לפני תובענה שעניינה נזקים נטענים לרכב שרכשה התובעת מאת הנתבעת 1.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים -

1. התובעת, א.ר.פ.ל יבוא ושיווק כלי עבודה ואספקה טכנית בע"מ (להלן: "התובעת") רכשה ביום 20.3.2008 או בסמוך למועד זה רכב מ.ר. 13-990-61 מתוצרת איסוזו (להלן: "הרכב") מידי הנתבעת 1, מוסך תלתן לייזר טסט ליין בע"מ (להלן: "הנתבעת"). הנתבע 2, מר יחזקאל ברק (להלן: "ברק") הינו מנהלה של הנתבעת.
2. התובעת טוענת כי לאחר שהרכב הועבר לידיה, התגלו בו מספר רב של ליקויים וכי בירורים שביצעה העלו שהרכב היה במצב "בעייתי" עוד לפני המכירה, אך הנתבעת הפרה את חובת הגילוי כלפיה, לא גילתה לה על מצבו של הרכב לפני המכר ומכרה לה רכב במצב שונה מאשר זה שהוצג. לטענת התובעת, היא נאלצה לתקן את הרכב מספר פעמים, תוך שהדבר מסב לה עלויות משמעותיות ותוך שהדבר כרוך בנזקים עקיפים נוספים. לשיטת התובעת, על הנתבעת וברק ביחד, לפצותה בגין הנזקים כמתואר מעלה, וזאת בסך של 129,722 ₪.
3. הנתבעת וברק מכחישים את הטענות באשר למצגי שווא אלו ואחרים וטוענים שהתובעת ידעה מה המצב של הרכב לאשורו בעת הרכישה ובמיוחד את הנתונים שכרוכים בכך שאין מדובר ברכב חדש. עוד נטען כי הרכב שירת את התובעת תקופה ממושכת עד שהועלו טענות אלו או אחרות לגביו, וככל שמצבו "הידרדר" במהלך אותה תקופה, אזי שאין לכך קשר עם עסקת המכר. בנוסף, טוענת הנתבעת כי בשל קשרים עסקיים ומשפחתיים שהיו בין נציגי הנתבעת לבין נציגי התובעת - ביצעה הנתבעת כמה תיקונים לרכב ללא כל עלות. מעבר לכך, מוכחשות הטענות באשר לראשי הנזק הנטענים ושיעורם.

מסכת הראיות -

1. מטעם התביעה העידו מר חיים פלדמן (להלן: "פלדמן"), וגב' תקווה כהן (להלן: "כהן"), שניים ממנהלי התובעת (לגבי תצהיריהם ת/2 ו-ת/4 בהתאמה). עוד העידו מר איתן שטרית (להלן: "שטרית"), אשר עבד אצל התובעת (לגבי תצהירו ת/1) ומר גרגורי אוגינץ (להלן: "אוגינץ"), אף הוא עובד של התובעת (לגבי תצהירו ת/3).
2. מטעם ההגנה העידו המומחה מטעם הנתבעים, מר דני סלוצקי (להלן: "סלוצקי"), לגבי חוות דעתו (נ/4) וכן ברק (לגבי תצהירו נ/5). עוד הוגשה מטעם הנתבעת חוות הדעת של השמאי דני גורביץ', אשר לא נחקר על חוות דעתו.
3. כמו כן הוגשו מטעם הצדדים מסמכים רבים נוספים, כאשר לא למותר לציין כי עיקר המסמכים הנוגעים לרכב, הוגשו לתיק רק לאחר מסכת ארוכה של התדיינות שכללה מתן צווים לגילוי מסמכים מטעם בית המשפט, בקשות ביזיון וכיוצא באלו הליכים, שלטעמי – הנתבעת הייתה יכולה לייתר בהתנהלות אחרת מצידה. אומר, כי יש להצר על כך שזמן רב "הושחת" על טיפול בנושא המצאת המסמכים, שעה שהיה צורך לגלות את מכלול המסמכים הקיימים מבלי שיהא צורך במתן צווים. כהערה מקדימה אוסיף עוד, שדומה שהצדדים ובאי כוחם "נסחפו" במהלך ניהול התיק למאבקים שלא היה הכרח להם, ולא ניתן שלא לתהות האם ניתן היה לנהל את התיק באופן פחות אמוציונאלי ואולי אף להגיע ל"עמק השווה" ללא צורך בשמיעת התיק.

דיון והכרעה -

1. לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא כי דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל באופן חלקי ודין התביעה כנגד ברק להידחות.
2. הסוגיה העיקרית בתיק היא האם הציגה הנתבעת בפני התובעת מצג שווא בכל הנוגע לגבי "היסטוריית" הרכב ומצבו המכאני. לטעמי, הסוגיות הנוספות שהעלו הצדדים במהלך ניהול התיק, לרבות שאלת תוקפו של זיכרון הדברים שנחתם ועוד כהנה שאלות משניות, אינן מהותיות ואינני בטוחה שהן דורשות הכרעה לגופן. מאחר וסכום התביעה מבוסס בין היתר על עלות התיקון שביצעה התובעת ברכב בסופו של דבר (במוסך אחר ולא במוסך הנתבעת) - אדרש להלן גם לסוגיה הנוספת שהעלו הצדדים באשר למהות התיקון שבוצע, ככל שבוצע, והאם היה בו צורך ענייני.

עסקת המכר של הרכב -

1. מקדמית, מוסכם כי בין התובעת לנתבעת קיימים קשרים משפחתיים מסוימים, אשר יש להם רלבנטיות לתיק דנן – כהן (אחת ממנהלי התובעת) היא בת דודתו של ברק (בעלי הנתבעת).
2. מוסכם כי הרכב הועבר לחזקת התובעת בסמוך ליום 20.3.2008. זה היום בו נחתם זיכרון הדברים והתאריך הנקוב על השיק אשר באמצעותו שילמה התובעת את התמורה בגין הרכב.
3. לטענת מנהלי התובעת, הנתבעת מסרה לה עובר לעסקת המכר שהרכב במצב תקין, והיא סמכה על עמדתה המקצועית של הנתבעת ולא בדקה לאשורו את מצב הרכב אצל גורם מקצועי אובייקטיבי. לטענת התובעת, התנהלות זו מצידה סמכה בין היתר על "יחסי שכנות" בין שני העסקים, ועל הקשר המשפחתי האמור, אשר הביא את בעלי התובעת להאמין כי הנתבעת לא תבקש "לרמות" אותם ולמכור להם רכב שאינו תקין במסווה של רכב תקין.
4. לטענת הנתבעת, לא היה כל מצג שווא טרם מכירת הרכב. לטענתה היא מסרה לתובעת כי הרכב עבר תיקון של המנוע, וכי התובעת ידעה כי היא רוכשת רכב משומש שנסע כבר כ-108 אלף קילומטרים – ולכן היתה צריכה לצפות, מטבע הדברים, כי ייתכנו בו תקלות מכאניות. עוד טענה הנתבעת כי העובדה שהרכב נמכר לתובעת במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון לרכב מסוג זה מעידה על כך כי התובעת היתה מודעת להיסטוריה של הרכב, במועד הרכישה. עוד טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה את הרכב לחזקתה בטרם ביצוע עסקת הרכישה, ואף בדקה את הרכב במכון בדיקה מוסמך עובר לרכישה, ובאופן מכוון נמנעה מלהגיש לתיק בית המשפט את האסמכתאות על הבדיקה שביצעה ברכב – אשר היו מוכיחות כי הרכב היה תקין לחלוטין.
5. במחלוקת זו, עמדתי היא כי הוכח שהנתבעת לא גילתה לתובעת, עובר למכירת הרכב, את מלוא התמונה העובדתית בנוגע לרכב. עם זאת, אני סבורה שיש לייחס לתובעת אשם תורם מסוים. אפרט הנימוקים למסקנתי זו.
6. מהמסמכים בתיק עולה כי כחודשיים וחצי לפני המכירה, הרכב עבר "אירוע" מסוים במהלכו נגרמו לו נזקים משמעותיים אשר בעקבותיו קבע שמאי בשם שניידרמן כי נגרם לרכב נזק בשיעור של כ-57% (להלן: "האירוע"). אין עוד חולק כי עובר לאירוע היה הרכב בשימוש חברה מסוימת שרכשה אותו במסגרת עסקת ליסינג (חברת מולרם), וכי במהלך החזקתה ברכב אירע האירוע. לאחר מכן הרכב הועבר לחזקת המבטחת של הרכב, ולאחר מכן נמכר למגרש שעוסק ברכישת רכבים שעברו תאונות (להלן: "אלרון"). עוד עולה מהמסמכים כי אלרון היא שמכרה את הרכב לנתבעת, והנתבעת היא זו שתיקנה אותו.
7. אומר, שבין אם האירוע היה תאונה שאירעה עם הרכב ובין אם לאו, בין אם בשל האירוע היה הרכב שקוע תחת מים (כפי שנטען בתצהירי התובעת) ובין אם לאו, ובין אם הרכב לא הוכרז "אובדן מוחלט" אלא "אובדן להלכה" בלבד – אין בכל אלה כדי לשנות את מסקנתי לפיה היה על הנתבעת לגלות לתובעת גילוי מלא לגבי מצבו של הרכב, לרבות קרות "האירוע", היקף הנזק שנגרם לרכב באירוע והיקף התיקון שביצעה בו הנתבעת לאחר האירוע ולפני עסקת המכר, ושוכנעתי כי זאת לא עשתה הנתבעת.
8. באשר לנסיבות התגבשותה של עסקת המכר, העידה כהן בפניי כי ראתה את הרכב חונה במתחם עסקה של הנתבעת, ואז התקשרה לברק ושאלה אותו מה המצב של הרכב. לטענתה ברק השיב לה שהרכב בסדר וכי הוא תקין. כהן מסרה, שהיא הבהירה באותו מועד לברק כי הרכב אמור לשמש סוכן של התובעת, וכי הם זקוקים לו "כרכב עבודה", וברק מצידו השיב ש"אין בעיה" (עמ' 16, 17-21). לטענת כהן, היא נכחה במשא והמתן שהתנהל בין ברק לבין פלדמן לגבי מכירת הרכב, אך לא נטלה בו חלק פעיל, ובכך הסתכמה "תרומתה" להליך הרכישה של הרכב (ראו עמ' 16). פלדמן העיד בהקשר זה כי התובעת לא בדקה את הרכב עובר לרכישה, וכי למעשה היחידה שראתה את הרכב עובר לרכישה היתה כהן, וגם היא "בדקה" אותו חיצונית בלבד (עמ' 10, 15-20). עוד העיד פלדמן לגבי הפגישה שקיים עם ברק, כדלקמן: "הוא ישב אצלי במשרד ואמר שהאוטו תקין לחלוטין ואנחנו שכנים ובין היתר, קרבת משפחה. זה הכל. הוא טען שהרכב תקין לחלוטין ובין היתר הוא נתן גם נייר עם אחריות לשנה יותר מאוחר. במעמד החתימה זה היה רק על בסיס יחסי אמון, היכרות ושכנות." בהמשך חקירתו העיד פלדמן כי תעודת האחריות מטעם הנתבעת נמסרה לתובעת כחודשיים לאחר מכירת הרכב לאחר שנתגלו תקלות (עמ' 11, 24-26). עדויות אלו לא נסתרו בחקירה הנגדית ואני מוצאת לקבלן.
9. בנוסף, מעיון בתוכנו של זיכרון הדברים מיום 20.3.2008 (ומבלי להידרש לשאלת תוקפו של זיכרון הדברים), עולה כי לא נכללה בו הצהרה כלשהיא לגבי מצבו של הרכב, למעט רישום הקילומטרים שגמע הרכב במועד המכירה.
10. ברק לעומת זאת העיד בעניין זה כי הן פלדמן והן עובד שלו נכחו בזמן התיקון של הרכב אצל הנתבעת, ואף ביקשו וקיבלו את החשבונית שהוציאה הנתבעת בגין התיקון (עמ' 34, 18-19). יש לראות כי ברק בחקירתו טען עוד שפלדמן ידע על התיקון שעבר הרכב, וכי הוא אמר לפלדמן "מאיפה הגיע האוטו". פלדמן עצמו הודה כי ידע שמדובר ברכב שהיה בעבר בבעלות של חברת השכרה, ושייתכן שהמקור לידיעתו היה ברק – כלומר הוכח שברק מסר לפלדמן כי מדובר ברכב מהשכרה. לא שוכנעתי שהוכח שפלדמן או עובד שלו נכחו בעת התיקון, ואף אם נכחו – לא הוכח שידעו מה בדיוק תוקן, מה הוחלף ומהי משמעותם הטכנית של הדברים.
11. באשר לטענה כי חשבונית התיקון שביצעה הנתבעת ברכב לפני המכר – אותו תיקון שאפשר את החזרתו של הרכב לכביש – נמסרה לתובעת "בזמן אמת", ישנה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם החשבונית נמסרה, אם לאו. כאמור, ברק טען כי אותה חשבונית נמסרה לפלדמן. פלדמן מצידו טען כי מעולם לא קיבל את החשבונית. הנטל רובץ בהקשר זה על שכם ברק והנתבעת – והוא לא הורם.
12. באשר ליתרת פרטי המידע המלא בנוגע לרכב, לשיטתי הוכח כי הללו לא נמסרו לתובעת לפני עסקת המכר. כך יש לראות כי ברק הודה שלא מסר לפלדמן את חוות דעת השמאים בנוגע למצבו של הרכב לאחר האירוע (לרבות חוות הדעת של השמאי שניידרמן שהעריך את גובה הנזק בשל האירוע), וכן לא הציג לו את אישור התקינה של הרכב, שנדרש לשם החזרתו לכביש לאחר התיקון שביצעה בו הנתבעת (עמ' 34, 1-7). כאשר נשאל מדוע לא הציג בפני פלדמן את המסמכים השיב: "כי חיים ראה את האוטו וידע מה מצבו הוא גם לא ביקש את המסמכים" (עמ' 35, 2-4). אומר, עם כל הכבוד, כי לא מצאתי את ההסבר האמור כהסבר מספק בנסיבות. ברי, כי אם התובעת (באמצעות פלדמן) כלל לא ידעה על עצם קרות האירוע, ועל מהות האירוע שעבר הרכב עובר לרכישה, הרי שאך הגיוני כי פלדמן לא ידרוש את מסמכים, שכלל לא ידע שקיימים. יש לראות גם כי ברק אישר כי לא מסר לתובעת את כל המידע לגבי ההיסטוריה של הרכב לפני הרכישה (עמ' 34, 20-22) – ויש לראות בכך הודאת בעל דין מצד הנתבעת באשר לכך שאכן הוצג על ידה מצג חלקי בלבד לתובעת באשר למצבו של הרכב, ולעניין זה אין משמעות רבה לשאלה מול מי נוהל המשא והמתן.
13. על כן, אף אם אניח כי החשבונית בגין התיקון שעשתה הנתבעת ברכב לפני המכירה נמסרה לתובעת בזמן אמת, ואף אם אניח כי מתוך אותה חשבונית יכלה התובעת להבין כי בוצע תיקון משמעותי ברכב, ואף אם אניח שמי מנציגי התובעת ראה שמבצעים תיקון ברכב לפני המכר - עדיין סבורה אני שהנתבעת נמנעה מלמסור לתובעת את מלוא המידע שהיה עליה למסור באשר להיסטוריה של הרכב והיקף הנזק שנגרם לו, כלומר, המידע המלא על האירוע עצמו, הנזקים המשמעותיים שנגרמו לרכב בשל האירוע (עד כדי היותו בלתי כשיר באופן זמני לנסיעה בכביש) ותוכן קביעת השמאי בעניין הנזק. העובדה שהנתבעת בחרה שלא למסור לתובעת את מלוא המידע האמור אינה מהווה אך "טעם לפגם" בהתנהלות הנתבעת, אלא יש לראותה כמי שהציגה בפני התובעת מצג שווא (ולו חלקי) באשר למצבו האמיתי של הרכב.
14. אומר עוד, כי טענת הנתבעת לפיה התובעת מסרה את הרכב לבדיקת מכון בדיקה מוסמך עובר למכירה ועל כן ידעה את מצב הרכב לאשורו – לא נתמכה בראיות כלשהן, ופלדמן עצמו הכחיש בחקירתו כי הרכב נבדק על ידי התובעת עובר לרכישה. אני מוצאת להעדיף בהקשר זה את גרסת התובעת כי "סמכה" על הנתבעת וכי יחסי הצדדים היו "על סמך מילה", וקובעת כי התובעת לא שלחה את הרכב למכון בדיקה עובר למכר.
15. על כן אני סבורה כי יש לקבוע שהנתבעת לא מסרה לתובעת פרטים לגבי האירוע שעבר הרכב, והיקף התיקון שבוצע במנוע הרכב, כפי שנטען על ידי הנתבעת. מכאן, כי הנתבעת הציגה בפני התובעת עובר לרכישת הרכב מצג בלתי מדויק באשר למצבו המכאני של הרכב ועברו (מבחינת האירוע שנגרם לרכב והשלכתו על תקינות הרכב), ובכך הטעתה את התובעת באשר לטיבו האמיתי של הממכר (הרכב). מכאן, שיהא להטיל על הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקים שנובעים מאותם מצגים לא מקיפים ולא מדויקים.

אשם תורם -

1. בד בבד עם קביעתי דלעיל, לאור הקביעה לפיה לפני רכישת הרכב התובעת לא בדקה את מצבו המכאני, מן הראוי לייחס לה אשם תורם מסוים, במובן החוזי והנזיקי. אם הייתה התובעת טורחת ומביאה את הרכב לבדיקתו של מכון מוסמך עובר לרכישה שלו, סביר כי הייתה יודעת מבעוד מועד את מצבו של הרכב לאשורו, ופועלת בהתאם למידע זה על פי מיטב שיקול דעתה. היות והמדובר ברכב שגמע קילומטרים רבים, שעבר כמה בעלויות ועבר תיקון משמעותי – ניתן היה לצפות מהתובעת לבצע בדיקות קפדניות יותר ולא להסתמך על מה שהסתמכה.
2. בכל הנוגע לחלוקת האחריות בין שני הצדדים למציאות שנוצרה סביב עסקת מכירת הרכב – הרי שאדרש לסוגיה זו בתום הדיון.

התקלות שהתגלו ברכב והתנהלות התובעת לגביהן –

1. התובעת טענה כי מיד בסמוך לאחר רכישת הרכב, החלו להתרחש ברכב תקלות משמעותיות, שלא אפשרו עבודה סדירה באמצעות הרכב וגרמו לתובעת נזקים. לטענת התובעת כבר ביום 11.4.2008, כשלושה שבועות אחרי המכר, הובא הרכב על ידה לבדיקה במכון בדיקה, במסגרתה התגלו ליקויים קשים ברכב. לטענת התובעת בעקבות בדיקה זו היא פנתה לנתבעת בדרישה לתיקון הנזקים ומתן אחריות מצד הנתבעת לתקינות הרכב. ואכן, בשלב מסוים נתנה הנתבעת לתובעת "תעודת אחריות" לתקינות הרכב הנושאת את התאריך 1.5.2008, וזאת לתקופה של שנה (נספח ו' לתצהיר ברק, נ/5, ולהלן: "תעודת האחריות").
2. עוד טוענת התובעת כי במהלך החודשים יוני, יולי וספטמבר 2008 נכנס הרכב מספר פעמים רב לתיקונים חוזרים במוסך הנתבעת, אולם ללא הואיל. בשלב זה שלחה התובעת את הרכב לבדיקות בשני מכונים נוספים (מוסך מונזה בעפולה ומכון הבדיקה קופיוטסט בחיפה), ואף בדיקות אלו העלו כי מנוע הרכב פגום. בחקירתו של פלדמן הוא הודה כי אין בידיו תיעוד על פניה בכתב שנעשתה לנתבעת מטעם התובעת בדרישה לתיקון המנוע או החלפתו, אך כי במשך תקופה של מחצית שנה הוא פנה לברק בעל פה בדרישה לעשות כן – וכי ברק סירב לבצע את התיקון חרף תעודת האחריות שניתנה.
3. לטענת התובעת, נוכח תוצאות הבדיקות שביצעה לרכב והמשך התקלות ברכב, ונוכח הסירוב של הנתבעת לבצע תיקון משמעותי של מנוע הרכב, פנתה בצר לה למוסך האון בחיפה (להלן: "מוסך האון"), על מנת שזה האחרון יבדוק את הרכב, ויבצע תיקון למנוע הרכב. לטענת התובעת היא ביצעה בחודש דצמבר 2008 (כתשעה חודשים לאחר מועד המכירה) תיקון למנוע הרכב, בעלות כוללת של 33,972 ₪ (להלן: "תיקון המנוע").
4. לטענת הנתבעת התובעת כל לא פנתה אליה לצורך ביצוע התיקונים במנוע הרכב, חרף תעודת האחריות שניתנה. עוד טוענת הנתבעת כי בהעדר פירוט לגבי החלקים שהוחלפו ברכב במסגרת תיקון המנוע, יש לקבוע כי התובעת כלל לא הוכיחה את טענותיה לגבי התיקון הנטען, וכי אין בסיס לטענת התובעת כי במסגרת תיקון המנוע בוצע שיפוץ של המנוע כנטען. בנוסף טוענת הנתבעת כי ממילא לא הייתה הצדקה עניינית להחליף במסגרת תיקון זה את הטורבו ברכב, שכן הנתבעת עצמה החליפה ברכב את הטורבו זמן קצר קודם לכן. אדון בטענות אלו להלן.
5. באשר לשאלה האם פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לבצע תיקון של מנוע הרכב במוסך הנתבעת, בטרם פנתה למוסך האון, אומר כי השתכנעתי כי התובעת פנתה לנתבעת באשר לליקויים שהתגלו ברכב מיד בסמוך לאחר הרכישה, ובחודשים העוקבים, אך כי הנתבעת נמנעה מביצוע תיקון המנוע הנדרש, אלא ביצעה תיקונים קטנים ברכב בלבד. אכן, לא הוצגו ראיות כלשהן בכתב לגבי טענה זו, אך יש לראות כי שטרית העיד כי הוא פנה לברק בדרישה לבצע תיקון של המנוע אצל הנתבעת והיא סירבה (עמ' 7, 20-24). הוא אף ציין שבשל יחסי הקרבה המשפחתית – מערכת היחסים הייתה "על סמך מילה", ועדות זו לא נסתרה. אני מוצאת להעדיף עדות זו על פני גרסתו של ברק לפיה התובעת כלל לא פנתה לנתבעת בנושא תיקון המנוע (סעיפים 23-24 לתצהיר ברק). מעבר לכך, אין חשיבות עליונה לשאלה אם היתה פניה לנתבעת או שלא היתה פניה – שכן שוכנעתי שהיה צורך בתיקון ולא הוכח שהתיקון במוסך האון היה טוב פחות או יקר יותר מאשר טיפול מקביל אצל הנתבעת.
6. באשר למחלוקת בנוגע למהות התיקון שבוצע ברכב במוסך האון, אומר שאין בידי לקבל את טענות הנתבעת לפיהן כלל לא בוצע במוסך האון תיקון המנוע הנטען. התובעת הגישה לתיק בית המשפט חשבונית מטעם מוסך האון, אישור בכתב מטעם מוסך האון באשר למהות התיקון, את החשבונית שהוצאה למוסך האון מטעם בית העסק שביצע עבורה את שיפוץ המנוע לרכב (מפעל חידוש המנועים "קורולוס"), ומסמכים המעידים על תשלום שבוצע על ידה לטובת מוסך האון בקשר עם התיקון. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של סלוצקי (נ/4), אשר אף נחקר לגביה.
7. למעשה משמעות טענתה של הנתבעת היא כי שתי החשבוניות שהוצאו על ידי בתי העסק האמורים לא שיקפו נכונה את העבודות שבוצעו ברכב – כלומר, שהן "זויפו" ככללן, או שהן "זויפו" מבחינת הפירוט המופיע בהן. המדובר בטענה כבדת משקל הן כנגד התובעת והן כנגד בתי העסק שהוציאו את החשבוניות, ובהתאם – רף ההוכחה הנדרש. דומני, כי הנתבעת לא השכילה לעבור את הרף הנדרש. סלוצקי, המומחה מטעם הנתבעת, טען בחוות דעתו כי הבדיקות שבוצעו במכוני הבדיקה, לא העידו דווקא על חוסר תקינות של המנוע, אלא כי המנוע היה "במצב סביר ותקין לנסיעה". עוד טען סלוצקי בחוות דעתו כי מבדיקתו ומעיון במסמכים ממוסך האון, לא ניתן לדעת האם בוצע שיפוץ למנוע במוסך האון אם לאו, בין היתר לאור העובדה כי הרכב נסע מספר קילומטרים רב בין מועד ביצוע תיקון המנוע לבין מועד הבדיקה (נספח ג' לתצהיר ברק). עם זאת, סלוצקי אישר בחקירתו כי לצורך הכנת חוות דעתו לא פירק את מנוע הרכב או חלקים כלשהם במנוע, וכי בדיקתו את הרכב היתה ויזואלית בלבד (עמ' 23, 30-33; עמ' 24, 1-2). עוד הודה סלוצקי כי על אף מסקנתו בחוות דעת, במצב דברים בהם לא מפורק המנוע, לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה האם בוצע תיקון מנוע, אם לאו, אלא רק לפי מה שניתן לראות "חיצונית" (עמ' 24, 3-10). עוד מסר סלוצקי בחקירתו כי המסמכים שהוגשו לתיק מטעם חברת אלרון לא הוצגו לעיונו בעת כתיבת חוות הדעת (עמ' 24, 25-27), והודה כי כאשר בדק את הרכב לא היה מודע לכך כי הרכב הוכרז בשלב מסוים כ"אובדן להלכה" (עמ' 26, 12-14). עוד עולה מהחקירה, כי בדיקתו של סלוצקי את הרכב בוצעה כשלוש שנים לאחר ביצוע תיקון המנוע במוסך האון. בנסיבות שתוארו לעיל, דומה שאין לתת משקל רב לעמדתו של סלוצקי בחוות דעתו, לפיה לא ניתן לדעת האם בוצע תיקון מנוע במוסך האון אם לאו – ולא אוכל לבסס על חוות דעתו מסקנות אלו או אחרות.
8. יצוין עוד כי הנתבעת הגישה לתיק אף את חוות דעתו של השמאי דני גורביץ' לגבי מצבו של הרכב והאפשרות שאכן בוצע תיקון של המנוע במוסך האון, אלא שמר גורביץ' לא נחקר בפני על חוות דעתו, ולא אוכל לייחס לחוות דעת זו משקל כלשהוא. בדומה, גם מר גרובר, מנהל מוסך האון, לא יכול היה להתייצב לדיון מפאת מצבו הרפואי.
9. מכאן, שמונחות לפני החשבוניות והמסמכים המתוארים מעלה ולמולם הערותיו והערכותיו של מר סלוצקי. לשיטתי, במצב דברים זה, המסקנה הינה שיש להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה, ואני קובעת כי הוכחה הטענה העובדתית של התביעה לפיה התיקון המפורט בחשבונית האון אכן בוצע ברכב, במועד הנטען ובנסיבות הנטענות. על כן, יש לקבוע כי הטיפול שבוצע לרכב היה אכן טיפול יסודי של תיקון ושיפוץ המנוע, ולראייה – כי לאחר שבוצע תיקון המנוע במוסך האון הוסיפה התובעת להחזיק ברכב ולעשות בו שימוש.
10. טענה נוספת שיש להדרש אליה היא טענת ההגנה לפיה במסגרת התיקון במוסך האון לא היה צורך בביצוע תיקון של הטורבו. טענה זו יש לקבל. לתיק הוגשה חשבונית מיום 12.10.2008 שהוצאה לטובת הנתבעת בגין החלפת יחידת טורבו ברכב מדגם הרכב הנדון. זהותו של העסק שהוציא את החשבונית אינה ברורה מתוך צילום החשבונית, ויש לציין שעל גבי החשבונית צוינה בכתב יד המילה "ארפל". יש לראות גם כי שטרית בעדותו אישר כי אכן בחודש נובמבר בוצע תיקון של הטורבו על חשבונה של הנתבעת (עמ' 7, 25-26). דומה, שדי בחשבונית ובעדותו של שטרית, כדי להחזיר את הנטל אל התובעת להראות כי במסגרת תיקון המנוע היה טעם ענייני בהחלפת הטורבו בפעם השנייה, כחודשיים בלבד לאחר החלפתו על ידי הנתבעת. בכל הנוגע לצורך האובייקטיבי בתיקון הטורבו בשנית במסגרת תיקון המנוע במוסך האון – הרי שלכאורה היה צורך להוכיח כי אכן נדרש, מבחינה טכנית-מכאנית תיקון חוזר כאמור – שהרי הדעת נותנת כי אם הוחלף כבר רכיב מסוים במנוע, אין טעם להחליפו שוב זמן קצר לאחר מכן. בהקשר זה, התובעת לא הרימה את הנטל להראות כי החלפת הטורבו השנייה הייתה הכרחית על מנת להביא למצב בו המנוע כמכלול יהיה במצב תקין.
11. בנסיבות הללו, ובהעדר חוות דעת מקצועית בשאלה, אני סבורה שלא הורם הנטל להראות כי היה צורך גם בהחלפת הטורבו השנייה במנוע. לכן, בהקשר זה אני מקבלת את עמדת הנתבעת ומכאן שיש לקזז את החלק היחסי של עלות תיקון הטורבו במוסך האון מתוך סך העלות של תיקון המנוע. בחשבונית מוסך האון שמספרה 8598 נכלל בפירוט החלקים שהוחלפו "טורבו מייבוא" בעלות של 4,500 ₪ ללא מע"מ. מאחר וסכום החשבונית הכולל היה 29,413 ₪ ללא מע"מ, הרי שהחלק היחסי של עלות תיקון הטורבו, מתוך הסך הכולל של התיקון הוא כ-15% לערך. מאחר ובפועל נתן מוסך האון לתובעת הנחה על עלות תיקון המנוע (וראו לעניין זה עדותו של פלדמן בעמ' 13, 30-31), כך ששולם בפועל על ידי התובעת סך של 28,000 ₪ בלבד כולל מע"מ, הרי שיש להעריך את שווי עלות תיקון הטורבו מתוך עלות התיקון בפועל כדלקמן: 28,000 ₪ X 0.15 = 4,200 ₪. לכן, עלות התיקון במוסך האון, לא כולל הטורבו = 28,000 ₪ פחות 4,200 ₪ = 23,800 ₪.

התביעה כנגד ברק –

1. טענות התובעת כנגד ברק באופן אישי נסמכות על כך כי הוא זה שיצר לטענת התובעת את מצג השווא כלפיה, ועמד מאחורי הליך המכירה של הרכב. אין בידי לקבל את התביעה כנגד ברק באופן אישי, שעה שהתובעת לא ביקשה מעולם להרים את המסך בין הנתבעת לבין ברק, ולא הראתה עילה אחרת לחיובו של ברק באופן אישי בגין התנהלות הנתבעת. על כן, כאמור לעיל, דין התביעה כנגד ברק באופן אישי – להידחות.

נזקיה הנטענים של התובעת –

1. לטענת התובעת בכתב התביעה, נזקיה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת עלו כדי סך של 129,722 ₪, על פי הפירוט כדלקמן: עלות תיקון המנוע והבדיקות שביצעה התובעת לרכב במכונים השונים – 34,722 ₪; אובדן ימי עבודה והעדר השתכרות – 30,000 ₪; הוצאות גרירת רכב, שהייה במוסכים ונסיעות – 15,000 ₪ ובגין עגמת הנפש ובגין "העדר אפשרות לעשות שימוש ברכב לצרכי עבודה ופרנסה – 50,000 ₪.
2. לטעמי, התובעת "הפריזה" בהערכת ראשי הנזק הנטענים על ידה, ויש לראות כי חלק מן הסכומים הנתבעים למעשה חופפים האחד את השני. כך למשל ראש הנזק בגין "אובדן ימי עבודה והעדר השתכרות" חופף את הסכום הנתבע בגין "העדר האפשרות לעשות שימוש ברכב לצרכי עבודה ופרנסה".
3. עלות תיקון המנוע – למרות שנתבע בפריט זה סך של כ-34,770 ₪, התברר ששולמו בפועל (אחרי הנחה) רק 28,000 ₪ ומתוך סכום זה קוזז החלק היחסי של עלות החלפת הטורבו. לכן, הפיצוי לגבי פריט זה יהא 23,800 ₪ (כולל מע"מ), ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית – 29,000 ₪ (במעוגל) נכון להיום.
4. עלות הבדיקות במכוני הבדיקה – צורפו קבלות לגבי הבדיקות במכונים כמתואר מעלה. סך העלויות – כ-800 ₪ בקירוב (כולל מע"מ) נכון להיום.
5. אובדן זמן בכול הנוגע לשימוש ברכב – לא הוכח מה היה משך השבתת הרכב בשל התיקונים ולא הוכח מה היו ההפסדים הכרוכים באותה השבתה. גם לא הוכח כמה שעות עבודה הקדישו אורגניה של התובעת ועובדיה בכל הקשור לטיפול ברכב, הבאתו לבדיקות ולטיפולים וכו'. מצאתי לפסוק לטובת התובעת פיצוי גלובלי נוסף, על דרך האומדן, בשיעור מתון בגין ההפסדים כאמור – 8,000 ₪ נכון להיום.
6. שאר ראשי הנזק הנתבעים – לא הוכחו שאר הפריטים. כך למשל, באשר להוצאות גרירת רכב - התובעת לא הביאה ראיות אובייקטיביות כלשהן ופלדמן בחקירתו אישר כי לא ידוע לו על הוצאות גרירה שנגרמו בגין תקלות שהיו ברכב, או הוצאות בגין רכישת שמן (עמ' 12, 3-5).
7. מכאן, שסך הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעת יהא כדלקמן: 29,000 ₪ + 800 + 8,000 = 37,800 ₪ (כולל מע"מ) נכון להיום. כאמור לעיל, נקבע כי יש לייחס לתובעת אשם תורם מסוים, בשל שלא טרחה לבדוק בעצמה את הרכב טרם הרכישה ולוודא את מצבו האמיתי ואת ההיסטוריה שלו. עמדתי כי בנסיבות הללו מן הראוי לייחס לתובעת אשם תורם בסדר גודל של 30% מתוך סך הנזקים, ולכן – הנזק בר הפיצוי הינו בסך של 70% מתוך 37,800 ₪ = 26,460 ₪ (כולל מע"מ) נכון להיום.

סיכום –

1. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת 26,460 ₪ בתוספת החזר יחסי של אגרת בית המשפט בסך 1,000 ₪, הוצאות משפט בסך של 500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ₪ (כולל מע"מ). התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית – ללא צו להוצאות. התשלום – תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.