לפניי בקשה להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום במחוז תל אביב וזאת בשל העדר סמכות מקומית.

1. בענייננו מדובר בתביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשת בה היא דורשת לחייב את האחרונה בתשלום כספי בסך של 496,769.89 ₪ וזאת בגין הסחורות שסופקו למבקשת במהלך השנים 2006-2007 ואשר, לטענת המשיבה, המבקשת לא שילמה את תמורתן.

2. אקדים ואציין כי טיעוני המבקשת בדבר העדר סמכות מקומית לא הועלו במסגרת בקשה נפרדת, אלא הם הועלו במסגרת כתב ההגנה. לטענתה, אומנם בחשבוניות שהנפיקה המשיבה למבקשת נכתב כי סמכות השיפוט הבלעדית לכל סכסוך או מחלוקת, נתונה לבית המשפט באזור נצרת, אולם מדובר בתניית שיפוט שנכתבה באופן חד צדדי ואשר מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד, כשלפי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), קמה חזקה כי תניה זו הינה מקפחת, על כן, דינה להתבטל.

המבקשת הוסיפה וטענה כי עיון בכתב התביעה ונספחיו, מלמד כי סמכות השיפוט המקומית מוקנית לבתי המשפט במחוז תל-אביב אליו משתייכת העיר אור יהודה שבה ממוקם עסקה של המבקשת.

3. מנגד טענה המשיבה בתגובתה כי בהתאם לתניית השיפוט, הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט שבנצרת, כשרק שיקולים בעלי משקל מכריע, יניאו את בית המשפט מלכבד תניית השיפוט. אין המדובר בתניית שיפוט מקפחת בחוזה אחיד, שכן אין המדובר בחוזה אחיד שבו קיים צורך להגן על צד בעל כוח מיקוח חלש יותר כפי שנהוג לעשות בחוזים אחידים. עוד טענה המשיבה כי החזקה של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים אינה חלה במקרה שלפנינו וזאת משום שאין כל הכבדה או הרתעה כלפי המבקשת לעמוד על זכויותיה ולנהל את ההתדיינות – דבר שאף לא נטען ע"י המבקשת.

החשבוניות – חוזה אחיד?

4. כאמור, לטענת המשיבה החשבוניות שהנפיקה המבקשת אינן מהוות חוזה אחיד וכי הנטל להוכיח שהן אכן כאלו, מוטל על כתפי המבקשת.

סעיף 2 לחוק החוזים האחידים מגדיר מהו חוזה אחיד:

"חוזה אחיד" - נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;"

הגדרה זו מציבה שני תנאים מרכזיים:

א. תנאי החוזה נקבעו מראש ע"י צד אחד.

ב. החוזה נועד לשמש בהתקשרויות רבות בין אותו צד שקבע את תנאי החוזה מראש, לבין קהל לקוחותיו שהם בבחינת "אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".

הנטל להוכיח שחוזה מסוים הוא חוזה אחיד מוטל על המבקש להיזקק לחוק החוזים האחידים בהליך שיפוטי, ובמקרה שלפנינו, המבקשת. כבר ייאמר כי "בדרך כלל כאשר מדובר בטופס שרק פרטים ספורים בו מולאו באופן ספציפי יש להסתפק בכך לשם הרמת נטל ההוכחה ולראות בטופס נוסח של החוזה הגורר אחריו את תחולת החוק" (בשא (מחוזי - ב"ש) 4309/05 בארי נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (26.5.09)).

5. מנוסחן של החשבוניות (נספח א' לכתב התביעה המתוקן), ניתן אכן לקבוע כי מדובר בחוזה אחיד. שכן, החשבוניות נחזות להיות כמו טופס שתנאיו אחידים ונקבעו מראש על ידי המשיבה. מדובר בטופס קבוע ואחיד אותו מוסרת המשיבה לכל לקוחותיה, תוך השלמת הפרטים הספציפיים הטכניים הנוגעים לכל לקוח ולקוח. בכך למעשה התקיימו שני התנאים הנ"ל. לפיכך, מתקבלת המסנקה כי החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה ושבהן מופיעה תניית השיפוט, הינן חוזה אחיד כהגדרת מונח זה בחוק החוזים האחידים.

משקבענו כי מדובר בחוזה אחיד, נשאלת השאלה, האם הוכח כי תניית השיפוט שהופיעה בחשבוניות אלו, הינה תנייה מקפחת?

חזקת הקיפוח

6. בחשבונית שאליה מפנים שני הצדדים נקבע בזו הלשון:

"סמכות השיפוט הבלעדית לכל סכסוך ו/מחלוקת הנובעים או ו/הכרוכים או בעסקה זו, נתונה לבית המשפט באזור נצרת" (יצוין כי כך נוסחה התניה במקור עם הטעויות כמופיע בציטוט)

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים מקים חזקה, לגבי תנאים מסוימים, שהם מקפחים כשבין היתר, בסעיף 4(9) נקבע כי תניית שיפוט בלעדית מקימה חזקת קיפוח, ובלשון הסעיף:

"תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך"

7. בבחינת תניית השיפוט יש להפריד בין שני שלבים נפרדים: בשלב הראשון יש לבחון האם היא נופלת בגדרי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, שאז חזקה שהיא מקפחת. אם התשובה לכך היא חיובית, יש לבחון – בשלב השני – האם הצליח לסתור אותה בנסיבות העניין (רע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (7.4.10)).

לגבי השלב הראשון, ראשית לכל חשוב לציין כי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, הוא פרי תיקון מס' 2 לחוק החוזים האחידים שנתקבל ביום 1.6.2004. בנוסחו הקודם של הסעיף נקבע כי תקום חזקה של תניה מקפחת במקרה שבו "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר, או המעניק לסַפָּק זכות לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

תיקון החוק שינה את המצב המשפטי שהיה קיים קודם לכן שלפיו החזקה קמה כאשר מקום השיפוט היה בלתי סביר, ואילו היום, בעקבות התיקון הנ"ל, כל תניית שיפוט, חזקה עליה שהיא מקפחת (רע"א 8713/06 פני נ' הכשרת היישוב בע"מ (12.6.08)).

לפיכך, חזקה היא כי תניית השיפוט אשר הופיעה בחשבונית היא תנייה מקפחת ומי שיטען אחרת, עליו הנטל להוכיח ההיפך, כשבמקרה שלפנינו, הנטל יוטל על כתפי המשיבה.

האם הצליחה המשיבה לסתור חזקה זו ולהוכיח כי אין המדובר בתנייה מקפחת – השלב השני?

הפרכת החזקה

8. משקמה החזקה, על המשיבה להראות כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין וזאת לפי הקבוע בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים:

"בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח)"

ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (להלן: "פרשת מפעל הפיס") שאליו הפנתה המשיבה נקבע כי כדי לקבוע אם תניית שיפוט ייחודית בחוזה אחיד הינה תניה מקפחת ואם לאו, יש להחיל את מבחן ההרתעה בפני מימוש הזכות.

כאן המקום לציין כי פסק הדין בפרשת מפעל הפיס ניתן לפני שתוקן סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים. עיון בפסק דין זה מלמד כי מבחן ההרתעה שנקבע בו, התייחס לשלב הראשון – הקמת חזקת הקיפוח לפי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, כנוסחו אז, וכי בשלב השני שבו בוחנים את התניה בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, קיימים שיקולים נוספים שיש להביא אותם בחשבון, כפי שעולה גם מלשון סעיף 9 לחוק החוזים האחידים אשר קובע באופן מפורש שיש לשים לב "למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות" (רע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (7.4.10)).

האם בכל זאת ניתן להחיל את פרשת מפעל הפיס שכאמור נתקבלה עובר לתיקון מס' 2 לחוק החוזים האחידים?

9. בע"א 6916/04 בנק לאומי בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.2.2010) נפסק כי "לא נס ליחה" של הלכת מפעל הפיס וכי "הגיונה וטעמה" של הלכת מפעל הפיס, עדיין רלוונטיי, גם לאחר התיקון בחוק. מכאן, וכפי שנאמר ברע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (7.4.10), "בשלב השני, שבו בוחן בית משפט אם נסתרת חזקת הקיפוח ביחס לתנית שיפוט ספציפית, ייקח הוא בחשבון את שיקול ההרתעה מפני מימוש זכויות. לשון אחר, ככל שיצליח הסַפָּק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויותיו המשפטיות, כן ייטה בית המשפט לקבוע כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין. עם זאת, בכך לא מתמצה הבדיקה. כאמור בסעיף 3 לחוק, יש לבחון את התניה "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות".

10. בענייננו, לא הוכיחה המשיבה כי בשים לב למכלול תנאי ההתקשרות שבין הצדדים ותנאי החשבוניות שבהן הופיעה תניית השיפוט, יש לתת עדיפות לאינטרס שלה ולנהל את התביעה בנצרת. כל מה שנטען על ידה הוא כי המבקשת הינה חברה קבלנית הבונה בכל רחבי הארץ, ואילו היא המשיבה "קטנה פי 30 ממנה, מנהלת עסקיה רק בקיבוץ גשר". איני רואה בטעם זה, כשלעצמו, משום יתרון בלתי הוגן למבקשת או קיפוח למשיבה. יש להדגיש כי אין המשיבה טוענת כי למבקשת יש מספר סניפים ברחבי הארץ שמהם תוכל היא לנהל את עסקיה ובכך היא לא תקופח במידה והדיון ינוהל בנצרת. כאן המקום לציין כי המשיבה אף לא התייחסה למכלול ואופי ההתקשרות שהייתה בינה לבין המבקשת לרבות: כיצד נוהל המו"מ ביניהם, היכן נחתם הסכם ההזמנה או היכן נקבעו תנאי התקשרות וכו'. כמו כן, המשיבה אף לא טענה ולא הוכיחה כי אין בתניית השיפוט כדי להרתיע את המבקשת מלעמוד על זכויותיה המשפטיות.

11. מהמקובץ לעיל מתקבלת המסקנה כי המשיבה לא הצליחה להפריך את חזקת הקיפוח העומדת לחובתה. לפיכך ומשלא הופרכה חזקת הקיפוח של תניית השיפוט, אין לפעול על פי האמור בה ויש לבחון את הסמכות המקומית לפי הכללים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי.

לפיכך, הואיל ולפי טענת המבקשת (הנתבעת) מקום מושבה הינו באור יהודה, אני מורה על העברת הדיון בתביעה דנן לבית משפט השלום בתל אביב.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי התמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.