בפני בקשת החייב להורות לנאמן לבדוק מחדש תביעת חוב שהוגשה ע"י המשיבים 4 ו- 5 (להלן: "המשיבים"), אשר אושרה על ידי הנאמן.

1. נגד החייב ניתן צו כינוס ביום 2/8/10 וביום 2/2/11 הוכרז פושט רגל. עוה"ד חבר התמנה כמנהל מיוחד עם מתן צו הכינוס ולאחר ההכרזה, התמנה כנאמן.

נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך כולל של כ- 20 מיליון ₪.

תביעת החוב מטעם המשיבים, הינה בסכום של כ- 16 מיליון ₪, מהווה כ- 80% מהנשייה בחייב.

1. לבקשה שבפני קדמה בקשה דומה של החייב (בקשה 40) מיום 30/1/13, אשר הוגשה על ידו בטרם נבדקו תביעות החוב על ידי הנאמן ובמסגרתה ניתנו תגובות הצדדים.

הגם שהצדדים התייחסו בתגובותיהם לגופה של הבקשה, בהחלטתי מיום 4/4/13 נקבע כי יש לדחות את בקשה 40 באשר היא מקדימה את זמנה, מאחר והוגשה בטרם נבדקו תביעות החוב ע"י הנאמן. השאלה האם יש מקום לבדוק תביעת חוב לגופה ו"להציץ מאחורי הפרגוד" הינה בשיקול דעתו של הנאמן, ובשלב זה בית המשפט אינו נדרש להנחות את הנאמן בטרם הפעיל את שיקול דעתו על פי סמכותו.

1. הבקשה שבפני (בקשה 45) זהה במהותה לבקשה 40 אלא שכעת היא מוגשת לאחר שהנאמן בדק את תביעת החוב ואישר את מרביתה (אושר סך של 15,807,294 ₪ מתוך הסך של 16,241,991 ₪) בהחלטתו מיום 20/5/13.

מהחלטת הנאמן לאשר את תביעת החוב עולה כי הנאמן בחר שלא להציץ מאחורי הפרגוד, ואישר את תביעת החוב על בסיס פסקי הדין שניתנו לטובת המשיבים, כפי שיפורט להלן.

1. מאחר ותגובות הצדדים לבקשה דנן כבר ניתנו במסגרת בקשה 40, לא מצאתי לבקש את תגובותיהם בשנית, למעט תגובת הנאמן שניתנה ביום 5/6/13.

ההליכים המשפטיים שניהל החייב ופסקי הדין שניתנו נגדו לטובת המשיבים

1. המשיבים הגישו בחודש דצמבר 2005 תביעה נגד החייב, נגד חברה בבעלותו (פ.מ.ד מערכות טכנולוגיות חינוכיות [1992] בע"מ) ונגד אדם נוסף (דורון טוראל), בה טענו כי במסגרת עסקאות שנקשרו בין הצדדים, הונה אותם החייב, הציג בפניהם מצגי שווא והוציא מהם כספים במרמה (ת.א. 10870-12-08).

במהלך ניהול התביעה, נכנס החייב להליכי פשיטת רגל. בהחלטה מיום 29/11/10 התיר בית המשפט של הפש"ר למשיבים להמשיך לנהל את התביעה נגד החייב.

1. ביום 26/12/10 ניתן ע"י השופט מנהיים פסק דין חלקי בת.א. 10870-12-08 בבית המשפט המחוזי מרכז, המחייב את החייב והחברה שבבעלותו לשלם לנושים את סכום התביעה בסך 11,611,203 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (18/12/05) וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 400,000 ₪. התביעה כנגד דורון טוראל המשיכה להתברר.

פסק הדין ניתן לאחר שהחייב הגיש באמצעות בא כוחו כתב הגנה, ניהל בעצמו (לאחר שעורכי דינו התפטרו) את הליך ההוכחות באופן חלקי, במסגרתו נחקרו עדי התביעה בלבד. לקראת סיום שמיעת ראיות התביעה החייב או מי מטעמו לא התייצב להמשך חקירת עד התביעה האחרון וחקירת עדי ההגנה (לרבות החייב). בקשות שהגיש החייב לדחיית מועדי הדיון, בהסתמך על מסמכים רפואיים שהגיש, נדחו על ידי בית המשפט שלא מצא כי אין ביכולתו של החייב להתייצב לדיונים, ומשלא התייצב החייב, חרף ההחלטות הדוחות את בקשותיו לדחיית הדיונים, ניתן נגדו פסק דין בהיעדר התייצבות.

בטרם ניתן פסק הדין, הורה השופט מנהיים לצדדים להגיש סיכומים בכתב בשאלת הוכחת התביעה, ואיפשר גם לחייב להגיש סיכומים בשאלה זו. בסופו של דבר נקבע כי עלה בידי המשיבים להוכיח את תביעתם וניתן פסק דין לטובתם.

לאחר מתן פסק הדין, המשיך המשפט להתנהל נגד דורון טוראל, וביום 28/6/12 ניתן נגדו פסק דין המחייב אותו בסכום התביעה ביחד ולחוד עם חיובי החייב והחברה. ערעור שהגיש טוראל על פסק הדין לבית המשפט העליון נמחק.

החייב הגיש בקשה להקצות לו סכומים מתוך קופת פשיטת הרגל לשם ניהול הליך הבקשה לביטול פסק הדין אשר נדחתה, ופניה ליתר הנושים לשקול לסייע לחייב במימון סיוע משפטי, אף היא לא נענתה.

1. ביום 11/8/11 דחה השופט מנהיים את בקשת החייב לביטול פסק הדין. בהחלטה מנומקת נקבע כי היעדרויותיו של החייב מהדיונים לא הייתה מוצדקת, וכי חרף ההזדמנות, לפנים משורת הדין שניתנה לחייב, בחר החייב להגיש את סיכומיו תוך התמקדות בשאלת היעדר התייצבותו לדיון והתעלם מהשאלה בה נתבקש לסכם – הוכחת התביעה ע"י התובעים.
2. על החלטה זו, הגיש החייב בר"ע לבית המשפט העליון ביום 31/12/12 במסגרת רע"א 6905/11, אשר נדחתה.

בית המשפט העליון אימץ את החלטת השופט מנהיים תוך קביעה כי זהו ממן המקרים בהם ראוי ורשאי היה בית המשפט לדחות בקשה לביטול פסק דין מבלי לבחון את סיכויי הגנתו של הנתבע, מאחר ואין המדובר בבעל דין שהתרשל אלא בבעל דין אשר התעלם מדעת מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול מתמשך כלפי חובתו כבעל דין וכלפי בית המשפט. בית המשפט העליון לא נדרש לשאלת סיכויי ההגנה של החייב גם מן הטעם שהחייב עצמו כלל לא התייחס לסיכויי הגנתו במסגרת בקשת רשות הערעור. עוד נקבע כי העובדה שהתביעה נגד טוראל התקבלה יש בה כדי להוות אינדיקציה מסויימת לעניין סיכויי הגנתו של החייב (זאת בטרם הכרעה בערעור)

1. בין לבין, הגיש החייב בקשות רשות ערעור על החלטות השופט מנהיים, ובין היתר, על החלטה הדוחה את בקשתו לדחיית מועד הדיון, על החלטה הדוחה את בקשתו להורות על זימונם של 43 עדי הגנה ועל החלטה הדוחה את בקשתו לפסילת השופט מנהיים מלדון בתביעה. הבקשות כולן נדחו על ידי בית המשפט העליון.

טענות הצדדים:

1. לטענת החייב המדובר בפסקי דין שניתנו נגדו בהיעדר הגנה מאחר ולא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו ולבסס את הגנתו בבית המשפט במסגרת ת.א. 10870-12-08 נוכח מצבו הבריאותי, וגם ערכאת הערעור לא בחנה את טענותיו כנגד התביעה גופה.

לטענתו, תביעת המשיבים הינה מעשה רמיה ומשוללת כל יסוד ראייתי. המשיבים קיבלו מהחברה תמורה מלאה עבור חלק נכבד מהכספים שהם הציגו כהשקעה, אותם תבעו מהחייב, בו בזמן שלא ניתנה לו הזדמנות להוכיח זאת, וכי טענותיו לגופן לא נשקלו ולא נבחנו מעולם והוא חויב במלוא סכום התביעה מטעמים פרוצדוראליים, בהיותו בלתי מיוצג.

בתשובתו, הוסיף החייב והלין על כך שהכנ"ר בתגובתו לא התייחס למצבו הרפואי.

עוד נטען על ידו כי במסגרת סיכומיו לעניין אי הוכחת תביעת המשיבים, ציין שככל שבית המשפט יקבל את טענת המשיבים ויקבע כי יש להגיש סיכומים סופיים בתיק, בכוונתו לפרוש את טענותיו, אך השופט מנהיים לא העניק לו זכות להגיש סיכומים סופיים והתעלם מהעובדה שהוא נעדר ייצוג משפטי.

לדבריו, חיובו של טוראל התייחס לסוגיה אחת בלבד שמבחינה עובדתית לא הייתה יכולה להיות מופנית כלפיו, ואין לגזור ממנה גזירה שווה לעניין חבותו.

1. עמדתו הראשונה של הנאמן בתגובתו לבקשה 40 הייתה כי פסק הדין הוא אכן פס"ד שניתן במעמד צד אחד בהיעדר התייצבות, וכי אף בהחלטת בית המשפט העליון שדנה בבקשה לביטול פסק הדין לא נדונו טענות הצדדים ביחס לחוב נשוא המחלוקת גופו, ולפיכך, נראה כי קמה הסמכות לבעל התפקיד לבדוק את תביעת החוב לגופה.

על אף האמור, הותיר הנאמן את שאלת בדיקת החוב לשיקול דעת בית המשפט תוך שהוא מבקש כי בית המשפט ישקול האם יש מקום להורות על הפעלת הסמכות במקרה זה, גם לאור היקף התביעה שנדונה בבית המשפט המחוזי (הכוללת כתבי בי-דין רבים, אלפי עמודים וקלסרים רבים של מסמכים ובה התקיימו 7 דיוני הוכחות), אשר צפויה להיות משימה רחבת היקף ולדרוש השקעת מאות שעות עבודה, וככל שימצא כי יש לעשות כן, יקצוב לנאמן שכר מיוחד לשם כך.

במסגרת תגובתו לבקשה 45, שינה הנאמן את עמדתו והצטרף לעמדת הכנ"ר.

1. הנושה יוזם הליך הפש"ר, משיב 3 בבקשה, הגיש אף הוא תגובה, למרות שזו לא נתבקשה, במסגרתה צידד בבקשת החייב. לטענתו, תביעת המשיבים הינה תביעה נזיקית אשר עפ"י סעיף 72 לפקודה איננה ברת תביעה בפשיטת רגל; פסק הדין ניתן מבלי שנשמעה הגנת החייב אשר ייצג את עצמו ונעדר מבית המשפט נוכח מצבו הרפואי; מהפרוטוקולים עולה כי ביהמ"ש העלה ספק, בטרם ניתן פסק הדין, אם המשיבים הוכיחו את תביעתם. לכן סבר כי יש להורות לנאמן לבדוק את החוב לגופו.
2. עמדת הכנ"ר היא כי אין להיעתר לבקשה. הכנ"ר מעלה ספק רב אם בנסיבות העניין מדובר בפסק דין בהעדר הגנה שכן פסק הדין נגד החייב לא ניתן במעמד צד אחד במובנו הרגיל של המונח, באשר החייב הגיש כתב הגנה והתייצב למספר דיונים.

אמנם החייב לא מיצה את זכותו להתדיין בבית המשפט עד תום, אך טענות החייב בעניין זה נדחו על ידי המותב שדן בתביעה וע"י בית המשפט העליון.

סמכות הנאמן להציץ מאחורי הפרגוד, הינה חריג לכלל סופיות הדיון ועל כן שמור למצבים של "היעדר הגנה" מוחלטת, ואין מקום להרחיבו למצבים של פגמים בדרך ואופן ניהול אותה הגנה.

יתרה מכך, המדובר בסכסוך מורכב שספק אם יכול להתברר בפני הנאמן, ולא בכדי אושר המשך ניהול ההליך האזרחי מחוץ להליכי הפש"ר. הכרעתו של הנאמן אף עשויה להוות פתח לערעור על הכרעתו, אשר תאלץ לפתוח מחדש את הדיון בתביעה ולהביא לתוצאה בלתי סבירה בעליל המאיינת, הלכה למעשה, את החלטות בתי המשפט המחוזי והעליון.

אף יתר הנושים לקחו בחשבון את הפגיעה הפוטנציאלית בהם אם תאושר תביעת החוב של המשיבים, כאשר היה באפשרותם לסייע לחייב במימון סיוע משפטי, אך לא מצאו לנכון לעשות כן.

1. לטענת המשיבים, יש לדחות את בקשת החייב, שמשמעותה מתן סמכות למנהל המיוחד לשבת כערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט העליון.

לטענתם, בניגוד לעמדת נאמן, אין המדובר בפס"ד "בהיעדר התייצבות" רגיל, שכן פסק הדין ניתן לאחר הגשת כתבי טענות, תצהירים וסדרת דיוני הוכחות המתפרשת על פני למעלה מ- 600 עמודי פרוטוקול, ואף לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להגיש סיכומים בשאלת הוכחת התביעה על ידי המשיבים, והחייב בחר ביודעין להגיש סיכומיו מבלי להתייחס לשאלה זו.

בית המשפט העליון בדחותו את בקשת רשות ערעור שהגיש החייב, התייחס גם לסיכויי ההגנה של החייב, ופסק הדין הפך חלוט.

יתרה מכך, ראיות ההגנה מטעם החייב נשמעו בהרחבה בפני בית המשפט במסגרת הליכי הביניים. במסגרת דיון בבקשת החייב לביטול עיקולים זמניים, נחקרו ארוכות החייב והמשיב 5, והוחלט להותיר את צו העיקול על כנו.

החייב קיבל את יומו יותר מכל מתדיין אחר בבית המשפט, הגיש בקשות רבות טורדניות וקנטרניות, ובתי המשפט בערכאות השונות התייחסו באורך רוח תוך מתן החלטות ענייניות לבקשות אלה. החייב מנצל את הליך הפש"ר לשם מיחזור טענות שכבר נטענו על ידו בערכאות השונות ונדחו.

החייב הודה באחד מכתבי בי-דין שהגיש, כי הפסקת ייצוגו על ידי באי כוחו הייתה מהלך טקטי אשר נועד לאפשר לו להביא לעיכוב בירור התביעה, בעוד הוא הסתייע בעורכי דין "מאחורי הקלעים".

היענות לבקשת החייב תיתן לו פתח לנהל הליכים משפטיים נוספים שיתפרשו על פני שנים.

טענות החייב באשר למצבו הרפואי הנטען, נדונו על ידי בתי המשפט המחוזי והעליון ואין לדון בהן שוב.

בפסק הדין שניתן נגד טוראל, שהיה שותפו הזוטר של החייב באותה פרשייה, לאחר שמיעת מלוא הראיות והגשת סיכומים על ידי הצדדים, קבע בית המשפט כי טוראל היה שותפו של החייב לעוולת התרמית שבוצעה כלפי המשיבים, ואם כך נקבע לאחר שמיעת מלוא הראיות לגבי "השותף", הדברים ברורים גם לגבי אחריותו של החייב שהינו המעוול העיקרי.

החייב, בעזות מצח, כדרך וכשיטה, מעלה טענות חמורות ומופרכות כלפי כל גורם הנותן החלטות שאינן לרוחו, ובהם שופטים ועורכי דין ואף נגד היועץ המשפטי לממשלה דאז, בניסיון להלך עליהם אימים.

בהחלטת בית המשפט העליון (רע"א 6905/11) התייחסה השופטת נאור להשפעת החלטתה על קופת פשיטת הרגל ועל יתר הנושים בשל הצטרפות חוב משמעותי ביותר למסת חובות החייב וציינה כי הנאמן התנגד למימון סיוע משפטי לחייב ולא תמך בביטול פסק הדין למרות השפעתו על יתר הנושים. יש ללמוד מהחלטתה כי יש לקבל את תביעת החוב של המשיבים כפי שהיא.

אין לקבל את עמדת המשיב 3, אשר נראה כי פועל ביוזמת החייב ובעבורו, ותומך בעקביות בחייב. אין בידי המשיב 3 פסק דין נגד החייב ואף לא הוגשה על ידו תביעה על בסיס המערכת החוזית הנטענת בין הצדדים, שהוקמה למראית עין. תגובתו של המשיב 3 אינה אלא תגובה מטעם החייב עצמו ומיוזמתו. בפני המשיב 3 הייתה פתוחה הדרך לממן את ההליכים המשפטיים בהם נקט החייב לבטל את פסק הדין שניתן לטובת המשיבים ומשלא עשה כן, הוא מנוע היום מלטעון כל טענה נגד פסק הדין.

סמכות "ההצצה" הנתונה לנאמן היא סמכות חריגה לכלל סופיות הדיון ויש להפעילה במקרים קיצוניים בלבד, אשר מקרה זה אינו נכלל בהם. פסק הדין נגד החייב ניתן לאחר קיום מסכת ארוכה של דיונים וראיות הן בשלב הביניים והן בתביעה גופה ובפני בית המשפט נפרשה התמונה המלאה של טענות הצדדים, אשר שבה ונפרשה גם בהליכים נגד טוראל. החייב קיבל מספר הזדמנויות לפרוש את מלוא הגנתו וכאשר נוכח כי הגנתו היא הגנת בדים, חדל מלהתייצב לדיוני ההוכחות וביודעין. כל פעולותיו של החייב נועדו למנוע כל דיון לגוף טענותיו.

1. הנאמן טען במסגרת תגובתו לבקשה 45, כי אין מקום להיעתר לבקשה הנוכחית באופן ובשלב בו הוגשה, שהינה "בקשה חוזרת" לבקשה 40 אשר נדחתה.

לגופו של עניין, מצא הנאמן לשנות מעמדתו כפי שנטענה בבקשה 40 ולאמץ את עמדת הכנ"ר, אשר משקפת, לדעתו, נכונה את מצב הדברים.

דיון והכרעה:

1. אף על פי שבקשה 45 דומה במהותה לבקשה 40 אין המדובר בבקשה חוזרת. בקשה 40 לא נדונה לגופה אלא נדחתה מאחר והוגשה בטרם נבדקה תביעת החוב על ידי הנאמן ובטרם הובהר האם בכוונתו להפעיל את סמכותו "להציץ מאחורי הפרגוד", אם לאו. רק לאחר הכרעת הנאמן בתביעת החוב מטעם המשיבים, קמה זכותו של החייב להשיג על החלטת הנאמן.

בקשת החייב הוגשה בהתאם לתקנה 95(ב) המאפשרת לו להגיש בקשה לבטל תביעה שאושרה, לטענתו שלא כיאות, על ידי הנאמן ועל כן, אין לקבל את טענת הנאמן לדחותה על הסף, מטעם זה.

כבר נקבע כי החייב הינו בעל "מעמד" לתקוף החלטות של הנאמן כל אימת שהוא יכול להראות שדחיית תביעת החוב עשויה להשפיע על מצבת חובותיו. [גרוניס ולוין, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, בעמ' 289].

בענייננו, אין ספק כי תביעת החוב של המשיבים, אשר הינה בסכום משמעותי, והיא בעלת השפעה מהותית על מצבת החובות של החייב.

1. "בדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסוימת כוחו אף עולה על כוחו של בית המשפט" (ש. לוין, א. גרוניס – פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 286).

הנאמן, כזרועו הארוכה של בית המשפט מוסמך לבחון ולהכריע בתביעות החוב של הנושים, מתוך ראייה רחבה של ההליך הקולקטיבי ושמירה על האינטרסים של כלל הנושים שלא להגדיל את מצבת החובות על ידי קבלת תביעת חוב שאינה אמיתית ו/או אינה מבוססת.

לפיכך, אף הוקנתה לנאמן סמכות "להציץ מאחורי הפרגוד" ולבחון פסקי דין, ואף פסקי דין חלוטים בנסיבות המתאימות (ע"א 1057/91, הרצל נ. מכטיגר, פ"ד מו(4) 353).

ואולם, הכלל הוא שעל בעל התפקיד לאמץ כל קביעה שבפסק דין, ועליו להשתמש בסמכות "ההצצה" שניתנה לו רק במקרים נדירים (ע"א 6103/09 עדיקא נ' סיני, 27.6.10).

הפסיקה לא מנתה רשימה סגורה של מצבים בהם על הנאמן להפעיל סמכותו זו, והותירה שיקול דעת, הן לנאמן והן לשופט הנדרש לפקח על הנאמן, להכריע האם המקרה שלפניו הינו מסוג אותם המקרים יוצאי הדופן המצדיק "הצצה מאחורי הפרגוד".

יחד עם זאת, בחינת הנימוקים שנמנו בפסיקה אל מול הצורך בשמירה על סופיות הדיון, יוצרים מסגרת מצומצמת של מקרים בהם תינתן לבעל התפקיד הסמכות להתערב בתוצאת פסק דין חלוט, אותם ניתן לחלק לשני סוגי מקרים עיקריים: האחד, מקרים בהם עולה חשד כי אין בסיס אמיתי לחיובו של החייב, למשל כאשר פסק הדין ניתן על רקע קנוניה בין החייב ומקורביו אשר נועדה להטות את פסק הדין לטובת מקורביו כדי להבריח נכסים מנושיו. והשני, מקרים בהם לחייב טענות הגנה טובות נגד החוב אשר לא נפרשו בפני בית המשפט שנתן את הפסק, לא נדונו ולא הוכרעו. המקרה המובהק הוא פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

1. סוג המקרים השני איננו שמור למקרים ספציפיים של "היעדר הגנה מוחלטת", אלא ייתכנו מקרים בהם ראוי כי הנאמן יפעיל את סמכות "ההצצה", גם אם החייב התגונן אך הגנתו וטיעוניו לא נשמעו בפני המותב שדן בתיק, ובפני בית המשפט לא נפרשה התמונה במלואה בטרם ניתן פסק הדין על ידו.

בע"א 1057/91, הרצל נ. מכטיגר, פ"ד מו(4) 353 נקבע כדלקמן:

"הלכה זו אימצה את הכלל הנקוט במשפט המקובל, לפיו כאשר מוגשת לנאמן בפשיטת רגל הוכחת חוב המבוססת על פסק דין, רשאי הנאמן להציץ מאחורי פסק הדין (THE JUDGMENT TO GO BEHIND) ולבחון את התמורה שניתנה בעדו... הצדקה להלכה הנ"ל מתעוררת גם מקום בו הושג פסק הדין בתרמית או כאשר לא היה כל דיון לגוף העניין . בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק הדין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב. במצב של אינסולבנטיות, כאשר המועט צריך לספק את הרבים, יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה" [ההדגשה אינה במקור].

כמו כן, ראה ספרם של גרוניס ולוין, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 287:

"הנאמן רשאי, כמו כן, להתעלם מפסק דין שניתן בלא שהוגש כתב הגנה, ואף מפסק דין שניתן לאחר שהוגש כתב הגנה, אלא שהחייב לא התייצב לדיון ובעקבות זאת נפלה הכרעה על יסוד כתב התביעה בלבד" .

1. בית המשפט העליון כבר הביע דעתו במקרה דומה, במסגרת רע"א 9852/07 צבי דוד נ' עו"ד רון מסיקה, בתפקידו כמנהל מיוחד ואח', תק- על 2008 (1) 3303 כדלקמן:

"במקרים מסוימים, כאשר מוגשת תביעת חוב המבוססת על פסק דין, אין הנאמן (או המפרק) חייב לקבלו בלא הסתייגות... אחד המקרים המובהקים בהם רשאי הנאמן לבדוק את תביעת החוב לגופה, על אף שהיא מבוססת על פסק דין, הינו כאשר פסק הדין ניתן בלא שהוגש כתב הגנה. הסיטואציה שבפנינו, בה פסק הדין ניתן "על יסוד כתב התביעה", אף שבתיק היה מונח כתב הגנה ונשמעו ראיות התביעה, אינה שונה באופן מהותי, מבחינת האינטרס של כלל הנושים, מפסק דין שניתן בלא שהוגש כתב הגנה. אין להבדיל בין מקרה בו לא הוגש כלל כתב הגנה לבין מקרה דוגמת זה שבפנינו, בו פסק הדין לא ניתן בעקבות הליך אדברסרי רגיל, אלא בשל אי-התייצבות ועל יסוד האמור בכתב התבי

1. בהליך פשיטת רגל יש להבחין בין האינטרס של הנושה הספציפי לבין כלל הנושים, שהרי מבחינת הנושה הספציפי זכה הוא בפס"ד חלוט בהליך תקין. אך מבחינת יתר הנושים, טענות ההגנה של החייב לגופה של התביעה לא נשמעו וככל שיש ממש בטענותיו, יש מקום להפעיל את סמכות "ההצצה" של הנאמן על מנת שלא להגדיל באופן מלאכותי ושגוי את מצבת הנשייה של החייב ולפגוע בקופה הקולקטיבית.

כבר נקבע כי "בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה שאוחז בפסק הדין, אלא גם באינטרסים של נושיו האחרים של החייב ולכן יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה" פרק (חי') 1181-01-09, מחלבות גד (שיווק 1992) בע"מ נ' אלון כרסנטי (30.03.2010)

דברים אלו נכונים ביתר שאת בענייננו, לאור סכום הנשייה של המשיבים בחייב והשלכתו המשמעותית על מצבת חובות החייב.

1. ואולם, בנסיבות המקרה שבפני, מצאתי כי אין מקום להציץ מאחורי הפרגוד, וזאת בשל הצטברותם של הטעמים הבאים:
2. מסכימה אני עם טענת הכנ"ר והמשיבים, אשר אומצה גם על ידי הנאמן כי בענייננו אין המדובר במקרה רגיל של "היעדר הגנה" וכי לחייב ניתן יומו בבית המשפט, אלא שהחייב בחר ביודעין ותוך לקיחת סיכון מחושב שלא למצות את זכותו.

כאמור, פסק הדין ניתן לאחר שהחייב הגיש כתב הגנה, תצהירי עדות ראשית נרחבים וממוסמכים וניהל את פרשת התביעה, על פני 7 דיוני הוכחות ו-600 עמודי פרוטוקול. החייב אף הגיש בקשות רבות לבית המשפט המחוזי וניהל הליכי ערעור ביחס לבקשותיו שנדחו. בקשות החייב זכו להחלטות ענייניות של המותבים שדנו בהם.

פסק הדין נגד החייב ניתן בהיעדר התייצבות החייב לשני דיוני הוכחות, חרף החלטות בית המשפט הדוחות את בקשותיו לדחיית מועדי הדיון.

פסק הדין לא ניתן אלא לאחר שניתנה לחייב ההזדמנות לשטוח את טענותיו בשאלה האם עלה בידי המשיבים להוכיח את תביעתם, אלא שהחייב בחר שלא להתייחס לכך ולהגיש סיכומיו בשאלה המצומצמת המתייחסת להיעדר התייצבותו תחת מתן מענה לשאלה העיקרית.

1. התנהלותו של החייב כפי שעולה מההליכים בבית המשפט המחוזי והעליון, לא נבעה מהיעדר הבנה או יצוג משפטי או מנסיבות אישיות שמנעו ממנו להתגונן אלא ממניעים טקטיים, שאינם אלא כסות לעובדה כי אין בידיו הגנה של ממש.

החייב לא היה מיוצג בחלק ניכר מההליכים בבית המשפט ובהקשר זה, צוין ע"י השופט מנהיים באחד מהדיונים שהתקיימו בפניו כי "מר גולדנברג אכן מפגין יכולות מרשימות, גם יחסית לעורך דין, לא כל שכן יחסית למי שאינו עורך דין. יכולות מרשימות של שליטה בחומר, של עיבוד החומר לצורך ניהול משפט". [הדברים צוטטו על ידי התובע עצמו בבקשה מס' 40].

יכולותיו אלו של החייב באו לידי ביטוי גם במסגרת כתבי בי דין שהוגשו על ידו בהליכים שבפני.

ואולם, החייב הפסיק את ניהול ההליך בדיוק בשלב שבו היה צריך להביא את מסכת ראיותיו.

החייב תירץ את היעדר התייצבותו במצבו הרפואי, הגם שנקבע על ידי בתי המשפט המחוזי והעליון כי המדובר במצב רפואי מתמשך ולא בבעיה הדורשת את ריתוקו למיטת חוליו. החייב אף בחר לעשות דין לעצמו ולא להתייצב חרף החלטות הדוחות את בקשתו לדחיית מועד דיון ותוך זלזול בוטה בבית המשפט.

זאת ועוד, חרף מצבו הרפואי הנטען של החייב, עלה בידיו להגיש בקשות רבות וערעורים על החלטות ביניים.

החייב אף הגיש סיכומים לבית המשפט המחוזי במסגרת הרשות שניתנה לו להגיב לסיכומי המשיבים, והחייב ניצל את ההזדמנות שניתנה לו אך בחר שלא לטעון לגוף העניין, אלא העלה טענות הנוגעות להיעדר התייצבותו תוך שהוא מציין כי טענותיו לגופן יובאו במסגרת "סיכומים סופיים", אשר כלל לא עמדו על הפרק. מהמסמכים שהובאו בפני עולה כי אין המדובר בטעות בהבנה של החייב אלא במהלך טקטי נוסף של החייב, במסגרתו ניסה לכפות על בית המשפט שדן בתובענה להוסיף לדחוק את הקץ ולאפשר לו להגיש סיכומים על סיכומים.

השכל הישר וההיגיון מחייבים את המסקנה שהתנהלות כזו מיועדת להסתיר את העובדה כי אין לו הגנה וכל רצונו הוא לדחוק את הקץ.

1. בית המשפט העליון בדונו בבקשת רשות ערעור על החלטת השופט מנהיים הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, התייחס לסיכויי הגנתו של החייב, העולה, בין היתר מהתנהלותו החריגה, תוך שהוא קובע כדלקמן:

התנהלותו החריגה של המבקש מספיקה, כאמור, לדחיית בקשתו לביטול פסק הדין. אחזור ואדגיש, כי המבקש לא ניצל את ההזדמנות שנתן לו בית המשפט המחוזי ובחר שלא לטעון לגוף השאלה, האם הוכיחו המשיבים את תביעתם. גם בבקשת רשות הערעור לא מופיעה מילה וחצי מילה בשאלת סיכויי ההגנה. המבקש התייחס לסיכויי התביעה רק במסגרת תשובתו לתגובת המשיבים לבקשה לביטול פסק הדין. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לא זה המקום להעלאת טענות לגוף העניין. לא מן המותר להדגיש, עם זאת, לעניין סיכויי ההגנה: התביעה נגד המשיב 3 התקבלה ויש בכך אינדיקציה מסוימת לעניין סיכויי הגנתם של המבקשים. המשיב 3 הגיש ערעור על פסק הדין בעניינו, ואולם לענייננו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מספיק כאינדיקציה, כאמור, לסיכוייה הלכאוריים של הגנת המבקשים. אין מקום להתייחס לשאלת סיכויי ההגנה מעבר לכך, ולו מכיוון שהמבקש כלל לא מתייחס לסיכויי הגנתו בבקשת רשות הערעור שבפניי.  

היעדר התייחסותו של החייב לסיכויי התביעה ו/או לסיכויי הגנתו בהליכים בבית המשפט המחוזי והעליון, אומרים דרשני, במיוחד בשים לב לכך שהחייב מקפיד להתייחס לכל טענה שמועלית נגדו (כך בהליכים שבפני).

יתרה מכך, כפי שקבע בית המשפט העליון, פסק הדין נגד טוראל שניתן לאחר שמיעת הראיות במלואן ובעודו מיוצג, ואשר קבע את חבותו של טוראל כמעוול במשותף ביחד עם התובע, מהווה אינדיקציה ממשית לעניין סיכויי הגנתו של החייב, במיוחד לאחר שערעור שהגיש נמחק ופסק הדין בעניינו הפך חלוט.

טענת החייב כי פסק הדין נגד טוראל עוסק בסוגיה עובדתית נפרדת מזו שנטענה כלפי החייב עצמו עומדת בסתירה לפסק הדין שניתן נגד טוראל, אשר מייחס לו שותפות למעשי החייב והחברה שבבעלותו, בגינם נתבעו גם החייב והחברה, ואין לקבל טענה זו של החייב שנטענה סתם כך.

1. מסכת ראיותיו של החייב בתביעת המשיבים נשענה על תצהיר עדותו של החייב בלבד. החייב ביקש לזמן לא פחות מ- 43 עדי הגנה וזאת ללא תצהיר. בקשתו נדחתה (ערעור לעליון נדחה אף הוא) תוך שהחייב נדרש להציג 4 עדים חיוניים במיוחד שלאחר עדותם, תשוב ותיבחן בקשתו להעדת יתר העדים. במסגרת זו החייב הזמין לעדות את השר לשעבר שאול יהלום, אשר בדיון הראשון אליו התייצב (דיון אליו הוזמן בטעות) הבהיר כי נוכחותו בדיון אינה ברורה לו, וכי אין הוא יכול לתרום לבירור המחלוקת בתיק, ובתום הדיון הודיע החייב כי הוא מוותר על עדותו.

טענת המשיבים לפיה אם עד זה הינו אחד מארבעת העדים החיוניים ביותר של החייב מבין 43 העדים אותם ביקש להזמין הדבר אומר דרשני לגבי יתר העדים שביקש להזמין, מקובלת עלי, וזאת קל וחומר שעה שלא הוגש ולו תצהיר עדות ראשית ע"י מי מהם.

1. אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בתביעה מורכבת ומסובכת ולא בכדי ניתן היתר למשיבים להמשיך לנהל את התביעה מחוץ להליכי פש"ר. המדובר בתביעה רחבת היקף ומסמכים, במסגרתה הוגשו כתבי בי דין רבים ונוהלו דיוני הוכחות ממושכים.

פתיחת ההליך מחדש בפני הנאמן תביא לבזבוז משאבים וזמן שיפוטי יקר, מקום בו לא קיימת הצדקה לכך.

הגם שתביעת החוב של המשיבים הינה בסכום גבוה ביותר, ובקופת הכינוס קיימים כספים למימון בדיקת תביעת החוב של המשיבים לגופה, אם יוחלט על כך, מקובלת עלי עמדת הנאמן והכנ"ר כי אין להטיל על קופת הפש"ר הוצאות אלה ודי בכך שמרבית הנושים סירבו לממן את הגנת החייב מהקופה ובכך הביאו בחשבון את התוצאות המשפטיות של סירובם וגילו דעתם שאין הם מאמינים בסיכויי הצלחתו של החייב אל מול תביעת המשיבים.

1. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת החייב להורות לנאמן לבחון את תביעת החוב של המשיבים לגופה, ומאשרת את החלטת הנאמן מיום 20/5/13.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.