אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

מבוא:

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור ב-37 בכך שלא נתן זכות קדימה לתנועה החוצה את כיוון נסיעתו וזאת בניגוד לתקנות 22 (א) ו-64 (ד) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר במיוחס לו.

פרשת התביעה

1. מטעם המאשימה העידו רס"מ יחיאל שרעבי והשוטרת הדס ערמי. רס"מ שרעבי, שערך את הדוח ת/1 לנאשם אך לא זכר את פרטי האירוע במועד מסירת העדות בבית המשפט, ציין בנסיבות המקרה בדוח כי הבחין ברכב הנאשם מגיע מרחוב חתם סופר ופונה שמאלה לאחר שעצר בתמרור "עצור" אבל לא נתן זכות קדימה לרכב שהגיע על סוקולוב לדרום שנאלץ לעצור לצפור ולבלום את הרכב לאחר שהרכב הפונה המשיך בנסיעה ולא נתן זכות קדימה . דברי הנאשם שנרשמו בדוח, ת/1 היו:" המונית לא היה סגור על עצמו, מה לעשות".
2. הגב' הדס ערמי העידה כי אינה זוכרת את האירוע. הגב' ערמי נשאלה האם ראתה את ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם ולשאלה זו השיבה: "אם לא רשמתי דוח או מזכר, סימן שלא" [ עמ' 7 שו'28; הדגשה הוספה]

פרשת ההגנה

1. הנאשם בחר להעיד לעצמו. על פי גרסתו, אכן היה רכב אשר צפר – אם כי לא לרכבו אלא למונית שעמדה בצומת וחסמה את הנתיב - אך לא בלם כאשר הנאשם היה במהלך ביצוע הפנייה שמאלה. לטענת הנאשם רכבו היה יכול היה לעבור, למרות הימצאות המונית בצומת, ולכן הצפירה הייתה מיועדת למונית ולא לרכב הנאשם.

דיון והכרעה

1. זיכויו של הנאשם במקרה דנא מושתת על שני טעמים עיקריים: האחד, אי רישום מזכר או דוח על ידי הגב' ערמי. השני, היעדר פירוט והתייחסות לעניין המונית בדוח ת/1 על ידי עורך הדוח, רס"מ שרעבי. להלן יובאו הנימוקים בהרחבה.
2. העדה הדס ערמי לא רשמה מזכר בנוגע לנסיבות המקרה. העדה לא ידעה לומר מזיכרונה אם היא ראתה את ביצוע העבירה על ידי הנאשם ונעזרה בעובדה שלא רשמה מזכר על מנת להגיע למסקנה כי לא ראתה את ביצוע העבירה. לדידי, אין בעובדה שלא נרשם מזכר או דוח על ידי הגב' ערמי כדי להביא בהכרח למסקנה כי הגב' ערמי לא ראתה את ביצוע העבירה. אי רישום דוח או מזכר יכול לנבוע ממגוון סיבות כמו שכחה, טעות וכיו"ב. כך או כך, כיום לא ניתן לדעת מה הייתה הסיבה לכך שלא נרשם דוח בזמן אמת משום שהעדה אינה זוכרת את פרטי המקרה בשל חלוף הזמן.
3. כידוע, חובתו של שוטר היא לערוך מזכר בכל עת בו היה עד לביצועה של עבירה וזאת גם אם לא ראה דבר. הימנעות מלעשות כן עשויה לפגוע בהגנת הנאשם שכן ההנחה היא כי ייתכן והיה בדברים שהיו נרשמים במזכר או בדוח כדי לסייע לנאשם בהגנתו. כך נפסק כי :"כלל הוא, לדעתי, שכל שוטר שהוא עד לעבירה חייב לתעד אותה. תרצה התביעה – תצרף אותו כעד תביעה; לא תרצה – לא תצרף אותו. אך הוא חייב לרשום דוח ולו דוח האומר שלא ראה דבר. העובדה ששני שוטרים עדים לביצוע עבירה ורק אחד רושם דוח, לעולם יש בה פגיעה מהותית ביכולתו של הנאשם להתגונן" [עפ"ת [מחוזי ת"א] 43875-12-10 שקופ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.11)]. דברים אלה יפים לענייננו. אי רישום דוח או מזכר על ידי הגב' ערמי פוגע מהותית ביכולת הנאשם להתגונן ויוצר מניה וביה ספק סביר בנוגע לאשמתו.
4. מעבר לנדרש אציין כי קיים טעם לפגם בהעדתה של גב' ערמי כעדה מטעם המאשימה למרות שלא ערכה מזכר או דוח. נזכיר כי סעיף 77 (א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע : " לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך". [ הדגשה הוספה]
5. כאמור, טעם נוסף לזיכויו של הנאשם נוגע למידת הפירוט בדוח. מבחינה מהותית, עותרת המאשימה במקרה זה לבסס את אשמת הנאשם על ת/1 בלבד. רס"מ שרעבי העיד כי נסיבות המקרה אינן זכורות לו עוד והגב' ערמי כלל לא זכרה את פרטי המקרה ולא רשמה מזכר או דוח. בנסיבות אלה מחויב בית המשפט לדקדק בדוח שנערך שכן הוא ורק הוא אמור לשמש בסיס להרשעה. על מנת שניתן יהיה להסתמך על הדוח כראיה יחידה המבססת הרשעה בפלילים, נדרש הדוח להיות בהיר ומפורט ככל האפשר. לא ניתן לומר זאת על הדוח דנא. לאחר שרס"מ שרעבי הודיע לנאשם את מהות העבירה המיוחסת לו השיב הנאשם כי "המונית לא היה סגור על עצמו, מה לעשות". הנה כי כן, הנאשם סבר כי דבר מה בהתנהלות אותה מונית היה קשור קשר אמיץ לעבירה המיוחסת לו. בנסיבות כאלה נדרש השוטר העורך דוח להתייחס בעת רישום הדוח גם לעניין המונית וזאת גם אם סבור עורך הדוח שאין לכך כל קשר לעבירה המיוחסת לנאשם. אין בת/1 התייחסות לעניין המונית ותפקידה, אם היה כזה, בנסיבות המקרה. היעדר פירוט זה מעורר תהיה וספק בנוגע למידת הדיוק ולרישום מלוא הפרטים הצריכים לעניין במסגרת הדוח.
6. לאור כל האמור אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בת"א.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ג , 30 דצמבר 2012, במעמד הצדדים