בתיק זה הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בלא רישיון נהיגה.

הנאשם הודה באשמה כבר בדיון מיום 14.6.2011 והופנה לממונה על עבודות השירות, אולם ההליכים מול הממונה התעכבו תקופה ארוכה, תוך הפניית הנאשם לבדיקות רפואיות ובסופו של דבר התקבלה חוות דעת שלילית לאחר שהנאשם לא התייצב למספר ראיונות אליהן זומן והחליט למעשה לנטוש את ההליך מול הממונה. בדיון מיום 8.11.12 הסביר הסנגור כי רופאו של הנאשם סירב לתת לו את המסמכים שהממונה ביקש בדבר כשירות לעבודה, וזאת לאור נכותו.

ב"כ המאשימה ציין כי מדובר בעבירה חוזרת של הנאשם, אשר מעולם לא קיבל רשיון נהיגה, וביקש להטיל עליו של מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה, קנס ועונשים נלווים.

הסניגור ביקש להסתפק בענישה מקילה וציין מקרה בו נדון נאשם אחר למאסר לתקופה של 10 ימים. הסנגור סיפר כי מדובר באדם מבוגר, נכה המתקיים מקצבת מל"ל.

הנאשם עצמו ביקש להתחשב בו, הצהיר כי זוהי הפעם האחרונה והוסיף כי הנהיגה הייתה "ליד הבית בתוך הכפר".

על פי דוח המשטרה הנהיגה אכן הייתה בתוך כפר שעב, אולם בכביש ראשי "מול המאפיה". אינני יכול לתת משקל כלשהו לקולא לעבודה כי הנהיגה היא "בתוך הכפר". אין כל דין שונה החל בתוך הכפר ואין כל חסינות מתאונות המתרחשות הקרבת הבית. ההיפך הוא הנכון, הסטטיסטיקה מגלה כי חלק ניכר מהתאונות מתרחש בקרבת מקום מגוריו של הנהג, ולמרבה הצער, דווקע במגזר הערבי-הכפרי אליו משתייך הנאשם נפוצות תאונות קטלניות של פגיעה בילדים בחצרות בתים או בקרבתם.

אינני יכול לקבל כי מי שאינו מורשה בנהיגה ולא הוכשר לכך נוטל לעצמו את החירות לנהוג ברכב, פעולה שכרוכה בסיכון ומצריכה מיומנות. חומרת העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה ברכב על ידי אנשים שהינם בלתי מורשים, זאת בנוסף להיות עבירה זו לצערי נפוצה, מחייבים אותי להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים מעל פני האינטרס האישי של הנאשם.

ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג של אדם ינוע העונש הראוי במתחם שבין מאסר שכולו מותנה למאסר שחלקו יהיה בפועל, לתקופה קצרה, אותה ניתן לרצות בעבודות שירות. במקרה דנן כבר הורשע הנאשם בעבירה קודמת, גם אם מדובר בעבירה ישנה משנת 1995, הדבר מצביע על כך שנהיגתו אינה חד פעמית אלא מנהג שהוא מרשה לעצמו לבצע "בתוך הכפר".

לעתים קרובות מובאים בפניי צעירים שנהגו ללא רשיון בתקופה בה למדו נהיגה. מעשה זה ניתן לייחס למשובת נעורים חד פעמית, אך לא זה המקרה של הנאשם כאשר מדובר באדם מבודר, אשר וויתר ככל הנראה על האפשרות לקבלת רשיון נהיגה כחוק, אך לא וויתר על הנהיגה עצמה.

יתרה מכך, במקרים רבים מדובר בנהיגה במגרש חנייה או בדרך עפר, וזאת לצרכי הנסיון עצמו ולא לצרכי תעבורה. נהיגתו של הנאשם כאן הייתה כמי שרגיל בנסיעה קבועה לצרכי תעבורה בתוך כפרו, מתוך זלזול מוחלט בחוק והתעלמות מהעובדה כי מעולם לא קיבל רשיון.

נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן קלות. מדובר באדם מבוגר שאינו בריא, ואינו מסוגל לבצע עונש בעבודות שירות.

כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לגזור עליו מאסר קצר לריצוי בפועל, לצד עונש מותנה שירתיע אותו, כך יש לקוות מלחזור על מעשיו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

* 20 ימי מאסר בפועל.

* אני דן את הנאשם ל - 4 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל על עבירה לפי סעיף 10(א), לפקודת התעבורה, או סעיף 67 לפקודת התעבורה.

* אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים.

הפסילה תחושב מהיום, בכפוף לסיום כל פסילה תקפה אחרת.

* בנסיבות, אינני גוזר על הנאשם קנס ואני מורה לו לחתום על התחייבות כספית על סך 4,000 ₪ להימנע מלבצע עבירות בהן הורשע בתיק זה שנתיים מהיום.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 6.1.13 בשעה 8:30 בבית מעצר קישון.

להבטחת התייצבותו לריצוי עונשו ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנאשם, וכן אני מורה לו לחתום על התחייבות עצמית ולהפקיד ערבות צד ג' על סך 15,000 ₪ כל אחת.

אם לא יוגשו הערבויות עד יום 12.12, יוצא נגד הנאשם צו מאסר לריצוי עונשו באופן מיידי.

עם התייצבות הנאשם לתחילת ריצוי עונשו, יבוטל צו עיכוב היציאה ויבוטלו הערבויות בלא צורך בהחלטה נוספת.

זכות ערעור תוך 45 יום, לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ג, 6 דצמבר 2012, במעמד הנאשם, ב"א עו"ד חואלד וב"כ המאשימה עו"ד ברבי.