התבקש ביהמ"ש לדחות ו/או למחוק סעיפים מסוימים מכתב התביעה ולמחוק נספחים מסוימים.

לחילופי חילופין, עותרים באי כוח הנתבעת להורות על תיקון כתב התביעה.

2. בפתח הבקשה נטען, כי התובע, כאחד מקבוצה של תובעים (290 תובעים), תבע את הנתבעת ואת משרד השיכון בתביעה זהה שהוגשה בשנת 2007 בביהמ"ש המחוזי בירושלים וביום 5.7.09 התביעה נמחקה לבקשת ב"כ התובעים (ת.א. 9212/07 (מחוזי י-ם) זילברשטיין נ' משרד השיכון, פרוטוקול מיום 5.7.09, בפני כב' השופט י. נועם). אבל התובע לא מסר על כך דבר לביהמ"ש וגם לא תבע את משרד השיכון בתיק הנוכחי.

התיישנות

3. נטען, שהתובע רכש את הדירה עפ"י טענתו ביום 10.12.92, כאשר הליקויים הנטענים היו בידיעתו בסמוך לרכישת הדירה (סעיפים 7, 9 ו-11 לכתב התביעה). בתגובה ובכתב התביעה נטען, כי הנתבעת, המבקשת, הונתה את התובע כאשר הציגה מצג שאורך חיי הבית הוא 50 שנה לפחות (סעיף 23 לתגובה). בחוות דעת מומחה שצורפה לכתב התביעה, נטען, כי עסקה נעשתה על הנייר (סעיף 1.1 לחוות דעתו של רוזנפלד אהרון). בתגובה לבקשה נטען, כי הליקויים החלו להתגלות בהדרגה והחל משנת 1996 המדינה החלה באמצעות המבקשת לבצע תיקונים בכל המבנים כמו המבנה של התובע, שהוקמו באותו פרויקט בניה, ונטען גם כי היקף הבעיה, ובייחוד הנזקים הנוגעים לקונסטרוקציה הלקויה של המבנים הנוגעים לבעיות הטרמיטים ובעיות הנדסיות נוספות, התגלו למשיב, התובע, רק בשנת 2004 ובסמוך לכך (סעיף 27 לתגובה).

כמו כן, נטען ע"י ב"כ המשיב, כי המבקשת גם הודתה במפורש בפני המשיב, באחריותה לנזקים האמורים (סעיף 8 לתגובה). נטען גם שהגיע לבית התובע מהנדס מטעם המבקשת שערך רשימת ליקויים (סעיף 8 לתגובה).

לפיכך, נטען כי יש לדחות את הטענה להתיישנות.

בסעיף 11 לכתב התביעה נטען, כי הנתבעת הכירה והודתה בליקוים ואף ניסתה לתקנם. אין בסעיף 11 פירוט של מועדים מתי זה קרה. נטען, כי לאחרונה נכחה הנתבעת בהיקף התופעה והנזק, ולפיכך היא התנתה את התיקונים בחתימה על מסמך של עדר תביעות (סעיפים 12, 13 לכתב התביעה).

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי בעת הרכישה, הבית היה גמור והתובע ראה ובדק את הבית בעצמו, בהפניה לנספחים ב'1 עד ב'2. מדובר בטופס הרשמה לרכישת דירה (נספח ב'1) שהינו בשלמותו על פניו טופס אחיד לנרשמים לרכישת דירה, ונספח ב'2 המופנה לנתבעת מאשר כי הרוכשים ביקרו בדירה מספר (הצילום לא ברור).

על פי סעיף 37.7 לכתב ההגנה המסירה נעשתה ביום 22.3.1993, דהיינו כעבור חצי שנה, והנתבעת נסמכת על פרוטוקול מסירת הדירה שבו אין פירוט של ליקויים (סעיף 37.7 לכתב ההגנה). נטען, כי עד להגשת התביעה הראשונה בחודש מאי 2007, התובע לא התלונן על הליקויים נשוא חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה הנוכחי, וגם נטען כי לכתב התביעה הקודם לא צורפה חוות דעת בהתייחס לבית נשוא התביעה הנוכחית.

להשלמה, בפרק זה העוסק במועד איתור ופירוט ליקויי הבניה, אני מצטטת את האמור בסעיף 39.5 לכתב ההגנה בלשונו של עו"ד גיורא בארי החתום על כתב ההגנה:

"מבלי לגרוע מהאמור לעיל ובנוסף, תטען הנתבעת כי אין להוציא מכלל אפשרות וכי קרוב לוודאי כי חלק מנזקי התובע, לרבות קיומם של הטרמיטים, נובע מליקויי החזקה והזנחה של בית התובע וחצרו ושל הבתים והחצרות של שכניו".

ככל שמדובר בליקויים, שאינם קשורים לנזקים שגרמו הטרמיטים, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי על פי כתב התביעה כפי שהוא נוסח כעת – התביעה התיישנה. יחד עם זאת, מדובר במבנה עשוי מעץ, עם גג עץ המחופה בנייר ביטומני, בנוי על גבי קורות עץ ו-OSB, המונחות על מסד קורות בטון (עמ' 1 לחוות דעתו של המומחה מטעם התובע). לפיכך, על מנת להפריד בין ליקויים שהם אינם קשורים לפגיעה של הטרמיטים, לליקויים שהם תוצאת פגיעתם, יש לשמוע ראיות.

התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי, קבע, שהמועד להגשת חוו"ד שאיננה ברפואה, הוא עם הגשת תצהירי עדות ראשית ולפיכך, העובדה שכרגע התביעה נתמכת בחוות דעת שאין בה את אותה הפרדה, איננה סיבה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, על אף קביעתי לעיל (תקנה 129(א) לתקסד"א).

הנתבעת גם חולקת שיש לה אחריות לפגיעתם של הטרמיטים, הגם שאיננה חולקת על העובדה שישנן פעולות מטעם המדינה להתמודד עם בעיית הטרמיטים באזור (סעיף 39.6 לכתב ההגנה). צר לי, שהניסוח של סעיף 39.5 לכתב ההגנה המצוטט לעיל, יוצר רושם כאילו התובע ושכניו הזמינו בהזנחתם את הטרמיטים. יש להניח שניסוח יותר זהיר היה מפנה לדעה מקצועית מדוע הזנחה מהווה כר לתקיפת טרמיטים – אם לכך התכוון עורך דין בארי. מכל מקום, על פי הניסוח הקיים, אני לא מוצאת לדחות את התביעה מחמת אשמת התובע ושכניו למכת הטרמיטים שהיא, כאמור בתגובה של ב"כ התובע, משנת 2004. התביעה הוגשה בשנת 2010, דהיינו תוך תקופת ההתיישנות.

מעבר לנדרש, בשלב זה לפחות, לכאורה, אם לקבל את המועדים שנטענו ע"י התובע להתגלות היקף בעיית הטרמיטים, אז לכאורה גם אז התגלה, ואינני מביעה עמדה, שהבית איננו יכול לעמוד במתקפה כאמור. בכל מקרה, אלה סוגיות שיש לברר תוך שמיעת ראיות.

מכל הטעמים במצטבר, אני אינני מקבלת את הבקשה לדחות את התביעה בשלמותה, או סעיפים בה מחמת התיישנות, בכפוף להוראות לעיל בהתייחס לליקויים שאינם קשורים לפגיעת הטרמיטים.

שיהוי

4. נטען לחלופין, כי התובע השתהה שיהוי ניכר של כ-17 שנה, ורק בשנת 2007 פנה לבית המשפט. בתגובה נטען, כי שיהוי איננו יכול להוות עילה לסילוק תביעה על הסף (סעיף 36 לתגובת ב"כ התובע). נטען, כי את הטענה של נזק ראייתי יש לדחות, שכן עולה ממסמכי מבקר המדינה, כי הבעיות החמורות שהתגלו בבתים שהמבקשת בנתה, לא ירדו מסדר היום החל מסמוך לאחר בניית הבתים ועד היום (סעיף 38 לתגובת ב"כ התובע).

שיהוי ניכר יכול להוות טעם למחיקת תביעה על הסף, מקום שאין התיישנות. במקרה זה, קבעתי שלגבי ליקויים שאינם תלויי טרמיטים, ישנה התיישנות ולפיכך, שאלת השיהוי אינה רלבנטית.

לגבי הליקויים שהם תלויי טרמיטים – קבעתי שאין התיישנות.

על פי טענת ב"כ התובע, הפגיעה מהטרמיטים התגלתה ב-2004. אין מחלוקת שבשנת 2007 התובע, יחד עם עוד 289 תובעים, הגיש תביעה נגד הנתבעת ומשרד השיכון. התביעה נמחקה לבקשת ב"כ התובעים והוגשה ע"י התובע לגבי הבית שלו בבית משפט זה בשנת 2010. אינני מוצאת בכך שיהוי וטענה זו נדחית. גם לא מצאתי ביסוס לטענה אפשרית של נזק ראייתי כטעם למחיקה.

העדר עילה ומופרכות הסעד המבוקש

5. לטענת הנתבעת, הסעד המבוקש מופרך. ההסבר הוא שהנתבעת איננה מבינה מה הסעד המבוקש ע"י התובע, ואם היא הבינה נכון, אזי התובע איננו זכאי לסעד של קבלת תמורה של הבית הנוכחי והקמה של אחד אחר תחתיו. לא מצאתי סיבה למחוק או לדחות את התביעה רק מפני שהסעד הנתבע נראה לכאורה סעד שלהערכת הנתבעת הינו מופרך. הסעד הנתבע איננו מכתיב את העמדה לגבי העילה. בכתב התביעה נתבע סעד של צו עשה וכן סעד כספי. הסעד הכספי הוא פיצוי, והצו עשה הוא הריסת הבית והקמתו מחדש.

אינני מביעה עמדה לגבי סיכויי קבלת הסעד, בחלקו, בשלמותו, אבל אין בכך כדי לאיין את התביעה ולא לשמוע את המחלוקת.

עיינתי ביתר הטיעון בפרק זה בבקשה, החל מסעיף 32 וכלה בסעיף 44 – הטענה היא שהתובע לא פירט מועדים, לא פירט נסיבות חתימת ההסכם, לא פירט ליקויים שנתגלו ומתי הם נתגלו, וכיוצא בזה, וכך גם טענה של הכרה והודיה בליקויים נותרה סתומה מבחינת תאריכים ונסיבות.

דרך המלך היא דרישה לפרטים נוספים וטובים ואם לא ניתן להשלים את המידע, אזי כאמור עומדת מחדש הטענה שלא ניתן לברר את התביעה.

לגבי הליקויים שאינם מטרמיטים לאור הודיית ב"כ התובע לגבי התקופה שמאז נודע עליהם, קבעתי כי התביעה התיישנה. לכן לגביהם אין טעם בבירור פרטים, אך בהחלט יש מקום לכך לגבי הטרמיטים.

יחד עם זאת, ב"כ התובע פירט בתגובה, שמדובר בשנת 2004, אך נתון זה איננו מופיע בכתב התביעה ועל כן יש לתקן את כתב התביעה ולפרט מועדים הן של התגלות התופעה והן, ככל שמדובר במעשים של הנתבעת המכירים בליקוי, לפרט גם מועדים שבהם נעשו ההודיות, והנסיבות.

בכפוף לכך, והוראות שיינתנו בהמשך, יתרת הטענות בפרק זה נדחות.

חובת פירוט מיוחדת וטענת תרמית וכזב

6. בפרק ה' לבקשה נטען, כי על פי מצוות תקנה 78 לתקסד"א בטענת תרמית, יש ליתן פרטים ותאריכים בכתב הטענות. דבר זה איננו מופיע בכתב התביעה, למעט בהתייחס לטענה כי הייתה תרמית בכך שהמצג היה שהבית יחזיק מעמד 50 שנה, אך לא פורט אלא בעקיפין ממתי התובע יודע שהבית לא יחזיק מעמד 50 שנה.

ב"כ הנתבעת צודק – ככל שהתובע עומד על עילה זו של תרמית, עליו לפרט בכתב התביעה את רכיבי התרמית, כאמור בתקנה 78 לתקסד"א.

בהעדר – דין הטענה להימחק.

הסתמכות על מסמכים שאינם רלבנטיים ואינם מהווים ראיה

7. עיינתי בטענות ב"כ הנתבעת – לא מצאתי בהן סיבה לדחות או למחוק את התביעה. ככל שמדובר בראיות שאין להגיש, המועד להעלאת טענות אלה הוא בשלב שמיעת ראיות, או למועד הגשת תיק המוצגים.

חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים

8. נטען, כי השמטת המדינה כנתבעת, והשמטת עובדות רבות הנוגעות לנסיבות בניית הדירה ע"י המדינה במסגרת בניה קלה, מהווה חוסר תום לב תוך הפניה לפסיקה של אי גילוי מלא מהווה עילה לדחיית תובענה על הסף. הבקשה איננה נתמכת בתצהיר וטיעון זה הוא טיעון עובדתי. למעט העדר גילוי של הגשת התביעה הקודמת, לא מצאתי לפי הטיעון חסרים אחרים של אי גילוי נאות. מכל מקום, התובעים בתביעה הקודמת מחקו את התביעה, ואם התובע לפי שיקול דעתו סבר שיש לו עילה רק נגד הנתבעת, לא מצאתי בכך חוסר תום לב, או העדר ניקיון כפיים. הדרך של הנתבעת להחזיר את המדינה להליך, הוא ע"י הגשת בקשה לצרף את המדינה בדרך של הודעת צד ג'. מאחר ויהיה על התובע לתקן את כתב תביעתו, הדבר יאפשר לנתבעת לעשות כן מבלי לבקש ארכה.

9. לפיכך, התובע יגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בצירוף טיוטת כתב תביעה מתוקן תוך 60 יום וימציא העתק במישרין לצד שכנגד. בהעדר מעש, רשאית הנתבעת לדרוש פרטים נוספים תוך 30 יום מתום המועד לפי האמור לעיל.

10. לאור התוצאה שחלק מהבקשה נדחתה וחלק התקבלה, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.