נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד רונית בירס

הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד ליעד ידין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של תקיפת בן זוג לפי סעיף 379+ 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (2 אישומים); והיזק במזיד לפי סעיף 452 לחוק.

2. לאחר סיום פרשת התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן יורשע בגינו, ויתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו.

לעניין העונש - המאשימה תטען להפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים התלוי ועומד נגדו, לצד הטלת מאסר בפועל בתיק הנוכחי ומע"ת, וב"כ הנאשם יטען להארכת המע"ת.

3. מתסקיר שירות המבחן מיום 28.10.13 עולה כי לפי גיליון רישומו הפלילי לחובתו של הנאשם 10 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, לגבי אחת מהן ריצה מאסר ממושך של שלוש שנים בשנת 1993. כמו כן פתוח נגדו תיק מב"ד בגין הפרת הוראה חוקית בסמוך לביצוע העבירות הנוכחיות וכן תלוי ועומד נגדו מע"ת בן 7 חודשים שהינו בר הפעלה בתיק הנוכחי.

הנאשם תושב טייבה, בן 45, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 6-11. כיום אשתו וילדיו מתגוררים בבית אביה בקלנסואה.

סיים 6 שנות לימוד והחל לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה בחקלאות. לאורך השנים עבד בעבודות חקלאיות אך לא ניהל אורח חיים תעסוקתי יציב. כיום עובד כירקן באופן עצמאי.

בשנת 2003 נישא למתלוננת, לאחר שהתגרש מאישה יהודייה ללא ילדים.

עם המתלוננת תיאר קשר עם עליות ומורדות, משליך את האחריות למצב זה על התנהגותה של המתלוננת שאינה מקבלת את סמכותו. סביב מצב זה נוצרו מתחים רבים וקושי להכיל את התנהגותה, אותה תופס כמתגרה בו.

בהתייחס לעבירות הנוכחיות- תחילה השליך אחריות לביצועה על התנהגותה של המתלוננת ובהמשך החל להודות בדפוסי התנהגות אלימה. מסר כי עקב ויכוח ביניהם היא סירבה להיענות למרותו והתגרתה בו , דבר שעצבן אותו, לכן התנהג באלימות כלפיה.

השירות התרשם כי הנאשם מתקשה לראות את הצרכים של המתלוננת, ומגלה דפוסי חשיבה נוקשים. מאז ביצוע העבירה מצויה המתלוננת בבית הוריה עם ילדיה.

הנאשם רואה את הילדים, והמתלוננת מצויה עמו בקשר טלפוני. לאורך התקופה בה נמצאת בבית הוריה- עושה הנאשם מאמצים להחזירה הביתה.

מפגישה עם המתלוננת עולה כי הינה כבת 32, עקרת בית, תיארה מערכת זוגית מתוחה ומורכבת עם הנאשם על רקע תפקודו הלקוי, חוסר התעסוקה לאורך השנים, בנוסף ליחסיו עם נשים אחרות. הנאשם לא נענה לצרכיה וצרכי הילדים, באופן שגורם למתחים ובעיות בתקשורת ביניהם, שאף גורר התנהגות אלימה ומאיימת עליה.

מאז האירוע הנוכחי מתגוררת עם שלושת ילדיה בבית הוריה בקלנסואה, ונמצאת עמו בקשר טלפוני בעקבות מגעי סולחה שנעשו.

מתכננת להיענות לנאשם ולחזור לחיים משותפים.

עם זאת, תופסת את הריחוק ממנה מאז האירוע כדבר מרתיע, ומקווה שהריחוק יסייע בשינוי התנהגותו האלימה כלפיה.

הנאשם מוכר לשירות, מדובר באדם שתלטני ונוקשה שנהג באלימות כלפי אשתו, והקשר הזוגי מאופיין בקשיים רבים.

למרות שנדון בעבר בעבירות דומות, ואף שולב בטיפול קבוצתי למניעת אלימות זוגית בשנת 2007 בשירות, הטיפול לא הצליח להביא לשינוי בדפוסי התנהגות וחשיבתו, והוא חזר על התנהגותו האלימה.

באבחון הנוכחי- הנאשם התמקד ברצונו ובמאמציו החיוביים כיום להחזיר את אשתו וילדיו הביתה, הביע חשש מהפעלת המע"ת שתלוי נגדו, ולדבריו עונש מאסר כיום יביא לקטיעת מאמציו לחזור לחיים משותפים עם המתלוננת, ויפגע בפרנסת ילדיו.

התקשה להסביר חלקו בהישנות העבירות, אם כי כיום ער יותר לנטייתו לאימפולסיביות והשלכותיה על מצבו.

מביע נכונות לטפל בעצמו כדי להפסיק את התנהגותו האלימה והשתלטנית.

להערכת השירות, בשל השפעת ההליך המשפטי הנוכחי שמדרבן אותו לטפל בעצמו.

השירות התרשם מאדם מתפקד, בעל סף גירוי נמוך ואימפולסיבי, ובעל עמדות נוקשות המגלה דפוסים אלימים.

במהלך השנים שב וביצע עבירות אלימות כנגד המתלוננת ואלימות כללית וריצה מאסר. שולב בקבוצה לטיפול בגברים אלימים בשירות ועל אף הניסיון הטיפולי - והתקשה לערוך שינוי.

גם כיום קיים ספק באשר ליכולתו של הנאשם להביא לשינוי בדפוסי התנהגותו.

יחד עם זאת, מאחר שהנאשם מגלה הבנה ראשונית לחומרת התנהגותו, לאור הסיכון הכרוך בהישנות התנהגותו, ונוכח הרצון לחזרה לחיים משותפים- הוצע לנאשם לשלבו בטיפול אינטנסיבי לטיפול בהתנהגות אלימה במסגרת "בית נועם" בהרצליה, שהינו הוסטל המטפל באוכלוסיית הגברים האלימים כלפי נשותיהם.

מדובר בטיפול בתנאי פנימייה למשך 4 חודשים, כאשר הנאשם יוכל לצאת לעבוד בכל יום בין השעות 06:00-16:00, ובשאר שעות היממה ישהה ב"בית נועם" במסגרת טיפול אינטנסיבי.

השירות רואה מקום לנצל את ההליך המשפטי הנוכחי כדי לדרבן את הנאשם להשתלב בטיפול כאמור.

לאור האמור, מתבקשת דחייה של כחודשיים במהלה יופנה לראיון התאמה לצורך בדיקת התאמתו לטיפול במסגרת זו.

מתסקיר משלים בעניינו של הנאשם מיום 2.1.14 עולה כי במהלך תקופת הדחייה הופנה הנאשם למסגרת "בית נועם" ונערך לו ראיון התאמה ביום 14.11.13.

בהמשך התקבלה תשובה מ"בית נועם" -לפיה הנאשם נמצא מתאים לטיפול במסלול הוסטל ויוכל להיקלט במקום ביום 5.1.14.

מתסקיר משלים מיום 17.3.14 נלמד כי הנאשם השתלב בטיפול בבית נועם החל מיום 5.1.14.

מהדו"ח שהתקבל מבית נועם עולה כי הנאשם עומד בתנאים הבסיסיים בשל המסגרת, יוצא לעבודה בחקלאות בשעות הבוקר, ומשעות הערב נמצא בטיפול קבוצתי שבמהלכו מגלה פתיחות, נכונות לשתף באלימותו ויחסו המשפיל כלפי המתלוננת, ומראה מוטיבציה גבוהה לשינוי.

הנאשם נוהג באופן מכובד ומנומס כלפי דיירים אחרים, וההתרשמות היא כי הוא נוקט בדפוס של ריצוי- דבר המראה על נטייתו לדחוס את התסכול ולהימנע מעימותים.

הנאשם מתקשה להגמיש עמדותיו הנוקשות, להיות אסרטיבי ולהתעמת. עם זאת, הוא עושה מאמצים לעמוד כראוי בכללי הבית.

ביחסו והערכתו לעצמו מכיר הנאשם בסוגי האלימות שנקט כלפי אשתו, מבין שעליו לעבוד על יישום כלים, וניכר כי מבטא מוטיבציה להמשך טיפול, לתקשורת בינו לבין אשתו, ועליו לפתור קונפליקטים מתוך מקום של הבנה וכבוד.

הדו"ח מציין גם מטרות טיפוליות המשכיות כמו: לזהות קושי בלקיחת אחריות, פיתוח תובנות לגבי ההליכים שהביאו אותו לידי התנהגות אלימה ,ולעבוד על תקשורת חיובית בינו ובין שאר הדיירים, כולל התמודדות עם עימותים. כמו כן עליו לזהות מקומות בהם הוא קיצוני ונוקשה בעמדותיו- ולפעול להגמשתן.

לסיכום, ניכר כי הנאשם מצליח להתארגן בטיפול ולהתקדם, וקיים צורך בהמשך טיפול. לכן מתבקשת דחייה נוספת לשלושה חודשים במהלכם יסיים את הטיפול במסגרת "בית נועם".

מתסקיר משלים בעניינו של הנאשם מיום 27.8.14 עולה כי התקבל דו"ח המסכם מ"בית נועם", לפיו הנאשם שהה במקום 4 חודשים עד ליום 11.5.14, ובמהלך שהותו במרכז- כיבד את כללי המסגרת וגבולותיה, ולא היו לו הפרות משמעת.

הנאשם השתתף בקבוצות הטיפוליות שכללו קבוצת נושא שבועי, קבוצת יישום, קבוצת פידבק, קבוצת סיפור אלימות, קבוצת הורות, קבוצת טיפול באומנות ופסיכודרמה.

הנאשם השתתף בקבוצה דינמית בה מתמודדים עם משימות הקשורות בחייו האישיים. כמו כן שימש חניך תורן, והשקיע בתפקודו.

עם זאת, ניכר כי נהג בדפוס של הימנעות כשהתקשה להוות דמות סמכותית. בהמשך הצליח לרכוש מידה מסוימת של אסרטיביות. בנוסף, נמסר כי הנאשם הגביר מודעות עצמית לגבי הדינמיקה הפנימית של האלימות שלו, וקיבל כלים לשינוי והפסקת ההתנהגות האלימה בתוך המשפחה.

להערכת המטפלים, הנאשם גילה רצון ומוטיבציה ללמוד על עצמו ועל המניעים שלו להתנהגותו האלימה, שיתף ברגשותיו וקשייו ובטיפול הפרטני, שיתף באופן פתוח יותר בחייו האישיים, ילדותו, וקשייו הזוגיים.

הדגיש כי חל שינוי משמעותי בתפיסותיו והבנה נוספת לקשייו ודפוסיו האלימים.

עם סיום הטיפול חזר לגור בביתו בטייבה, בעוד שהמתלוננת ממשיכה לגור בבית הוריה.

במסגרת הליך של עיון חוזר- המליץ השירות על הקלה בתנאי שחרורו וביטול ההרחקה מהמתלוננת.

בימים אלה שב השירות ושוחח עם הנאשם, שמסר כי ממשיך בעבודתו כירקן.

דיווח כי לאחר שבוטלה הרחקתו, אשתו חזרה לגור בביתם בטייבה, מתאר שביעות רצון מחזרתה וממצבו כיום ולדבריו סגר פרק כואב בחייו נוכח הריחוק שנוצר והמשבר הזוגי בעקבות התנהגותו האלימה.

כמו כן אישר כי נוכח הצעת השירות להמשך טיפול - נענה ויצר קשר עם המרכז לשלום המשפחה בקלנסואה.

מהדו"ח שנשלח מהמרכז עולה כי הנאשם נקלט לטיפול ביום 17.7.14 מתמיד להגיע לפגישות הטיפוליות, משתף פעולה, וניכר כי עבר תהליך טיפולי מעצים ב"בית נועם". הנאשם עתיד להשתתף בקבוצה טיפולית לגברים שנהגו באלימות כלפי נשותיהם.

מהשיחה עם המתלוננת –אישרה את דברי הנאשם, ומסרה כי חזרה לביתם בטייבה, מדווחת על השינוי שחווה מהנאשם - לשביעות רצונה. לא דיווחה על אירועים אלימים והנאשם נוהג עמה ועם ילדיהם באיפוק, ונמנע מהתנהגויות תוקפניות כלפיהם.

לסיכום, הנאשם הינו בעל דפוסי חשיבה נוקשים ונטייה להתנהגות תוקפנית, ניכר כי במסגרת ההליך המשפטי הנוכחי הפנים את מורכבות בעיותיו, והשתלב בהליך טיפולי אינטנסיבי ב"בית נועם" ובמרכז למניעת אלימות.

הנאשם הצליח לרכוש כלים, והחל ביישומם. נראה כי נתרם מהעבודה הטיפולית שנעשתה עמו בתקופה האחרונה ועל כן פחת הסיכון להישנות התנהגותו האלימה כלפי אשתו.

לאור האמור, סבור השירות כי המשך טיפול במסגרת המרכז לשלום המשפחה יעצים אותו, יחזקו, ויעזור לו לשמור על השינוי שהחל ולקדם את עצמו.

השירות ממליץ על הטלת מע"ת והעמדתו במבחן השירות למשך שנה, בתנאי של המשך טיפול במרכז למניעת אלימות בקלנסואה.

במסגרת צו המבחן, ימשיך השירות לדרבן את הנאשם להמשיך ולהיעזר בגורמים הטיפוליים, ובסוף תקופת המבחן יוגש תסקיר מסכם.

בהשלמה לתסקיר מיום 4.9.14 עולה כי מחמת טעות לא התייחס השירות למע"ת התלוי ועומד נגד הנאשם מת"פ 5141/06 (שלום נתניה) , שהינו בר הפעלה בתיק הנוכחי, ולגביו- ממליצים להאריכו.

4. בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי הנאשם יליד 1968, ובעל הרשעות קודמות.

בשנים 1990-2011 הורשע בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם, חבלה ופציעה על ידי שניים או יותר, איומים, חבלה חמורה, ועוד.

לחובתו של הנאשם מע"ת מת"פ 5141/06 (שלום נתניה) בר הפעלה בתיק זה, בן 7 חודשים.

מהאישום הראשון עולה כי על רקע ויכוח פעוט בינו לבין המתלוננת, בדבר רצונה לכבס את בגדי המשפחה במכונה של השכנה, השליך הנאשם בקבוק - שהתנפץ על הקיר ,הכה את המתלוננת על ראשה וידה ומשך בשערותיה, בנוכחות ילדיו הקטינים, בני 8 ו-5.

לפי האישום השני, תקף הנאשם את המתלוננת בזריקת כיסא פלסטיק על ראשה, על רקע כעסו כי בתו הקטינה העירה אותו משנתו.

הערכים המוגנים הינם בטחונה, שלומה, שלמות גופה, כבודה ושלוות חייה של המתלוננת לחיות את חייה בביתה מבלי להיות מותקפת ע"י בן זוגה.

כמו כן פגע הנאשם בזכות הקניין.

מדיניות הענישה בעבירות אלימות משפחה נקבעה ע"י בימ"ש עליון בשורה ארוכה של פס"ד, לפיהם מהאינטרס הציבורי מחייב החמרה בדינו של מי שהורשע בביצוען, קל וחומר כשמדובר במי שצבר עבירות אלימות בעברו.

מתחם הענישה באישום הראשון - נע בין עבודות שירות ברף הגבוה ל12 חודשי מאסר בפועל.

לגבי האישום השני - מתחם הענישה נע בין עבודות שירות ל-8 חודשי מאסר, לצד הפעלת המע"ת והטלת מע"ת בתיק זה.

מהתסקירים שהוגשו עולה כי מדובר באדם בעל דפוסי חשיבה נוקשים ונטייה להתנהגות תוקפנית. השירות סבר כי פחת הסיכון להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת, והמליץ על מע"ת וצו מבחן.

חרף האמור, ולמרות תיקון כתב האישום לקולא, הרי שעובדותיו מעוררות סלידה ושאט נפש ממעשי הנאשם.

מדובר באלימות שאינה רגעית או חד פעמית, בוצעה במספר הזדמנויות שונות, כשמע"ת תלוי בעניינו באופן המעיד כי אין מורא החוק עליו.

שירות המבחן שוקל את אינטרס הנאשם, אולם בימ"ש שוקל גם את האינטרס הציבורי, ויתרה מכך, המתלוננת וילדיה הורחקו מביתם למשך 3 שנים, למרות שהם הקורבנות.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש להשית על הנאשם שנת מאסר בפועל בגין שני האירועים, לצד הפעלת המע"ת במצטבר, ומע"ת נוסף.

ב"כ הנאשם טען בטיעוניו לעונש כי כתב האישום תוקן לקולא באופן משמעותי בעניינו לאחר ניהול הוכחות.

עברו הפלילי של הנאשם ישן מאוד, והרשעתו האחרונה משנת 2008 אינה בגין עבירת אלימות. הרשעתו האחרונה בעבירות אלימות היא משנה 2007 בגין אירוע משנת 2004, לפני כעשור.

בהתאם לתיקון 113 לחוק, לאור גילו של הנאשם, העדר הרשעות בעבירות אלימות בעשור האחרון, וההליך השיקומי המשמעותי שעבר וממשיך לעבור מיוזמתו- יש להעדיף הושטת יד לנאשם, שהוא גם האינטרס הציבורי הרחב במקרה זה, ולאפשר לו להמשיך בהליך הטיפולי ולהחזירו לחברה כאזרח מועיל ותורם, ולאפשר לו לחדש את הקשר משפחתי.

לגבי עבירת היזק בזדון - מדובר על שבירת בקבוק זכוכית, שאינו בעל ערך רב, ולא הסב כל נזק למי מבני המשפחה.

לגבי עבירות האלימות- מדובר בתקיפה סתם, לא נגרמו חבלות, וכן בוצעו לפני כ-4 שנים.

שני האירועים התרחשו במהלך ויכוח בין הנאשם למתלוננת, וכיום הוא השתנה לאור ההליך הטיפולי.

מזה 8 שנים לא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים, למעט מב"ד תלוי ועומד בגין עבירת רכוש אך לדברי הנאשם לא הוגש כתב אישום.

בני הזוג עדיין נשואים, להם 3 ילדים, ולאור הנתק ביניהם - היו מחויבים ע"פ הדת להינשא מחדש, וכך עשו לאחר שחזרו למגורים משותפים.

הנאשם השתלב בהליך טיפולי ועבר אותו בהצלחה, התסקירים בעניינו חיוביים, הרחקתו מהמתלוננת בוטלה, והם חזרו לחיים משותפים, כשהמערכת הזוגית מתנהלת כיום על מי מנוחות.

בכל אחד מהאישומים מתחייב מתחם ענישה נמוך יותר מזה של המאשימה, אך גם אם מדובר בעבודות שירות- בימ"ש היה גוזר את דינו לפני 4 שנים, ולא היה צורך בהליך הטיפולי.

הנאשם היה עצור 2 תקופות בגין תיק זה, בין 3.7.10-15.7.10 ובשל חשש להפרת תנאים נעצר בין 19.7.10-17.8.10 כשהלכה למעשה - לא הייתה הפרה. מעת לעת הוקלו תנאי השחרור.

חלוף הזמן מעיד על השינוי שהנאשם עשה.

המתלוננת לא הורחקה מביתה אלא עזבה לאחר האירוע לבית הוריה ולא רצתה לחזור אלא רק לאחר ששירות המבחן שוחח עימה.

מפנה לע"פ 8087/03 וכן לת"פ 8365/05 בהם יש החלטות מנומקות של בימ"ש עליון ומחוזי ב"ש לעניין חשיבות אימוץ המלצת השירות מקום בו נאשם עובר הליך טיפולי משמעותי - כפי שנעשה במקרה זה.

הנאשם הוסיף כי מודה על העזרה שניתנה לו ועל ההזדמנות להגיע לבית נועם, שם הבין את הבעיה שלו לפיה היה מפיל את האחריות על אנשים אחרים והטיפול עזר לו.

הכיר את עצמו שם והבין כי כל חייו היה אדם עצבני שמתחמק מאחריות ובעזרת הטיפול החל להסתכל על אנשים בעין אחרת, להבין אותם, ולהתחשב בהם.

לפני כן נהג רק להרביץ, להעניש ולזלזל, ולא התחשב באף אדם - רק בעצמו.

הוא עבר שינוי, כולם נדהמים, וגם הוא לא מאמין שהוא במצב רגוע כזה, יש לו סבלנות להקשיב, לדבר, ולכבד.

עכשיו הוא בבית, שיפץ אותו, והעביר את הילדים מקלנסואה לטייבה, והם איתו. גם אשתו מרוצה.

יש לו טיפול פרטני אליו הוא הולך כל יום ראשון, ומעודדים אותו שהוא מצליח ומתקדם.

5. הכרעה

עבירות האלימות במשפחה הינן חמורות, קשות, וראויות לכל גנאי.

הן פוגעות בערכים של הגנה על שלמות גופם, חייהם, ובריאותם של נשים וילדים במסגרת התא המשפחתי, המהווים על פי רוב הגורמים החלשים במסגרת זו, ובשל כך- זקוקים להגנה, שמירה על שלמות התא המשפחתי, כמו גם הגנה על זכותו של הפרט לשלוות נפש ולקניין.

לעניין זה נקבע בע"פ 792/10 ‏ ‏מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, מיום 14.2.11)-

"לא פעם, עמד בית משפט זה על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה ועל הסכנה הרבה הנשקפת מהן (ראו למשל: ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2007) [פורסם בנבו] ; רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.8.2009) [פורסם בנבו] ). עבירות אלו, מתרחשות על דרך הכלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות, שרוי התוקף בקונספציה שגויה לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו הייתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שיקולי ההרתעה האישית והציבורית."

מנסיבות הקשורות בביצוע העבירות עולה כי ביום 3.7.10 השליך הנאשם בקבוק זכוכית שהתנפץ על הקיר, הכה בידו על ראשה ותפס בשערותיה ומשך בהם, בנוכחות ילדיהם הקטינים, כל זאת בשל ויכוח שהתגלע ביניהם בדבר כיבוס הכביסה.

באירוע נוסף בשנת 2010, נטל הנאשם כיסא פלסטיק וזרק על ראשה של המתלוננת, לאחר שזו ישבה מחוץ לדירה, על רקע כעסו על שבתם הקטינה העירה אותו משינה.

בנסיבות אלה, פעל הנאשם באלימות כלפי המתלוננת ובנוכחות ילדיהם (סעיף40ט(א)(10) לחוק), בגין ויכוחים פעוטים של מה בכך, וללא כל התגרות (סעיף 40ט(א)(7) לחוק).

הגם שלא נגרם נזק פיזי למתלוננת או לילדיהם בעטיה של התנהגותו (סעיף 40ט(א)(4) לחוק), הרי שנזק כזה עלול היה להיגרם לו היו הכיסא או שברי הזכוכית פוגעים במי מהם, ובנס הסתיימו האירועים ללא נפגעים בגוף.

אין להתעלם גם מהעובדה כי אירועים אלה מותירים צלקות נפשיות במתלוננת ובילדים הקטינים, שבנוכחותם בוצע אירוע האישום הראשון.

פגיעתו של הנאשם בערכים המוגנים בגין עבירות תקיפת בת הזוג, מצויות ברף הנמוך-בינוני הואיל ומדובר בשני אירועים נפרדים, תוך שימוש בכיסא באירוע אחד, תוך שבירת בקבוק זכוכית באירוע שני, אך עם זאת - אין מדובר בתקיפה מהחמורות באופן יחסי לאלו הנראות במחוזותינו במקרים דומים, וכן לא נגרמו חבלות למתלוננת.

מתחם הענישה בעבירות אלה נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודת שירות - ל-9 חודשי מאסר בפועל, בגין אירוע בודד.

פגיעתו של הנאשם בערכים אלה בגין עבירת ההיזק בזדון מצויה ברף הנמוך של עבירה זו, הואיל ומדובר בבקבוק זכוכית בלבד, ללא כל ערך כספי או סנטימנטלי מיוחד.

מתחם הענישה בגין עבירה זו נע בין מאסר מותנה - לעבודות שירות, וממילא נבלע בעבירות האלימות המהוות את עיקר התיק דנן.

בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק, הרי שמדובר במסכת אירועים אחת, הגם שישנם שני אירועים נפרדים, ועל כן מתחם הענישה הכולל נע בין עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל.

מנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה עולה כי הנאשם כבן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים, עובד כירקן באופן עצמאי, האמון על פרנסת משפחתו.

בנסיבות אלה, שליחתו של הנאשם למאסר תשפיע ישירות על פרנסתם של המתלוננת וילדיהם המשותפים (סעיף 40יא(2) לחוק).

הנאשם ביכר להודות במסגרת הסדר טיעון, לקח אחריות על מעשיו, והפנים את חומרתם (סעיף 40יא(6) לחוק).

הגם שהסדר הטיעון הותווה לאחר תום פרשת התביעה, הרי שכתב האישום תוקן לקולא בעניינו של הנאשם באופן משמעותי.

בנוסף, מדובר בחלוף זמן של כ-4 שנים מאז ביצוע העבירות (סעיף 40יא(10) לחוק).

לנאשם עבר פלילי עשיר בעיקר בעבירות אלימות, במהלך כ-20 שנים (עבירה אחרונה של העלבת עובד ציבור בוצעה ב-2008), ובכלל זה בעבירות תקיפה סתם, תקיפה חבלנית, חבלה כשהעבריין מזויין, חבלה חמורה, איומים, החזקת סכין, ועוד (סעיף 40יא(11) לחוק).

עם זאת, לא ניתן להתעלם מן ההליך הטיפולי האינטנסיבי בו השתלב הנאשם, מהדרך השיקומית הארוכה אותה עבר במהלך הזמן שחלף, ומהתסקירים החיוביים בעניינו.

הנאשם השתלב במסגרת "בית נועם" בטיפול קבוצתי ופרטני, במהלך כ-4 חודשים, שיתף פעולה באופן מלא, הראה מוטיבציה גבוהה לשינוי, כיבד את כללי המסגרת וגבולותיה, ולא היו לו הפרות משמעת.

הנאשם סיים בהצלחה את ההליך האמור, הגביר מודעות עצמית לגבי הדינמיקה הפנימית של האלימות שלו, וקיבל כלים לשינוי והפסקת ההתנהגות האלימה בתוך המשפחה.

מעיון בתסקירים עולה כי חל שינוי משמעותי בתפיסותיו של הנאשם, כי הפנים את קשייו ודפוסיו האלימים, וניכר כי עבר תהליך טיפולי מעצים.

אף לאחר סיום הטיפול- שבה המתלוננת לגור בביתם ביחד עם ילדיהם המשותפים, צו ההרחקה של הנאשם מהמתלוננת בוטל, הוא ממשיך בטיפול במסגרת המרכז לשלום המשפחה בקלנסואה, והוא מתעתד להשתתף בקבוצה טיפולית לגברים שנהגו באלימות כלפי נשותיהם.

המתלוננת עצמה מדווחת על שינוי שחווה מהנאשם שהינו לשביעות רצונה, לא דיווחה אודות אירועים אלימים, ומסרה כי הנאשם נוהג עמה ועם ילדיהם באיפוק ונמנע מהתנהגויות תוקפניות כלפיהם (סעיף 40יא(4) ו-(5) לחוק).

לבסוף, הואיל והשירות התרשם כי הנאשם נתרם מהעבודה הטיפולית שנעשתה עמו –העריך כי פחת הסיכון להישנות התנהגותו האלימה כלפי אשתו.

בחינת עניינו של הנאשם בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק מעלה כי קיים סיכויי של ממש כי ישתקם, ואף עשה כברת דרך ארוכה עד כה, באופן המצדיק חריגה ממתחם הענישה לקולא בעניינו, ויחזק אותו בדרך השיקום המבורכת, והלא קלה, בה בחר.

מאידך, סיום ההליך בדרך של מאסר מותנה בלבד אינה ראויה בנסיבות אלה, הן בשל החומרה הרבה שנודעה לעבירות האלימות במשפחה, שהפכו זה מכבר לתופעה קשה ומכוערת במחוזותינו, ההולכת ומסלימה מיום ליום, והן בשל העובדה כי אלה בוצעו שעה שמע"ת בר הפעלה תלוי ועומד נגדו, לצד עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות.

ביטוי לגישה זו נמצא ברע"פ 6577/09 ‏ ‏ניר צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 20.8.09), עת עמד בימ"ש העליון על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה, למול הליך שיקומו של נאשם, וקבע כי הליך שיקומי אינו מאיין את חומרת העבירות הללו ואת הצורך בהשתת עונשים המשקפים את סלידת החברה מתופעה קשה זו, בעיקר מקום בו ביצוע העבירות נעשה על רקע קיומו של מע"ת תלוי ועומד בגין עבירות אלה-

"עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח...המדובר במבקש אשר אך זמן קצר טרם ביצוע המעשים נשוא האישומים הושת עליו עונש של מאסר על תנאי מתוך הרצון ליתן לו את ההזדמנות לשקם את דרכיו.... יש לברך על כך שהמבקש החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו ופועל על מנת לשקם עצמו ובמיוחד כשנראה כי הדבר מעלה תוצאות חיוביות, ואולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים אלו."

יוער כי במקרה האמור, החמיר בימ"ש המחוזי בעונשו של הנאשם ממע"ת בלבד לעונש מאסר, תוך הפעלת המע"ת בר ההפעלה בעניינו, והושתו עליו סה"כ 12 חודשי מאסר בפועל, כשערעורו בערכאה שלישית - נדחה.

אשר על כן, אני סבורה כי לאור הדרך הארוכה שעבר מן הפן הטיפולי- יש מקום להקל בעונשו באופן משמעותי, ביחס לעונש שהיה מוטל עליו אלמלא הליך זה, וכן להאריך את התנאי בר ההפעלה בעניינו, אולם לצד אלה- יש להטיל על הנאשם ענישה נוספת וממשית, בדמות של"צ, בנוסף לצו המבחן שיינתן בעניינו.

ויודגש- מעצם השתלבותו בהליך הטיפולי –כבר יצא הנאשם נשכר.

ההליך השיקומי-טיפולי הינו חשוב, אולם אינו חזות הכל, ואינו מוחק את העבירות אותן ביצע הנאשם, קל וחומר כאשר חותמם של מעשים אלו נותרים עוד שנים רבות וצלקותיהם לא על נקל ימחו מנפשם של המתלוננת וילדיהם הקטינים שהיו עדים להם.

6. לפיכך, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. יוארך מע"ת בן 7 חודשים מת.פ. 5141/06 (שלום נתניה) בשנתיים נוספות מהיום.

ב. צו מבחן למשך שנה מהיום.

ג. של"צ בהיקף של 120 שעות עפ"י תכנית שתוצג ע"י שירות המבחן תוך 30 יום.

7. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

8. עותק גזר הדין ישלח לשירות המבחן לצורך עריכת תכנית השל"צ כנ"ל.

ניתן היום, ד' חשוון תשע"ה , 28 אוקטובר 2014, במעמד הצדדים.