בפניי בקשה מטעם הנתבעת 2 לביטול פס"ד שניתן נגדה בתיק זה בהיעדר בר"ל במועד.

עובדות והליכים רלוונטיים עיקריים

ביום 7.7.10 הגישה התובעת נגד שתי הנתבעות תביעה "חוזית, כספית" ע"ס 113,984 ₪, בסדר דין מקוצר. יצוין כי הנתבעת 2 רשומה כבעלים וכמנהלת יחידה של הנתבעת 1 ברשם החברות (ראו תדפיס רשם החברות שצורף לבקשה למתן פס"ד בהיעדר בר"ל).

ביום 13.10.10 ניתן פס"ד בהיעדר בר"ל במועד, וזאת לבקשת התובעת. פסה"ד מקבל התביעה על כל עתירותיה. פסה"ד ניתן בהתבסס על מסירה אישית של מסמכי התביעה לשתי הנתבעות (ע"י שליח פרטי מטעם ב"כ התובעת) ביום 1.8.10.

ביום 14.10.10 נסגר תיק בימ"ש זה, בעקבות פסה"ד.

ביום 17.10.10 הגישו שתי הנתבעות בקשה למחיקת כותרת כתב התביעה "בסדר דין מקוצר" ולמתן רשות להתגונן. באותו יום ניתנה החלטת ביהמ"ש בזו הלשון: "התיק נסגר לאחר שניתן בו פס"ד בהעדר הגנה".

ביום 12.9.12 הגישה הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת") בקשה לביטול פסה"ד. הבקשה נתמכת בתצהיר הנתבעת מאותו יום.

ביום 17.10.12 ניתנה החלטה בה נדחתה בקשת הנתבעת לעיכוב הליכי הוצל"פ (שננקטו לביצוע פסה"ד). וזו לשון ההחלטה:

"הבקשה לעיכוב הליכים במתכונתה זו

נדחית.

המבקשת אינה מתמודדת עם אישור

המסירה של התובענה על פיו ניתן פסק

הדין בהעדר הגנה.

עולה ממנו כי הבקשה לרשות להגן הוגשה

באיחור כך שפסק הדין ניתן כדין.

אין כל הסבר לאיחור זה.

לפיכך, סיכויה של הבקשה לבטול פסק דין

להתקבל קלושים ואין הצדקה לעיכוב

הליכים זמני."

ביום 25.10.12 נתתי החלטה בה נעתרתי לבקשת הנתבעת לביטול מועד דיון שהיה קבוע בפניי, אך חייבתי את הנתבעת בתשלום בסך של 500 ₪ לטובת אוצר המדינה בשל בזבוז הזמן השיפוטי שנגרם. הנתבעת שילמה הוצאות אלו.

ביום 1.1.13 נערך בפניי דיון בבקשת ביטול פסה"ד. לדיון זה לא התייצבו הנתבעת וב"כ הנתבעת והתייצבה ב"כ התובעת בלבד. בנסיבות, נתתי בדיון החלטה הדוחה את בקשת הנתבעת לביטול פסה"ד, בשל היעדר התייצבות הנתבעת לדיון, תוך חיובה בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪.

ביום 8.1.13 נתתי החלטה לפיה הליכי ההוצל"פ לביצוע פסה"ד יעוכבו כנגד הפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, וביום 21.1.13 הפקידה הנתבעת הסך הנ"ל במזומן בקופת ביהמ"ש.

ביום 7.2.13 נתתי החלטה בה קיבלתי את בקשת הנתבעת לביטול החלטתי הנ"ל מיום 1.1.13, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪. בהחלטה זו קבעתי בפניי דיון חדש ביום 8.4.13 לשם דיון בבקשת ביטול פסה"ד ובמידת הצורך גם בבקשת הרשות להתגונן.

ביום 8.4.13 נערך בפניי דיון בבקשת ביטול פסה"ד. לדיון זה התייצבו כל המוזמנים. הנתבעת נחקרה בדיון על תצהיריה ובתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה, לגבי בקשת ביטול פסה"ד וכן לגבי בקשת הרשות להתגונן.

דיון ומסקנות

המועד שבו הוגשה הבקשה לביטול פסה"ד

מאחר ששני הצדדים גם יחד התעלמו לחלוטין מנושא זה בסיכומיהם, לא אתעכב עליו ואניח, לטובת הנתבעת, כי הגישה את בקשה שבנדון במועד החוקי הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א. אמנם הנתבעת לא נתנה בבקשתה לביטול פסה"ד כל הסבר מתבקש לשנתיים שחלפו מאז הגישה את בקשת הרשות להתגונן, שנתיים שבהם יש להניח שהתוודעה או צריכה הייתה להתוודע לקיומו של פסה"ד (משהגישה בר"ל שלא נקבעה לדיון ומשניתנה אותה החלטה מיום 17.10.10), אך, כאמור, שני הצדדים, ובמיוחד התובעת, לא התייחסו כלל לכך, והנתבעת גם לא נחקרה על כך בדיון, ולכן תהנה הנתבעת מ"הפקר" זה.

הבקשה לביטול פסה"ד

הנתבעת טוען לביטול פסה"ד לפי שיקול דעת ביהמ"ש. לפיכך, מחובתה להראות כי מחדלה שבאי-הגשת הבר"ל במועד לא נבע מזלזול מופגן בהליכים וכי יש בפיה טענות הגנה אפשריות.

לגבי סיבת מחדל אי-הגשת הבר"ל במועד: צודק ב"כ התובעת בטענתו בסיכומיו, כי הנתבעת לא מוסרת כל הסבר בעניין זה. הנתבעת טוענת בתצהירה טענות שונות המתייחסות לשלב שבו כבר ניתן פסה"ד בתיק, אך לא מסבירה, ולו במילה אחת, מדוע הגישה את הבר"ל באיחור. יחד עם זאת, בנסיבות כולן, ובהתחשב בכך שהאיחור בהגשת הבר"ל היה קל מאוד (הבר"ל הוגשה ימים ספורים לאחר מתן פסה"ד) וגם בהתחשב במגמה הקיימת לאפשר מיצויה של זכות הגישה לערכאות, אמחל לנתבעת על מחדלה הנ"ל, כאשר האיזון יהיה בהטלת הוצאות.

לגבי טענות ההגנה:

1. כשרות התביעה להתברר בסדר דין מקוצר: איני מוצא להתעכב על שאלת כשרותה של התביעה להתברר בסדר דין מקוצר, משסבורני שהנתבעת הצביעה על טענות הגנה שראוי לבררן. יחד עם זאת סבורני, שלמרות שהתובעת יכולה הייתה לפרט את כתב התביעה בפירוט יתר (ובמיוחד לעגן את הסכומים הנזכרים בגוף כתב התביעה בתחשיבים מפורטים ובהוראות ספציפיות של ההסכם שצורף), הרי שעל פניו עומד כתב התביעה במבחנים שנקבעו בדין לתביעה בסדר דין מקוצר, משמדובר על חוב כספי נתבע שמעוגן בהסכם חתום ובחשבוניות שצורפו לכתב התביעה.
2. היעדר ערבות אישית והיעדר יריבות: טענת ההגנה המרכזית היא שהערבות האישית של הנתבעת שצורפה לכתב התביעה כלל אינה בגדר "ערבות אישית", מסיבות שונות, שהעיקרית בהן היא שליד חתימת הערבה במסמך הוטבעה חותמת החברה הנתבעת 1, ולכן כלל לא מדובר בחבות אישית של הנתבעת 2. טענה זו בהחלט ראויה לבירור, ומכל מקום אני קובע, גם לאחר שנתתי דעתי לממצאי החקירה הקצרה שנערכה לנתבעת, כי טענה זו לא נסתרה והיא ודאי מהווה טענת הגנה לכאורה ולו דחוקה, כפי המבחן הנוהג בפסיקה. יצוין בהקשר זה, כי גם מתוך דברי ב"כ התובעת בדיון לגבי אופן החתימה במסמך הערבות ניתן להסיק שהתובעת מכירה בבעייתיות, המסוימת לפחות, שישנה במסמך.
3. היעדר קליטה נאותה: ניתן היה אולי לצפות ליתר פירוט של טענת הגנה זו, אך בבסיסם של דברים נטענה טענה מסוימת, שהנתבעת עמדה עליה גם בחקירתה, גם אם אמרה שבעלה טיפל בנושא והיא באופן אישי לא הייתה מעורבת בכך. עפ"י הטענה, התובעת לא סיפקה את המובטח והחיוני לנתבעות בעניין הקליטה, ולכן בוטלה ההתקשרות ע"י הנתבעות והן עברו לחברת סלולר אחרת. טענה זו, אם תתברר כנכונה, בהחלטה עשויה להקים טענת הגנה אפשרית. יצוין כי ב"כ התובעת אף מצא לשאול לגבי טענה זו את הנתבעת בחקירה, וזו השיבה כי התנהלה התכתבות בין הצדדים בנושא, ובכך רופא, גם אם באופן חלקי, מחדל חוסר הפירוט המלא בתצהיר. מכל מקום ועפ"י ההלכה הפסוקה, משיש ליתן רשות להתגונן ממילא בחלק מטענות ההגנה, ראוי לאפשר מתן רשות להתגונן על מלוא טענות ההגנה.

סיכום

הבקשה לביטול פס"ד – מתקבלת.

תיק ביהמ"ש ייפתח מחדש.

ניתנת לנתבעת 2 רשות להתגונן מפני התביעה.

תצהיר הנתבעת 2 התומך בבקשת הרשות להתגונן (!) ישמש וייסרק ככתב הגנה מטעם הנתבעת 2 בלבד.

התביעה עוברת אפוא לפסים של תביעה בסדר דין רגיל, והמזכירות תביא זאת לידי ביטוי ברישומי התיק.

המזכירות תנתב התיק לקביעה לדיון בפני שופט, עפ"י הנהלים.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 5,000 ₪ (בגין מחדל הגשת הבר"ל באיחור).

הגזברות תעביר (מתוך הפיקדון בתיק בסך 10,000 ₪) סך של 5,000 ₪ לידי ב"כ התובעת, ואת יתרת הפיקדון (על פירותיו) תשיב הגזברות לידי הנתבעת 2, באמצעות ב"כ הנתבעת 2.

ההחלטה תישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ג, 09 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.