רקע

1. לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף. עילות הבקשה הן התיישנות ומעשה בית דין.
2. עסקינן בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסה לביטוח תאונות אישיות (להלן: "הפוליסה").
3. התובעת טוענת, כי אובחנה במהלך חודש ספטמבר 2009 כחולה בפיברומיאלגיה (להלן: "המחלה"), וכי הופעת המחלה נגרמה כתוצאה מפגיעתה באסון ורסאי שהתרחש בשנת 2001 (להלן: "התאונה").

התיישנות

1. הנתבעת טוענת, כי היות והתאונה ארעה בשנת 2001 והתביעה הוגשה בשנת 2010, התביעה התיישנה. הנתבעת מפנה ל ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, פ"ד סב(4), 231 (להלן: "פסק דין אמיתי"), בו נקבע לטענתה כי בביטוח תאונות, מרוץ ההתיישנות מתחיל בעת קרות התאונה ולא במועד התגבשות הנכות. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי ככל שהתובעת חולה במחלה, הרי שסימניה היו גלויים סמוך לקרות התאונה, ולכן אין עילה להשעיית תקופת ההתיישנות.
2. התובעת משיבה לטענות וטוענת, כי "מקרה הביטוח" כמשמעותו בפוליסה הוא הופעת המחלה שנגרמה כתוצאה מן התאונה ולא התאונה עצמה. לטענתה, כיוון שהמחלה פרצה רק בשנת 2009, תקופת ההתיישנות החלה רק במועד זה.

בנוסף, מפנה התובעת להגדרת "התאריך הקובע" שבסעיף 6.1 לפוליסה לפיו "לצורך פוליסה זו ייחשב תאריך קרות מקרה הביטוח כתאריך שבו נבדק המבוטח לראשונה על ידי רופא מסומך". לטענתה, רופא מוסמך בדק את התובעת רק בשנת 2009 וגם מן הטעם הזה, תקופת ההתיישנות מתחילה רק בשנת 2009. לסיום, חולקת הנתבעת על פרשנות התובעת את פסק דין אמיתי וטוענת כי , מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד הראשון בו יכול היה התובע לעמוד על קיומה של המחלה, ולא במועד התאונה. כיוון שבמקרה דנן המחלה, כך לטענתה, אינה מהווה החמרה של מצב אלא נזק חדש ונפרד, מרוץ ההתיישנות החל רק בעת פרוץ המחלה.

מעשה בית דין

1. לטענת הנתבעת, התובעת פוצתה על ידה במסגרת הסכם פשרה שאושר ביום 4.9.2005 בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה, ועל כן גם מן הטעם הזה דין התביעה להידחות על הסף.
2. מנגד טוענת התובעת, כי הפוליסה אליה מתייחסת הנתבעת ואשר על פיה פוצתה בשנת 2005, אינה אותה הפוליסה, וכי הן הוצאו על ידי מבטחים שונים. בנוסף, היא טוענת כי מחלת הפיברומיאלגיה לא הייתה ידועה בעת החתימה על הסכם הפשרה ולכן לא פוצתה בגינה.
3. הנתבעת מכחישה טענה זו ומציינת, כי לא מדובר בפוליסות שונות שהונפקו על ידי מבטחים שונים, אלא מדובר במבטחים שעסקיהם מוזגו.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. מבחינת טענות הצדדים עולה, כי יש צורך בבירור עובדתי על מנת להכריע הן בשאלת ההתיישנות והן בשאלת קיומו של מעשה בית דין.
3. מבלי להכריע בשלב זה בשאלה מהו "מקרה הביטוח" ומה המשמעות והנפקות של הגדרת "התאריך הקובע", הרי שגם אם תתקבל טענת הנתבעת כי התאונה היא מקרה הביטוח, (ולא פרוץ המחלה), וגם אם תתקבל טענתה כי בהתאם לפסק דין אמיתי, בביטוח תאונות מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד קרות התאונה, עדיין נותר לברר מן הבחינה העובדתית, האם קיימת עילה להשעיית תקופת ההתיישנות על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 . לצורך בחינה זו, יש לברר האם המחלה היא תוצאה של החמרה או שמא היא נזק נפרד וחדש.
4. ההכרעה בשאלה האם המחלה היא נזק חדש ונפרד או החמרה של מצב קיים, רלוונטית גם לבחינת השאלה האם הסכם הפשרה משנת 2005 כלל גם את נזקי המחלה, או שמא מדובר בנזק חדש שלא נכלל בהסכם. משכך, גם הטענות בעניין מעשה בית דין יתבררו רק במהלך ההליך.
5. לסיכום, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
6. התובעת הגישה בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. לאור הודעת התובעת בדבר הנכות הכללית שנקבעה לה על ידי המל"ל, נראה כי יש לעדכן את תצהירה בכל הנוגע למצבה הכלכלי. התובעת תעדכן את בית המשפט בדבר הקצבה החודשית שהיא מקבלת בעקבות ההחלטה, ולאחר מכן תינתן החלטה בבקשה למינוי מומחה. האמור ייעשה עד ליום 1.10.13.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.