<#2#>

נוכחים: המערער ובא-כוחו עו"ד קולקר

ב"כ המשיבה עו"ד גיא רוסו

פרוטוקול

עו"ד קולקר: אני מבקש לעבור בקיצור על חקירת מפעיל הינשוף. גיליתי מפעיל ינשוף שאיננו יודע את עבודתו, שאיננו יודע מה זו נשיפה פסולה, שלא מכיר את חוברת ההפעלה, על כל השאלות עונה לא יודע, לא בדקתי, תשובות מובהקות של אדם שלא בקי בעבודתו, גם לא מצא את המערער שיכור. כתב שמצב השכרות של המערער קל, כי המערער עמד בכל המבחנים. מי ששותה כוס וודקה לא צריך לעלות על ההגה וצריך לשלול לו את הרשיון. המערער לא שתה כוס וודקה, הוא אמר ששתה כוס שבחלקה התחתון היה וודקה. מה שהמערער אומר לא חשוב בעיני ביהמ"ש. אומר המערער שלא היה שיכור ולא שתה כוס וודקה, זה מעט וודקה ואקסל. כל מה שהטלנו דופי בחקירה של המפעיל ביהמ"ש פסח על זה ואמר שהוא אמין. אם המפעיל לא יודע להגיד כמה אנשים הפעילו את המכשיר, אם הוא לא יודע להגיד אם מישהו עשה כיול, זה לא פוגע במהימנות התוצאה? האיש לא זוכר ולא יודע לענות כמעט על שום דבר שקשור בהפעלת הינשוף. יש את עניין תעודת הבלון, מי צריך להשתמש בזה? המפעיל הוא זה שצריך להיות עם זה והוא לא יודע במה מדובר, הוא לא ראה אם היא תלויה או מודבקת. הוא צריך היה לקחת את התעודה ולומר אני העתקתי מהתעודה הזו ולהגיש אותה, במקום זאת אחרי שסיים להעיד, הגיע מישהו אחר ואמר שהוא אולי העתיק מהתעודה הזו. למעשה עבודת הסניגור מסורסת. את הדברים שהראו בעניין חומר חקירה ומוצגים אנחנו לא ראינו קודם.

המסמך שהגיש השוטר רפי מולא אי אפשר לומר על זה שזו התעודה, ניסיתי לדלות פרטים מפי הטכנאי ושאלתי אותו מה תאריך התפוגה של התעודה שבה השתמש, אם היתה להם תעודה יכול היה התובע להציג לו את התעודה ולבקש ממנו שירענן את זכרונו. איך אני יכול לדעת שמה שמולא הביא אח"כ ולא היה בידי התובע כשהעיד הטכנאי, אם הוא לא יכול, איך ביהמ"ש יכול לומר שנחה דעתו שהוכח לו שזו התעודה? אני חקרתי וביקשתי לדעת סימני היכר ומה היה תאריך התפוגה של הבלון. אין לי יותר אמצעים להטיל ספק במהימנות. הנטל הוא על התביעה והתביעה לא עושה עבודתה כראוי.

המערער בן 45, הוא נאלץ למכור את המונית שלו, הגברת שעמד להתחתן איתה ביטלה את החתונה, המערער ניסה למצוא עבודה ואף אחד לא רצה לקבל אותו, כשמישהו מספר לנו שהעונש הוא אינדיוידואלי אני אומר שמספרים לנו דברי הבל. כאשר החוק אומר שיש תכלית לענישה ויש מטרה לענישה ובכל מקרה ומקרה ביהמ"ש צריך לקחת בידיו את החובה לעמוד ולשקול מה עומד על הכף, זה לא קיים במציאות, מול זה עומדת גישה ציבורית נקמנית שנוקמת בכל מי שהגיע לעמדה הזו שבה הורשע בעבירה עפ"י ינשוף. דווקא בגלל העובדה שיש פה שחור ולבן ביהמ"ש צריך לנקוט זהירות יתרה בעצם ההרשעה, ביהמ"ש צריך לראות מה עומד לנגד עיניו ומה החומרה של העבירה, ביהמ"ש צריך לבדוק את הראיות בזכוכית מגדלת. אני מחזיק ביד של חיים בן אדם.

עו"ד רוסו: מספיק להסתכל על הכרעת הדין ולעיין בקביעות של בימ"ש קמא. אני סבור שהמתחם הראוי בעבירת שכרות והעונש שניתן למערער זה אינו מחמיר. אני שומע את הטרוניות של חברי בנוגע לתשובות שנתן לו העד, שלא סיפקו אותו. תפקידו של עד זה לא לספק את רצונות מי מבאי כוח הצדדים אלא להעיד על הליך שיש בו לתרום או לא, להוכחת יסודות העבירה בה מואשם אותו נאשם. בימ"ש קמא בהתרשמותו מאותו עד שונה ב-180 מעלות. בנוגע לשתייה ולגירסאות השונות, אני מפנה לעדותו בביהמ"ש, הוא אומר שתיתי כוס. אם אנו רוצים להיכנס לויכוח לשוני אם כוס של קולר היא כוסית או כוס... מדובר באדם ששתה כוס וודקה לפני שנהג. זה כוס של וודקה. נוסף לזה גם חברי ציין בבדיקת המאפיינים את אותו תרגיל שעשה לו השוטר, אבל לאותו "תרגיל" התווספה התנהגות רדומה, ריח אלכוהול ואני מפנה לדו"ח המאפיינים.

לגבי הטרוניות של חברי - תובע רשאי לתקן את כתב האישום עפ"י בקשה ואם ביהמ"ש יתיר לו הוא רשאי לתקן. ביהמ"ש שקל ונתן אישור. זה הליך שמוסדר בחוק, זה לא התיק הראשון שהתביעה מוסיפה עד תביעה לאחר התפתחות כזו או אחרת. אם היא נמצאת בביקורת ביהמ"ש והוא מתיר את תיקון כתב האישום, מדוע זה לא תקין?

גם לאחר העדתו של עו"ד ספיר, עולה שחומר החקירה צולם, לא היתה הפתעה כאן, החומר הוגש לפני. אין כאן שום הפתעה.

לענין העונש – חברי ציין את היותו של המערער נהג מונית כנסיבה לקולא? אני מופתע. נהג מקצועי, נהג מונית שתפקידו להסיע אנשים אחרים ששעות הכביש שלו לא משתוות לשעות כביש של אדם אחר, נתפס נוהג בשוכרה, אפשר להגיד שזה לקולא? זה אחת הנסיבות לחומרא הכי מבוססות שאני מכיר. מדובר בכמות אלכוהול גבוהה מאד, אדם שמסיע אנשים אחרים לשם פרנסה ונמצא על הכביש שעות, נוהג בכזה מצב? זו נסיבה לחומרא. עם כל הצער על אובדן פרנסה, אבל זה המחיר. המינימום של העונש הוא פסילה של שנתיים, זה מה שהוא קיבל.

ודאי שמתחם ענישה של עבירת שכרות לא יסתיים בשנתיים כרף עליון, לכן אני לא יודע אם יש מספיק התמודדות עם עונשי מינימום, ודאי שזה לא יכול להיות הרף העליון, לפחות זה צריך להיות הרף התחתון.

עו"ד רוסו: חברי אמר שכתב האישום תוקן והוא לא מבין על מה אני מלין. כדי שכתב אישום יתוקן בשלב שאחרי שמיעת ראיות או באמצע שמיעת ראיות עפ"י החוק על התביעה להגיש בקשה מנומקת שבה היא צריכה לשכנע את ביהמ"ש שלא יגרם נזק לנאשם ולב"כ הנאשם צריכה להינתן הזדמנות כדי לשכנע שהוספת העדים בשלב הזה יגרמו נזק להגנת הנאשם, אף אחד מהשלבים האלה לא התקבל בתיק בבימ"ש קמא, לא הוגשה בקשה, לא נומקה כדבעי ולסניגור לא ניתנה הזדמנות להוכיח שהדבר יגרום נזק. אלו עובדות שלא ניתנות לספק. ביהמ"ש לקח לעצמו תפקיד של תובע, החליט להתיר הגשת ראיות ולתקן והתיר לראיות להישמע ואחרי שהן נשמעו הוא ישב עם עצמו בבית ונתן החלטה נוספת שבה חכך בדעתו איך הוא מתגבר על זה שהוא נהג שלא כדין. האם ביהמ"ש לא סבור שאפילו בלי שאטען ואנמק, בימ"ש קמא היה צריך לשקול עד כמה השמעת העדות והגשת הראיות בשלב ההוא היה בהם כדי לחבל בחקירה של מפעיל הינשוף. ביהמ"ש לא עשה את זה, הוא לא שאל את עצמו מה זה פגם בחקירות של אדון קעביה, ואני אומר שזה פגם קשות. אני לא יכולתי לחקור את אדון קעביה על התנהגות המכשיר משום שבזמן העדות לא היה בידי הכרטיס הנכון, לא יכולתי לשאול אותו לגבי התעודות שהשתמש בהן, כדי לוודא אם מה שאדון מולא אומר בדיעבד אם יש בזה אמת, אף אחד מאיתנו היום לא יכול לברר אם המסמכים שהגיש אדון מולא הם המסמכים הנכונים הנוגעים לאדון קעביה. אם זה לא מחבל בזכות של הנאשם להגנה, אני לא יודע מה עוד אפשר להגיד.

עו"ד רוסו: בפרוטוקול לא עולים הטיעונים שמעלה חברי.

עו"ד קולקר: שלחנו הודעה לביהמ"ש וכתבנו שיש סעיף 55.

המערער: כששאל אותי השוטר אם שתיתי אמרתי ששתיתי, אני לא הייתי שיכור. מכרתי את המונית שלי, ניתקתי התקשרויות שהיו לי, אין לי ממה להתפרנס. הלכתי לראיונות עבודה ולא מקבלים אותי. אני גרוש ויש לי ילדה שאני תומך בה.

<#4#>

פסק דין

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בת"א-יפו (כב' השופט יהושע צימרמן) אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות.

עפ"י כתב האישום הואשם המערער בכך שביום 2.5.10 בכביש 2 בדרום נהג כאשר בליטר אוויר נשוף מריאותיו היו 465 מיקרוגרם אלכוהול. בסופו של יום לאחר שהורשע במערער בטיעונים לעונש גזר לו בימ"ש קמא עונש פסילה בפועל של 24 חודשים בנוסף לפסילת רשיון מותנית, קנס של 1,500 ₪ וחתימה על התחייבות.

הערעור הוא הן על ההרשעה והן על גזר הדין.

בערעור על ההרשעה מעלה המערער טענות הן לגוף הקביעה שהמערער נהג שיכור והן באשר להתנהלות הדיונית של בימ"ש קמא במישור של תיקון כתב האישום, הוספת עדים, החלטותיו תוך התערבות בשיקולי ההגנה מי יעיד מבין עורכי הדין לשאלת קבלת חומר החקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 ועוד.

בימ"ש קמא בהכרעת דין תמציתית קבע שכרותו של המערער על סמך מספר פרמטרים, האחד קביעתו שהעד כעביה מפעיל הינשוף פעל עפ"י הוראות היצרן והנחיות המשטרה ובאופן מקצועי על סמך הודאתו של המערער הן בת/11, הן בת/3 ועוד כי הוא שתה כוס אחת של וודקה, על ממצאים מסויימים בבדיקת המאפיינים שנערכה לו.

בחנתי את חומר הראיות אשר הוגש בפני בימ"ש קמא ואת עדויות העדים ואף את דרך קבלת ההחלטות של בימ"ש קמא באשר לשמיעת העדים, תיקון כתב האישום ואף אם הדברים לא נעשו אחת לאחת עם הוראות סדר הדין הפלילי, עדיין בשום פנים ואופן לא ניתן לומר שזכויותיו של המערער נפגעו באופן שנגרם לו עיוות דין בדרך ההתנהלות.

בסופו של יום שכרותו של המערער הוכחה מעבר לכל ספק סביר, אוסיף ואומר שהמערער לא נתן הסבר של ממש מדוע לא העיד את חברו שהיה עמו במדורה בל"ג בעומר כדי שיעיד על כמות האלכוהול שטען ששתה והנה בדיון עצמו כאן עו"ד קולקר בא כוחו אמר בפה מלא שמי ששותה כוס וודקה בוודאי שיכור יהיה.

גם התנהגותו של המערער עובר לעיכובו היתה רדומה, ביהמ"ש לא קיבל את עמדתו שהוודקה ששתה, כפי שטען על דוכן העדים, היתה מהולה ובסופו של יום עמדו בפני בימ"ש קמא כמה ערוצים שהובילו לקביעה הנכונה שהמערער שיכור היה, למרות שכפר בכך.

באשר לעונש – מדובר בנהג מונית, יליד 67' שרשיונו משנת 85' ולחובתו 36 הרשעות קודמות. עונש פסילה בעונש שהוטל עליו הוא עונש פסילת המינימום עפ"י סעיף 37א' לפקודת התעבורה ולא מצאתי כל נימוקים מיוחדים המצדיקים פסילה לתקופה קצרה יותר וגם יתר רכיבי גזר הדין הינם בגבולות הסביר.

אכן בימ"ש קמא בעקבות טיעוני הצדדים לא עשה שימוש בהוראת החוק שנכנסה לתוקף קצת קודם בתיקון 113 לחוק העונשין, אך בנסיבות שבהן עונש הפסילה בפועל שהוא המרכיב העיקרי של הענישה שהוטל הינו על גבול המינימום, אזי אף אם בימ"ש קמא לא נזקק לשאלת מתחם הענישה והענישה ההולמת, הרי כך פעל בפועל.

ברור שהענישה איננה קלה לגבי מי שעיסוקו כנהג מונית שנאלץ למכור את מוניתו, כך לדבריו, וכי ענישה כזאת היא מכבידה, אך עם זאת, זאת מטרת המחוקק ותכליתו שמי שנוהג בשכרות, גם בל"ג בעומר, יש להרחיקו מן הכבישים.

הערעור נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ג, 27/09/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סיגל זיו