א. מבוא

1. בפניי בקשה של החייב (להלן: "החייב") להכריז עליו פושט רגל.

החייב יליד 1945, נשוי ואב לשישה ילדים, כולם בגירים.

2. ביום 5.10.2010 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 216,565 ₪ ל – 5 נושים, ונקבע לו תשלום חודשי בסך 300 ₪, החל מיום 1.11.2010.

3. נכון ליום הכנת חוות דעת בעלי התפקיד בעניינו של החייב (26.12.2011), הוגשו נגד החייב 3 תביעות חוב בסך 233,989 ₪.

החייב לא הציע הסדר תשלום לחובותיו.

עו"ד קרן אוגינץ מונתה כמנהלת מיוחדת בתיק זה.

ב. טענות הצדדים

1. החייב טוען כי הסתבך בחובות בגלל קשיי מחייה וקשייו לכלכל משפחתו. החייב אינו מכחיש כי מאז שנישא עבד למחייתו רק לפרקים. החייב טען כי בשנת 1996 נפצע בתאונת עבודה ומאז התאונה לא שב לעבודה. החייב טוען כי כעת הוא אינו מסוגל לעבוד בשל מצבו הבריאותי.

החייב הוסיף וטען כי מעולם לא עבד כעצמאי או ניהל עסק וכי נפתח לו תיק במס הכנסה רק משום שגידל בעלי חיים ליד ביתו. החייב טוען כי תיק זה נסגר לבסוף לאחר שהחייב טיפל בעניינו באמצעות רואה חשבון, ושילם קנס. החייב טוען כי מצבו הכלכלי נבע מן העובדה כי במשך שנים לא הייתה לו הכנסה והוא נאלץ ללוות כספים וכל ניסיונותיו לסלק חובותיו מבלי לפתוח בהליכי פש"ר עלו בתוהו.

2. בנוסף טוען החייב כי אישתו אינה מסוגלת לעבוד בשל מצב בריאותה וכי הוא ואישתו מתקיימים מתשלומי הבטחת הכנסה ועזרה כלכלית שניתנה להם מידי פעם על ידי ילדיהם המתגוררים בסמוך להם.

3. עוד מעלה החייב טענות כנגד התנהלות המנהלת המיוחדת כלפיו ואולם אינו סותר כי הטענה כי חובותיו נוצרו במשך למעלה מ – 20 שנים בשל העובדה כי לא עבד באופן סדיר למחייתו. החייב אינו מציין מהו המועד בו נקבע כי הוא אינו כשיר לשוב למעגל העבודה ומה עשה החייב עד מועד זה, ומדוע לא פנה בתביעה לקבלת קצבת נכות מעבודה או גמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, באם יש ממש בטענותיו לעניין חוסר יכולתו להשתלב במעגל העבודה מטעמי בריאות.

4. המנהלת המיוחדת בדקה את טענותיו של החייב ומצאה כי החייב יצר חובות במשך תקופה ארוכה מאוד, לא דיווח במהלך הליך זה על חובות קיימים לרבות חובות למוסד לביטוח לאומי ולא פרט נסיבות הסתבכותו כנדרש. נטען עוד כי החייב העלים מידע לגבי התעסקותו בעבר בכלל והפעלת עסק עצמאי בפרט.

5. המנהלת המיוחדת סברה כי קיימת מניעה להכריז על החייב פושט רגל ולקבוע כי חובותיו נוצרו בתום לב מכיוון ש:

I החייב לא דיווח על כלל חובותיו ולא נתן גילוי מלא ונדרש של כל הפרטים הרלוונטיים לבקשתו. במיוחד נטען כי החייב לא דיווח כי הוגשה נגדו תביעת חוב על ידי המוסד לביטוח לאומי ממנה ניתן להבין גם כי החייב עסק כעצמאי בעבודות כריתת עצים בין השנים 78-87 ובנין השנים 88-93 וכן השנים 93-95.

המנהלת המיוחדת טענה כי החייב לא דיווח על עיסוקו כעצמאי בעסק כריתת עצים ולא רק בעסקי חקלאות או גידול חיות משק בית בסמוך לביתו כנהוג במגזר אליו משתייך, על פי טענת ב"כ החייב.

המנהלת המיוחדת טענה כי על תביעת חוב שהוגשה נגדו על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין חובות למדור גביה מלא שכירים בגין חובות בשנים 2003-2010 כלל לא דיווח החייב.

II החייב נטל הלוואה בעודו שקוע בחובות, לא עמד בהחזר ההלוואה, ולא סיפק הסברים מה נעשה בכספי ההלוואה.

III לחייב חובות בדין קדימה לרבות חובות בגין אי תשלום ארנונה.

IV החייב לא עבד למחייתו מאז שנת 1996 ולא המציא אישורים רפואיים מספקים התומכים בטענתו כי לא היה כשיר לעבודה משנה זו בשל בעיות בריאות.

V החייב יצר חובות גם במהלך ההליך ומדוחות חודשיים לחודשים ינואר – יוני 2011 עלה כי הוצאות החייב החודשיות המדווחות עולות על הכנסותיו.

כן נטען כי לדוחות שהגיש החייב לא צורפו אסמכתאות מספיקות והסברים לאופן כיסוי הגרעון החודשי לאור ההפרש בין הכנסות והוצאות.

VI החייב בחר בדרך חיים של נטילת הלוואות ואי תשלום חובות ומהתנהלותו עובר ליצירת חובותיו ובהליך לא ניתן לקבוע כי חובות החייב נוצרו בתום לב או כי התנהלותו בהליך תמת לב.

6. אציין כי טענות המנהלת המיוחדת לעניין הווצרות חובות החייב, בחירתו לרכוש קרקע לבניית ביתו מבלי לשלם מלוא התמורה ולאחר מכן בחירתו להשלים בניית ביתו תוך נטילת הלוואות ואי תשלום עבור חומרי בניה ועבור הבניה ובחירתו לרכוש מסור לכריתת עצים לצורך עסקו מבלי לשלם עליו לא נסתרו.

לא נסתרו הטענות לעניין נטילת הלוואות בעת שהחייב היה נתון בקשיים כלכלים והעדר הסבר סביר מה נעשה בכספים.

כן לא נסתרה הטענה כי החייב לא מיצה פוטנציאל השתכרותו עוד משנת 1996 ללא הסביר סביר מדוע.

7. ב"כ הכונ"ר אימץ בחוות דעתו עמדת המנהלת המיוחדת והפנה תשומת הלב בדוח מטעמו לנקודות כדלקמן:

I קיומו של חוב למוסד לביטוח לאומי דבר העומד בסתירה מוחלטת להצהרת החייב כי אין לו חוב למוסד לביטוח לאומי.

II התנהלות החייב אשר בחר להרחיב ולבנות ביתו בכפר ראמה בין בעצמו ובין באמצעות בניו המתגוררים בנכס מבלי לפרוע חוב החייב למינהל מקרקעי ישראל בעבור רכישת הנכס ומבלי לפרוע חובות שנוצרו בגין בניית או הרחבת הנכס.

III הימנעות החייב מעבודה מאז שנת 1997 ללא סיבה מספקת תוך יצירת חובות נוספים דבר המלמד על חוסר תום ואדישות ליצירת חובות.

8. ב"כ הכונ"ר הפנה תשומת הלב בדוח מטעמו לעובדה שהחייב מגיש דוחות במועד בצירוף אסמכתאות לא מלאות ומשלם תשלומים כסדרם ואולם אין בכך לטעמו די כדי לקבוע כי חובות החייב נוצרו בתום לב.

ב"כ הכונ"ר בדוח מטעמו הציע לחייב לשקול אפשרות לגיוס כספים כנגד הנכס שבבעלותו (בניין בן 3 קומות בכפר ראמה) לצורך הגשת הצעת הסדר.

עד מועד כתיבת פסק דין זה לא נעשה דבר בעניין זה על ידי החייב.

ג. ניהול ההליך

1. ביום 5.1.2012 התנהל דיון בבקשת החייב בנוכחות כל הצדדים הרלוונטים.

במהלך הדיון הביע ב"כ החייב מורת רוח באשר למסקנות המנהלת המיוחדת וביקש ארכה להגשת תגובה מנומקת.

2. במהלך הדיון, הודה החייב בקיומם של פערים בדוח מטעמו בין ההכנסות המדווחות וההוצאות המדווחות מבלי שניתן הסבר לכיסוי חובות חדשים אלו. החייב בדיון טען כי מדובר בהוצאות חד פעמיות בשל חג הרמדאן וכן טען כי בניו מסייעים לו לכיסוי חובות אלו.

3. לאחר שמיעת טענות הצדדים נעתרתי לבקשת החייב וניתנה לו הזדמנות להגיש תגובה מפורטת מטעמו. מאידך נעתרתי חלקית לבקשה להגדלת התשלום החודשי וסכום זה הועמד על סך 350 ₪ לחודש.

4. בהתאמה הוגשה תגובה מטעם החייב לדוחות בעלי התפקיד בעניינו בחודש מרץ 2012.

בתצהיר שצורף לתגובה טען החייב כי מצבו הרפואי אינו שפיר וכי בעקבות מצבו אין ביכולתו להשתכר למחייתו.

5. בתגובה נטען עוד כי:

I מכוח עיקרון השוויון בין החייב לחייבים אחרים שהסתבכו בחובות לאחר שרכשו בית או שיפצו בית יש להכריז על החייב פושט רגל.

II חלוף הזמן ממועד יצירת החובות במקרה דנן יש בו כדי לרפא פגמים שנפלו בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו.

III החייב המציא אישורים רפואיים מספיקים לפיהם הוא סובל ממחלות המונעות ממנו לעבוד.

לטענת ב"כ החייב החייב אינו חייב להמציא אישור רופא תעסוקתי על אי יכולתו לעבוד משום שאדם שאינו מועסק אינו מופנה לרופא תעסוקתי.

ב"כ החייב שב והפנה למסמכי המוסד לביטוח לאומי קרי לדוח ועדה רפואית לפיה נקבעו לחייב אחוזי נכות ואי כושר עבודה.

בתגובת החייב לא ניתנה תשובה מדוע לא מקבל החייב גמלת נכות כללית ומדוע הוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי רק קצבת הבטחת הכנסה.

IV פערים בהתנהלות החודשית של החייב כאמור בדוחות מעטים שהוגשו מטעמו נבעו מהוצאות שהיו לחייב בחגים וחוסר ידיעתו כי עליו לציין בסעיף ההכנסות תמיכה כספית שקיבל מבניו.

V החייב לא ניהל עסק עצמאי ואין לו חובות למס הכנסה. יצוין כי בתגובת החייב אין הכחשה לקיומו של חוב למוסד לביטוח לאומי עליו לא הצהיר החייב. עוד אין הסבר לדוחות המוסד לביטוח לאומי בדבר עיסוקו של החייב כעצמאי בתקופות ארוכות עליהם לא דיווח החייב.

עוד יצוין כי החייב לא המציא מסמכים רלוונטיים שהובילו להסכמת החייב לשלם כופר שנדרש על ידי שלטונות מס הכנסה בגין הטענה כי החייב עבד כעצמאי, לאחר שהחייב נזקק לייעוץ רואה חשבון בעניין.

משכך הסכמת החייב לשלם כופר והעדר מסמכים אחרים תומכים בטענה כי החייב עבד כעצמאי תקופות ארוכות ולא דווח על כך כנדרש ובשל כך נוצר חוב למוסד לביטוח לאומי כטענת המנהלת המיוחדת.

VI בתגובתו הודה החייב כי נטל הלוואה מבנק מרכנתיל דיסקונט ואולם לטענתו הדבר נעשה כדי לכסות יתרת חוב.

VII בתגובה טען החייב כי המציא הודעות לכל נושיו על ההליך דנן.

VIII החייב בתגובתו טען כי עבד וסילק חלק מחובותיו ואולם לא צורפו מסמכים או הסברים המאמתים טענה זו.

IX בתגובתו ציין ב"כ החייב כי המנהלת המיוחדת ביקשה להכשיל את החייב. טענה זו נכתבה באופן כללי מבלי שינתן הסבר ספציפי או יצורפו מסמכים מעבר לטענות כלליות המביעות מורת רוח מדעתה השונה של המנהלת המיוחדת באשר לאופן הווצרות חובות החייב ולהתנהלותו.

יאמר כבר עתה כי הטלת דופי בעבודת המנהלת המיוחדת ואופן ההתבטאות כלפיה בתגובה שהוגשה מטעם החייב אינם ראויים. ניתן לקיים ויכוח מבלי שיהיה צורך בהטלת אשמה אישית בבעל תפקיד אשר מונה כדין ומשמש עזר לבית המשפט זה למלא תפקידו.

בוודאי נכון הדבר באשר להאשמה הכללית הנובעת ממורת רוח מובנת באשר לעמדת המנהלת המיוחדת, לא צורפו אסמכתאות המלמדות או מוכיחות הטענה על כוונת המנהלת המיוחדת להכשיל החייב.

6. בתגובותיהם המשלימות עמדו בעלי התפקיד על התנגדותם לבקשת החייב בנסיבות שפורטו לעיל.

המנהלת המיוחדת הבהירה כי החייב בתגובתו לא המציא הסברים של ממש לתמיהות שעלו בדוח קודם שהוגש באשר לאופן הווצרות חובות החייב ולהתנהלותו בהליך.

ב"כ הכונ"ר הצטרפה לעמדה זו בתגובתה המשלימה.

המנהלת המיוחדת הבהירה כי לא נסתרו טענות בעניין יצירת חובות כגון רכישת בית החייב ושיפוצו מבלי לשלם המגיע בגין כך ורכישת מסור לכריתת עצים תוך הותרת חוב. כן לא הוכחש אי דיווח על חוב החייב למוסד לביטוח לאומי.

ד. מסקנה

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות. אני סבורה כך גם לאחר שנתתי משקל לגילו של החייב ולמצבו הבריאותי הנוכחי.

לטעמי לא הרים החייב נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו בחובותיו נשוא ההליך הייתה בתום לב וגם התנהלותו בהליך אינה התנהלות מצופה מחייב בהליך.

לטעמי אין בפני חייב שמוצדק בעניינו להעדיף התכלית השנייה של הליכי הפש"ר, קרי מתן הזדמנות לחייב לפתוח דף חדש בחייו.

2. איני סבורה כי החייב יצר חובותיו בתום לב וכי ניצל התקופה הארוכה שחלפה מיצירת חובותיו הראשונים ועד היום כדי לעשות דבר שיביא לפירעון חובות אלו.

אני סבורה כי הוכח בפני שהחייב אדיש ליצירת חובותיו וכי לא הסס להמשיך וליצור חובות מבלי לעשות דבר במשך תקופה ארוכה כדי לנסות ולפרעם ולהשתלב לצורך כך במעגל העבודה היצרני. אין בפני חייב לטעמי אשר ראוי להתחשבות מיוחדת ואשר בעניינו ניתן לטעון כי חלוף השנים ממועד יצירת החוב הראשון רפאו פגמים בהתנהלותו.

3. לטעמי מדובר בחייב שיצר באופן שיטתי חובות לאורך תקופה ארוכה מבלי שהוכח כי פעל לפרעם ומבלי שהוכח שקיימת סיבה אובייקטיבית להימנעותו במשך שנים רבות מעבודה. עוד הוכח כי החייב לא פרש כל העובדות בפני הגורמים הנוגעים בדבר הנדרשות לצורך בירור בקשתו.

4. לאור כל האמור לעיל אדון בהרחבה בטענת הצדדים.

ה. דיון

I הפן הנורמטיבי

1. להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פירעון חובותיו אליהם; שנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק' (2009 (3) 1913 (2009)).

ע"א 7113/06 גנח נ' הכונ"ר, פס"ד מיום 20.11.08.

רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח (2) 810, 814;

שי לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 23-24.

2. בעקבות תיקון מספר 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, להלן ("פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה אינטרס החייב.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת גם מכיוון שהחברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר.

ואולם יובהר, גישה זו נועדה אך ורק לחייבים אשר נמצאו ראויים לחסות בצל ההגנה המוענקת בהליכי הפש"ר.

במקרה דנן איני סבורה כי עסקינן בחייב אשר יש לקבוע כי הוא נמצא ראוי לחסות בצל ההגנה המוענקת בהליכי הפש"ר. לטעמי קיים שוני בין החייב דנן והחייבים בהליכים אליהם הפנה החייב בתגובתו. זאת גם לאחר שהתחשבתי בגילו של החייב ובמצבו הבריאותי הנוכחי לאור גילו. לטעמי במקרה דנן לא הוכח כי החייב רוצה, יכול או מתכוון לנצל ההגנה הניתנת בהליך זה לפתוח דף חדש ונקי שלאחריו הסתבכותו בחובות לא תשנה והוא יעשה מאמץ לפרוע חובותיו גם באמצעות מימוש נכסיו. גם לא שוכנעתי כי העתרות לבקשת החייב תמנע בשנית האירועים שהובילו אותו להסתבכות בעבר בחובות. לא הוכח גם כי החייב עשה שינוי כלשהו בחייו אשר יאפשר להניח שלא יסתבך בעתיד באופן דומה.

3. סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב בקובעו:

"18ה' (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1)להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו".

בבחנו אם פעל החייב בתום לב, יבדוק בית המשפט את התנהגותו בשתי תקופות שונות: הראשונה, תקופת יצירת החובות,טרם הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל; והשנייה, לאחר הגשת הבקשה במהלך ההליך המשפטי.

בחינת תום לבו של חייב תיערך תמיד על פי נסיבותיו הספציפיות של החייב כאשר חלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב ומועד הליכי פש"ר יכול לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום לב.

ראה לעניין זה:

ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פס"ד מיום 3.5.09.

חלוף זמן איננו גורם מרפא מקום כמו במקרה דנן בו הווצרות חובות חייב נמשכת לאורך זמן ללא הפסקה ומבלי שיש אינדיקציה כי החייב עשה שינוי בחייו או אין ביכולתו לעשות כן.

נטל הוכחת תום לב נותר תמיד על כתפי החייב.

4. על רקע תכליות אלו של הליך הפש"ר ומבחן תום הלב כאמור, יש לבחון את התנהלות החייב בענייננו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם לקבוע האם מוצדק בנסיבות העניין להעניק לחייב את הגנת הפקודה ולהכריז עליו פושט רגל , אם לאו. יש לבדוק האם מוצדק לקבוע כי במקרה דנן מדובר בחייב אשר עתיד ויכול לנצל הליכים אלו כדי ללמוד התנהגות נכונה, להשתקם לסלק חובותיו ולצאת לדרך חדשה.

5. קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב המיוחסת לחייב בכלל ולחייב דנן לבין נכונותו של בית המשפט בכלל ובית משפט זה בפרט, במקרים מסוימים, להכריז בכל זאת על החייב שנפלו פגמים בהתנהגותו, פושט רגל ולזכות בהגנת הפקודה. ככל שחוסר תום ליבו של החייב נמצא במדרג נמוך, וחלף זמן רב בהתנהלותו הפגומה מבלי שזו נשנתה ועד ניהול ההליך במהלכו מתגלה כי מדובר בחייב שיכול ונכון להשתקם, נטייתו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבוא לקראת החייב תגבר, ולהיפך.

6. באשר לשלב יצירת החובות, בית המשפט העליון קבע, לדוגמא כי קיים חוסר תום לב במצב שבו חובות החייב נוצרו תוך זלזול בנושים או אדישות למצבם. בית המשפט בודק האם נוצרו חובות בדרכי רמיה והאם נהג החייב שתוך כוונה להתחמק מנושיו תוך הסתרת נכסיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 143/90 קלאר נ' הכונ"ר, פ"ד מה (3) 261.

פש"ר (חי) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכונ"ר, תק' מח 2004 (3) 2871.

7. באשר לסוגיית תום הלב של החייב ממועד צו הכינוס, יבחן בית המשפט את עמידת החייב במטלות על פי צו הכינוס, את מיצוי כושר השתכרותו של החייב והעדר יצירת חובות חדשים. כן יבחן בית המשפט את שיתוף הפעולה הכללי של החייב עם הכונ"ר, התייצבותו לחקירה והצגת מלוא הנתונים בפני הכונ"ר, ויתר הפעולות הנדרשות ממנו, לרבות הצגת התנהלותו בחיי ביומיום. כן בודק בית המשפט האם חי החייב ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו, האם קיימת נכונות לנצל מצבת נכסים עודפת לפירעון חובות או שמא יש בהתנהלות החייב נטייה להעדפה אסורה של נושים או צדדים שלישים אחרים.

II המקרה הספציפי

1. כאמור במקרה דנן שוכנעתי כי צודקים בעלי התפקיד בעמדתם וכי החייב לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.

2. עסקינן בחייב אשר יצר חובות במשך תקופה ארוכה למעלה מ – 20 שנה כאשר במהלך תקופה זו לא הוכח כי החייב עשה מאמץ להשתלב במעגל העבודה היצרני להתפרנס ולנצל הכנסותיו לפירעון חובותיו. טענות החייב כי עשה כן נותרו טענות בעלמא שלא הוכחו ולא הוכח פרעון חוב כלשהו של החייב במשך התקופה הארוכה בה המשיך ליצור חובות.

3. אציין כי איזכור החייב את מצבו הרפואי הנוכחי כמונע ממנו להשתלב במעגל העבודה אינו הסבר מספק להמנעות החייב מהשתלבות במעגל העבודה כבר משנת 1997 לאחר שהחייב החלים מפגיעתו בתאונת עבודה. לא הוצגה כל ראיה לקיומה של מניעה רפואית אצל התובע מאז 1997 לשוב לעבודה על פי מסמכים שהוצגו. אין בכך אינדקציה המצדיקה המנעות החייב מלהשתלב במעגל העבודה ממועד זה.

4. זאת ועוד החייב לא סתר טיעוני בעלי התפקיד כי מאז 1997 בתקופות ארוכות נרשם החייב כעוסק עצמאי ובשל כך נוצר לו חוב למוסד לביטוח לאומי עליו לא הצהיר.

ב"כ החייב הסביר כי החייב לא עבד כעצמאי אלא גידל חיות משק בית בסמוך לביתו.

לו הצליח החייב לעשות כן ומצבו הבריאותי לא מנע ממנו לבצע עבודות פיסיות במשק חקלאי (גידול חיות משק) מדוע לא הרחיב החייב עיסוקו בתחום זה או פעל בדרכים אחרות.

5. זאת ועוד המסמכים הרפואיים שהציג החייב אינם מלמדים כי הייתה מניעה רפואית של ממש אשר הגבילה את החייב מלשוב למעגל העבודה משנת 1997 ואילך.

המסמכים שצורפו מלמדים כי לחייב בעיות רפואיות ואולם אין בהם אסמכתא כי בעיות אלו מונעות מהחייב כלל מלשוב למעגל העבודה. שהרי אם כך היה המצב זכאי היה החייב לקבל גמלת נכות כללית ולא להסתפק בגמלת הבטחת הכנסה. החייב לא הציג מסמכים רפואיים המלמדים כי כשירותו לעבוד נשללה.

לא מצאתי גם ממש בטענות ב"כ החייב כי לא היה מקום לדרוש המצאת מסמכים רפואיים בנוגע לחייב מרופא תעסוקתי משום שאל רופא תעסוקתי פונים רק אנשים מועסקים.

בטענה זו אין ממש.

כל אדם רשאי להיבדק אצל גורם רפואי מוסמך לקבוע כשירות לעבודה בין אם זה רופא תעסוקתי או ועדה רפואית מוסמכת במוסד לביטוח לאומי. אין תנאי לפיו רופא תעסוקתי רשאי לבדוק רק אנשים המועסקים ממילא.

6. טענות החייב באשר לחוסר יכולתו לשוב לעבודה מאז 1997 אינן עולות בקנה אחד גם עם העובדה שהחייב רכש מסור לכריתת עצים בסוף שנות התשעים כדי לסייע לו בעבודתו שהיא כריתת עצים.

יצוין כי החייב רכש מסור כזה ואולם לא השכיל לפרוע התשלום הנדרש בגין רכישה זו.

באם אכן לא כשיר היה החייב לשוב לעבודה לשם מה נזקק למסור לכריתת עצים בסוף שנות התשעים?

7. לאמור לעיל מצטרפת העובדה כי החייב היה רשום תקופות ארוכות במשרדי מס הכנסה וביטוח לאומי כעצמאי ובגין רישום זה נוצרו לו חובות, חלקן בדין קדימה שלא נפרעו על ידי החייב. החייב היה נכון לטענתו על פי עצה שקיבל לשלם כופר למס הכנסה בגין אי דיווח ואי תשלום מס על הכנסות כעצמאי ובכך גילה דעתו החייב כי היה כשיר לעבוד כעצמאי בתקופות בהם טען כי אינו כשיר לעשות כן במסגרת ההליך דנן.

8. לאמור לעיל יש להוסיף התנהלות החייב בעת יצירת חובותיו. לא נסתרה טענת בעלי התפקיד כי עסקינן בחייב אשר לא הפסיק ליצור חובות למעלה מעשרים שנה וחלקן לא נבעו מקשיי מחייה אלא מעסקאות כלכליות יזומות אליהם נכנס החייב למרות מצבו הכלכלי ותוך ידיעה או עצימת עיניים לעובדה כי אכן באפשרותו לפרוע חובות שיווצרו עקב אותן עסקאות.

9. עוד לא נסתרה הטענה כי החייב רכש זכויות בנכס מקרקעין מבלי לשלם מלוא התמורה הנדרשת למנהל מקרקעי ישראל.

לא נסתרה הטענה כי לאחר מכן לא הסס החייב בעצמו או בעזרת בני משפחתו לבנות על נכס המקרקעין בית ואחר כך לשפצו ולהרחיבו מבלי לדאוג לפרעון החוב עבור רכישת הזכויות במקרקעין ומבלי לשלם באופן מלא עבור הוצאות בניית הנכס והרחבתו.

לו ביקש החייב לסייע לבני משפחתו ולהרחיב ביתו כדי לאפשר מגוריהם בו היה מצופה ממנו לדרוש מבני משפחה אלו לשלם עבור יתרת החוב שנוצר עקב רכישת הזכויות בנכס המקרקעין ועבור בניית/הרחבת הנכס.

החייב לא הוכיח כי עשה כן ולא הבהיר כי אכן שולמו על ידו או על ידי בניו המתגוררים עד כה בנכס הכספים הנדרשים. יתר על כן לא נסתרה גם הטענה כי קיימים חובות ארנונה בגין שימוש החייב בנכס.

10. ההתנהלות המתוארת לעיל מלמדת כי עסקינן בחייב אשר בוחר להתנהל באדישות מול נושיו, ליצור חובות ביודעו שאין ביכולתו לפרען משום שאינו עובד, ליצור חובות מבלי להסתייע לצורך פירעונם בבני משפחה להם הוא מעניק הטבות ללא תמורה והכל על חשבון נושיו.

זאת עשה החייב תקופה ארוכה מבלי להפסיק ולפיכך אין בטענה כי חלף זמן רב ממועד הווצרות החובות הראשונים ועד ניהול ההליך ויש בכך לרפא פגמים בהתנהלות החייב.

11. החייב לא הפנים הפגמים בהתנהלותו והמשיך ליצור חובות תוך רכישת ציוד מבלי לשלם עליו (מסור לכריתת עצים) ומבלי שיוכח כי רכישת ציוד זה שימשה לחייב לפרנסה אשר תרמה או תתרום גם לפירעון חובו.

החייב גם לא הסס להיזקק להלוואות בנק ואין הצדקה ללקיחת ההלוואות אלו אפילו אלו נתנו לצורך סגירת יתרת חובה של החייב בבנק. שהרי לא הוכח כי החייב פרע הלוואה זו או פעל לפירעונה בדרך של השתלבות במעגל עבודה או הסתמכות על הכנבת קרובי משפחה.

12. בנוסף עסקינן בחייב אשר הסתיר מידע רלוונטי בקשר לחובותיו והצהיר הצהרות שאינן נכונות בנוגע להעדר חוב למוסד לביטוח לאומי.

החייב גם לא גילה מידע מלא באשר להתעסקותו ולפרנסתו במשך תקופה ארוכה והעלים העובדה כי היה רשום שנים ארוכות כעוסק עצמאי.

החייב גם לא שילם המגיע ממנו לשלטונות מס וביטוח לאומי והמשיך ויצר חובות בעודו בהליך גם לארנונה.

13. החייב גם לא סיפק מידע בנוגע להכנסות בניו ובני ביתו המתגוררים בבנין אותו רכש החייב מבלי לשלם מלוא התמורה בעדו ואותו שיפץ באותו אופן.

זאת למרות שלטענת החייב הוא נסמך של שולחן בניו , אלה מסייעים לו כלכלית ותשלומי חשמל , מים וארנונה של הנכס משולמים במאוחד.

14. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי עסקינן בחייב אשר מתגורר בבית מידות רחב ידיים אשר לא השכיל להציע הצעה כלשהי במהלך ניהול ההליך להשתמש בנכס כדי לגייס כספים לפרוע חלק מחובותיו.

החייב נמנע מלעשות כן למרות הזדמנות מפורשת לעשות כן שניתנה לו על ידי בעלי התפקיד.

15. גם התנהלות החייב בהליך אינה נקייה מפגמים. החייב מגיש דוחות שאינם מגובים באופן מלא באסמכתאות. מן האמור בדוחות עולה כי החייב יוצר חובות מדי חודש והעובדה כי החייב עשה כן כי לרכוש צרכי חג כנהוג בעדה אליו הוא משתייך אין בה כדי לרפא פגם של התנהלות חוזרת ונשנים של החייב לנהל רמת חיים אותה אינו יכול להרשות לעצמו ולרכוש מוצרים מבלי שיוכל לשלם בעבורם.

החייב גם מסתיר מידע בנוגע לגודל התמיכה הכלכלית שמקבל מבני משפחתו ומסתיר מידע רלוונטי בנוגע להכנסותיהם.

16. די באמור לעיל כדי להביא לדחיית בקשת החייב.

למרות זאת שקלתי טענות החייב בכל הנוגע לגילו, מצבו הבריאותי הנוכחי וחלוף הזמן מהווצרות חובותיו ועד ניהול ההליך ובאתי לכלל מסקנה כי אין בטענות אלו כדי לשנות הקביעות לעיל לגבי החייב הספציפי.

17. במקרה דנן מדובר בחייב שיצר חובות באופן סדרתי תקופה ארוכה מבלי להפסיק ומבלי שיוכח מאמץ של החייב להשתלב במעגל העבודה, להתפרנס ולפרוע חובות. התנהלות החייב מלמדת על נכונות לצור חובות תוך ידיעה או עצימת עיניים לעובדה כי לחייב לא תהיה יכולת לפרוע חובות אלו ותוך אדישות לנושים.

התנהלות החייב מלמדת גם על בחירה בדרך של הסתרת מידע והעדפת נושים.

בכל זה יש כדי להביא למסקנה כי למרות גילו של החייב ומצבו הנוכחי אין בפני חייב שראוי לקבוע כי נימוקים אלו לבד ריפאו מחדליו ויש לקבוע כי למרות התנהלותו הוא ראוי לחסות בצל הגנת ההליך.

ו. סיכום

לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום הלב ביצירת החובות וכן התנהלותו של החייב בהליך, אני מורה על דחיית הבקשה.

בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל תוך 90 יום ממועד פסק הדין כדי לאפשר הערכות מתאימה.

בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכך דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייב.

הכונ"ר ישלם שכר המנהל המיוחד וגיבה שכר השגחתו לפי התקנות, מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים אם זו תעלה על סך של 2,500 ₪ תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים.

באם תוותר יתרה פחותה מסך של 2,500 ₪ יוותרו כל הכספים בקופת הכינוס וישמשו לתשלום הוצאות ההליך כאשר שכר השגחת כונס יעמוד על סך של 20% מהכספים והיתרה תשולם למנהל המיוחד.

פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ב, 06 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.